בפני כב' השופט אברהם רובין, סגן נשיאה

המבקש יוניס אבו ח'דיר ת.ז. 080489941

נ ג ד

המשיב שחאדה אבו האשם ת.ז. 080793284

1. לפניי המרצת פתיחה, בגדרה עותר המבקש לקבל הצהרה בדבר בטלותו של ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויות במקרקעין, אשר עליו הוא חתם. כפועל יוצא של הצהרה זו עותר המבקש לקבל הצהרה נוספת, לפיה המקרקעין נושא ייפוי הכוח הינם בבעלותו.

2. העובדות

המבקש הינו בעלים משותף עם אחרים בקרקע הידועה כחלקה 115 בגוש 30571 בירושלים (להלן "הקרקע"). ביום 22.5.2004 חתם המבקש על ייפוי כוח בלתי חוזר בפני הנוטריון עו"ד עבדאללה עודה (ראו מ/1, אשר תרגומו צורף להמרצת הפתיחה – להלן: "ייפוי הכוח הראשון"). בייפוי הכוח נכתב כי המבקש, בשמו ובשם שותפיו בקרקע, מייפה את כוחו של אברהים עיסא (להלן "איברהים"), להעביר למשיב את הקרקע ולרשום אותה על שמו. בייפוי הכוח לא נכתב מה התמורה שבעדה תועבר הקרקע, אך נרשם בו כי: "היות וייפוי כוח זה ניתן לטובת צד ג' הנ"ל שממנו קיבלתי את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל... הוא יהיה בלתי חוזר". באותו יום ממש, ובפני אותו נוטריון, נחתם ייפוי כוח נוסף (ראו מ/2, אשר תרגומו צורף להודעות המבקש מיום 16.10.2012 – להלן: "ייפוי הכוח השני"). בייפוי כוח זה נכתב כי איברהים עיסא הנ"ל מיפה את כוחה של אשת המבקש להעביר לבעלות המבקש 4 דירות המצויות ב"בניין שלד" המצוי בחלקה 50 בגוש 13 בירושלים. בייפוי הכוח נרשם כי העברת הדירות נעשית: "תמורת הסכום השווה לערך לנכסים הנ"ל שקיבלתי אותו מיידי הקונה מראש ובמזומן..." ( השיבוש במקור – א.ר.). במסגרת התובענה שלפני עותר המבקש לצו שיצהיר כי ייפוי הכוח הראשון בטל, בשל הפרתו, משום שלא הועברו לידי המבקש ארבע הדירות הנזכרות בייפוי הכוח השני.

3. טענות המבקש

המבקש טוען כי ייפויי הכוח הנ"ל מביאים לידי ביטוי עסקת מכר שנכרתה בינו לבין המשיב, לפיה המבקש מכר למשיב את הקרקע תמורת ארבע דירות. לטענת המבקש, המשיב הפר את ההסכם בכך שלא העביר לידי המבקש ארבע דירות כמוסכם, ולכן ייפוי הכוח הראשון בוטל על ידו. לחיזוק גרסתו העיד המבקש את איברהים עיסא, אשר חתם על ייפוי הכוח השני. לדברי איברהים, הוא היה שותף עסקי של המשיב, ולכן הוא הסכים להעביר למבקש ארבע דירות תמורת הקרקע שהייתה אמורה לעבור לבעלותו של המשיב. איברהים מאשר, כי המבקש לא קיבל את ארבע הדירות, לדבריו בשל העובדה שהמשיב לא עמד בהסכם השותפות שהיה בינו לבין איברהים.

4. טענות המשיב

המשיב טוען שאין כל קשר בין שני ייפויי הכוח. לגרסת המשיב, העסקה בינו לבין המבקש הייתה עסקה פשוטה, לפיה הוא רכש מהמשיב את הקרקע תמורת 300,000 ₪, אשר שולמו למבקש לפני חתימת ייפוי הכוח הראשון. המשיב טוען, כי התמורה ניתנה בחלקה במזומן – 55,000$, וחלקה בשווה כסף- בניית בית לבנו של המבקש על חשבון המשיב. לדברי המשיב, לא רק שהוא איננו צד לייפוי הכוח השני, אלא שהוא כלל לא ידע על קיומו עד שהוגשה התביעה, ואין לו מושג אם הוא מומש כלל. וכיצד מסביר המשיב את עדותו של שותפו איברהים, אשר תומך בגרסת המבקש? לדבריו, איברהים מבקש לבוא עמו חשבון על רקע סכסוך עסקי ביניהם.

דיון והכרעה

5. השאלה הראשונה אשר מצריכה הכרעה, הינה האם הוכח קשר בין שני ייפויי הכוח, כנטען על ידי התובע. התשובה לשאלה זו שלילית. עיון בנוסח המתורגם של ייפויי הכוח מלמד, שיפוי הכוח הראשון איננו מזכיר את ייפויי הכוח השני, ולהיפך. ייפויי הכוח נוסחו באופן כזה, שכל ייפוי כוח מתעלם לחלוטין מיפוי הכוח האחר, דבר שמחזק את גרסת המשיב. ייפויי הכוח אמנם נחתמו באותו יום ואצל אותו נוטריון, ברם המבקש לא הביא לעדות את הנוטריון, למרות שעדותו הייתה יכולה לשפוך אור על שהתרחש בזמן חתימת ייפויי הכוח. כך, למשל, יכול היה הנוטריון להאיר את עינינו לגבי השאלה, האם המשיב נכח בזמן חתימת ייפוי הכוח השני או לא. הנוטריון אף היה יכול להעיד על מה שסיפרו לו הצדדים בנוגע לעסקה ביניהם. אי הבאת הנוטריון לעדות פועלת לחובת המבקש, אשר עליו מוטל הנטל להוכיח את הקשר בין שני ייפויי הכוח.

