ב"כ המאשימה: עוד נדב רייכמן

ב"כ הנאשם: עו"ד ליאור אבידן

הנאשם: באמצעות שב"ס

רקע

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו את העבירות הבאות:
2. תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
3. איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.
4. הנאשם מזוכה בזאת מעבירת האיומים, ומורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש. להלן יפורטו נימוקי הכרעת הדין:
5. על-פי המתואר בעבודות כתב האישום גב' אסתר עזריה (להלן: "המתלוננת") ילידת 1937 הינה אמו של הנאשם. בתאריך 18.5.12 הגיע הנאשם לבית כאשר הוא תחת השפעת אלכוהול, כשבידו שקית ובה בקבוק אלכוהול. בהמשך, כעסה המתלוננת על הנאשם משום שחזר עם בקבוק אלכוהול, וניסתה לקחת את הבקבוק מידו. בתגובה תקף הנאשם את המתלוננת בכך שמשך אותה בחוזקה בידיה, וכתוצאה מכך נגרמו למתלוננת סימנים אדומים בידיה.
6. בהמשך, איים הנאשם על המתלוננת בכך שנטל מקל מטאטא ואיים כי יכה אותה.
7. הנאשם כפר באמור בעבודות כתב אישום, למעט החלק הכלכלי. לטענתו המתלוננת חטפה ממנו את הבקבוק והוא חטפו בחזרה מבלי שאיים עליה ומבלי שתקף אותו (עמ' 2).

ראיות המאשימה

1. מטעם המאשימה העיד השוטר מיכאל אפרימה (להלן: "מיכאל"), אשר חקר את הנאשם. החוקר העיד כי בעת שחקר את הנאשם נדף ממנו ריח של אלכוהול (עמ' 4, ש' 24).
2. עוד העיד השוטר עמרי אטינגר (להלן: "עמרי"), אשר הגיע לאירוע ופגש את המתלוננת. עמרי העיד כי היו למתלוננת סימנים על ידיה, היא הייתה נסערת (עמ' 5, ש' 8). לדבריו, היו למתלוננת סימנים על הזרוע (עמ' 5, ש' 8-9). המתלוננת הראתה לו סימנים אדומים על ידיה (עמ' 5, ש' 15-16). הנאשם לא היה בבית. הם יצאו מהבית, ובדרכם פגשו בנאשם לפי התיאור שמסרה המתלוננת. הנאשם חצה את הכביש באלכסון, ותגובותיו היו איטיות (עמ' 5, ש' 22-23).
3. המתלוננת העידה בבית-המשפט. לדבריה, היא בת 75 ומתגוררת בגפה. לדבריה, הנאשם נוהג לשתות אלכוהול. הנאשם אינו מרביץ ואינו גונב, אך הוא נוהג לגדף ולנבל את פיו (עמ' 6, ש' 26-28). ביום האירוע הנאשם הלך, וכאשר חזר היא הריחה אלכוהול ממנו, הוא ניסתה לקחת לו את הבקבוק, ואז הוא משך לה את היד, היא התחילה לבכות, והתקשרה למשטרה (עמ' 6, ש' 30-32). הוא משך אותה בידיה, ונגרמו לה הסימנים, אשר צולמו לאחר מכן בתמונות (עמ' 7, ש' 4-7; ת/4). לדבריה הוא לא הרביץ, אלא משך לה את היד. לדבריה הוא לחץ לה על הזרוע (עמ' 7, ש' 13).
4. בחקירתה הנגדית הסבירה המתלוננת כי הנאשם חזר הביתה, והיא הריחה אלכוהול. היא אמרה לו שייתן לה את הבקבוק, ו"נלחמה" כדי לקחת לו את הבקבוק בכוח. הנאשם לא היכה אותה (עמ' 7-8). לדבריה, התמונות צולמו ביום האירוע (עמ' 8, ש' 13-17).
5. הוגשה הודעת הנאשם (ת/1). בהודעה צוין כי הנאשם מדיף ריח חזק של אלכוהול. הנאשם טען כי המתלוננת ממציאה דברים כדי להוציאו מהבית, ולדבריו אמו היא "משקרת סידרתית" (ת/1, עמ' 2, ש' 1). הוא אלכוהוליסט, לאחר שנגמל מסמים (ת/1, עמ' 2, ש' 9-15). לדבריו, הוא חזר הביתה עם בקבוק אלכוהול, והיא ניסתה לקחת לו את הבקבוק מהיד, אך הוא לא הרים עליה יד (ת/1, עמ' 2, ש' 40-41).
6. הוגש דוח פעולה שרשם השוטר עמרי (ת/2) בדוח הפעולה רשם עמרי כי המתלוננת סיפרה שהנאשם חזר שיכור הביתה, והיא ניסתה לחטוף מידיו את השקית שבה היה בקבוק אלכוהול. הנאשם משך אותה בחוזקה בידיה, וכן איים שירביץ לה עם מגב שהיה במקום. עוד נרשם כי על ידיה של המתלוננת בזרועות נראו סימנים אדומים. בהמשך עזבו השוטרים את הבית ופגשו בנאשם הולך באמצע הכביש כשהוא שיכור. הם עיכבו אותו לתחנה.

