מבוא

1. פסק דין זה עוסק בחלוקת מניות תנובה והדיבידנד הנובע מהן, כפי שהוחלט ביום 15.02.2015 באסיפה הכללית של כפר יהושע (להלן: "ההחלטה"), מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה" או "המבקשת"). ובבקשת יצרני החלב במושב (להלן: "היצרנים" או "המבקשים"), להצהיר על חלקים ממנה כמבוטלים.

עובדות והליכים

2. תנובה נוסדה בשעתו כאגודה שיתופית מרכזית, בה היו חברות מאות אגודות שיתופיות לרבות המשיבה. במרוצת השנים הצטברו בתנובה יחידות השתתפות בהתאם לכמות התוצרת החקלאית ששווקה באמצעותה, אשר נרשמו אצלה על שם האגודות, בדוחות הכספיים של האגודות נרשמו יחידות ההשתתפות כנכס של האגודות. בשנת 1999, התקיימה ועידת תנובה, במסגרתה הוחלט על הקצאת יחידות השתתפות בתנובה (להלן: "יחידות ההשתתפות") בין האגודות השיתופיות החברות בה, וזאת על-פי שני מפתחות:50% מסך יחידות ההשתתפות בתנובה חולקו לפי מפתח אחיד – כך שכל אגודה חברה זכתה לסכום של 9,068 יחידות השתתפות באופן שוויוני. יתר יחידות ההשתתפות חולקו לפי מפתח יחסי – כך שהוקצו לכל אגודה יחידות השתתפות בהתאם להיקף שיווק התוצרת החקלאית לתנובה לאורך השנים. באגודת כפר יהושע, חלקה הארי של התוצרת הינו חלב והיתר, תוצרי ירקות, פירות, ביצים ודגים.

בהתאם להחלטת הועידה, הוקצו למושב כפר יהושע, בשנת 2007, 71,379 יחידות השתתפות בתנובה – מתוכן 9,068 יחידות על פי המפתח האחיד ו-62,311 יחידות על פי המפתח היחסי.

3. עוד בטרם הוקצו יחידות ההשתתפות, לאגודה, החלו דיונים בין האגודה לחבריה בנוגע לאופן חלוקת יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי. בהצעת ההנהלה הראשונה מיום 03.11.2003, נתגבשה הצעה לפיה יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי תחולקנה לפי מפתח הייצור של קבוצת היצרנים. בפועל, נמצא קושי אובייקטיבי בשיוך יחידות ההשתתפות מסוימות בגין ענפי ייצור שונים שרישומיהם אינם בנמצא ועבור שנים נוספות אשר אף לגביהן, נמצא קושי לזיהוי כמויות השיווק (להלן: "היחידות הבלתי מזוהות"). לאור האמור הוחלט על הקמת ועדה אשר תפעל ככל הניתן, להתחקות אחר נתונים אלו, ולמלאכת התחשיב נדרש חבר האגודה יריב צור, אחד מיצרני החלב העיקריים במושב (להלן: "צור").

בין לבין, החלה התדיינות משפטית עקרונית במספר אגודות שיתופיות, בסוגית שיוך היחידות עפ"י המפתח היחסי, במסגרת זו הוגש ע"א 8192/09 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות [פורסם בנבו] (8.12.2010) (להלן: "ענין ניר בנים"). שעה שהסוגיה העקרונית הונחה לפתחו של בית המשפט העליון, החליטה האסיפה הכללית של האגודה ביום 24.02.2007 להשהות את הדיון בחלוקת שיוך היחידות עד למתן הכרעה עקרונית של בית המשפט העליון.

4. ביום 12.03.2007 פנתה תנובה לאגודה וביקשה לקבל עמדתה בנוגע לכמות יחידות ההשתתפות שברצון האגודה לממש ע"פ שוויה באותה העת. מספר מיצרני החלב, אשר היו בעליהם של כ- 17,700 יחידות השתתפות, פנו לאגודה וביקשו ממנה כי יחידות אלה לא תימכרנה. בפועל, ביום 14.04.2077, החליטה האסיפה הכללית של האגודה לממש 57,359 יחידות השתתפות ולהותיר כ- 14,000 יחידות בלתי ממומשות. באופן זה, כ- 3,700 יחידות נמכרו בניגוד לרצון בעליהם (להלן: "היחידות החסרות").

5. שנים אחדות לאחר מכן, ביום 08.12.2010, ניתנה הכרעת בית המשפט העליון בעניין ניר בנים וקבעה, כי כלל יחידות ההשתתפות על פי המפתח היחסי, הן קניינם של חברי האגודה יצרני התוצרת ששווקה ולא של האגודה. לאור הלכת ניר בנים הורתה האגודה למר צור להעמיק בתחשיב שערך. תחשיבו הסופי של מר צור, בדבר שיוך היחידות החסרות הועבר לאישור רו"ח האגודה, לכולי עלמא, מדובר בתחשיב מוערך שאינו מדויק, בהעדר נתונים לכל התקופה הרלוונטית.

