29 29 אוקטובר 2015

זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה, גמול שעות נוספות.

מנגד הוגשה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו על ידי לנתבעת.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע, מהנדס בנין במקצועו, עבד אצל הנתבעת כעוזר למהנדס הראשי מיום 5.1.95 ועד יום 2.11.11.

2. הנתבעת מס' 1 הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות בניה ועבודות ציבוריות.

הנתבע מס' 2 הינו מנהל הנתבעת מס' 1.

3. הנתבעת הודיעה לתובע על פיטוריו ביום 2.10.11, תוך שהיא מוותרת על עבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

4. התובע טוען כי פוטר מעבודתו שלא כדין, ללא עריכת שימוע וללא סיבה מוצדקת.

כמו כן, לטענת התובע לא שולמו לו מלוא זכויותיו במהלך תקופת עבודתו.

הנתבעת מנגד טוענת כי, התובע גרם לה נזקים מהותיים במהלך השנה האחרונה להעסקתו, ועל כן, הוחלט על סיום העסקתו, ובד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה כתב תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין הנזקים שגרם לה, לטענתה, התובע.

טענות התובע:

5. הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע כדין, לא זימנה אותו לשימוע, לא פירטה בפניו את טענותיה כלפיו, ולא אפשרה לו להשיב לטענות אלו.

6. טענת הנתבעת כי התובע גרם לה נזקים, ונערכו לו בירורים ושימוע – אינם אמת.

הנתבע מס' 2 בעדותו הוכיח את טענת התובע כי פוטר בשיחה בלתי מתוכננת על אתר, ללא הזמנה, ללא זכות עיון וטיעון.

7. הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי התובע פעל בחוסר תום לב וברשלנות, וביצע הפרת משמעת חמורה.

8. התובע פוטר ללא שימוע, לאחר ויכוח קשה עם הנתבע מס' 2 במסדרון בנסיבות משפילות לאחר שהנתבע מס' 2 כינה את התובע "מסריח". לאור גילו של התובע, הוותק המקצועי במקום העבודה וחוסר תום הלב בפיטורים, התובע זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 16 משכורות בסך של 111,536 ₪ (לפי שכר חודשי בסך של 6,971 ₪).

9. החל מחודש 7/08 קיבל התובע רכיב אחזקת רכב שעמד על סכום קבוע בסך של 2,200 ₪, וזאת בנפרד מתשלום שקיבל מדי חודש בהמחאה לכיסוי הוצאות נסיעה.

מדוע הנתבעת שילמה החזרי נסיעה כפולים ולכן רכיב אחזקת הרכב בשכר הינו מלאכותי.

על כן, יש להוסיף לשכר היסוד של התובע בסך של 4,771 ₪ את רכיב אחזקת הרכב.

10. לפיכך, התובע זכאי להפרש פיצויי פיטורים בסך של 38,197 ₪, הפרש דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,200 ₪ והפרשי הפרשות לפנסיה בסך של 29,850 ₪.

11. התובע טען כי, עד למחלת הלב בה לקה בחודש 12/09 עבד בימים א' –ה' מהשעה 7:00 עד השעה 17:00, ובימי שישי מהשעה 7:00 עד 14:00. לאחר מכן, בהמלצת רופא תעסוקתי, עבד שעה פחות באמצע השבוע (מ- 8:00 בבוקר), ובימי שישי מהשעה 8:00 עד 12:00.

עד מועד מחלתו לא מילא התובע כרטיסי נוכחות, אולם לבקשת הנתבע מס' 2 חתם על כל כרטיסי הנוכחות לשנת 2009 בבת אחת.

12. התובע מילא בכתב ידו רק את כרטיסי הנוכחות לשנים 2010-2011.

התובע מילא את הכרטיסים בפעם אחת בהתאם לשעות שהורה לו הנתבע מס' 2 מ-8:00 עד 16:30.

13. לתובע לא ניתנה מדי יום חצי שעה הפסקה בה לא עמד לרשות העבודה.

14. לפיכך, התובע זכאי לגמול שעות נוספות כדלקמן –

מחודש 10/04 עד חודש 12/09 בסך של 184,901 ₪, ומחודש 3/10 (מועד חזרתו לעבודה מלאה לאחר תקופת מחלה) ועד לסיום עבודתו בסך של 208,238 ₪.