6. ניסוח פסקת התמורה בייפוי הכוח הראשון גם הוא איננו תומך בגרסת המבקש, שכן בניגוד לטענתו, לפיה הוא לא קיבל את התמורה בגין הקרקע, הרי שבייפוי הכוח נכתב, כי: "...ייפוי כח זה ניתן לטובת צד ג' הנ"ל (המשיב – א.ר), שממנו קיבלתי את התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל..." (סעיף 9 לתרגום). אכן, ניתן לטעון כי בייפוי הכוח הראשון נכתב שהתמורה "התקבלה", בלשון עבר, משום שבתמורה לייפוי הכוח קיבל המבקש את ייפוי הכוח השני שנמסר לו באותו מעמד. ברם, אם זו טענת המבקש, אזי לא ברורה טענתו להפרת הסכם, שכן ייפוי הכוח השני נמצא בידיו, ולכאורה אין מניעה כי יפעל לפיו. ויודגש בהקשר זה, כי לבד מאמירה כללית של המבקש ושל העד איברהים, לפיה המבקש לא קיבל את ארבע הדירות, לא ברור מדוע הוא איננו יכול לעשות כיום שימוש בייפוי הכוח ולהעביר את ארבע הדירות על שמו. האם הדירות לא קיימות כלל? האם הן נתפסו על ידי צד ג'? למבקש פתרונים, והחוסר הראייתי בעניין זה פועל לחובתו.

7. כאמור, המבקש הביא לעדות את איברהים, אשר הוא זה שחתם על ייפוי הכוח השני, והוא זה שהתחייב למסור את הדירות למבקש. איברהים תומך בגרסת המבקש, לפיה הדירות הובטחו בתמורה לקרקע שמכר המבקש למשיב. דא עקא, שאינני מוכן לקבוע ממצא עובדתי על יסוד עדותו של איברהים, כיוון שמן הראיות עולה שהוא מסוכסך עם המשיב, ועל כן יש חשש ממשי שהוא מנסה להזיק לו. הנה כך, איברהים והמשיב היו שותפים, ברם, איברהים עצמו מודה כי השותפות בוטלה (עמ' 7 ש' 14-15). איברהים לא היה מוכן לפרט מה היה הרקע לפירוק השותפות (שם), ברם בסעיף 6 לתצהירו הוא מטיל על המשיב את האשמה בכך שאיברהים לא העביר את הדירות למבקש.

8. יצוין, כי עדותו של איברהים לוקה בפגם נוסף, שכן היא איננה תואמת את נוסח פסקת התמורה שבייפוי הכוח השני. הנה כך, איברהים מאשר בתצהירו, כי בתמורה לקרקע שמכר המבקש, היה אמור אברהים להעביר לו ארבע דירות, ברם בייפוי הכוח כתב איברהים כי הוא קיבל את התמורה "מראש", ולא זו בלבד, אלא שנכתב כי התמורה התקבלה "במזומן". ניסוח זה לא תואם את גרסת איברהים.

9. דינה של תובענת המבקש להידחות גם מן הטעם שלא הוכחה כלל עילה נגד המשיב. המשיב לא חתם על ייפוי הכוח השני, הוא לא הוזכר בו, ואין כל ראיה כי הדירות הנזכרות בייפוי כוח זה שייכות כלל למשיב. במצב דברים זה, אך טבעי היה לצפות שהמבקש יפנה את חיציו כלפי מי שהתחייב כלפיו בייפוי הכוח, קרי – כלפי איברהים, ברם המבקש לא עשה כן, ובהעדר הוכחה לקיומו של הסכם בין המבקש למשיב דין התובענה להידחות.

10. אף אם הייתי סבור כי הוכחה גרסת המבקש, לפיה הבטיח לו המשיב ארבע דירות בתמורה ל"קרקע", הרי שלא היה בכך כדי להצדיק את מתן הסעד לו עותר המבקש, כיוון שהמשיב עמד לכאורה בתנאי ההסכם בכך שמסר לידי המבקש ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הדירות על שמו, ואין כל הוכחה שלאחר מכן סיכל המשיב את העברת הדירות, או שיש סיבה אחרת המונעת מן המבקש לקבלן לידיו.

11. ולסיום, המשיב צירף לתשובתו להמרצת הפתיחה כתבי בי דין של הליכים שונים, בהם הוא נקט נגד פולשים שהיו בקרקע שנמסרה לו. הליכים אלו ננקטו בשנת 2001 ובשנת 2006, והגם שהם לא מהווים ראיה נחרצת לפיה העסקה בין הצדדים הושלמה, הרי שיש בהם כדי ללמד כי המשיב נהג בקרקע מנהג בעלים, בעוד שהמבקש לא עשה כן, אלא השהה את הגשת תובענתו עד לשנת 2012.

12. לסיכום אומר, כי דומה בעיני שבעניין שלפניי רב הנסתר על הגלוי. לא אוכל לקבוע פוזיטיבית כי גרסת התובע מופרכת, שהרי שני ייפויי הכוח נחתמו באותו יום, ברם גרסתו לא הוכחה. מצב דברים זה פועל לחובת המבקש, שעליו מוטל הנטל להוכיח את תובענתו, ולכן דין התובענה להידחות.

13. אשר על כן, התובענה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.