רקע כללי –

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה תחת השפעת סמים, עבירה בניגוד לסעיף 62 (3) וסעיף 64ב (א) בקשר עם סעיף 39א' לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") וכן נהיגה בשכרות +סירוב, עבירות בניגוד לתקנה 26 (2)+ תקנה 169 ו (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 26/04/11 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, הנאשם נהג ברכב פרטי מתוצרת מזדה, ברחוב שדרות ירושלים בנתיבות. לטענת המדינה הנאשם נהג ברכבו תחת השפעת סמים ובהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימה של דם או שתן לפי דרישת השוטרים.

הנאשם באמצעות בא כוחו הודה בנהיגה, בזמן ובמקום המתוארים בכתב האישום.

הנאשם כפר בכך שסירב לתת דגימת דם ודגימת שתן לבדיקת ריכוז אלכוהול או נוכחות סם אסור.

מטעם התביעה העידו: רס"ב פטריק סולטן – ימ"ר את"ן (ע.ת/1); הצדדים ויתרו על העדתו של העד מוטי שמריהו ומסמכי העד הוגשו לבית המשפט על ידי המאשימה בהסכמה.

סקירת פרשת התביעה:

ע.ת/1: הוגשו מטעמו: הודעת נהג תחת אזהרה (ת/1); דו"ח פעולה מיום 26/04/11 (ת/2).

העד תאר את מפגשו עם הנאשם ביום 26/04/11 :
"באותו יום בשעה 13:30, ביצענו פעילות כנגד טל גבאי בעיר נתיבות שעל פי המידע הוא נחשד בנהיגה תחת השפעת סמים" (פרוטוקול מיום 02/10/13 עמוד 5 שורות 10-12).

העד מסר כי מדובר במידע מודיעיני לפיו הנאשם נוהג תחת השפעת סמים.

ע.ת 1 מתאר בעדות את מהלך העיכוב באופן הבא:

"באותו יום הוא נעצר כאשר הוא נוהג ברכב. הוא עוכב לצורך מסירת דגימת שתן ולחקירה. הנ"ל סירב בכל תוקף למסור דגימת שתן כמפורט בדו"ח הפעולה ובחקירה" (פרוטוקול מיום 02/10/13 עמוד 5 שורות 17-19).

העד אישר כי כאשר עוכב החשוד (הנאשם) על ידו, הוסברה לו מטרת העיכוב וכן הובהר לו החשד כלפיו.

לשאלת הסנגור – תוכל לומר לנו בהתבסס על המידע המודעיני, מהו סוג הסמים שכלל החשד?

השיב העד: "כשאני יוצא לעבודה אני מקבל תיק עבודה על חשוד מסוים בעיר מסוימת, כאשר את המידע עצמו אני לא רואה רק מצוין לי שהוא נוהג תחת השפעת סמים" (פרוטוקול מיום 02/10/13 עמוד 7 שורות 2-5).

העד עומת עם דברי הנאשם בחקירת המשטרה לפיהם, הבדיקה אינה חוקית והוא יבצע אותה רק לפי צו בית משפט, כאשר היא תהיה חוקית.

לדברים אלה השיב העד, כי הנאשם סירב לתת דם או שתן לאיתור סמים, והסכים רק אם בית משפט ידרוש כי הוא יבצע את הבדיקה. עוד ציין העד, כי הסביר לנאשם שלקיחת הדגימה אינה התנכלות. העד ציין כי הוסברה לנאשם השתלשלות לקיחת הדגימה בבית החולים, ובכל זאת סירב הוא למסור דגימה כנדרש בחוק.

העד תאר כי הוסבר לנאשם מהות הסירוב והעונשים הקבועים בחוק.