כעת, נדרשה האגודה לחלוקה בפועל של יחידות ההשתתפות לאור הלכת ניר בנים. באסיפה הכללית, הביעו היצרנים את דעתם כי יש לילך במתווה הלכת ניר בנים ולחלק את מלוא יחדות ההשתתפות היחסיות לפי מפתח דיפרנציאלי. מנגד הובעה עמדה חלופית (באמצעות הצעת החברים דגני, טל וצפריר) לפיה 50% מיחידות ההשתתפות יחולקו באופן שווה, ו-50% יחולקו בחלוקה דיפרנציאלית בהתאם לתרומת כל משק ומשק, חלוקה אשר תאושר ע"י גוף חיצוני. המציעים מנו שתי סיבות עיקרית למתווה הצעתם: הראשונה, כיוון שיש ענפי שיווק יצרני שאין לגביהם נתוני חלוקה פרטניים בין חברי האגודה ולפיכך לא ניתן לגביהם לבצע חלוקה דיפרנציאלית; השנייה, כיוון שהחלטת ועידת תנובה עניינה בשיווק תוצרת חקלאית בין השנים 1992-1954, כאשר אגודת כפר יהושע (בשונה מהאגודות אשר הגישו את בג"צ ניר בנים), החלה בשיווק תוצרת חקלאית לתנובה כבר בשנת 1935.

המושב כאמור נחצה לשניים, בפתרונות האפשריים לדרכי חלוקת יחידות ההשתתפות, נערכו מספר ישיבות ודיונים. ביום 03.12.2011 נתכנסה אסיפת חברים סוערת להכרעה במחלוקת, האסיפה, בסופו של יום, לא הסתיימה בהצבעה. במשך השבועות שלאחר מכן, ישבו נציגי הצדדים על מדוכת הדיון – מחד נציגי הרפתנים צור ושי כהנוב, מאידך נציגי משווקי תוצרת חקלאית שאינה מענף החלב, ביידץ וצפריר. בסיום מו"מ בין נציגי שתי הקבוצות, במסגרת הצעת הנהלת האגודה מיום 15.02.2012, ההחלטה מושא ענייננו, אושרה הצעת פשרה ברוב דעות של 87 חברים כנגד 11 מתנגדים.

החלטת האסיפה הכללית

6. החלטת האסיפה הכללית מיום 15.02.2012 החליטה על חלוקת יחידות ההשתתפות ע"פ המתווה הבא:

1. היחידות הבלתי מזוהות – הוחלט כי יחידות ההשתתפות הבלתי מזוהות מול חיוב פרטני של נחלות או ענפים, יחולקו באופן שוויוני בין כלל המשקים (ס' 2 להחלטה).
2. תשלומי איזון - לאור העובדה כי האגודה חברה בתנובה החל משנת 1930 כאשר חלוקת יחידות ההשתתפות מתייחסת לשנים 1954-1992 ואינה נותנת ביטוי לנתוני השיווק טרם לתקופה זו, הוחלט כי כל משק יקבל סכום שלא יפחת מ- 400 יחידות השתתפות. מימון השלמה זו יעשה, באופן יחסי, מכל הנחלות שסך יחידות ההשתתפות שלהן עולה על 400 יחידות (ס' 3-4 להחלטה).

(ב) הדיבידנדים – הוחלט כי הדיבידנדים שהתקבלו מתנובה טרם מכירתה, בשנים 2006-2000, יחולקו בין כל המשקים באופן שווה (ס' 6 להחלטה).

(ג) היחידות החסרות – הוחלט כי האגודה תפצה בכ- 85% את היצרנים, בעלי היחידות החסרות אשר נמכרו בשנת 2007, בניגוד לדרישתם (ס' 7 להחלטה).

ההסכמה הדיונית

7. בדיון מיום 27.10.2015, הודיע ב"כ המבקשים כי במידה ויקבל מב"כ הצד שכנגד, תשובות שיניחו את דעתו, הרי שניתן יהיה להסתפק בהגשת סיכומים. ב"כ המשיב הודיע אף הוא, כי מדובר בתיק שמבוסס על מסמכים וניתן להגיש סיכומים בע"פ. ביום 15.12.2015, הודיע ב"כ המבקשים כי התקבלו כאמור תשובות מב"כ המשיבה ומשכך אין מניעה להגשת סיכומים. בהחלטתי מאותו יום, הורתי על הגשת עיקרי טיעון מטעם הצדדים לקראת השלמת טיעונים בע"פ. ביום 08.02.2016, התייצבו אפוא הצדדים להשלמת טיעונים בע"פ. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, מבלי לוותר על כל טענה עתידית, ייוותרו המבקשים על דרישתם לביטול ס' 2 להחלטתה בעניין שיוך היחידות הבלתי מזוהות. מאידך הסכימה האגודה, לבטל את ס' 7 להחלטה בעניין פיצוי היצרנים רק ב- 85% מעלות היחידות החסרות.

יוער לעניין זה, כי מלכתחילה, המבקשים בהמרצת הפתיחה אינם מבקשים באופן מפורש את ביטולו של ס' 2 להחלטה. מאידך, ביקשו המבקשים סעד הצהרתי של חיוב המשיבה לפצותם במלוא מימון מכירת היחידות החסרות, סעד שאיני משוכנע כי ראוי הוא להתברר במסגרתה של המרצת פתיחה, מכל מקום, במהלך הדיון, חזרו בהם המבקשים מבקשה זו.

יוצא אפוא, כי בהמרצת הפתיחה הנוכחית, אנו נדרשים לסוגיית בטלות סעיפים 3 - 4, ו- 6 להחלטת האגודה מיום 15.02.2012.

טענות המבקשים

8. היצרנים מפנים להלכת ניר בנים וטוענים כי החלטת האגודה, על סעיפיה השנויים במחלוקת, סוטה ממנה באופן כי יש להורות על ביטולה.