15. הנתבע מס' 2 הינו האחראי הבלעדי על שעון הנוכחות והפקת תלושי השכר, שלא שילם גמול שעות נוספות ולא נתן לתובע הפסקה כדין. הוא גם הנפיק את התלוש הפיקטיבי, ולא ערך לתובע שימוע כדין.

על כן, מוצדק לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בסכומים הנתבעים.

16. ביחס לתביעה שכנגד – הנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בשל ההפרשים בהצעות המחיר.

הנתבעת לא הוכיחה שהתובע פעל במזיד או מתוך כוונה לגרום לה נזק.

17. ראוי לציין כי התובע תבע את הנתבעים גם בגין לשון הרע, אולם בסיכומיו טען כי מאחר והעדים ששמעו את הדברים שאמר לו הנתבע 2 בעת שפיטר אותו מהעבודה, הינם בשליטת הנתבעים, אין מנוס מוויתור על רכיב תביעה זה.

טענות הנתבעים:

18. תיקון 24 לחוק הגנת השכר הפך את נטלי ההוכחה בנוגע לשעות נוספות, והוא נכנס לתוקף ביום 1.2.09. על כן, יש לבחון את טענת התובע לגמול שעות נוספות לפני כניסת התיקון לחוק לתוקף ואחריו.

מיום תחילת העסקת התובע ועד לחודש 1/09 על התובע מוטל הנטל להוכיח שעבד שעות נוספות.

התובע לא הביא בדל של ראיה להיקף שעות עבודתו. טענת התובע כי עבד במתכונת עבודה קבועה משעה 7:00 עד 17:00 ולאחר מכן משעה 8:00 עד 17:00 לא הוכחה.

19. כרטיסי הנוכחות של התובע משנת 2009 מלמדים על מתכונת עבודה קבועה מהשעה 8:00 עד 16:30, חתומים ע"י התובע ולעיתים תוך הוספת המילה "מאושר".

20. התובע אכן עשה שימוש ברכבו הפרטי לצרכי עבודה, לכן שולמו לתובע הוצאות דלק כנגד חשבוניות וקבלות שמסר בסוף כל חודש, וכן החזר הוצאות רכב בגין ביטוח, אגרת רישוי וטסט, תיקונים ושווי ירידת ערך, עפ"י תחשיב של רואה החשבון של הנתבעת מס' 1.

21. פיטורי התובע נבעו מהדרדרות בעבודתו ונזקים קשים שגרם לנתבעת, עד כדי אובדן אמון מוחלט בתובע וסברה כי פעל בזדון כלפי הנתבעת.

22. התובע עבד כעוזר למהנדס הראשי ואחראי להכנת החומר למכרזים, בדיקת תכניות וכתבי כמויות, קבלת הצעות מחיר, הזמנת חומרים וקבלת אישורים לביצוע עבודות, וכן נהג לצאת לסיורי קבלנים ודאג לביצוע הסיורים ע"י אחרים.

בסוף שנת 2010 השתתפה הנתבעת במכרז לביצוע קו סניקה עבור תאגיד "מי כרמל". הנתבעת העבירה הצעת מחיר, אשר התבססה על הצעת מחיר של חברת "אקרשטיין" מיום 11.11.10.

ביום 29.11.10 הגיעה לנתבעת ושאר המציעים הודעה מהמזמין, לפיה נדרשים לספק שוחות בביצוע ציפוי פנימי.

ההודעה הנ"ל הגיעה לתובע והוא חתם עליה מתוקף תפקידו.

התובע פנה לחברת "אקרשטיין" לקבלת הצעת מחיר חדשה, שהתקבלה ביום 30.11.10.

ההצעה החדשה לא הועברה ע"י התובע למנהליו, ולכן לא שינתה הנתבעת את תמחור הצעתה למכרז.

לנתבעת נגרם נזק בסך של 528,068 ₪, שהוא ההפרש בין הצעת המחיר הראשונה לבין הצעת המחיר השנייה של חברת "אקרשטיין".

23. בחודש 3/11 הנתבעת הגישה הצעה למכרז ארצי שנתי מטעם החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי. כחלק מהכנת המכרז הייתה חובה למלא את שיעור ההנחה הניתן ע"י הנתבעת. המהנדס הראשי החל במילוי טופסי המכרז ורישום שיעור ההנחה, אולם כשנדרש לטפל בדבר מה דחוף, ביקש מהתובע למלא את שאר העמודות הרלוונטיות.

