מבוא:

ביום 5.6.12 הגישו המבקשים כתב המרצה לפיו ביקשו להצהיר על בטלותה של החלטת האסיפה הכללית של המשיבה מיום 15.2.12, בה הוחלט כי יחידות ההשתתפות יחולקו באופן שווה בין כל חברי המשיבה. כן ביקשו להצהיר כי כל סכום דיבידנד שהתקבל אצל האגודה החל משנת 2000, יחולק בין חברי האגודה, על פי אותו מפתח דיפרנציאלי.

המשיבה בתגובתה להמרצה העלתה טענות מקדמיות אשר לטענתה, יש בהן להביא לדחיית התובענה.

בישיבת יום 20.12.12 שהתקיימה בפניי, קבעתי כי תחילה תוכרענה טענות הסף שנטענו על ידי המשיבה. על כן הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בטענות אלה.

נוסף לכך הצעתי לצדדים לפנות להליך גישור, כאשר הליך זה יתנהל במקביל להליך שבפניי, לפחות עד למתן הכרעה בטענות הסף.

ביום 7.2.13 הודיעו הצדדים כי הסכימו על מינויו של עו"ד עמנואל סולומונוב כמגשר.

הצדדים:

המבקשים הם 27 יצרני חלב ותיקים, חברים בכפר יהושע (להלן: "יצרני החלב"). המבקשים שיווקו חלב לתנובה משך עשרות שנים. המשיבה היא אגודה שיתופית שנתאגדה כדין בישראל בשנת 1936 בתחום משבצת המושב "כפר יהושע", המונה 90 נחלות חקלאיות אשר מוחזקות על ידי חברי האגודה.

תמצית טענות המשיבה:

(א) אי צירוף משיבים ראויים

לאור טענת המבקשים לפיה האגודה נעדרת זכויות בכספי תמורת מניות תנובה, ומשמשת אך "צינור" להעברת הכספים מתנובה לחברי האגודה, הרי שחברי האגודה אשר זכאים לקבל כספים, אותם מבקשים המבקשים לעצמם, הם בעלי דין ראויים שעניינם צפוי להיות מושפע באופן ישיר, אם וככל שתתקבלנה טענות המבקשים. אי צירופם של חברי האגודה הנדרשים יש בו כדי לדחות את התביעה. עם זאת, על מנת לייעל את בירור הסוגיות העומדות על המדוכה, מבוקש להורות על צירוף חברי האגודה העשויים להיפגע במידה ותתקבלנה טענות המבקשים.

(ב) התיישנות

ההבחנה שנעשתה בהחלטת האסיפה בין כספי דיבידנדים שנתקבלו בין השנים 2000-2006, (אשר שווים המשוערך למועד החלוקה חולק באופן שווה בין כלל בעלי הנחלות), לבין דיבידנדים שנתקבלו לאחר מכירת תנובה משנת 2007 ואילך, בדין יסודה.

תביעת המבקשים לקבלת כספי דיבידנדים, בהתייחס לשנים 2000- 2004 נתיישנה. בניגוד לטענת המבקשים בכתב ההמרצה, בבג"צ ניר בנים נדחתה טענת אגודת מושב נחלים כי חלוקת הדיבידנדים בין חברי האגודה באופן שווה, במשך מספר שנים עד למכירת תנובה, יוצרת השתק של רפתני מושב נחלים מלטעון לחלוקה דיפרנציאלית של יחידות ההשתתפות.

(ג) מניעות, שיהוי, ויתור והסכמה ומעשה עשוי

המבקשים רובם ככולם, נתנו הסכמתם להחלטת האסיפה משנת 2004, ומעולם לא ביקשו לבטלה. לפיכך, אילו היו המבקשים עותרים לביטולה של החלטת האסיפה משנת 2004, הם היו מנועים ומושתקים מלטעון כך, משלא עשו כן בזמן אמת ומששינתה האגודה את מצבה לרעה. לפיכך, מדובר במעשה עשוי עליו חלים דיני המניעות והשיהוי בפרט ביחסי הקרבה שבין אגודה שיתופית לבין חבריה. יחסים אלה מקימים חובה כלפי חבר האגודה "שלא להחריש" מקום בו עלול להיגרם לו נזק כלשהו.