9. באשר להחלטה המורה על תשלומי האיזון, מפרטים היצרנים טענותיהם באריכות, ומבקשים לשכנע כי מדובר בחלוקה שרירותית שמביאה לתוצאה מעוותת. המבקשים מפנים לסעיף 3 להחלטה המנמק את הצורך בהשלמת היחידות בשנים ההיסטוריות (עובר לשנת 1954), בהן שיווקה האגודה תוצריה לתנובה. המבקשים מציינים כי החלטת ועידת תנובה הורתה על העברת יחידות השתתפות הנוגעות לשנים 1992-1954, ואין יחידות אלה רלוונטיות לשנים שקדמו לכך. יתרה מזאת, תרומת האגודה להון מניות תנובה עד לשנת 1954 מזערית, באותן השנים החזיקו מרבית המשקים פרות בודדות, אם בכלל, והמשקל המשמעותי שניתן לתקופה זו אינו מתקבל על הדעת.

ממשיכים היצרנים ומפנים גם לעובדה כי שבעה מבין 23 המשקים שזכו לתשלומי האיזון, כלל לא היו קיימים לפני שנת 1953, ועל כן, מדובר בפיצוי אבסורדי שאינו משקף את המציאות נכוחה.

10. בנוגע להחלטה על חלוקת הדיבידנדים, בין השנים 2006-2000, נטען כי מדובר בהחלטה הנוגדת חזיתית את הלכת ניר בנים, שכן היא מורה על חלוקה שיווניות ולא על חלוקה דיפרנציאלית. לטעמי היצרנים, אם יחידות ההשתתפות שחולקו עפ"י המפתח היחסי שייכות להם, אין כל סיבה כי הדיבידנדים שהתקבלו מכוח יחידות אלה, לאחר שנת 2000, יהיו שייכים לכלל חברי האגודה.

טענות המשיבה

11. האגודה מבקשת לאבחן את המקרה הנוכחי ממוחלטות הקביעה בעניין ניר בנים, ומציינת כי מציאות בה יחידות ההשתתפות מזוהות וברורות, אינה דומה למציאות בה קיימת אי בהירות באשר לנתונים, שאינה מאפשרת חלוקה מתמטית טהורה. עוד נטען כי הלכת ניר בנים עצמה, סייגה עצמה וקבעה כי כל מקרה לנסיבותיו הספציפיות. עוד טוענת המשיבה כי פסיקת בית המשפט העליון בע"א 6030-14 שרונה – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' שמואל גור (05.11.2015), מחזקת אף היא את המסקנה כי יש לנקוט בגמישות ביישום הלכת ניר בנים ולא לפנות לחלוקה דיכוטומית, שכן בעניין שרונה, הורה בית המשפט העליון על סטייה ממנגנון החלוקה שנקבע בעניין ניק בנים בשל תשלום חובות חברי האגודה על ידי האגודה (להלן: "עניין שרונה").

12. לגופו של עניין, באשר לחלוקת היחידות הבלתי מזוהות, האגודה עומדת על הנתון המספרי לפיו כ- 97.5% מיחידות ההשתתפות היחסיות, חולקו בחלוקה דיפרנציאלית, בין היתר, על סמך נתוני דו"ח צור ויכול כי נתונים אלו עליהם אין חולק כעת, היטיבו עם המבקשים. האגודה מציינת בהקשר הדברים כי עד לשנת 1963 לא נשמרו נתוני השיווק לפי חלוקה ענפית, משמע, יחידות השתתפות ששויכו לענף החלב וממילא ליצרניו, אינן משקפות בהכרח את כמויות חלב ששווקו באותם השנים.

דברים אלה, יש לראות כרקע להחלטה על תשלומי האיזון, כאשר באספקלריה של מידת הפגיעה ביצרנים, מדובר בנתון זניח, אשר בא למלא חסר ולנסות לפצות על פערי נתונים שאינם בנמצא, הן בנוגע לשנים ההיסטוריות, והן בנודע לענפי הייצור לגביהם לא נמצאו נתוני שיוך מובהקים.

בנוגע לשנים ההיסטוריות טוענת האגודה כי אמנם, החלטת ועידת תנובה אינה מתייחסת אליהן, אולם האגודה עצמה חויבה ע"י תנובה בהון מניות בגין שנים אלה, ובמובן זה, תרמה לשווין של יחידות ההשתתפות.

13. באשר לחלוקת הדיבידנדים לשנים 2006-2000, נטען כי עילת התביעה בעניין זה לא נולדה במועד החלטת האגודה מיום 15.02.2012, אלא במועד קבלת הכספים באגודה. החלטת האסיפה היטיבה עם היצרנים במובן זה כיוון שבשנת 2004, התקבלה החלטה באגודה כי כספים אלו כלל לא יחולקו אלא יישארו בחזקת האגודה, כאשר היצרנים הסכימו להחלטה זו.

למצער מציעה האגודה, לחלק את הדיבידנדים באופן בו נהג בית המשפט העליון בעניין שרונה, קרי לחלק את הכספים בצורה צודקת ולא ליחסם ליצרנים בלבד, לאור טענות הסכמה, שיהוי, וויתור ומניעות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית לדיון

14. בשנת 1936, במאמרו "מושבי העובדים לשנתם השש-עשרה" עומד אליעזר ליפא יפה, מייסד מושב העובדים, יזם ומנהל ראשון של "תנובה", על עיקרון העזרה ההדדית המצוי בליבו של מושב העובדים:

"ועתה לעיקר האחר, "עבודה עצמית". תלוי הוא עיקר זה בעיקר שלישי: "עזרה הדדית" בכל המובנים – עזרה הדדית בין פרט לפרט, בין כלל לפרט ובין פרט לכלל".

עקרונות העזרה ההדדית ועזרת הגומלין הינן מאבני הייסוד של חזון הקורפורציה במסגרת מוסד מושב העובדים. להבדיל מחברה בע"מ, אשר מבוססת על קשר רכושי גרידא ועשיית הון משותף, האגודה השיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים, המשתפים פעולה למען רווחתם המשותפת (ראה: סמדר אוטולנגי, חברות במושב עובדים — מהליכי קבלה דווקניים לחברות ״אוטומטית״, מחקרי משפט כרך ג (תשמ"ד) 95).