התובע שלח את טופסי המכרז כפי שהם, וכתוצאה מכך נפסלה הנתבעת מלבצע עבודות במחוזות להם לא ניתנה הנחה.

24. בחודש 9/11 ביקש הנתבע מס' 2 מהתובע לדאוג להתייצבות מנהל עבודה בשלושה סיורי קבלנים שנערכו באותו יום ובאותו מקום עפ"י מכרזים של משרד השיכון לביצוע עבודות במודיעין.

התובע לא עשה את המוטל עליו, ולאחר מכן טען כי הנתבע מס' 2 נתן הוראה לביטול הסיור.

25. לאחר כל אחד מהאירועים האמורים נקרא התובע למשרדו של הנתבע מס' 2 לבירור ומתן הסברים, ובכל פעם טען התובע כי הוא זקן וחולה ומתקשה לזכור.

התובע הוזהר שוב ושוב, והסיבה היחידה שלא פוטר על אתר כבר לאחר האירוע הראשון הייתה מתוך התחשבות בוותק של התובע, במצבו הרפואי ובגילו המתקדם.

26. אין חובה על מעביד להמשיך ולהעסיק עובד הגורם לו נזקים כלכליים כבדים.

הגם שהנתבעת יכלה לפעול לחומרא במקרה של התובע היא בחרה לפעול לקולא, פיטרה את התובע עם תשלום פיצויי פיטורים מלאים ודמי הודעה מוקדמת.

27. לתובע ניתנה הזדמנות להשיב לטענות כלפיו בפגישה שנערכה עם הנתבע מס' 2, ואף נערך בירור טענותיו עם המהנדס הראשי, ועל כן לא נפל פגם בהליך השימוע.

28. עילת התובע כנגד הנתבע מס' 2 לא הוכחה. התובע לא הוכיח את הפיקטיביות של רכיב אחזקת רכב.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים –

29. התובע טען, כי פוטר ללא סיבה מוצדקת, ללא שימוע ובנסיבות משפילות במסדרון.

30. בעדותו טען התובע כי במסגרת תפקידו כעוזר של המהנדס הראשי קיבל, בין היתר, הצעות מחיר למכרזים, הכין מכרזים וכן השתתף בסיורי קבלנים או דאג להשתתפות מטעם הנתבעת בסיורי קבלנים.

התובע הוסיף והעיד כי, סיורי הקבלנים היו חשובים ועל פיהם הוחלט אם לקחת את העבודה או לוותר עליה.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 8.4.14 עמ' 7-8).

31. הנתבעים המציאו את העמוד הראשון להצעת המחיר החדשה שהתקבלה מחברת "אקרשטיין" ביום 30.11.10 למכרז לביצוע קו סניקה, עליו כתב התובע בכתב ידו ביום 17.8.11 לאחר הזכייה במכרז, כי הוא מבקש מהחברה הצעת מחיר חדשה מיום 17.8.11.

32. מר פליק הצהיר והעיד כי את הדף הנ"ל היה קושי למצוא, שכן הוא תויק בתיק אחר ולא בתיק פרויקט הסניקה.

ראוי לציין ולהדגיש כי, הנתבע מס' 2 צירף לתצהירו הראשון רק את עמודים 2-3 להצעת המחיר החדשה של חברת "אקשרטיין", אשר אין עליה תאריך.

התובע העיד בעדותו בביה"ד, כי חברת "אקרשטיין" שלחה הצעת מחיר חדשה לפני הזכייה במכרז בתאריך 30.11.10, הנמצאת בתיק אצל הנתבעת והעתק הימנה נמצא גם בידי התובע.

לאור האמור, ניתנה החלטה כי על הנתבעת להמציא את העמוד הראשון להצעת המחיר החדשה.

הנתבעים המציאו את העמוד הראשון להצעה מיום 30.11.10, עליו נכתב בכתב ידו של התובע, כאמור לעיל, כי על חברת "אקרשטיין" לשלוח הצעת מחיר חדשה מיום 17.8.11.