עוד נטען כי הסעדים המבוקשים בסעיפים 49 ב-ה להמרצת הפתיחה הם סעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים. בניגוד לקבוע בתקנה 253 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה ניתן להגיש תובענה לסעדים הצהרתיים גרידא במסגרת המרצת פתיחה. לפיכך, מבוקש להורות על העברת התובענה לפסים רגילים בהתאם לתקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי.

תמצית טענות המבקשים:

(א) אי צירופם של צדדים ראויים

אין כל הוראת דין המחייבת תובע במשפט האזרחי לצרף את מי שהוא סבור שעשוי להיפגע מתוצאתו של ההליך המתנהל בעניינו. השאלה המשפטית כאן היא האם ההחלטה שקיבלה אסיפת האגודה מיום 15.2.12 באשר לאופן חלוקת תמורת מניות תנובה בין החברים עומדת במבחנים שנקבעו בבג"צ ניר בנים. היריבות המשפטית מתקיימת אך ורק בין הצד הטוען לאי חוקיות ההחלטה, הם המבקשים, לבין מקבלת ההחלטה, היא האגודה, באמצעות האסיפה הכללית שלה. צירופם של חברי האגודה האחרים לא יתרום לשלמות פסיקתו של בית המשפט ולא יהיה בכך כדי לייעל את הדיון בשאלה המשפטית הדרושה להכרעה. האגודה רשאית לזמן לעדות חבר שלטעמה יש בעדותו כדי לסייע לגרסתה.

האגודה בהחלטה קבעה כללים פוזיטיביים לחלוקת תמורת המניות של תנובה, על כן יש לדחות טענתה כי שימשה צינור להעברת הכספים מתנובה לחברי האגודה.

לכן יש לדחות טענת המשיבה לצירוף צדדים.

(ב) טענת ההתיישנות

עד לפסק הדין שניתן בעניין ניר בנים, המצב המשפטי ביחס לבעלות במניות לא היה ברור, הן לאגודה והן למבקשים. לכן אין מקום להכיר בהחלטת אסיפת המשיבה משנת 2004 כמתחילה את מרוץ ההתיישנות לצורך הגשת תביעה ביחס להחלטה שלא לחלק את הדיבידנדים. עילת התביעה קמה למבקשים רק לאחר שהאגודה קיבלה את ההחלטה מושא תובענה זו, אשר לפי הנטען הפרה באופן ברור את העקרונות שנקבעו בבג"צ ניר בנים.

יתרה מכך, ההחלטה משנת 2004 עליה סומכת האגודה כמקימה עילת תביעה שהתיישנה, בוטלה ע"י האסיפה הכללית באופן פוזיטיבי בהחלטתה מיום 24.2.07. הסיבה לביטול ההחלטה, הייתה אי הוודאות המשפטית בשל ההליכים בבג"צ ניר בנים.

לפיכך, יש לדחות את טענת ההתיישנות של האגודה לעניין חלוקת הדיבידנד המיוחס לשנים 2000- 2005.

(ג) טענת מעשה עשוי

יש לדחות את טענת המשיבה למעשה עשוי מהטעמים הבאים:

