מונחת בפני בקשתו של מפרק חברת טלדטה נטוורקס בע"מ (להלן: "החברה") לפיה יתיר לו בית המשפט להשתחרר משתי חברות הקשורות בחברה מהטעם שהן מהוות נכס מכביד כמשמעו בסעיף 360 לפקודת החברות.

העובדות הדרושות לענייננו.

החברה הינה חברה ישראלית העוסקת במגוון תחומים הקשורים לעולם התקשורת והטלפוניה. כחלק מפעילותה העולמית, הקימה החברה את חברת הבת TDN BV שמקום התאגדותה בהולנד וחברה נכדה TDN Brazil שמקום התאגדותה בברזיל. זאת, ככלי שרת ליצירת קשרים עסקיים עם מדינות שאינן בעלות קשר דיפלומטי עם מדינת ישראל.

ביום 17.06.2012 נכנסה החברה להליכי פירוק במסגרתם פעל המפרק למכירת פעילות החברה על נכסיה, לרבות קניינה הרוחני, דא עקא, שהמשקיע-הרוכש לא חפץ ברכישתן של חברות אלו וביקש להשתחרר מאחזקתן.

לשיטתו של המפרק, ובבקשתו נתלים אף עובדי החברה, ונושה נוספת של החברה, לאור העובדה כי חברות הבנות, הן בהולנד והן בברזיל, נעדרות כל פעילות עסקית, ובמאזן הכספי שלהן, מצוי גרעון כספי, יש באחזקת החברות הללו כדי להוות נכס מכביד, הפוגע בקופת הפירוק. עוד טוען המפרק, כי היה וייאלץ לנקוט הליכי פירוק מרצון כנגד אותן חברות, הדבר כרוך בהליכים משפטיים סבוכים, ובעלות כספית לא מבוטלת, אשר לבטח לא תועיל לקופת הפירוק.

כונס הנכסים הרשמי, סובר כי בנסיבות המקרה אין לראות באחזקת החברות כנכס מכביד, שכן לא ניתן להכריז על כל מכשלה הנקרית בדרכו של המפרק כנכס מכביד, ובמיוחד, שעה שלרשות המפרק עומדים כלים נוספים למיצוי ופתרון הבעיה.

נאמנה עלי טענתו של המפרק, כי משנמכרה פעילות החברה, הפכו החברות הבנות לריקות מתוכן, אשר כל נכסיהן הינו גירעון כספי, הגם אם לא בסכום גבוה במיוחד, בכל זאת, דומה כי מדובר באדמת בור, שאין כל טעם לנסות לחרוש בה. אם לא די בכך, מקובלת עלי אף טענת הנאמן כי בנסיבות העניין, יהא זה קשה עד מאוד למכור את החברות בהיותן ריקות מתוכן ממשי. מכאן, טענת המפרק כי יש להכניס את האחזקה בחברות אלו כדי ס' 360 (4) לפקודת החברות.

במלוא הכבוד הראוי לטענת כונס הנכסים הרשמי, לפיה ראוי לנקוט בהליכי פירוק של אותן חברות זרות חסרות תוכן, ספק גדול בעיני אם ראוי, או שמא מחויב המציאות, להטיל עלות שכזו על נושי חברת האם. זאת לאחר שכזכור, הרוכש של פעילות חברת האם, סרב בעצמו ליטול את אותן חברות, ולא בכדי. עולה אם כן השאלה, האם די בכך בכדי להכניס את החברות דנן לתוך דלת אמותיו של מוסד הנכס המכביד כפי שמוכר בדין, זאת אף על רקע טענתו הנכונה של כונס הנכסים הרשמי, לפיה לא כל קושי או בעיה בנכס מאפשרות לבעל תפקיד להיזקק "לפתרון הקל" של ויתור עליו כנכס מכביד.

מחד גיסא, הנכסים נשוא הבקשה שבפני, שונים במידה רבה מהמקרה הקלאסי של נכס מכביד כגון חוזה שכירות נכס, שמוסיף ומעמיד על החברה חיובים שוטפים במעמד של הוצאות פירוק.מאידך גיסא, אין בכך בהכרח כדי לסתום את הגולל על הכרזת החברות דנן כנכס מכביד, נוכח העובדה, כי לא רק שאין תוחלת בהן לקופת הפירוק, אלא בהחלט עשויות הן במצב דברים מסוים, להערים קשיים וליצר הוצאות עבור קופת הפירוק.

כמו כן, מהבקשה עולה לכאורה, כי ספק אם ישנם גורמים שייפגעו מהוויתור על החברות דלעיל הריקות מתוכן. זאת, וממילא מסך ההתאגדות חוצץ בינן לבין חברת האם ומונע חיוב אוטומטי בחובות ההחברות הבנות, בהנחה שיש כאלה.

שיקול זה הוא זה שמביא בסופו של דבר להטיית כפות המאזניים לעבר עמדת המפרק. יוער, כי ויתור שכזה ככל ויתור על נכס מכביד, פועל מכאן ואילך, ואין בו בכדי לחסום טענות אפשריות של אי מי מהחברות הבנות כנגד חברת האם, ככל שאלו עוסקות במה שארע טרם הוויתור. כמו כן, ודאי שאין בכדי למנוע מכל גורם במדינות בהן מאוגדות החברות בין אם סטטוטורי או אחר, לפעול לפירוקן או לחיסולן וזאת בהתאם להוראות הדין החלות במקום ההתאגדות.

סוף דבר, בנסיבות המקרה ולאור שיקול דעתו של המפרק, אין מניעה להיעתר למבוקש.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.