33. אין ספק כי, הראיה הנ"ל שהגישו הנתבעים מחזקת ותומכת בגרסתם כי התובע קיבל הצעת מחיר חדשה מחברת "אקרשטיין" כבר ביום 30.11.10, לפני הזכייה במכרז, אולם, מסיבה כזו או אחרת לא העבירה לידי הממונים עליו, הנתבע מס' 2 ו/או המהנדס הראשי, ועל כן, לאחר הזכייה במכרז ביקש מחברת "אקרשטיין" הצעת מחיר חדשה מתאריך 17.8.11.

34. התובע העיד כי אכן היה צריך להתקיים סיור קבלנים בתאריך 26.9.11 וכי נדרש למצוא מישהו שישתתף בסיור.

(ראה פרוטוקול, עמ' 10)

35. טענת התובע כי, הודיע למהנדס הראשי שלא מצא אף עובד שיכול להשתתף בסיור, והנתבע מס' 2, שנכנס באותה עת למשרדו של המהנדס הראשי, הודיע לו כי לא צריך לשלוח אף אחד לסיור, אינה סבירה לחלוטין.

בהתאם למסמכי המכרז, ההשתתפות בסיור הקבלנים ביום 26.9.11 היתה חובה.

על כן, אין זה סביר שהנתבע מס' 2, מנהל הנתבעת, יורה למהנדס הראשי ולתובע, כטענתו, לא לשלוח אף אחד לסיור קבלנים, שהינו תנאי הכרחי להשתתפות במכרז, ששוויו מאות אלפי שקלים, וזאת על אף רצונה של הנתבעת להשתתף במכרז הנ"ל.

36. באשר לטענת הנתבעת כי, התובע לא השלים את עמודת ההנחה במסמכי המכרז של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, בניגוד להנחיית המהנדס הראשי, השיב התובע כי הוא אינו זוכר.

(שם, עמ' 11).

37. מעיון במסמכים עולה כי, אכן בעמודת ההנחות, במחוז מרכז, ומחוז השרון מולאה 20% הנחה.

במחוז ד 1 מולאה עמודת ההנחות באופן חלקי בלבד ובמחוז ד 2 לא מולאה העמודה כלל.

במסמכי המכרז מצוין מפורשות כי חובה על משתתף למלא את עמודת ההנחות, גם אם המחיר הוא ללא הנחה יש לציין את הספרה 0. משבצת ריקה בעמודת ההנחות ועמודה שלא תושלם תפסל הצעת המשתתף באותו מחוז.

38. אין מחלוקת כי, מסמכי המכרז עד לעמודת ההנחות במחוז ד 1, אשר כאמור מולאה באופן חלקי בלבד, מולאו ע"י המהנדס הראשי.

כמו כן, אין ספק כי הנתבעים, אשר ביקשו להשתתף במכרזים גם במחוזות ד, לא היו מגישים את מסמכי המכרז כאשר עמודות ההנחות אינן מלאות במלואן.

לפיכך, אף ראיה זו, תומכת ומחזקת את גרסת הנתבעים כי המהנדס הראשי, אשר נדרש לטפל בנושא אחר באופן דחוף, ביקש מהתובע להמשיך ולמלא את מסמכי המכרז ועמודת ההנחות.

התובע שלח את מסמכי המכרז מבלי לעשות כן, ועל כן, הנתבעת לא זכתה במכרזים במחוזות ד.

39. הנתבע מס' 2 העיד כי זימן את התובע לבירור לאחר כל אחד משלושת המקרים בהם התובע עשה טעות, והתובע אמר לו שהוא זקן וחולה ולא זוכר.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 1.1.15 עמ' 30).

עוד העיד התובע כי, לא יעלה על הדעת שלא היה שולח אנשים מטעם הנתבעת לסיור חובה של קבלנים, וכי המהנדס הראשי מעולם לא היה קשור לסיורי קבלנים אלא רק הוא והתובע.

(שם, עמ' 28).

40. לאחר שמיעת העדויות בתיק הנ"ל ועיון בראיות, אנו מקבלים את גרסת עדי הנתבעים, שהיתה אמינה עלינו, כי בטרם פיטוריו מעבודתו, נעשו לתובע מס' שיחות בירור באשר לתפקודו בעבודה.

התובע במהלך שנת עבודתו האחרונה ביצע 3 טעויות חמורות – הראשונה, לא יידע את הנתבעת, או מי מטעמה, אודות הצעת מחיר חדשה וגבוהה בכחצי מיליון שקלים של חברת "אקרשטיין" למכרז של קו סניקה, השניה, לא השלים את עמודות ההנחה למכרז של החברה למשק וכלכלה במחוזות ד, והשלישית, לא שלח אנשים מטעם הנתבעת לסיור חובה של קבלנים למכרזים של משרד השיכון.