1. האגודה אישרה בטיעוניה כי בתקופה הרלוונטית המצב המשפטי-קנייני לא היה ברור. למרות זאת בחרה המשיבה לעשות שימוש בכספים, על אף שידעה על התנגדותם של המבקשים או חלקם להצעת החלוקה השוויונית של יחידות ההשתתפות. טענת "מעשה עשוי" אינה יכולה לעמוד לנתבע שידע כי המעשה שהוא עמד לבצע פוגע בזכויות נטענות כבר באותה עת.
2. בהחלטה מושא התובענה החליטה האסיפה על חלוקת כספי הדיבידנדים באופן שוויוני. לפיכך, המשיבה אינה יכולה להישמע בטענה כי כספים אלו אינם קיימים כבר משנת 2004. האגודה אינה יכולה לטעון שהכסף כבר חולק ובאותה נשימה להחליט לחלק אותו.
3. ההחלטה משנת 2004 על כל סעיפיה בוטלה בהחלטת האסיפה משנת 2007. בפרוטוקול הדיון לא צוין כי הכספים כבר אינם קיימים.
4. בתי המשפט הבהירו לא אחת, כי ככל שמדובר בסעד כספי, אין מדובר במעשה בלתי הפיך. אף אם האגודה עשתה שימוש, שלא כדין, בכספי הדיבידנדים, יימצא המקור להשבתם.

(ד) טענת ויתור והסכמה:

הסכמת חלק מהמבקשים במהלך הדיונים השונים שהתקיימו באגודה לחלק מההחלטות שנתקבלו בה, לרבות ההחלטה משנת 2004, אין בה כדי לפגוע בזכותם לפנות לבית המשפט מקום שההחלטה מושא התובענה פוגעת בזכויותיהם שבדין. משך כל התקופה בה התקיימו דיונים באגודה עד לפסיקת בג"צ בעניין ניר בנים, לא הייתה בידי המבקשים ידיעה משפטית מוחלטת בדבר זכויותיהם ביחידות ההשתתפות בתנובה, ומכאן שלא יכלו להביע כל הסכמה לויתור על זכויות שלא ידעו כי הן מהוות קניינם.

כאן המקום להעיר שהמשיבה לא השיבה לתגובת המבקשים לטענות הסף, אעפ"י שניתנה לה אפשרות לעשות כן תוך 30 יום מיום שהוגשה תגובת המבקשים. תגובת המבקשים הוגשה ביום 20.1.13. לפיכך, היה על המשיבה להשיב לטענות אלה, עד ליום 19.2.13. משלא עשתה כן, יש לראות בה כמי שוויתרה על הגשת תשובה לתגובת המבקשים וכמי שמסתפקת בטענות הסף שנטענו על ידה במסגרת תגובתה להמרצת הפתיחה.

דיון

הרקע להגשת התביעה:

בחודש נובמבר 1999, במסגרת כינוס ועידת תנובה התקבלה החלטה בדבר הקצאת יחידות השתתפות בתנובה בין כלל האגודות השיתופיות החברות בה. יחידות ההשתתפות הוקצו לאגודות השיתופיות על פי שני מפתחות:

1. מפתח אחיד, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות יחולקו באופן שוויוני בין כל האגודות החברות בתנובה, ללא תלות בכמות התוצרת ששווקה על ידן (להלן: "המפתח האחיד"). לפי המפתח האחיד קיבלה כל אגודה 9,068 יחידות השתתפות.
2. מפתח יחסי, לפיו 50% מכלל יחידות ההשתתפות יחולקו בין האגודות השיתופיות החברות בתנובה, בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית אשר שווקה על ידי כל אחת מהן לאורך השנים (להלן: "המפתח היחסי").

בהתאם להחלטה זו, קיבלה המשיבה 9,068 יחידות השתתפות על פי המפתח האחיד ועוד 62,311 יחידות השתתפות, על פי המפתח היחסי, על פי השיווק בפועל של היצרנים החברים במושב.

ביום 3.11.03 נתגבשה "הצעת ההנהלה בעניין יחוס יחידות ההשתתפות בתנובה לחברי האגודה" (להלן: "הצעת ההנהלה"). על פי הצעת ההנהלה יחידות ההשתתפות שחולקו לאגודה לפי המפתח האחיד בועידת תנובה, ייוחסו באופן שווה לכל הנחלות באגודה. אשר ליתרת יחידות ההשתתפות היצרניות, נקבע כי הן ייוחסו לנחלות האגודה לפי מפתח הייצור שבגינם נצטברו יחידות ההשתתפות אצל תנובה.