לשאלה – כשפונה אליך נחקר ואומר לך כי הוא מוכן למסור דגימה במידה ותראה לו כי הדרישה שלכם חוקית. למה לא אמרת לו, למה לא הסברת לו את החוק? לכך השיב העד: "החוק לא אומר שאני עוצר נהג החשוד בנהיגה תחת השפעת סמים אני צריך לומר לו שיש מידע, אני לא צריך להגיד לו שיש מידע שקושר אותו לנהיגה תחת השפעת סמים. אני מחויב לומר לו את סיבת העיכוב והסיבה נאמרה" (פרוטוקול מיום 02/10/13 עמוד 8 שורות 9-14).

העד מסר כי בעקבות המידע שקיבל על הנאשם, לפיו הנאשם נוהג תחת השפעת סמים, ביצע ברכבו של הנאשם חיפוש אחר סמים.

במסגרת המסמך ת/2 ציין העד כי עצר את רכבו של הנאשם, במהלך פעילות ימ"ר וע"פ מידע .

העד ביקש מהנאשם דגימת שתן לאיתור סמים אך הנ"ל סירב. כשנשאל הנאשם מדוע הוא לא נותן דגימה ? האם יש לו מה להסתיר? השיב הנאשם כי היה בסוף שבוע בטבריה ושהה עם חברים המעשנים סמים. שהות זו יצרה אצלו פחד כי תשפיע על תוצאות הבדיקה.

מת/2 עולה כי הוסברה לנאשם מהות הסירוב והשלכותיה המשפטיות.

חקירת הנאשם, המסמך ת/1 -

שורות 11-15, מסר הנאשם: "נסעתי רגיל בעיר ועצרה אותי ניידת ביקשה רישיונות ואמרו לי שאני חשוד תחת נהיגת סמים וחיפשו באוטו בהסכמתי סמים ולא מצאו כלום ודרשו שתן ואני סירבתי לתת לשוטרים שתן מבלי אישור מבית המשפט כל הסיפור הוא התנכלות אחת גדולה".

לשאלה: מדוע סירבת לשוטרים למסור דגימת שתן/דם לאיתור סמים? השיב הנאשם: " לא מסרב לתת לבית משפט שום בדיקות" (ת/1 שורות 28-29).

הנאשם התבקש שוב לתת דגימת שתן /דם לאיתור סמים, לכך הגיב: "כרגע למשטרה אני לא מוכן לתת מחשש שיתעסקו עם השתן" (ת/1 שורות 30-33).

עד התביעה מוטי שמריהו:

עד זה לא העיד ומסמכיו הוגשו לבית המשפט בהסכמת הצדדים.

בדו"ח הפעולה שערך מיום 26/04/11 – ציין העד כי במהלך פעולת ימ"ר ובעקבות מידע שקיבלו הוא וע.ת/1, הבחינו ברכבו של הנאשם וביקשו ממנו לעצור. הנאשם התבקש להציג רישיון נהיגה, כאשר לאחר בדיקת המסמכים נשאל הנאשם – האם הוא משתמש בסמים? הנ"ל השיב בשלילה והתבקש לבצע בדיקת שתן. הנ"ל סירב מיד לבדיקה ושאל למה הוא צריך לבצע את הבדיקה? נאמר לו שהוא חשוד בנהיגה תחת השפעת סמים ואף נערך לו חיפוש ברכב בהסכמתו. הנאשם סירב גם לבצע בדיקת דם והוסברה לו מהות הסירוב והשלכותיה המשפטיות.

בדו"ח העיכוב – ציין העד כי סיבת העיכוב היא חשד לנהיגה תחת סמים.

בטופס זכרון הדברים מצויין כי העד הודיע לנהג/נאשם כי הוא חשוד בנהיגה תחת השפעת סמים ודרש ממנו להיבדק בדיקת דם או שתן לאיתור סמים.

תגובת הנאשם היתה – כפי שרשם הנאשם בכתב ידו: "בדיקה לא חוקית אני לא מסרב לתת שתן, אני מוכן לתת בדיקה לגוף שהשופט יקבע".

סקירת פרשת ההגנה: - הנאשם בחר שלא להעיד בפני בית המשפט.

