1. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בגבולות בין דחיית התביעה ועד לפסיקת סך 50,000 ₪ כנגד ארבעת הנתבעים. בית המשפט הוסמך לחלק את האחריות ולהורות על תשלום סכום פסק דינו לשיעורין.

2. בתביעה שלפניי, לאחר תיקונה, עותרת התובעת - קרן קיימת לישראל, לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזק שנגרם לשמורת יער ברטעה הידועה כחלקה 20 בגוש 12178. תחילה הוגשה התביעה ע"ס 612,593 ₪ ולימים, עקב בקשת התובעת להגיש חוות דעת מתוקנת מטעם המומחית- שמאית מטעמה, הוסכם כי סכום התביעה יעמוד על סכום חוות הדעת המתוקנת האומדת את הנזק, שערכה הגב' יהודית בלאושילד (סך 268,594 ₪).

3. על-פי התובעת, ביום 28.2.12, פקח מטעם היחידה לפיקוח בשטחים הפתוחים במנהל מקרקעי ישראל, ערך תצפית על שמורת ברטעה וזיהה כי "באגר" מבצע עבודות פריצת דרכים לצורך חיבור חלקה 38 עם חלקה 7. לטענת התובעת, הפקח הגיע למקום הבאגר והתקשר לנתבע מס' 3, הבעלים של הבאגר, אולם הלה התחמק מתשובה. התובעת טוענת כי למקום הגיע הנתבע מס' 2 – בנו של הנתבע מס' 1, ואף נתן לפקח לשוחח עם הנתבע מס' 1. לפי התובעת, הנתבעים 1-2 הם אלה שהזמינו את עבודת פריצת הדרכים ואף טענו בפני הפקחים כי חלקה 20 שייכת למשפחתם. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע מס' 1 הודה בפני הפקח מטעמה כי הוא הזמין את העבודה, ואילו הנתבעים 3-4 הם אלה שפרצו את הדרכים בחלקה. התובעת טוענת לראיות שיש בהן כדי להוכיח מעורבות הנתבעים בפריצת הדרך.

4. כאמור, באשר לנתבעים 3-4 טענה הנתבעת כי הם אלה שביצעו את העבודות באמצעות באגר בבעלות הנתבע מס' 3, ולגביהם טענה התובעת כי בידיה ראיות המוכיחות כי הבאגר שבבעלות הנתבע מס' 3 הוא שביצע את העבודות.

5. התובעת צרפה מטעמה חוות דעת מודד, אשר תיארה את פריצת הדרכים ואת נפח החפירה, וצרפה חוות דעת מטעם השמאית בלאושילד, העומדת על הנזקים הקשים שנגרמו לשמורה ועל עלות תיקון הנזקים, ובכלל זה עלות הקמה ואחזקה של חורש עד להשבתו למצבו ערב קרות הנזק - במשך 50 שנה, שיקום תשתית, עלות שיקום רובד הקרקע האורגני, הפגיעה בערך הנופי, וכאמור, עפ"י חוות הדעת נזקי התובעת מסתכמים בסך 268,000 ₪.

6. הנתבעים 1 ו- 2 כפרו בקשר כלשהו לעבודות שבוצעו והכחישו את השיחות עליהן עמדו עדי התובעת בתצהיריהם.

7. עוד טענו הנתבעים הנ"ל כי נחקרו במשטרה והתיק נסגר, וכי אין כל ראייה הקושרת אותם לנטען בכתב התביעה.

8. הנתבעים 3 ו- 4 אף הם כפרו בטענות התובעת וטענו כי התמונות המצורפות לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, אינן יכולות ללמד כי הם אלה שביצעו את העבודות. הנתבעים 3 ו- 4 אף סיפקו "טענת אליבי" לבאגרים שהיו בבעלותם ביום האירוע.

9. עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובתצהירים המשלימים שהגישו הצדדים, בחוות הדעת, לרבות חוות הדעת המתוקנות מטעם התובעת, ולאחר ששקלתי הן שיקולי דין והן שיקולי פשרה, אני מחייב כל אחד מארבעת הנתבעים לשלם לתובעת סך 8,500 ₪. הסכום ישולם ע"י כל אחד מהנתבעים ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ועוקבים, שהראשון בהם ישולם ביום 30.11.13 ובכל 20 לחודש שלאחריו. לא ישולם אחד התשלומים במועדו וההפרה לא תתוקן תוך 7 ימים, תעמוד היתרה הבלתי מסולקת לפירעון מיידי כנגד אותו נתבע שלא שילם במועד, בניכוי התשלומים ששולמו עד לאותו שלב.

10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א חשון תשע"ד, 25 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.