בהצעת ההנהלה נקבע מנגנון לשיוך יחידות השתתפות בגין ענפים שונים ובגין שנים מסוימות, לגביהן קיים קושי לזהות את הכמויות ששווקה כל נחלה לתנובה, או את זהות החברים ששיווקו את התוצרת בגינה נצברו יחידות אלו לזכות האגודה. נקבע כי יחידות אלו תשויכנה על פי קביעת ועדה שתוקם בהרכב של 3 חברי אגודה שייבחרו באסיפה הכללית. עוד נקבע כי ככל שהועדה שתוקם לא תוכל לשייך יחידות השתתפות מסוימות (להלן: "היחידות הבלתי מזוהות"), יחולקו אותן יחידות בלתי מזוהות בחלוקה שוויונית לכל הנחלות באגודה.

הצעת ההנהלה דלעיל אושרה על ידי האסיפה הכללית בהחלטתה מיום 3.7.04 (להלן: "החלטת 2004").

גם במושב ניר בנים נדונה שאלת חלוקתם של מניות תנובה בין חברי האגודה. ועד האגודה שם החליט על כינוס האסיפה הכללית של חברי האגודה כדי שזו תכריע אם לשייך את מניות תנובה לחברי האגודה באופן שוויוני. עקב כך, ועוד לפני כינוס האסיפה הכללית, הגישו הרפתנים (יצרני החב) החברים באגודה, תביעה לרשם האגודות השיתופיות בטענה שהחלטת ועד האגודה פוגעת בקניינם ומאפשרת לחברים אשר לא רכשו מניות תנובה לאורך השנים להתעשר על חשבונם. רשם האגודות השיתופיות העביר את הסכסוך להכרעתו של הבורר, עורך הדין מ' שפירו (להלן: "הבורר") בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972.

ביום 4.9.05 ניתנה החלטתו של הבורר בשאלת זהותו של בעל הזכות הקניינית ביחידות ההשתתפות (להלן: "פסק הבורר"). במסגרת פסק הבורר נקבע כי יש לשייך את הון המניות שנצבר בתנובה כתוצר של שיווק תוצרת לפי המפתח היחסי לחברים של אותה אגודה. על פסק הבורר הגישה האגודה שם ערעור לרשם האגודות השיתופיות.

ביום 5.12.06 ניתן פסק דינו של רשם האגודות השיתופיות, אשר קיבל את ערעור האגודה וקבע כי הרפתנים לא שילמו על חשבונם עבור מניות תנובה וכי מניות תנובה אשר נרשמו בספרי האגודה כ"הון האגודה" הן קניינה של האגודה (להלן: "פסק הרשם"). על פסק הרשם הגישו יצרני החלב עתירה לבג"צ (בג"צ 861/07 יוני קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (8.12.10) (להלן: "בג"צ ניר בנים").

ביום 24.2.07, לאחר מתן פסק הרשם ולאחר שהוגשה העתירה בבג"צ ניר בנים, התקבלה החלטת האסיפה הכללית של המשיבה במסגרתה הוחלט כדלקמן:

"הדיון באופן החלוקה הפנימית יקוים לאחר שהבג"ץ יתן את החלטתו על החלטת הרשם. כספים שיגיעו בגין הכנסת השותף לתנובה יוחזקו ברמת האגודה עד לסיום הדיון. יקוים דיון מחודש באסיפה על החלטה זו".

(ההדגשה שלי-נ"מ).

ביום 8.12.10 ניתן פסק הדין בבג"צ ניר בנים. נקבע כי יחידות ההשתתפות שנצברו לפי המפתח היחסי, לזכות האגודות החברות בתנובה, הן למעשה קניינם של החברים באגודה ועל האגודה לחלקם לחבריה לפי החלק היצרני ששיווק כל חבר לתנובה באמצעות האגודה בה הוא חבר.

ביום 15.2.12 קיבלה האסיפה הכללית של המשיבה החלטה הקובעת מתווה לחלוקת תמורת כלל יחידות ההשתתפות שהתקבלו באגודה בגין המפתח היחסי (להלן: "החלטת החלוקה").