לאחר כל אחד מהאירועים הנ"ל התובע זומן לבירור במשרדו של הנתבע מס' 2, וטען כי מפאת גילו ומצבו הבריאותי יש לו בעיית זיכרון.

41. לאחר האירוע השלישי כאמור, בחודש 9/11, כאשר התובע לא דאג לשלוח אנשים מטעם הנתבעת לסיור חובה של קבלנים למכרזים של משרד השיכון, וכתוצאה מכך הנתבעת לא יכלה לקחת חלק במכרזים הללו, התובע זומן לבירור במשרדו של הנתבע מס' 2, והלה הודיעו בדבר סיום עבודתו לאלתר, תוך וויתור על עבודתו במהלך תקופת הודעה מוקדמת.

42. אין ספק כי, בניגוד לטענת התובע, הוא היה מודע היטב לטענות הנתבעת כנגדו ולחוסר שביעות הרצון מתפקודו בעבודה לאור הטעויות שביצע במהלך השנה האחרונה להעסקתו.

כמו כן, התובע לא השכיל להוכיח טענתו כי פוטר בנסיבות משפילות במסדרון, כאשר הנתבע מס' 2 כינה אותו "מסריח".

בהתאם לכך, אף ויתר התובע בסיכומיו על רכיב התביעה לתשלום פיצוי בגין לשון הרע כנגד הנתבע מס' 2, ולא בכדי.

43. יחד עם זאת, אנו קובעים כי אין באמור לעיל בכדי לפטור את הנתבעת מחובתה לערוך לתובע הליך שימוע כדין.

44. כבר נקבע בפסיקה כי, זכות השימוע הינה זכות יסוד, אשר מקורה בכללי הצדק הטבעי והיא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע ויוחלט באם לסיים העסקתו.

(ראה - ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה [פורסם בנבו], ניתן ביום 29.5.01 ; ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל (פורסם בנבו)).

45. על הנתבעת היה ליידע את התובע מבעוד מועד כי הוא מוזמן לשימוע וכי נשקלת האפשרות לסיים את העסקתו, תוך פירוט הטענות כנגדו.

משלא עשתה כן, למעשה, לא נתנה הנתבעת בידי התובע אפשרות להיערך לשימוע ולהשמיע טענותיו בטרם קבלת ההחלטה בדבר פיטוריו.

46. כמו כן, מתצהירו של הנתבע מס' 2 עולה כי, לאחר האירוע השני הזהיר את התובע כי במידה ויתרשל בתפקידו שוב יפוטר.

בשיחתו של הנתבע מס' 2 עם התובע לאחר האירוע השלישי הצהיר הנתבע מס' 2 כי, היה מאוד נסער וכי השיחה הייתה קשה, ומאחר והובהר לתובע כי לא יסבלו מחדלים נוספים מצדו הוא פוטר מעבודתו.

לאור האמור נראה כי, ההחלטה על פיטורי התובע נעשתה עוד בטרם ערך עמו הנתבע מס' 2 את שיחת הבירור לאחר האירוע השלישי, ולא התקיים שימוע בתום לב ובנפש חפצה, תוך שקילת כל הנתונים הרלוונטיים ובכלל זה, מתן הזדמנות כנה ואמיתית לתובע להשמיע טיעוניו בניסיון לשכנע את הנתבע מס' 2 שלא לסיים העסקתו.

47. אשר על כן, אנו קובעים כי נפלו פגמים בהליך השימוע, אולם בהתחשב בתפקודו של התובע בשנה האחרונה לעבודתו, חוסר שביעות הרצון הימנו ושיחות הבירור שנערכו עמו, אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 2 משכורות בלבד בסך של 9,542 ₪.

שכרו הקובע של התובע –

48. התובע טען כי, רכיב אחזקת הרכב ששולם לו הינו רכיב פיקטיבי, וכי יש להוסיף רכיב שכר זה לשכר היסוד של התובע, ולחשב את זכויותיו הסוציאליות בהתאם.

49. אין לקבל טענה זו של התובע.

50. אין מחלוקת כי, התובע השתמש ברכבו הפרטי לצרכי עבודה.