הצדדים לתיק הגישו סיכומיהם כנדרש.

דיון והכרעה:

בכדי לבסס מצב של הרשעה בתיק מסוג זה על המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי אדם נהג ברכב, התעורר כלפיו חשד סביר כי נוהג הוא תחת השפעת סם (שיכור כהגדרתו בחוק), ואותו אדם סרב לתת דגימה (אותה דרש שוטר) לצורך בדיקת נוכחות סם או אלכוהול בגופו.

ככל שתוכיח המדינה כי משמעות הסירוב הוסברה לחשוד בהתאם לחוק – הרי שבפנינו עבירה שיסודותיה העובדתיים הוכחו.

אבחן להלן לאור פרשת התביעה אשר הוצגה, האם יסודות העבירה הוכחו בפרשה זו מעבר לכל ספק סביר:

יסוד הנהיגה ברכב:

הנאשם הודה בישיבת ההקראה כי נהג ברכב בזמן ובמקום המתוארים בכתב האישום.

האם התקיימה דרישת "החשד הסביר" הנדרשת טרם נטילת דגימת שתן מחשוד על מנת לבחון אם מצוי בגופו של החשוד סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן?

הסנגור בסיכומיו, פירט בהרחבה מדוע לשיטתו לא הוכח קיומו של "החשד הסביר" עובר לחיפוש החיצוני – נטילת דגימת שתן מהנאשם וזאת כמפורט להלן:

לטענת הסנגור, את החשד הסביר יש להוכיח באופן פוזיטיבי בראיות ממש ולא באמירות בעלמא (הסנגור הפנה לפל (ב"ש) 1471-10-11 שם נעשה ניתוח של החוק והפסיקה). לטענת ההגנה, גם אם קיים מידע מודיעיני שיכול לבסס חשד סביר, יש להוכיח קיומו של המידע המודיעיני ברמה עצמאית ולא באמירה כזו או אחרת של עד כי קיים חומר מודיעיני. דהיינו, יש לצקת תוכן באמירה "לפי מידע מודיעיני". מה עוד, שבדיקת המאפיינים של הנאשם תקינה.

באשר לטענה זו, ציין ב"כ הנאשם כי לא ע.ת/1 ולא מוטי שמריהו ראו את המידע המודיעיני ולגבי שניהם המידע הוא לכל היותר עדות מפי השמועה. ע.ת/1 לא ראה את המידע כלל אלא ציין שרק רשום לו בתיק העבודה כי הנאשם נוהג תחת השפעת סמים. כך גם מדו"ח הפעולה של מוטי לא ניתן ללמוד דבר.

עוד טען הסנגור כי המאשימה משיקוליה – לא הגישה פרפרזה ואת תעודת החסיון ואף לא הביאה ראיות ביחס למהימנות המקור ורמת אמינותו והאם המידע הוא ממקורות מוצלבים.

לאור דברים אלו, מבקש ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם וזאת בהיעדר הוכחה מעבר לכל ספק סביר של "החשד הסביר".

לטענת המאשימה, החשד הסביר מקורו "בידיעה מודיעינית" שהגיע לידי המשטרה.

ע.ת/1 ציין בת/2: "במהלך פעילות ימ"ר את"ן ע"פ מידע" .

ע.ת/1 מסר בעדותו בבית המשפט: "באותו יום בשעה 13:30, ביצענו פעילות נגד טל גבאי בעיר נתיבות שעל פי המידע הוא נחשד בנהיגה תחת השפעת סמים" (פרוטוקול מיום 02/10/13 עמוד 5 שורות 10-12). בעמוד 5 לפרוטוקול, אישר העד כי היה לו מידע מודיעיני שהוא נוהג תחת השפעת סמים.

בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 2-5 הוסיף העד: "כשאני יוצא לעבודה אני מקבל תיק עבודה על חשוד מסוים בעיר מסוימת, כאשר את המידע עצמו אני לא רואה רק מצוין לי שהוא נוהג תחת השפעת סמים"

חיזוק לדבריו של ע.ת/1 , ניתן למצוא בדוח הפעולה שערך מוטי שמריהו: שם רשם: "במהלך פעילות ימ"ר את"ן בעקבות מידע כאשר אני בניידת סמויה".

בדו"ח העיכוב – ציין מוטי שמריהו כי סיבת העיכוב היא חשד לנהיגה תחת סמים.

כפי שניתן לראות, קיומו של החשד הסביר טמון במידע המודיעיני שקיבלו השוטרים לידיהם ומכאן עולה השאלה האם מידע מודיעיני יכול לספק את דרישת ה-"חשד סביר" לצורך סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה. לאמור, האם שוטר יכול לדרוש מנהג לתת לו דגימת שתן כאשר הוא מבסס את סמכותו לדרישת דגימה כאמור על מידע מודיעיני שהגיע לידיו.

ודוק – נקודת ההנחה היא כי איכות המידע ומקורו המדויק אינו ידוע לשוטר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, להלן הכרעתי בסוגיה זו:

בהתאם לפסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת52405-08-10 כפיר ששון נ' מדינת ישראל פורסם בנבו,13.01.11, בית המשפט המחוזי בירושלים) נקבע כי "במקרים מסוימים יכול מידע מודיעיני להוות "חשד סביר"" לצורך סעיף 64ב(ב)לפקודת התעבורה".

הפסיקה קבעה כי סבירות חשדו של השוטר תבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו.

ידיעתו של השוטר אינה חייבת להיות אבסולוטית. עליו לפעול בדרך הגיונית וזהירה. ראה בג"צ 465/75דגני נ' שר המשטרה והלכת בן חיים (רע"פ10140/09) [פורסם בנבו] שם נאמרו הדברים הבאים:

"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש ביהמ"ש להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים בהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד- משמעית. יישום המבחן מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש".

בפרשה שבפני קיבלו שני אנשי משטרה "תיק עבודה" ובו נרשם עבורם כי בהתאם למידע מודיעיני המצוי בידי המשטרה, נוהג החשוד ברכב כאשר הוא תחת השפעת סם.

אין בעיני כל נפקות לשאלת איכות המידע המודעיני או שמו של המקור לאותו המידע.

אין זה סביר לקשור בין איכות המידע או זהות המקור (נתונים שכעניין שבשגרה אינם מצויים בשליטת "שוטר השטח" שמקבל המידע לידיו) לבין שאלת קיומו של "חשד סביר" כתוצאה מאותו המידע.

ניסיון ההגנה לקשור בין יכולת הגדרת מצב של "חשד סביר" ובין חשיפת שורשי המידע המודעיני, אינו נכון בעיני.

שוטר סביר בנעלי השוטרים הספציפיים אשר פעלו כנגד החשוד, חייב להיות מצויד במידע המעורר חשד סביר כלפי חשוד נתון כי אותו אדם מצוי תחת השפעת סם.

משמידע זה הגיע לידי השוטר ממקור משטרתי מוסמך (מתוך "תיק עבודה" משטרתי כפי שהעיד ע.ת 1 בפני) הרי שדי בכך כדי לבסס מצב של "חשד סביר" המתעורר כלפי החשוד.

אדגיש כי ע.ת 1 העיד בפני בצורה אמינה מאד. עדותו הייתה יציבה, ולא מצאתי בדבריו או בחקירתו הנגדית כל סתירות המצדיקות קביעה לפיה אין לתת לעדותו משקל מלא.

אין זה סביר בעיני כי כל "שוטר שטח" ייחשף גם למקור המידע, שמו או איכותו.

האינטרס הציבורי מחייב שמירה על מקורות מידע משטרתיים, ואין זה סביר כי בכל תיק עבודה הנמסר לשוטר, יופיעו שמות המקורות.