החלטה זו היא מושא הדיון שלפניי.

להלן אדון בטענות הסף שהועלו על ידי המשיבה כסדרן.

א. אי צירוף משיבים ראויים

לטענת המשיבה לא צורפו משיבים ראויים, ועל כן יש להורות על צירופם של כלל חברי האגודה אשר עשויים להיפגע מתוצאות התובענה. טענה זו אין בה ממש ודינה להדחות.

תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת:

"בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

(ההדגשה שלי-נ"מ).

על פי סעיף זה המבחן לצירופו של בעל דין להליך מתמקד בשאלה האם נוכחותו של בעל הדין דרושה על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע במלוא השאלות הכרוכות בהליך המשפטי שלפניו.

בענייננו, צירוף כלל חברי האגודה, אינו דרוש על מנת שבית משפט זה יוכל להכריע בשלמות וביעילות בתובענה. השאלה הדרושה להכרעה היא האם החלטת החלוקה משנת 2012, היא בניגוד להלכה שנקבעה בבג"צ ניר בנים אם לאו. צירוף כלל חברי האגודה להליך, לא יהא בו כדי לסייע בהכרעה בשאלה זו. לפיכך, אין מקום לצירוף כלל חברי האגודה כמשיבים בהמרצת פתיחה זו.

טעם נוסף בגינו מצאתי לדחות את בקשת הצירוף הוא בשל כך שלא קיים כל חשש כי האינטרסים או הזכויות של מי מחברי האגודה ייפגעו במסגרת הליך זה. המשיבה מייצגת את האינטרסים של כלל חברי האגודה שצירופם מבוקש, על כן האינטרסים הברורים של כל חברי האגודה מיוצגים כראוי, ואין מקום לצרפם לגופם.

יפים לכאן דבריה של כב' השופטת נגה אהד בת"א (מרכז) 660-01-08 יחיאל וינרב נ' נחלים מושב עובדים של הפועל המזרחי (20.08.09) (להלן: "פרשת נחלים") אשר היה אחד מפסקי הדין מושא בג"צ ניר בנים:

"הטעם לצירוף צדדים נוספים הוא- שמירת האינטרסים פן יפגעו מבלי שניתנה להן האופציה להתגונן, במקרה דנן אינטרס האגודה ואינטרס כלל החברים בה זהה הוא- ומטעם זה אין כל צורך לצרפם להליך שכן אין כל אינטרס שלישי שאינו מיוצג בהליך וטעון ייצוג".

(ההדגשה שלי-נ"מ).

מכל האמור מעלה, באתי למסקנה כי אין מקום לצרף את חברי האגודה כמשיבים.

ב. טענת ההתיישנות:

לטענת המשיבה, תביעת המבקשים לקבלת כספי דיבידנדים, בהתייחס לשנים 2000- 2004 התיישנה. מרוץ ההתיישנות החל במועד קבלת ההחלטה על חלוקת הדיבידנדים בשנת 2004. טענה זו אין בה ממש ודינה להידחות.

המסגרת הנורמטיבית:

תקופת התיישנותה של תביעה, כאשר אין עסקינן במקרקעין, היא 7 שנים (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות, אשר מסדירה את מניין מרוץ ההתיישנות מורה אותנו כך: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה."

הפסיקה פירשה את משמעות המונח עילת תביעה כמכלול העובדות אשר מולידות את זכות התובע לקבל סעד (זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, 133-134 (להלן: "זוסמן").

מרוץ ההתיישנות יחל במועד בו נולדה עילת התביעה. דהיינו, במועד בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע כי הנתבע יקיים את חיוביו כלפיו (ראה: ע"א 331/74 כהן נ' גרודזינסקי, פ"ד כט (1) 689, 697 (1975) (להלן: "פס"ד גרודזינסקי").