15. בעניין ניר בנים, עומד בית המשפט העליון בהרחבה על קו התפר שבין קניינו האישי של חבר המושב, להיותו חבר באגודה אשר באמצעותה, נדרש הוא לשיווק תוצרתו. בדיון ארוך ומורכב, אשר יוחד לעניין החלטת ועידת תנובה על חלוקת יחידות ההשתתפות, ציין בית המשפט העליון כי יחידות ההשתתפות בתנובה הלכו ונצטברו במהלך השנים בהתאם לכמות תוצרת החלב ששווקה על ידי כל יצרן חלב באמצעות האגודה. נקבע כי הזיקה ההדוקה בין מספר יחידות ההשתתפות שנצטברה לזכות כל אגודה לבין כמות החלב ששווקה על ידי יצרני החלב באגודה, מעידה כאלף עדים כי יחידות ההשתתפות הן קניינם הפרטי של יצרני החלב, קניין אשר נרכש בזיעת אפם.

לצד קביעה עקרונית זאת הוסיף בית המשפט העליון "הערה אזהרה" מסייגת, וכלהלן:

"התוצאה אליה הגענו בשלושת התיקים שבפנינו, אינה מחייבת בהכרח כי התוצאה תהא זהה בכל האגודות השיתופיות. כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבותיו, כל אגודה בהתאם לתקנונה, להסכמים בין חבריה, להחלטות האסיפה הכללית במהלך השנים, לרישומים בספרי האגודה ובכרטיסי החברים במהלך השנים ועוד. כך, לדוגמה, ייתכן שיש אגודות שמימנו בעצמן את ההשקעה במניות תנובה, ייתכן שיש אגודות בהן לא נוהלו כרטיסי חשבונות נפרדים לחברים או לא נגבה מהחברים תשלום לרכישת מניות תנובה ועוד. בנוסף, אין בפסק דין זה כדי 'לפתוח' בהכרח החלטות שכבר נתקבלו באסיפות כלליות של אגודות שיתופיות אחרות לגבי חלוקת מניות תנובה בין החברים או כדי לפגוע ב'מעשה עשוי' ככל שיחידות ההשתתפות בתנובה כבר נפדו ותמורתן חולקה. כל חלוקה שבוצעה וכל החלטה שכבר נתקבלה יש לבחון לגופא על רקע נסיבות קבלתה, ובין היתר, באספקלריה של מידת הפגיעה ברפתנים (או במשווקי תוצרת חקלאית אחרת), 'מעשה עשוי', הסכמה, ויתור, מניעות, שיהוי, התיישנות וכיו"ב" (פסקה 117 לפסק דינו של השופט י' עמית) (הדגשה שלי –א' ק').

השופט א' רובינשטיין הוסיף וציין כי הלכת ניר בנים, אינה פוטרת את בית המשפט מבדיקה פרטנית בכל מקרה, לגבי עובדות והשלכותיהן המשפטיות בתוך האגודות ובינן לבין חבריהן, ובלשונו:

"את חוות דעתו (פסקה 117), חתם חברי בהערות אזהרה שעניינן השלכות הרוחב שהטרידונו. הוא מציין כי התוצאה בשלושת התיקים אינה מחייבת בהכרח תוצאה זהה בכל האגודות השיתופיות, הן במבט צופה פני עבר לגבי החלטות שנתקבלו, הן במבט צופה פני עתיד לאגודות אחרות, אשר עניינן ייבחן באופן ספציפי לנסיבותיו. אל נכחד, ברי כי פסק דין נרחב של בית משפט זה יש בו משום תקדים שייעשה בו שימוש. על כן, חשובה האזהרה; כך, הן כדי לא להניע אמות סיפים שכבר נתייצבו ואינן נעות עתה, והן כדי שלא לפטור בעלי דין ובעלי סמכות וגם את בתי המשפט מבדיקה פרטנית בכל מקרה, לגבי עובדות והשלכותיהן המשפטיות בתוך האגודות ובינן לבין חבריהן. כמובן אשר נקבע כאן יובא בחשבון במקומות הראויים. הוא הדין לענייניהם של צדדים שלישיים" (פסקה יד' לחוות דעתו).

16. עוד אזכיר כי ככלל, ביקורתו של בית המשפט על החלטות האסיפה הכללית תיעשה תוך ריסון ואיפוק לאור האוטונומיה של האסיפה הכללית בקבלת החלטותיה, ובית המשפט לא ייחפז להתערב בהחלטות המתקבלות על ידי רשויות האגודה, לאור האוטונומיה הנתונה לה בקבלת החלטותיה (ראה דרך משל: ע"א 10419/03 תומר דור ואח' נ' רמת הדבר כפר שיתופי להתיישבות (05.09.2005) וכן סמדר אוטולנגי אגודות שיתופיות – דין ונוהל כרך א 3 (1995) בעמ' 334-330).

מתוך דברים אלו, אפנה עתה לבחינת הסוגיות המונחות לדיון.

