1. לפני שלושה ערעורים על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים, מיום 9.5.2012, לדחות בקשתם של המערערים להמשך עיכוב ביצועם של צווי התאמה שניתנו במסגרתם של גזרי דין.

בעניינו של כל אחד מהמערערים קבע בית המשפט כי "נוכח היקף העבירה, נוכח הזמן הרב שחלף מיום ביצועה ובהעדר כל תחזית להכשרתה הבקשה נדחית".

על החלטה זו הערעורים שלפני.

2. גזרי הדין, אשר כללו צווי הריסה למבנים שנבנו ללא היתר, ניתנו במועדים שונים, כמפורט להלן:

בעניינו של מערער 1 ניתן צו הריסה ביום 18.9.06, בת"פ 3394/06.

בעניינה של מערערת 2 ניתן צו הריסה ביום 7.2.06, בת"פ 5979/05.

בעניינה של מערערת 3 ניתן צו הריסה ביום 19.9.04, בת"פ 3394/06.

מאז ניתנו גזרי הדין, הוגשו בקשות לאורכה לביצוע צווי ההריסה וניתנו החלטות שונות לגבי המבנים, עד להחלטות האחרונות שניתנו כאמור ביום 9.5.2012.

מדובר בשלושה מבנים המצויים כולם בחלקה הצפוני של שכונת א-טור בירושלים.

3. ב"כ המערערים טוען בהודעות הערעור כי לצורך הכשרת עבירות הבניה, הוגשה תכנית תב"ע 12500, שאותה מקדמים תושבי השכונה באמצעות המנהל הקהילתי בשכונה ובסיוע עיריית ירושלים, שמטרתה לייעד את האזור למגורים.

לדברי ב"כ המערערים, משך שנים רבות ניסו תושבי האזור לתכנן את האזור ולהכשיר את הבניה, אולם כל נסיונותיהם כשלו. הוגשו תכניות נקודתיות אשר נדחו, וכאמור תושבי האזור מנסים לקדם תכנון כולל עבור האזור בכללותו. לדבריו, הועדה המחוזית לתכנון ולבניה תומכת ומברכת על התכנון מצד תושבי האזור, ואף פועלת לקידומה של תכנית מתאר זו.

לטענת ב"כ המערערים, המבנים הנדונים כלולים בתב"ע 12500.

מנגד מקדמת רשות הטבע והגנים הלאומיים תב"ע 11092/א, להקמת גן לאומי באזור.

במהלך הדיון טען ב"כ המערערים כי כרגע מקודמת תב"ע חדשה, 101-0113274, אשר מחליפה את תב"ע 12500. לדבריו כנגד התכנית שהוגשה על ידי רשות הטבע והגנים הלאומיים עומד צו מניעה. לטענתו, כל עוד לא אושרה התכנית שיזמה רשות הטבע והגנים, ישנו סיכוי להכשיר את הבניה. לדבריו, אם תתקבל תכנית רשות הטבע והגנים הלאומיים, לא תוגשנה עוד בקשות על ידי המערערים.

ב"כ המערערים הציג מסמך של האדריכל סימון קובא, מיום 15.11.2012, לגבי פתיחת תיק תכנון.

4. ב"כ המשיבה טענה כי בבית המשפט קמא נדון עניינם של מבנים רבים המצויים בשכונת א-טור, וכי בית המשפט עשה הבחנה בין מבנים הנמצאים בחלק הדרומי של השכונה, לבין אלה המצויים בחלקה הצפוני של השכונה – לגביהם אין כל סיכוי לקבלת היתר בניה. בחלק זה מצויים גם בתיהם של המערערים.

לטענת ב"כ המשיבה, תב"ע 12500, אליה התייחסו המערערים בטיעוניהם, נגנזה, ולא הוצגה תכנית אחרת כלשהי. לדבריה, תכנית 12500 כלל לא היתה קשורה למערערים, היא דנה בחלקה הדרומי של השכונה. כאמור, בתיהם של המערערים מצויים בצד הצפוני של השכונה, בחלק המיועד להיות גן לאומי, ואין כל סיכוי להכשרתם.

לגבי התכנית המקודמת על ידי רשות הטבע והגנים הלאומיים, לפיה יוקם באזור גן לאומי, ציינה כי תכנית זו אושרה להפקדה. צו המניעה שהוצא נגדה אינו קשור לתכנית עצמה אלא רק לתרגום התכנית לשפה הערבית. לדבריה, המגמות התכנוניות לגבי חלק זה של השכונה היו ברורות עוד משנת 2009, ועד היום לא השתנו. בחלק זה של השכונה היו ארבעה מבנים, אחד נהרס ונותרו השלושה נשוא ערעורים אלה.

ב"כ המערערים הציגה תמונה של הבתים הנדונים, אשר ניתן לראות בה את הבית שנהרס ושלושה הבתים נשוא הערעורים, בשטח פתוח.

כן צורף מכתב ממהנדס העיר, האדריכל שלמה אשכול, לפיו תב"ע 12500 נגנזה, תב"ע 11092א' (גן לאומי מורדות הר הצופים) אושרה להפקדה, וצווי ההריסה הנדונים מצויים בתחום התב"ע לגן לאומי, ואין כל סיבה להשהות ביצועם.

5. מכל טענות הצדדים כמפורט לעיל, עולה כי השטח בו מצויים הבתים נשוא ערעורים אלה, מצוי באזור אשר אין סיכוי להכשרת המבנים המעטים המצויים בו. זאת ועוד, לגבי אזור זה אין תכנית להכשרת המבנים אשר נבנו ללא היתר והוצאו לגביהם צווי הריסה שיפוטיים. להיפך, מדובר באזור המתוכנן לגן לאומי, ואשר התב"ע לגביו כבר אושרה להפקדה.

לגבי חלק אחר של שכונת א-טור, אשר אינו כולל את הבתים הנדונים, קודמה בעבר תב"ע 12500. כאמור, תכנית זו לא כללה את הבתים האמורים, ומכל מקום היא נגנזה. כרגע לא עומדת כל תכנית אחרת תחתיה.

לגבי כל הבתים נשוא הערעורים, צווי ההריסה ניתנו לפני שנים רבות, אחד בשנת 2004 ושניים בשנת 2006. גם אם בעבר נעשו נסיונות לקדם תכניות כאלה ואחרות, תכניות נקודתיות נדחו, ותכנית אזורית, כאמור, נגנזה.

נכון להיום לא ניתן לראות צפי כלשהו להכשרת המבנים נשוא הערעור.

בנסיבות אלה, אין כל עילה לדחות את ביצוע צווי ההריסה, ולפיכך אני דוחה את הערעורים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ג, 18 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.