בענייננו, המועד בו התגבשו העובדות המהותיות המולידות את זכות המבקשים להגיש תביעה כספית, דהיינו, המועד שממנו ואילך המבקשים היו בעלי יכולת ממשית לגבש את עילת תביעתם וסעדיהם ולממשם הלכה למעשה, הוא מועד החלטת האסיפה הכללית על אופן חלוקת יחידות ההשתתפות בין כלל חברי האגודה. החלטה זו נתקבלה ביום 15.2.12. לפיכך, אך ממועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות. החלטת המשיבה משנת 2004 בוטלה, הלכה למעשה, בהחלטת המשיבה משנת 2007 בה נקבע מפורשות כי הדיון באופן החלוקה הפנימית של יחידות ההשתתפות יקוים רק לאחר שתינתן החלטה בבג"צ ניר בנים. בין החלטת 2004 להחלטת 2007 חלפו כשלוש שנים. מכאן שהחלטת 2004 בוטלה בתוך תקופת ההתיישנות (7 שנים כאמור). ההחלטה בבג"צ ניר בנים ניתנה ביום 8.12.10, וההחלטה על אופן חלוקת יחידות ההשתתפות כאמור התקבלה אך ביום 15.2.12. לפיכך, המסקנה היא כי מרוץ ההתיישנות החל במועד קבלת החלטה זו, לאמור ביום 15.2.12. תובענה זו הוגשה ביום 5.6.12 היינו, כארבעה חודשים בלבד לאחר קבלת החלטת 2012. לפיכך ברור כי תביעה זו הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. לפיכך טענת ההתיישנות נדחית.

ג. מניעות, שיהוי, ויתור והסכמה ומעשה עשוי

המשיבה טוענת כי המבקשים הסכימו להחלטת האסיפה משנת 2004, ומעולם לא ביקשו לבטלה. לפיכך, הם מנועים ומושתקים מלטעון לביטולה. עוד טוענת המשיבה כי מדובר במעשה עשוי, על כן חלים עליה דיני המניעות והשיהוי.

טענות אלה חסרות בסיס ומשכך נדחות.

כפי שקבעתי מעלה, החלטת 2004 בוטלה, הלכה למעשה, על ידי החלטת 2007 אשר קבעה כי דיון באופן חלוקת יחידות ההשתתפות ייערך רק לאחר שיינתן פסק דין בבג"צ ניר בנים. לפיכך, אין ממש בטענת המשיבה כי המבקשים מנועים מלטעון לביטולה של החלטת 2004 הואיל ונטלו חלק באסיפה הכללית בה נתקבלה החלטה זו ואף השתתפו בהצבעה. החלטת 2004 בוטלה על ידי המשיבה עצמה כמפורט מעלה. "השתהות" המבקשים משך ארבעה חודשים מיום קבלת החלטת 2012 עד להגשת תביעתם, אינה מהווה טעם לדחיית תביעתם עקב מניעות. המבקשים תוקפים החלטה אשר לטענתם פוגעת בזכות הקניין שלהם שהיא זכות יסוד, ויש לאפשר להם לנסות להוכיח תביעתם. משכך, אין כל ממש בטענה לפיה המבקשים מושתקים ומנועים מלתקוף את ההחלטה הקובעת אופן חלוקת יחידות ההשתתפות. על כן הטענה נדחית. מטעם זה אין גם מקום לקבל את הטענה בדבר ויתור והסכמה. כאמור, עד למתן פסק הדין בבג"צ ניר בנים, לא ידעו המבקשים כי יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי, הן קניינם ולא קניין האגודה.

מכאן, שאין לראות בהסכמת מי מהמבקשים בשנת 2004 כמונעת את זכות התביעה שלהם, הן בשל כך שהחלטה זו בוטלה על ידי המשיבה עצמה בהחלטת 2007, והן בשל כך שהמצב המשפטי ביחס לזכויות חברי האגודה ביחידות ההשתתפות לא היה ברור אותה עת.

לפיכך, טענת המשיבה בדבר ויתור והסכמה מצד המבקשים נדחית גם היא.

