כללי

1. התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 10.4.11, בה, לטענתו, נפגע בגבו.

תביעתו נדחתה ועל כך התביעה שבפנינו.

2. לטענת התובע, ביום 10.4.11 עסק בשיפוץ שסתומים בבית המלאכה בתחנת הכוח של חברת החשמל בחדרה.

התובע ביקש לסדר את השסתומים ולהניחם על המדף, ירד למצב כריעה וניסה להעביר שסתום מעגלה למדף, ואז חש מתיחה / כאב בגב התחתון.

3. אין חולק כי רק ביום 27.4.11 פנה התובע לראשונה לטיפול רפואי.

4. בפנינו העידו התובע, ומנהל העבודה שלו מר מאיר תוהמי.

עיקר טענות הצדדים

5. לטענת הנתבע, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 10.4.11.

לאירוע לא היו עדים והאנמנזה הרפואית הסמוכה לאירוע אינה תומכת בקיומו של אירוע:

הפניה הראשונה לטיפול רפואי הייתה רק ביום 27.4.11, והתובע לא הזכיר אירוע כלשהו או תאונת עבודה.

בפניות נוספות מיום 1.5, 8.5 ו – 11.5 לא הוזכר אירוע או תאונת עבודה וביום 1.5 אף צוין כי מועד הופעת הכאבים הינו מזה מס' ימים, דבר שאינו מתיישב עם מועד האירוע.

גם כשמופיע רישום בדבר תאונת עבודה, אין כל תיאור לאירוע, כך גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה.

6. לטענת הנתבע, יש לתן משקל נמוך, אם בכלל, לעדות העד – מר תוהמי – מנהל העבודה של התובע.

העד הובא לעדות בשלב מאוחר, לאחר שהתובע כבר העיד, ולאחר שב"כ התובע הודיע כי לא נלקח ממנו תצהיר הואיל וטען כי אינו זוכר את מועד מסירת ההודעה ע"י התובע.

7. הנתבע אף מציין כי לתובע עבר של כאבי גב.

8. לטענת התובע, גרסתו בדבר קרות האירוע לא נסתרה, ומר תוהמי, מנהל העבודה, חיזק גרסתו בדבר התרחשות האירוע בעבודה.

התובע המשיך בעבודתו ורק לאחר כשבועיים יצא לחופשת מחלה, כאשר עם חזרתו מלא את טפסי התאונה כנדרש במקום עבודתו.

לטענת בכ' התובע, התובע אינו יודע מדוע לא נרשם בתיעוד הרפואי כיצד התרחשה התאונה ומדוע הרופא לא ציין זאת.

הכרעה

9. צודק הנתבע בטענתו, כי יש ליתן משקל רב לתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע בהינתן, כי אדם הפונה לטיפול רפואי יתאר את הדברים כהווייתם על מנת לזכות לטיפול הרפואי הטוב ביותר.

ואכן, בתיעוד הרפואי הראשוני אין כל תיאור של תאונה בכלל, ובעבודה בפרט. לראשונה מופיע קשר בין התלונות לאירוע בעבודה ברישום אצל אורטופד ביום 12.5.11.

10. יחד עם זאת, עדות התובע עשתה עלינו רושם מהימן.

התובע העיד כי המשיך בעבודתו ביום המקרה וגם שבועיים אח"כ, עד שהתגברו הכאבים והוא פנה לטיפול רפואי וקיבל חופשת מחלה מיום 26.4.11.

אם אכן מדובר היה באירוע שכלל לא התרחש, יכול היה התובע לדווח על אירוע כזה בסמוך לביקור הרפואי, ולא לטעון כי האירוע התרחש דווקא ב – 10.4.11, מועד המרוחק כשבועיים מהביקור הרפואי הראשון.

את הטפסים באשר לדיווח על התאונה מלא התובע רק בחלוף זמן, משנוכח כי הפגיעה חמורה מכפי שחשב, ולאחר חזרתו מחופשת מחלה.

11. יצויין, כי עוד בטופס התביעה לנתבע רשם התובע כי דיווח על האירוע באותו היום למנהל העבודה מר תוהמי.

הנתבע לא גבה הודעה ממר תוהמי, אשר אישר בכתב כי התובע דיווח לו על הפגיעה הן במכתב נ/4 והן על גבי טופס הדיווח הפנימי של המעבידה – חברת חשמל – נ/2.

12. אף עדותו של מר תוהמי בפנינו, עשתה עלינו רושם מהימן.

מר תוהמי אישר כי התובע דיווח לו על הפגיעה.

לשאלת בית הדין מתי נודע לו לראשונה על התלונות של התובע, השיב מר תוהמי כי אינו זוכר בוודאות אם באותו יום או למחרת.

13. לא מצאנו כל סיבה או אינטרס למעסיק או מי מטעמו לאשר קיומה של תאונת עבודה שלא הייתה.

14. לנוכח כל האמור, חרף התיעוד הרפואי כאמור, ולא בלי היסוס, מוצאים אנו כי יש מקום למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר בין האירוע מיום 10.4.11 והפגיעה הנטענת בגבו של התובע.

15. מינוי המומחה יצא בהחלטה נפרדת.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.