מבחנה של שאלת תקינות הפעלת סמכות הדרישה בהישען על "חשד סביר" אינו תלויה בזהות המקור או איכותו.

מבחן תקינות הפעולה המשטרתית ביחס לחשוד תלוי לעולם בעצם קיומו של מידע מחשיד רלוונטי בידי השוטר (עובר לדרישתו מהחשוד) זאת ללא כל קשר למקור המידע או אמינותו (אותם השוטר אינו יכול לבדוק בזמן אמת).

עצם העובדה כי בידי ע.ת 1 וע.ת 2 היה מידע המחשיד את הנאשם (החשוד באותו הזמן) כי נוהג הוא תחת השפעת סם, מידע זה היה רשום בפניהם בתיק העבודה המשטרתי שקיבלו לידיהם, די בכך כדי לבסס מבחינתם מצב של "חשד סביר" כלפי החשוד, בין אם חשד זה (בדיעבד) התברר כאמין ומבוסס ובין אם בלתי אמין.

הצגת המידע עצמו בפני בית המשפט אינה נדרשת כלל לצורך בירור שאלת קיומו או העדרו של "חשד סביר" תקין מנקודת ראות השוטרים.

די בעדות השוטרים בפני (האחד בע"פ והשני בכתב) כי מידע כזה היה בפניהם וכי מידע זה הינו ממקור משטרתי (הגיע מתוך תיק עבודה משטרתי ולא משיחת טלפון עלומה ואקראית שקיבל השוטר ממקור בלתי ידוע) כדי לבסס קיומו של "חשד סביר" תקין מנקודת ראותם עת נדרש החשוד לספק דגימה.

טענה נוספת שהעלה ב"כ הנאשם בסיכומיו, היא שראוי לקבוע כללים לפיהם על השוטר המבקש את הסכמת הנהג לבדיקת דם או שתן, להניח בפני הנהג את התשתית העובדתית המלאה שבבסיס הדרישה.

כמו כן, טענה ההגנה כי יש לבחון את הביטוי "יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה" שבסעיף 64ב(ב2) בפקודת התעבורה ולתת לה פרשנות מרחיבה אשר יהא בה לצמצם את הפגיעה בזכות נאשם למשפט הוגן. לפיכך, במקרים של דרישה לבדיקת דם או שתן, על מנת שתהיה הסכמה מדעת או סירוב מדעת, על שוטר לגלות לנהג את מלוא הנתונים ובכלל זה את החשד הסביר שבבסיס דרישתו.

ההגנה מבקשת מבית המשפט, לקבוע כי מעתה על השוטר לציין בפני הנהג אף את החשד הסביר העומד לחובתו – תוך איזון בין "רמת החשיפה" לבין זכות היסוד של הנאשם להליך הוגן.

בטרם אתייחס לעמדת ההגנה באופן מפורט, אקבע כי בהתאם לראיות שהוצגו ע"י המדינה, עדי התביעה, אמרו מפורשות לנאשם כי הוא חשוד בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים ולכן הוא נדרש לתת דגימת שתן. בת/2 הסביר הנאשם מדוע מסרב הוא לתת דגימה וזאת מאחר ובסוף השבוע היה בסביבת "מעשנים" והוא חושש מתוצאות הבדיקה. בחקירתו תחת אזהרה (ת/1) הסביר הנאשם את סירובו בכך שהוא חושש כי המשטרה תפליל אותו ותחבל בדגימתו במתכוון (שורה 32 בת/1).

וכעת להכרעה בעמדת ההגנה –

עת נדרש המחוקק לאינטראקציה שבין חשוד לשוטר שעה שבידי השוטר "חשד סביר" כי אותו אדם נוהג תחת השפעת סם, קבע המחוקק כלל ברור באשר לחובות המוטלות על השוטר מבחינת רמת המידע שעל איש המשטרה למסור לחשוד.

הביטוי הברור "יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה" מקים כלפי השוטר חובת מסירת מידע מצומצם בלבד לחשוד.