טענת השיהוי שטענה המשיבה, נטענה בעלמא. המבקשים הגישו תובענה זו ביום 5.6.12 ואילו החלטת המשיבה בדבר אופן חלוקת יחידות ההשתתפות נתקבלה ביום 15.2.12. מכאן שהתובענה הוגשה כארבעה חודשים לאחר קבלת ההחלטה. השאלה הצריכה הכרעה היא האם אי נקיטת הליכים משפטיים מצד המבקשים כנגד המשיבה, משך ארבעה חודשים מיום שנוצרה עילת תביעתם (החלטת 2012), מהווה שיהוי, שהדין וההלכה הפסוקה מכירים בו כמצדיק דחיית התובענה מחמת שיהוי.

בע"א 167/51 ברסקי נ' סגל, פ"ד ט, 5, 15 (1955) נקבע לעניין שיהוי בהגשת התביעה כך:

"12. כיצד משפיע השיהוי הזה על גורל התביעה? ההלכה היסודית בדיני היושר היא ששיהוי, כשהוא לעצמו, אינו חוסם את התביעה, אלא בתנאים מסוימים שאפשר לסכמם בשלושה ראשי פרקים עיקריים:

1. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת התביעה;
2. כאשר הורע מעמדו של הצד שכנגד כלפי יריבו, עקב השיהוי בהגשת התביעה;
3. כאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח את טענותיו נגד התביעה."

בענייננו, חלפו ארבעה חודשים בלבד מיום קבלת ההחלטה באסיפה הכללית על אופן חלוקת יחידות ההשתתפות בין כלל חברי האגודה. לפיכך, לא התקיימו התנאים שיש בהם כדי קבלת טענת השיהוי. התביעה לא נזנחה; לא הורע מצב המשיבה כתוצאה מתקופת "השיהוי" וכן לא קופחו אפשרויות המשיבה להוכיח טענותיה נגד התביעה (ראו בעניין זה גם דברי כב' השופטת נגה אהד בפרשת נחלים).

מצאתי לדחות גם את טענת המשיבה כי הסעדים המבוקשים בסעיפים 49 ב-ה לתובענה הם סעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים. כן מצאתי לדחות בקשתה להורות על העברת התובענה לפסים רגילים, בהתאם לתקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בסעיף 49 לתובענה מבוקש להצהיר על בטלותה של ההחלטה מיום 15.2.12 בדבר אופן חלוקת יחידות ההשתתפות בין כלל חברי האגודה. עוד מבקשים הם להצהיר כי העקרונות שנקבעו בבג"צ ניר בנים חלים גם על מושב כפר יהושע.

נוסף, מבקשים להורות כי יחידות ההשתתפות אשר הוקצו לאגודה על פי המפתח היחסי הן רכושם של היצרנים בלבד וכי לאגודה אין כל זכויות בהן. כפועל יוצא מכך, מבוקש שהאגודה תעביר לידיהם לאלתר את תמורת יחידות ההשתתפות, לרבות פירותיהן, בתוספת הצמדה וריבית הנהוגה במושב כפר יהושע. כן מבקשים הם לקבוע כי חלוקת כל סכום דיבידנד שהתקבל אצל האגודה, החל משנת 2000, ייעשה גם הוא על פי אותו מפתח דיפרנציאלי. עוד מבקשים הם לפצותם בגין יחידות ההשתתפות החסרות, על ידי מימון רכישתן עבור היצרנים, לרבות דיבידנדים שהיו אמורים להתקבל בגינן. אין בכל אלה משום תביעה לסעד כספי. המבקשים עותרים לקבלת סעדים הצהרתיים, אשר אם יזכו בתובענה יהיו זכאים לתמורת יחידות ההשתתפות כנטען. לפיכך, אין ממש בטענת המשיבה לפיה יש להעביר את התובענה לפסים רגילים, הטענה נדחית.

התוצאה:

טענותיה המקדמיות של המשיבה נדחות.

המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך של 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.