ראיות ההגנה

1. הנאשם העיד להגנתו. לדבריו, ביום האירוע, הלך לקנות מספר דברים, ורכש בקבוק וודקה, שאת תכולתו העביר לבקבוק של מים מינראליים. הוא הגיע לבית, והמתלוננת ניסתה לחטוף את הבקבוק, ואף הצליחה בכך (עמ' 9, ש' 22-23). הוא לא תקף אותה, אך ניסה להחזיר את הבקבוק, וניסה לשחרר את ידיה. המתלוננת אינה חזקה, והוא הצליח. היא התרגזה, ואמרה שתזמין משטרה (עמ' 9, ש' 25-26). הנאשם מסר שייתכן שהסימנים על ידיה של המתלוננת נגרמו לה כתוצאה מהתפיסה (עמ' 9, ש' 30). גם בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על כך שיתכן שהסימנים על המתלוננת נגרמו כתוצאה מההתגוששות בין הידיים, כדבריו (עמ' 10, ש' 28).

טיעוני הצדדים

1. ב"כ המאשימה, עו"ד גינדין, ביקש לזכות את הנאשם מעבירת האיומים ולהרשיעו בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וזאת לאור עדות המתלוננת בבית-המשפט.
2. ב"כ הנאשם, עו"ד אבידן, ביקש לזכות את הנאשם. ב"כ הנאשם טען כי אין המדובר בתקיפה. לטענתו, אין המדובר במקרה שבו הנאשם תקף את המתלוננת באופן יזום, אלא הנאשם ניסה להשיב אליו את מה שנלקח ממנו בכוח.