"תשלומי האיזון"

17. בפתח דיון זה אפנה לפסקה 99 בעניין ניר בנים, אשר עומדת בקצרה על טיבה של הכרעה, מקום בו נתונים רלוונטיים, אינם עוד בנמצא:

"המערערים טוענים שהחלטת האסיפה לוקה בשרירות, כי היא פוגעת בזכויותיהם ומקפחת את המיעוט. אכן, בהעדר רישום מדויק ותיעוד מספק לגבי תרומתו של כל חבר לאורך השנים, כל חלוקה אשר אינה שוויונית לוקה במידה של שרירות. ברם, וכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, בשל כך פעלה האגודה כפי שפעלה, תוך שהיא נעזרת ביעקב גדיש ז"ל כמומחה חיצוני הבקיא בתחום, כדי להגיע לחלוקה הוגנת ככל האפשר של יחידות ההשתתפות. במצב דברים זה, ומשלא הוכח שהחלטת האסיפה הכללית נגועה בחוסר תום לב או לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בית המשפט לא ישים עצמו בנעליה של האסיפה הכללית בניסיון למצוא נוסחת חלוקה מוצלחת מזו שאומצה" (הדגשה שלי – א' ק').

סבורני כי את ההחלטה על תשלומי האיזון, יש לבחון במצורף להחלטה העקרונית על שיוך היחידות הבלתי מזוהות, למרות (ואולי דווקא בגלל), שהמבקשים אינם דורשים לתוקפה כעת.

ובמה דברים אמורים? כאמור, אגודת כפר יהושע, קיבלה לידה לאחר ועידת תנובה 9,068 יחידות השתתפות במסגרת החלוקה עפ"י המפתח האחיד, ו62,311 יחידות השתתפות במסגרת המפתח היחסי. האגודה נדרשה למלאכת חלוקת היחידות היחסיות, קרי, חלוקתן בין המשקים השונים בהתאם לתוצרת אשר הניב כל משק ומשק. באמצעות עבודתו המקיפה והפרטנית של מר צור, שהשקיע עשרות ימים במלאכתו, אותרו כ- 90% מסך היחידות היחסיות ויוחסו למשקים השונים. כ-5% מסך היחידות היחסיות (כ- 3,808 יחידות השתתפות), הוגדרו "כבלתי מזוהות", וכאמור, הוחלט על חלוקתם באופן שווה לכלל משקי האגודה. ואולם, אין חולק כי איתורן של 90% מסך היחידות היחסיות, יש גם בו מימד משוער ואין מדובר בייחוס קנייני מוחלט.

כך למשל מציין דו"ח צור, כי בעשור הראשון (ועד לשנת 1963), הנתונים ב"תנובה" מופיעים כנתון מצרפי או כנתון ממוצע (ס' 5 לדו"ח צור, נספח 10 לכתב התשובה); זיהוי יחידות ההשתתפות בענף הרפת בשנת 1975 בוצע על סמך חלק מהשנה; בשנים מסוימות נערכו ממוצעי נתונים תוך השוואה לשנים סמוכות; צור מציין כי דפי החשבונות המציינים את חיובי החברים ב"מניות תנובה", נמצאו החל משנת 1978 ואינם רציפים (ס' 6 למסמך ועוד ראה הסבריו בתצהירו).

אם לא די בכך, הרי שסך היחידות הבלתי מזוהות (כ- 3,808) שויכו באופן שוויוני לכלל המשקים, כאשר אין חולק על העובדה כי מרבית יחידות אלה, נצברו מענפי חקלאות שאינם קשורים למשק החלב (ראה נספח 7א לתקציר שיוך המניות המסומן נספח 11 לתגובת האגודה). לפיכך, בחלוקת היחידות הבלתי מזוהות באופן שוויוני, זכה ציבור הרפתנים מן ההפקר, למעט הרפתנים אשר עסקו במקביל גם בייצור פירות וירקות, אשר לפי האמור בהמרצת הפתיחה, מדובר במספר מועט של רפתנים.

יוצא אפוא, כי טרם ההחלטה על תשלומי האיזון, הרי שהיחידות הבלתי מזוהות שחולקו ואינן עוד במחלוקת, היטיבו את מצבם של מרבית המבקשים; מאידך, ציבור מגדלי הירקות והפירות לא זכה לשיוך מקסימאלי המשקף נכוחה את תרומתו ליצירת אותן יחידות ההשתתפות. עוד נעמוד על העובדה, כי חלוקה מתמטית "טהורה", איננה יכולה להיעשות בנסיבות מקרה זה ואף המבקשים כעת אינם מציגים הצעת חלוקה פרקטית או ראויה יותר, בנוגע ליחידות הבלתי מזוהות.

18. כעת אפנה להחלטת תשלומי האיזון לגופה ואציין כי מבחינה מספרית, תשלומים אלו, הביאו למעבר של כ-1,782 יחידות השתתפות מהסך הכללי של היחידות ע"פ המפתח היחסי, לעבר ציבור המשקים שצברו סך יחידות נמוך מ-400 (ראה בהרחבה טבלת השיוך אשר סומנה כנספח 10 א' לתשובה להמרצת הפתיחה). מדובר בכמחצית מסכום היחידות הבלתי מזוהות (3,808), אשר כאמור, חולקו באופן המיטיב עם מרבית הרפתנים. לאור האמור, החלטת האיזון, אף אם היא מתקנת את המעוות באופן שרירותי, ונוקבת במספר סתמי, יש בה מימד ראוי ואף מתבקש. באמצעות החלטה זו מגדלי ירקות דרך משל, אשר תרמו תרומה ניכרת ליצירת הון מניות האגודה בתנובה מבלי שניתן ביטוי ברשומות לתרומה זו, פוצו ע"י ההשלמה לרף 400 היחידות.