51. הנתבעת שילמה לתובע מדי חודש בשק נפרד החזר בגין הוצאות דלק, בהתאם לחשבוניות וקבלות שהגיש לה התובע מדי חודש בחודשו.

52. מעבר לאמור, שילמה הנתבעת לתובע בתלוש שכרו אחזקת רכב הכוללת תשלום בגין ביטוחים, טסט, בלאי וירידת ערך בסך של 1,600 ₪ עד חודש 7/08. החל מחודש 7/08 ועד למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים סך של 2,200 ₪.

53. לאור האמור, תמוהה טענת התובע כי רכיב אחזקת הרכב הינו רכיב פיקטיבי, ובוודאי שלא הוגשה לבית הדין כל ראיה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענתו זו.

54. כלל הוא כי, הנטל להוכיח שרכיב שכר כזה או אחר הינו פיקטיבי, מונח על כתפי הטוען זאת.

במקרה דנן התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו, ועל כן, דין טענתו, כי רכיב אחזקת הרכב הינו פיקטיבי ומהווה חלק אינטגרלי משכרו - להידחות בזאת.

55. לאור האמור לעיל, אנו קובעים ששכר היסוד של התובע עמד על סך של 4,771 ₪.

הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה –

56. בהתחשב בקביעתנו לעיל, כי שכר היסוד של התובע לא כולל את תשלום רכיב אחזקת הרכב, הרי שדין תביעותיו של התובע לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והפרשות לפנסיה, אשר התבססו על הטענה כי רכיב אחזקת הרכב הינו חלק משכר היסוד של התובע – להידחות בזאת.

גמול שעות נוספות –

57. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, אשר הפך את נטלי ההוכחה לביצוע שעות נוספות מהעובד למעסיק, נכנס לתוקפו ביום 1.2.09.

58. לפיכך, יש לבחון את טענת התובע לתשלום גמול שעות נוספות לפני כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק ואחריו.

59. התובע טען כי, ממועד תחילת העסקתו ועד לחודש 12/09, מועד בו חלה במחלת לב, עבד במתכונת עבודה קבועה בימים א-ה בין השעות 7:00 עד 17:00 וביום ו מהשעה 7:00 עד השעה 14:00.

לאחר מכן, עפ"י המלצת רופא תעסוקתי עבד פחות שעות, בימים א-ה בין השעות 8:00 עד השעה 17:00 וביום ו מהשעה 8:00 עד השעה 12:00.

60. הנתבעת המציאה דוחות נוכחות של התובע הכתובים בכתב יד משנת 2009 עד למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, על פיהם התובע עבד במתכונת קבועה בימים א-ה משעה 8:00 עד השעה 16:30 וביום ו מהשעה 8:00 עד השעה 12:00.

כרטיסי הנוכחות לשנת 2009 לא מולאו ע"י התובע, אולם הם חתומים על ידו, ובחלקם כתב התובע "מאושר".

כרטיסי הנוכחות לשנים 2010-2011 מולאו ע"י התובע עצמו.

61. התובע לא ידע להסביר בעדותו מדוע חתם בשנת 2009 על כרטיסי נוכחות, אשר אינם תואמים את השעות בהם, לטענתו, עבד בפועל.

התובע אף לא ידע להסביר מדוע לא העביר כרטיס בכניסה וביציאה מהעבודה בשעון הנוכחות, אשר הותקן במשרדי הנתבעת בשנים האחרונות להעסקתו, ומילא במקום כרטיסי נוכחות בכתב יד.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 8.4.14 עמ' 5).

62. כמו כן, בעדותו טען התובע בתחילה כי לפני מחלתו לא מילא כרטיסי נוכחות, ולאחר המחלה בשנת 2010 ביקשו רק שיחתום על כרטיסי הנוכחות.

(ראה פרוטוקול, עמ' 5).

בהמשך טען התובע כי לא חתם על כרטיסי הנוכחות בשנת 2009, אלא מישהו אחר, ואז תיקן את עדותו וטען כי כתב "מאושר" וחתם על כרטיסי הנוכחות משנת 2009.

(ראה פרוטוקול, עמ' 6).

63. גב' נונה לבין, העובדת כפקידה במשרדי הנתבעת העידה כי היא עובדת אותן שעות כמו התובע, מהשעה 8:00 עד השעה 16:30.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 30.11.14 עמ' 16).