מעבר ל"מטרת" הנטילה, לא מחויב איש המשטרה (וגם אין זה רצוי בעיני) למסור לחשוד פרטים על מקור החשד, איכותו או האופן שמידע זה הגיע לידי המשטרה.

עמדת ההגנה לפיה ראוי "לאזן" את זכויות החשוד על ידי הרחבת בסיס המידע שיימסר לו, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק הברורות שאינן מחייבות כל הרחבה שיפוטית.

משטרת ישראל חייבת לפעול בהתאם לחוק וחובה עליה למסור לחשוד מה מטרת הבדיקה.

סרות למסור דגימה לאחר דרישה זו של איש משטרה מחשוד, יקים חובה נוספת כלפי השוטר – הבהרה לחשוד ביחס למשמעות הסירוב מבחינה משפטית.

בפרשה שבפני, הוסברה גם הוסברה לחשוד (הנאשם) מטרת הדרישה לקבל ממנו דגימת שתן.

הוסבר לחשוד כי הוא נחשד בכך שנוהג הוא ברכב תחת השפעת סם.

לחשוד הובהר באופן חד משמעי כי דגימת השתן נדרשת לברור חשד זה, והייתה זו החלטה של החשוד לסרב לתת דגימה זו לשוטרים משיקולים שלו (כפי שאף הוסבר על ידו בת/1 ובת/2).

ודוק – עמדת הנאשם לפיה זכותו לסרב לדרישת השוטר כאשר מסכים הוא לבדיקה כנגד צו שיפוטי בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.

בהתאם לחוק, רשאי שוטר ללא כל צו שיפוטי לדרוש מאדם כלפיו מתקיים "חשד סביר" לתת דגימת שתן לבדיקת קיומו של סם. סירובו של אדם לדרישה זו, מקים את יסודות עבירת הסירות על החזקות הקבועות בה בחוק.

אדגיש עוד כי בפרשה זו הוכח כי אין כל היכרות מוקדמת בין השוטרים לנאשם ואין כל ראייה מצד ההגנה לטענת הנאשם לפיה, המשטרה רוצה להתנכל לו.
טענת הנאשם ל"התנכלות" אפשרית כלפיו אינה עולה בקנה אחד עם הסכמתו לביצוע חיפוש ברכבו.

ככל שחשש הנאשם מ"התנכלות" מדוע הסכים לחיפוש זה? מדוע לא חשש מ"השתלת" סם ברכבו ?

מדוע בטח בשוטרים בשלב החיפוש אך חשש מ"חבלה" בדגימה שהתבקש לתת מגופו?

גרסתו של הנאשם בת/1 נמצאת על ידי בלתי אמינה ואינ עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא.

סבירה הרבה יותר היא ההנחה כי סירובו של הנאשם לתת דגימה נובע מחשש ביחס לתוצאות הדגימה ולא מחשש מדומה להתנכלות אפשרית אשר אינה נשענת על דבר.

בהתאם למוצג ת/1 הוסברה לנאשם בעל פה ובכתב כדין משמעות הסירוב לתת דגימה.

(ראה שורות 5,6 בת/1).

למרות הסבר מפורש זה אותו קיבל הנאשם בשפתו מאיש משטרה, עמד הוא בסירובו לתת דגימה לבדיקת הימצאות סם בגופו.

הנאשם בחר שלא להעיד בבית המשפט.

יש לראות בבחירה זו של הנאשם חיזוק לראיות התביעה בעניין סירובו של הנאשם לתת דגימת שתן/דם. הנאשם לא הצליח להוכיח את טענות ההגנה אותן הציג ועצם סירובו מקים כנגדו עבירה של נהיגה במצב שכרות ותחת השפעת סמים מכח סירוב.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי יסודות העבירות שבכתב האישום הוכחו בפרשה זו מעבר לכל ספק סביר על ידי המדינה.

אני מחליט להרשיע את הנאשם בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ה, 20 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.