19. על מנת לחדד את הדברים ניתן לעיין שוב בדו"ח השיוך (נספח 10 א' לתשובה) ולעיין, דרך משל, בנתוניו של משק עמיצור הנמנה עם המבקשים: משק עמיצור הינו יצרן החלב הגדול מבין המבקשים, ככזה הוקצו לו 1829 יחידות ההשתתפות המיוחסות לענף החלב. בעבור ענף הפירות (לגביו לא נמצאו כלל נתוני שיוך), קיבל משק עמיצור, בדומה לשאר משקי המושב 17 יחידות השתתפות. בעבור ענף הירקות קיבל משק עמיצור 23 יחידות ההשתתפות. רובו של ענף הירקות לא זוהה, באופן זה קיבל כל משק מספר מינימום של 23 יחידות השתתפות, משקים אחרים לגביהם נמצאו נתונים, קיבלו יחידות נוספות בהתאם.

יוצא אפוא כי משק עמיצור קיבל סה"כ כ- 2,148 יחדות ההשתתפות. בהיותו בעל יחידות ההשתתפות הגדול במושב, נדרש הוא להפחתת 59 יחידות השתתפות כתשלומי איזון. זהו "המענק" הגדול ביותר שהעניק מי מהמבקשים, כאשר יושם אל לב, כי אותו משק עמיצור, קיבל שוויונית 23.45 יחידות ההשתתפות בעבור ענף הירקות ו- 17.39 יחידות השתתפות בגין ענף הפירות, אפילו שלא הוכיח דבר בנוגע לזכאותו ביחידות אלה.

סיכומה של דוגמא, העניק משק עמיצור כ 2.7% מיחידות ההשתתפות שלו כמענקי איזון, כאשר 1.9 מיחידות ההשתתפות שקיבל, יוחסו לו ע"פ אומדן ומבלי שהוכיח זכאותו להן (כאשר בתחשיב זה כלל איני מביא בחשבון את נתוני יחידות השתתפות בעבור משק החלב, שגם הם אינם מדויקים במאת האחוזים). לאחר התבוננות במספרים אלו, לא יכול להיות חולק כי מידת הפגיעה במשק עמיצור, ובוודאי בשאר המשקים הקטנים יותר, היא מזערית ובוודאי שאינה מצדיקה התערבות בהחלטת אסיפת האגודה.

מן הפרט אל הכלל אוסיף, כי בסך הכל 1,782 יחידות השתתפות "נלקחו" לטובת תשלומי איזון, כך שמשמעות הדבר הינה כי כ- 97.5% מסך יחידות ההשתתפות חולקו בהתאם להלכת ניר בנים ורק כ- 2.5% מיחידות ההשתתפות חולקו באופן שיווני בין חברי האגודה. זאת ועוד, לטענת ב"כ האגודה, והדבר לא נסתר, מתוך 1,782 היחידות הללו, רק646 יחידות השתתפות היו משויכות למבקשים (ראה שוב, נספח 10 א' ונספח 11א'לתשובת האגודה-עוד אעיר כי למעשה בנתון זה הודו במפורש המבקשים וראה בדברי בא כוחם בפרוטוקול הדיון ושם בעמ' 11 שורה 28), הווי אומר, מדובר בפגיעה של 0.9% מקניינם של המבקשים. מסכים אני כמובן, לאמרתם של המבקשים ובא כוחם, כי "דין פרוטה כדין מאה", ואולם שעה שלא הוכח כלל כי כל "המאה" שייכת למבקשים ושעה שבסופו של יום, מדובר בפגיעה מידתית ואף מינורית, הרי שכלל אי ההתערבות בהחלטות אסיפת האגודה גובר.

עוד אוסיף, כי המבקשים כך בטיעוניהם הכתובים ובאלו שבעל- פה ביקשו למקד את הדיון בכך שלחלק מהמשקים הוסיפו 200% ובממוצע כ100% לכל משק אשר לא הגיע לסף של 400 מניות. בכל הכבוד לטענה זו הרי שמוקד הדיון לטעמי הוא מידת הפגיעה ביצרנים ולא התוספת אשר הוספה למשקים הקטנים ומידת הפגיעה וכאמור אף לשיטת המבקשים הינה מזערית.

20. בשולי הדברים אפנה לעניין ניר בנים אשר דן, בין היתר, בעניינה של אגודת באר טוביה ובמפתח החלוקה המכונה "מפתח גדיש". בעניין באר טוביה החליטה האסיפה הכללית כי מניות תנובה הן רכוש יצרני החלב ובהתאם לכך חולקו המניות על פי הצעת חלוקה שהציע המומחה גביש ז"ל. בהתאם להצעה זו, למעלה מ-30% מיחידות ההשתתפות הוקצו לכלל חברי האגודה, לאור קיומם של נתוני שיווק חלקיים. האגודה הלינה על חלוקה זו, ביקשה לחלק 100% מיחידות ההשתתפות באופן שוויוני, ונדחתה כאמור בהחלטת בית המשפט העליון בעניין ניר בנים. יוצא אפוא, כי גם ההחלטה העקרונית אשר הורתה על שיוך עקרוני של יחידות ההשתתפות לרפתנים, הכירה הלכה למעשה במנגנון חלוקה אשר מעניק מן הנתח גם לכלל חברי האגודה וזאת לצורך תיקון עיוותים (ראה על מנגנון החלוקה בהרחבה בס' 19 בעניין ניר בנים).

21. עוד אוסיף, כי השתלשלות ההליכים והדיונים הפנימיים בקרב חברי האגודה, עד לגיבוש הצעת הפשרה מושא המחלוקת עתה, מעידה באופן ברור כי אף הרפתנים הבינו כי "מוטב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" ולכן מרביתם נענו להצעה. צוות הרפתנים בהליכי המשא ומתן, השכיל להבין, כי גם במידה ומלוא יחידות ההשתתפות ישויכו להם, עדיין יהא שיוך זה עקרוני ותיאורטי, מבלי שניתן יהיה לפורטו לפרוטות באופן מעשי, אלמלא הסתמכות על דו"ח צור המשוערך. מבחינה זו "ויתרה" קבוצת הרפתנים במסגרת הצעת הפשרה על חלק מזערי מחלקם – באמצעות הענקת תשלומי איזון, אחרת, לא ניתן היה למצוא מוצא פרקטי למציאות שנוצרה.