גב' לבין העידה כי התובע נהג לאכול בפינה מסוימת במשרדו ליד החלון.

(ראה פרוטוקול, עמ' 18).

64. מר גרש, המהנדס הראשי, והממונה הישיר על התובע, לא נחקר על שעות עבודתו של התובע.

65. אף מר פליק, הנתבע מס' 2, מנהל הנתבעת, לא נחקר אודות שעות עבודתו של התובע וכרטיסי הנוכחות.

מר פליק נשאל אודות שעות עבודתו והשיב כי הוא עובד החל מהשעה 5:00 או 6:00 בבוקר עד השעה שמונה תשע בערב.

משנשאל מר פליק האם התובע עובד בצמוד אליו השיב שלא.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 1.1.15 עמ' 25-26).

66. טענת התובע כי, חתם על כרטיסי הנוכחות לשנת 2009 בבת אחת, והסכים לעשות כן על אף ששעות העבודה המצוינות בהם אינן תואמות את שעות עבודתו בפועל, כטענתו, מאחר וחשש שיפוטר הועלתה אך ורק בעדותו, אין לטענה זו אזכור בתצהיר התובע ואף לא בסיכומים.

67. לאור האמור אנו קובעים כי, התובע לא השכיל להוכיח כי עבד במתכונת עבודה קבועה בשעות מעבר לשעות המצוינות בכרטיסי הנוכחות.

כמו כן, העובדה כי התובע נהג לעשות הפסקות אוכל במשרדו, בפינה מסוימת ליד החלון, כפי שהעידה גב' לבין כאמור, אינן מעלות או מורידות מהעובדה כי שעות עבודתו של התובע כללו הפסקת אוכל של חצי שעה, במהלכה התובע לא עבד, ועל כן, הנתבעת רשאית לנכות חצי שעה משעות העבודה.

68. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע עבד 44 שעות שבועיות כמפורט להלן –

ימים א-ה – מהשעה 8:00 עד השעה 16:30 בניכוי חצי שעה הפסקת אוכל, וביום ו' מהשעה 8:00 עד השעה 12:00.

לפיכך, התובע זכאי לתשלום בגין שעה נוספת אחת בשיעור של 125% בכל שבוע, וסה"כ 4 שעות נוספות בחודש.

69. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע גמול שעות נוספות מחודש 7/05 ועד חודש 9/11 (כולל), סך הכל 75 חודשים, בסך של 128 ₪ לחודש (4,771 ₪ שכר חודשי / 186 שעות בחודש * 125% * 4 שעות נוספות בחודש), וזאת בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את הגמול כאמור מדי חודש ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע מס' 2 –

70. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח עילה להרמת מסך בנסיבות המקרה דנן ולחיובו האישי של נתבע מס' 2.

71. יתרה מכך, טענתו של התובע לתשלום רכיב פיקטיבי בתלושי שכרו בגין אחזקת רכב, לא הוכחה ונדחתה כמפורט בהרחבה לעיל.

72. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבע מס' 2 – להידחות בזאת.

התביעה שכנגד –

73. הנתבעים טענו כי התובע גרם להם לנזק כספי של כחצי מיליון ₪, מאחר והפר את חובת הנאמנות וחובת תום הלב ונהג בזדון ו/או בחוסר אכפתיות והתרשל בביצוע תפקידו.

74. כאמור לעיל קבענו, לאחר עיון בראיות בתיק הנ"ל, ובייחוד בדף הראשון להצעת המחיר החדשה מחברת "אקרשטיין" מיום 30.11.10 עליה כתוב בכתב ידו של התובע כי הוא מבקש מהחברה שתשלח הצעת מחיר חדשה מיום 17.8.11, כי קיים תימוכין לגרסת הנתבעת שהתובע קיבל כבר ביום 30.11.10, לפני הזכייה במכרז, הצעת מחיר חדשה מחברת "אקרשטיין" הגבוהה מהצעתה הקודמת בכחצי מיליון ₪ לאור הדרישה החדשה ממזמין העבודה לציפוי הצינורות, אולם לא העבירה לממונים עליו במועד, ועל כן, לאחר הזכייה במכרז, פנה לחברת "אקרשטייין" וביקש כי תשלח את הצעת המחיר החדשה מתאריך 17.8.11.