דיון והכרעה

מהימנות ומשקל

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מבכר את עדות המתלוננת על-פני עדותו של הנאשם. המתלוננת עשתה רושם מהימן. ניכר בעדותה כי היא לא ביקשה לפגוע בנאשם או להרע עמו. המתלוננת הדגישה כי הנאשם אינו נוהג להכותה, ואף העידה שלא איים עליה. המתלוננת אף תיארה את חלקה שלה באירוע, כמי שגרמה לו, בכך ש"נלחמה" עם הנאשם כדי לקחת ממנו את בקבוק האלכוהול שהחזיק בידו. המתלוננת הדגישה שהנאשם לא הכה אותה באירוע, אלא אך החזיק את ידיה בחוזקה ומשך אותן, וכך גרם לה לסימנים על ידיה.
2. זאת ועוד, הנאשם עצמו, בחקירתו במשטרה הכחיש באופן גורף את טענות המתלוננת (ת/1), לא שלל בעדותו את האפשרות שאכן כטענת המתלוננת כתוצאה מכך שתפס את ידיה, נגרמו לה החבלות (עמ' 9, ש' 30). כלומר, אף הנאשם אינו שולל את האפשרות שהוא גרם במעשיו לחבלה למתלוננת.
3. חיזוק לגרסת המתלוננת קיים הן בעדותו של השוטר אשר הבחין בסימני החבלה על ידיה, והן בתמונות שהמתלוננת אישרה כי הן צולמו ביום האירוע, אשר מהן עולה בבירור שנגרמו לה סימנים על ידיה. נדמה כי החבלות שעל ידיה של המתלוננת מדברות בעד עצמן.
4. חיזוק נוסף לגרסת המתלוננת קיים במצבה הנפשי בסמוך לאחר האירוע, כאשר לפי עדות השוטר, הייתה המתלוננת נסערת (עמ' 5, ש' 8).
5. יש ליתן אף את הדעת לפערי הכוחות בין השניים. המתלוננת, אמו של הנאשם, ילידת 1937 (בת 75), חלשה מבחינה פיזית, העידה בישיבה, וניכר כי אין ביכולתה להתמודד מבחינה פיזית עם הנאשם.
6. סבורני כי דווקא העובדה שהמתלוננת העידה שהנאשם לא איים עליה באמצעות המגב, בניגוד לדברים אשר הבינו השוטרים מפיה במועד האירוע (ת/2), מחזקת את מהימנותה ולא מחלישה אותו. המתלוננת הדגישה כי הנאשם לא איים עליה.
7. איני סבור כי יש לייחס משקל כלשהו לסתירה בין עדות השוטר לבין עדות המתלוננת בנוגע למקום המדויק שבו תפס הנאשם בידיה של המתלוננת. עדות המתלוננת עולה בקנה אחד עם התמונות, ומכאן נראה כי השוטר לא זכר במדויק את המקום המדויק שבו נגרמו החבלות למתלוננת.

העבירות השונות

1. בנוגע לעבירת האיומים, יש לזכות את הנאשם, וזאת בשים לב הן לעתירת המאשימה אשר חזרה בה מהאישום בעבירה זו, והן לאור עדות המתלוננת אשר העיד כי היא לקחה את המגב ולא הנאשם (עמ' 7, ש ' 13).
2. בנוגע לעבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש, סבורני כי עלה בידי המאשימה להוכיח את יסודות העבירה.
3. סעיף 380 לחוק קובע כדלקמן:

"התוקף חברו וגורם לו בכך חבלה של ממש, דינו - מאסר שלוש שנים".

1. "תקיפה" מוגדרת בסעיף 378 לחוק כדלקמן:

"המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה; ולענין זה, הפעלת כוח - לרבות הפעלת חום, אור, חשמל, גז, ריח או כל דבר או חומר אחר, אם הפעילו אותם במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות".

1. "חבלה" מוגדרת בסעיף 34 כד' כדלקמן:

""חבלה" - מכאוב, מחלה או ליקוי גופניים, בין קבועים ובין עוברים"";

1. מהאמור לעיל עולה כי הנאשם הפעיל על ידיה של המתלוננת כוח בכך שאחז בחוזקה בידיה ומשך אותן. בכך גרם הנאשם למתלוננת לסימנים האדומים על ידיה שהינם בגדר חבלה של ממש.
2. אמנם, הנאשם לא היכה את המתלוננת, אלא אך אחז בידיה בחוזקה ומשך אותן, ואולם ניכר כי הנאשם עשה זאת בעוצמה כזו אשר הותירה את אותותיה על ידיה של המתלוננת. יש להניח שבשל גילה של המתלוננת (75 שנים), אף רף נמוך של אלימות יכול היה לגרום לה לחבלות האמורות, אך בעניין זה יש להחיל, בשינויים המחויבים, את "כלל הגולגולת הדקה". בעת שבחר הנאשם לתקוף את המתלוננת שהינה קשישה, הרי שנטל על עצמו את הסיכון שעקב תקיפה שאינה חמורה, תיגרם לה חבלה של ממש.
3. מבחינת היסוד הנפשי, הרי שהיסוד הנפשי הנדרש לעבירה הינו של מחשבה פלילית. הנאשם היה מודע לכך שהוא תוקף את המתלוננת בכך שהפעיל על גופה כוח בדרך של החזקת ידיה ומשיכתן, וצפה את האפשרות שיגרום לה לחבלה של ממש עקב מעשים אלה. המחשבה הפלילית של הנאשם נלמדת אף מסעיף 34 ט' (ב) לחוק אשר קובע כדלקמן:

"עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה".