ער אני לעובדה כי הסברים אלה, אינם מוזכרים במסגרת החלטת האגודה מושא המרצת פתיחה זו, וכי האחרונה, נימקה את החלטת תשלומי האיזון בנתוני השיווק השנים ההיסטוריות, עובר לשנת 1954, אולם לא אוכל להתעלם מנתונים גולמיים אלה המצויים בחומר שהונח בפני כמו גם מהחלטות קודמות של הנהלת ואסיפת האגודה . עוד אוסיף שבצדק טען ב"כ המשיבה כי החלטת האסיפה לא נוסחה על ידי עורכי דין.

השנים ההיסטוריות

22. כאמור, האגודה ציינה בהחלטתה כי הצורך בביצוע תשלומי איזון נובע מן העובדה כלל יחידות ההשתתפות הועברו לאגודה, בהתאם להחלטת ועידת תנובה, הועברו בעבור השנים 1992-1954, כאשר אגודת כפר יהושע הוותיקה, החלה בשיווק תוצריה לתנובה כבר בשנת 1935. בעניין זה, מחזיק אף אני בדעה כי מסד הנתונים בעניינה של האגודה ייחודי, ומאחר ולא ניתן ביטוי לשיווק בשנים 1953-1935, כאשר את הון המניות, החלה האגודה להשקיע בתנובה החל משנת 1935 (ראה טבלת הון המניות - נספח 17 לתשובה), יש ליתן משקל גם לנתון זה.

העובדה כי האגודה בחרה, משיקולי שונים, שלא להגיש ערר על קביעת יחידות ההשתתפות בכפר יהושע, קביעה שאינה משקללת את נתוני דור הראשונים (טרם שנת 1953), אינה מובילה לכדי התעלמות מנתון עובדתי- היסטורי זה ויש בו בכדי לחזק את המסקנה כי תשלומי איזון נחוצים. יתרה מזאת, האגודה הסבירה כי בחרה למשוך את הערר שהגישה בגין אי הכרה בנתוני השיווק בשנים 1953-1935, מתוך חשש כי ערר שכזה יסכן את החלטת ועידת תנובה כולה, ומתוך הבנה כי בסופו של יום, חברי האגודה ישכילו להתחשב בנתון זה בבואם לחלק את יחידות ההשתתפות בינם לבין עצמם.

23. בטרם אחתום עניין זה אתייחס לעובדה כי שבעה מבין המשקים שזכו לתשלומי איזון, כלל לא היו בנמצא בשנים ההיסטוריות. ראשית, כאמור לעיל, הצורך בתשלומי האיזון נבע לא רק מצורך תיקון המעוות בנוגע לשנים ההיסטוריות, אלא אף כמענה לחלוקה שיווניות של היחידות הבלתי מזוהות, חלוקה אשר היטיבה עם מרבית הרפתנים; שנית, וחשוב מכך, עניין לנו במקרה בו לא ניתן להגיע לחלוקה אריתמטית טהורה. מדובר במקרה אשר פתרונו מוביל לצבר רב של עובדות, חלקן ברורות וחלקן עמומות, כאשר כל ניסיון ליצור חלוקה דיכוטומית בין הקבוצות נועד לכישלון: יש מבקשים אשר עסקו במרוצת השנים בענף החלב בלבד, אחרים, נמנים גם על ציבור מגדלי הירקות; יש מבין החברים שהתיישב באדמת העמק בראשית הקמת המושב, אחרים, נוספו לאגודה במרוצת השנים. כפי שפתחתי בראשית הכרעתי, מוסד מושב העובדים הינו מוסד ייחודי אשר עקרונותיו וחזונו הם של קיום מערכת תמיכה הדדית. מימד הערבות ההדדית הוא מימד משמעותי באורחות חיי מושב העובדים ולא ניתן בלעדיו. בנסיבות אלה, שעה שמשמעות החלטת האיזון זניחה ביחס לכלל יחידות ההשתתפות (ובוודאי שביחס למבקשים) ונוכח העובדה כי חלוקה חלופית מדויקת, הנותנת מענה לכלל הבעיות, אינה בנמצא, סבורני כי מדובר בהחלטה מידתית וראויה, בה אין להתערב, בפרט נוכח ההלכה כי בית משפט צריך לנהוג בריסון ובאיפוק בכל הנוגע לביקורת שיפוטית על החלטות אסיפה הכללית.

על האמור אוסיף את שהדגשתי לעיל, מתוך דבריו של השופט י' עמית בעניין ניר בנים, שם נקבע כזכור, כי יש לבחון את הנושא "באספקלריא של מידת הפגיעה בצדדים". בענייננו מדובר בפגיעה מזערית במבקשים, שעה שזו הפגיעה, דומני כי "הערת האזהרה" של כב' השופט עמית יפה לעניין שבפנינו וניתן בזהירות הראויה ליישמה. גם הערת כב' השופט א' רובינשטיין שם, "כדי לא להניע אמות סיפים שכבר נתייצבו" יפה לענייננו, שכן ביטול תשלומי האיזון, עלול להביא לביטול כל החלטה האסיפה, לרבות אישורו של דו"ח צור. כאן יש לחזור להדגיש, מדובר בפשרה, בה כל צד, לרבות יתר חברי האגודה, ויתר על טענותיו. במקרה שבפני, אם סעיף תשלומי האיזון שבהחלטה יבוטל, עלולים לדרוש חברי האגודה האחרים כי יוכן דו"ח שיוך מחודש והמלאכה הרבה אשר הושקעה בפתרון תרד לטמיון.