75. יחסי עובד-מעביד מושתתים על התקשרות חוזית, אשר במסגרתה מוטלות על העובד חובות שונות ובהן החובה שלא להתרשל בביצוע העבודה, לטפל ברכוש המעביד שנמסר לידיו בזהירות סבירה, ולנהוג בזהירות במילוי תפקידו (ראה - דב"ע נז/16-3 אורי שיק נ' רונן שנטל, ניתן ביום 14.9.97).

אי מילויה של חובה זו, הגורמת נזק למעביד, מהווה עילה לתביעת פיצויים בשל הפרת חוזה העבודה.

הטלת פיצוי כספי על עובד שהפר את חוזה העבודה כתוצאה מרשלנותו צריכה להיעשות בזהירות, ובשים לב לכך שפעולה הנעשית בתום לב, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה, מהווה חלק מהסיכון שעל המעביד להיערך לו. אין להטיל על עובד אחריות לכל נזק שנגרם במהלכה הרגיל של העבודה, אלא לנזק שנגרם בשל פעולה שנעשתה בזדון, נזק שהמעביד אינו יכול למנוע מבעוד מועד באמצעים סבירים, והינו בבחינת הפרה יסודית של ההתקשרות בין הצדדים, החורגת ממתחם הסבירות.

לפיכך גם כאשר מחויב עובד בנזקי המעביד, שבוצעו על ידו אגב עבודתו, אין להסיק, כי בית הדין יחייב אותו לשאת במלוא נזקו של המעביד.

(ראה - דב"ע ל"ג 3-63 רדיו אקשטיין נ' ניסים קוריאל פד"ע ה 281, דב"ע נ"א 3-1 יוסי עזר נ' אי.אר.די בע"מ פד"ע כ"ג 372 בעמ' 375; עב 3942/04 פרנס דוד נ' אברהם לב (לא פורסם)).

76. במקרה דנן, לא הוכח כי התובע גרם לנתבעת נזק במזיד.

אמנם, התובע אכן התרשל בעבודתו ונהג בצורה לא מקצועית, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה ובניגוד להנחיות הנתבעת ומי מטעמה, משלא העביר לממונים עליו את הצעת המחיר החדשה מחברת "אקרשטיין", ובכך נגרם לנתבעת נזק כספי.

אולם, הנתבעת יכלה למנוע מבעוד מועד באמצעים סבירים את הנזק, באמצעות פיקוח על עבודת התובע, אשר כאמור שימש כעוזר של המהנדס הראשי. הנתבעת לא הייתה צריכה לתת לתובע חותמת וסמכות לחתום על מסמכים כאלה ואחרים בשמו של הנתבע מס' 2.

הסמכות לשים חותמת ולחתום על מסמכים צריכה להיות בידי גורמים בכירים בנתבעת, כדוגמת הנתבע מס' 2 עצמו, והמהנדס הראשי, שהיה הממונה הישיר על התובע ומתפקידו היה לפקח על פעולותיו.

כמו כן, יש לציין, כי התביעה שכנגד הוגשה רק לאור הגשת תביעתו דנן של התובע.

77. לאור האמור, באיזון בין התרשלותו של התובע בביצוע תפקידו, הנזק הכספי הגבוה שנגרם לנתבעת בסך של חצי מליון ₪ וחוסר תום ליבו לאחר הזכייה במכרז משפנה לחברת "אקרשטיין" וביקש שתשלח הצעת מחיר חדשה ליום 17.8.11 במקום ההצעה שנשלחה לפני המכרז בתאריך 30.11.10, ובין העובדה כי לא הוכח שהתובע פעל בזדון וכי היה באפשרות הנתבעת למנוע את הנזק באמצעים סבירים, אנו קובעים כי הסכומים שנפסקו לעיל לטובת התובע בגין פיצויים על פיטורים שלא כדין וגמול שעות נוספות בסך כולל של כ- 20,000 ₪, יקוזזו במלואם כנגד הפיצוי שעל התובע לשלם לנתבעת בגין הנזק שנדרם לה עקב רשלנותו.

כך שלמעשה, בסיכומו של דבר, אין צד אחד חב למשנהו סכום כספי כלשהו.

78. בהתחשב בנסיבות המקרה, ובייחוד לאור תוצאתו הסופית של פסק הדין כאמור, אנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, (29 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.