1. לפיכך, הוכיחה המאשימה הן את היסוד הנפשי והן את היסוד העובדתי של העבירה.

סייגים – הגנה עצמית וזוטי דברים

1. איני סבור כי המקרה דנן נופל לגדרי הסייג של הגנה עצמית. אף מעדות הנאשם עצמו עולה כי המתלוננת לקחה לו את הבקבוק והוא ניסה לקחת את הבקבוק בחזרה, וכאשר עשה כן הפעיל כוח כלפי המתלוננת. יפים לעניין זה דברי כב' השופט א' א' לוי ברע"פ 17/10 אישטה נ' מדינת ישראל (מיום 8.2.10):

"סייג ההגנה העצמית שבסעיף 34י לחוק, שעניינו שלילת הפליליות של מעשה שנעשה כלפי תוקף, מצריך קיומם של מספר תנאים: שהמעשה חייב תגובה מיידית; הוא נועד להדוף תקיפה שלא כדין, לאמור, מעשה התגוננות להבדיל מהשבת מלחמה שערה; כי נשקפה מהמעשה סכנה מוחשית ולא סכנה שהסתברותה ערטילאית (ע"פ 20/04 קליינר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 80, 90 (2004)); ולבסוף, שמדובר בפגיעה בחייו, חירותו, גופו ורכושו של אדם. הסייג לא חל מקום בו המתגונן גרם בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, מקום בו ניתן היה להדוף את התקיפה בדרך אחרת, פוגענית פחות לתוקף, או מקום בו לא מתקיים יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה (ע"פ 4191/05 אלטגואז נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.10.2006))... המתלוננת העידה, ועדותה נמצאה מהימנה, כי המבקש אחז בחוזקה בידה, סובב אותה והוציא ממנה את ארנקו. על אף שאין חולק כי סייג ההגנה העצמית עשוי לחול גם מקום בו מדובר בהגנה על רכוש, הרי שהשוני באינטרס המוגן בין הגנה על חיי אדם ובין הגנה על רכוש, בא לידי ביטוי בעקרון הפרופורציה (ע"א 11172/05 אלון נ' חדד (טרם פורסם, 21.10.2009); בועז סנג'רו הגנה עצמית במשפט הפלילי 294 (2000)), לפיו נדרש יחס ראוי בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה. המבקש הפעיל כוח מקום בו יכול היה לבחור באפשרויות פוגעניות פחות, ומשכך עשה לא יוכל הסייג לחול בעניינו".

1. בחנתי אם אין המדובר במקרה של זוטי דברים, וזאת בשים לב למעשהו של הנאשם אשר לא כלל אלימות חמורה כגון: סטירה, אגרוף או אף דחיפה, אלא הנאשם החזיק את ידיה של המתלוננת בחוזקה ומשך אותם. לכאורה מדובר ברף נמוך של עבירת האלימות. יחד עם זאת, בשים לב לתוצאה שנגרמה, אשר כלל סימנים ממשיים על ידיה של המתלוננת, אשר נגרמו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, סבורני שאין מקום לקבל טענה של זוטי דברים במקרה דנן. לא ניתן לקבוע כי מעשה העבירה לא הצמיח מידה מינימאלית של סכנה לציבור (ר' ע"פ 7829/03 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ (מיום 14.7.05).
2. מובן הדבר שלעניין העונש יהיה מקום ליתן משקל מתאים לכך שמעשיו של הנאשם היו ברף הנמוך של עבירה זו מבחינת האלימות שהפעיל, וכן לכך שהמתלוננת היא שהחלה באירוע, כאשר לקחה מידיו של הנאשם את הבקבוק. הנאשם עצמו הגיב למעשי המתלוננת, ולא יזם את האירוע בעצמו.

סוף דבר

1. אשר על-כן, אני מורה כדלקמן:
2. הנאשם מזוכה מעבירת האיומים, לפי סעיף 192 לחוק.
3. הנאשם מורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

ניתנה היום, כ"ב חשון תשע"ג , 07 נובמבר 2012, במעמד הצדדים