חלוקת הדיבידנדים

24. במרכז עניין זה, עומד טיעונם של המבקשים לפיו חלוקת הדיבידנדים לכלל המשקים בחלוקה שווה, עומד בניגוד מוחלט לעניין ניר בנים. מנגד טוענת האגודה, כי בבג"ץ ניר בנים אין כל התייחסות לאופן חלוקת דיבידנדים, להבדיל מחלוקת יחידות ההשתתפות עצמן. עוד נטען כי החלטת האסיפה היטיבה עם המבקשים שכן בהחלטת האסיפה משנת 03.07.2004 (עליה לא השיגו המבקשים), נקבע כי דיבידנדים שהתקבלו קודם למועד ייחוס יחידות ההשתתפות, כלל לא יחולקו.

25. בעניין זה, ובניגוד לקביעתי בעניין תשלומי האיזון, סבורני כי הדין עם המבקשים. שעה שהאגודה החליטה, לאחר עבודה מאומצת ויסודית, על מנגנון חלוקה כפי שפורט לעיל, לא ניתן לנתק מלאכותית בין פירות המניה (דיבידנד) למניה עצמה, שכן כלל בכלכלה הוא כי "הפרי הולך אחר העץ" ודיבידנד הוא תשלום שמעבירה חברה לידי בעלי מניותיה. אין תמה אפוא, כי בית המשפט העליון בעניין ניר בנים אינו מתייחס למובן מאליו. בכל הנוגע להחלטת האסיפה משנת 2004, הרי שהחלטה זו הוקפאה בהחלטת האסיפה מיום 24.02.2007 עד להכרעה בעניין ניר בנים, אותה שעה, מדובר היה בהליך תלוי ועומד. החלטה זו בוטלה, באופן משתמע, בהחלטת האגודה מושא ההליך הנוכחי.

העובדה כי רבים מבין המבקשים הצביעו בעד ההחלטה משנת 2004, אינה מעלה או מורידה, שכן במועד זה, טרם התוודעו המבקשים לזכויותיהם העקרוניות אשר קיבלו גושפנקא במסגרת הליך ניר בנים. באופן זה אף איני מוצא ממש בטענות בדבר שיהוי ומניעות. שעה שההחלטה משנת 2004 הוקפאה, ומועד גיבוש זכותם של המבקשים כזכות ממשית וודאית הוא במועד הלכת ניר בנים, הרי שהחלטת האסיפה מיום 15.02.2012 היא הרלוונטית בכל הנוגע לאופן חלוקת הדיבידנדים. חלוקתם באופן שיווני, פוגעת בקניינם האישי של בעלי המניות ומשכך, אינו עולה בקנה אחד עם הלכת ניר בנים. עוד איני שועה לטענת המשיבה לעניין מעשה עשוי, שכן אף לשיטתה, כספי הדיבידנדים לשנים 2006-2000 לא חולקו, וכל שנעשה בהם שימוש טרם לקבלת הכרעה עקרונית בעניין, אין למשיבה להלין אלא על עצמה.

סוף דבר

26. נוכח המפורט לעיל - כאשר יש מקום לתת משקל לעבודתה הסיזיפית של המשיבה בהתחקות אחר הנתונים הרלוונטיים וביצירת מפתח חלוקה הוגן ותואם לנתוני השיווק, נוכח התוצאה אשר לקחה במערך השיקולים גם את עובדת השנים ההיסטוריות בהן שיווקה האגודה תוצריה לתנובה, ולאור חלוקת היחידות הבלתי מזוהות אשר היטיבה עם המבקשים, ובעיקר בהתחשב באי המובהקות של דו"ח השיוך הגעתי לכלל מסקנה כי תשלומי האיזון כפי שאלו נקבעו בסעיפים 3 - 4 להחלטת אסיפת האגודה יישארו בעינם.

27. מנגד, אני מורה על ביטול ס' 6 להחלטת האסיפה ומורה על חלוקת הדיבידנדים שהתקבלו מתנובה טרם מכירתה (בשנים 2000 - 2006) בהתאם למנגנון ייחוס יחידות ההשתתפות לכל משק ומשק.

עוד אני מורה , בהסכמת המשיבה על ביטולו של סעיף 7 להחלטת האסיפה.

שכר טרחה

28. סוגיה אחרונה הצריכה הכרעה, היא גובה שכר טרחה בו תישא האגודה. כלל ידוע הוא, כי המפסיד בדינו, צריך לפצות את יריבו על ההוצאות הריאליות שנגרמו לו. לעניין זה, הגישו שני הצדדים הסכמי שכר טרחה. מהנתונים שבפני עולה כי המבקשים חויבו בשכ"ט של 60,000 ₪ + מע"מ, בנוסף שילמו הם למגשר בתיק, עו"ד סלומונוב, סך של 6,000 ₪ + מע"מ.

חרף האמור, ושעה שסופו של יום, פסק דין זה ביטל (לאחר דיון) רק סעיף אחד מאלו שנתבקשו ביטולם (איני מתעלם כמובן, שרק במהלך הדיון שנקבע לסיכומים בע"פ, הסכימה המשיבה לביטולו של ס' 7 להחלטה ואולם, יש לזכור, כי במסגרת המרצת הפתיחה, התבקשתי גם לחייב את האגודה בפיצוי מלוא ערכן של יחידות ההשתתפות החסרות, עניין שספק הוא אם ראוי לבררו במסגרת הליך המרצת פתיחה). משכך אפוא אני מורה כי המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך כולל של 30,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.