הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של נהיגת רכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק, תחת השפעת סמים והכל כתוצאה מסירוב לתת דגימה של דם או שתן לפי דרישת שוטרים אשר עיכבו את הנאשם במהלך נהיגתו.

ב"כ המדינה בטיעוניה לעונש עתרה לרכיבי ענישה הכוללים מאסר מותנה, פסילה ארוכה בת שנים ועונשים נוספים צופה פני עתיד זאת בהישען על פסיקה אליה הפנתה וכן נוכח עברו התעבורתי של הנאשם הכולל הרשעה נוספת בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו כי המדובר בעבירה ראשונה מצד הנאשם של נהיגה במצב שכרות וכי אין הצדקה לשיטתו לרף הענישה לה עתרה המדינה נוכח עברו התעבורתי הכללי של הנאשם משנת 2004 שלשיטתו אינו חמור.

מתחם הענישה ביחס לעבירות שביצע הנאשם נקבע בעפ"ת 25588-05-13 דניס דובקוב נ. מדינת ישראל.

בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי באר שבע, מתחם העונש ההולם לעבירות שכרות מתחיל ברף של 24 חודשי פסילה בפועל ומגיע עד ל – 36 חודשים זאת כאשר המדובר בעבירת שכרות בודדת.

ביחס לרכיב המאסר, קבע בית המשפט כי מתחם המאסר ביחס לעבירה של נהיגה בשכרות ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש מאסר בפועל של שנה תוך שהדגיש כי ימצאו מקרים בהם נסיבות המקרה יאפשרו אף גזירת ענישת פסילה ללא רכיב של מאסר מותנה.

בפרשה שבפני בחר הנאשם לנהל תיקו כך שלא ניתן לקחת לזכותו לקיחת אחריות והפנמה של חומרת התנהגותו.

בהתאם לחוק לא תלקח לחובת הנאשם החלטתו לנהל את התיק וקביעת רכיבי הענישה ומידתם תהיה בהתאם לקריטריונים שקבע המחוקק בתיקון 113 של חוק העונשין.

לנאשם רישיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 13 הרשעות כולל עבירה מסוג דומה (נהיגה תחת השפעת אלכוהול) עבירה אשר בוצעה ביום 14.9.12.

מאחר ובפרשה זו לא נצפתה על ידי הנאשם ביריונות כבישים אשר נלוותה לנהיגתו, ומאחר ולא בוצעה על ידי הנאשם עבירת תעבורה נוספת אשר יצרה סיכון למשתמשי הדרך, ומאחר ובפרשה זו שכרותו של הנאשם היא פועל יוצא של חזקה אשר קמה כתוצאה מסירובו לתת דגימה לבדיקת אלכוהול או סם, הרי שאין בעיני כתוצאה מנסיבות המקרה הצדקה לחריגה ניכרת מחלקו הנמוך של מתחם הענישה שהוזכר לעיל.

שונה המצב ביחס לתנודת בית המשפט בתוך מתחם הענישה כתוצאה מעברו התעבורתי של הנאשם.

לנאשם האוחז ברישיון כ – 10 שנים, 13 עבירות תעבורה כאשר האחרונה שבהן עבירה דומה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

אדגיש כי עבירה מס' 13 בוצעה בעוד הנאשם ממתין להתנהלות משפטו בתיק זה שכן העבירה נשוא תיק זה התרחשה ביום 26.4.11 ואף שידע הנאשם כי מתנהל כנגדו תיק חמור בו מיוחסת לו עבירה של נהיגה במצב שכרות (כתב האישום הוגש ביום 7.6.12) כבר ביום 14.9.12 נהג הנאשם שוב כשהוא תחת השפעת אלכוהול, עבירה לגביה הוא הורשע כאמור ביום 18.3.14.

המדובר בעיני ברצידיוויסט ככל שהדבר קשור לנהיגה תחת השפעת אלכוהול או לנהיגה במצב שכרות שכן המדובר בעיני בעבירות מאותה "משפחה".

המצב המתואר מצדיק בעיני תזוזה בתוך מתחם הענישה לכיוון הרף הגבוה באופן בו תקופת הפסילה ההולמת תעמוד על 30 חודשי פסילה בפועל.

נוכח העדר לקיחת האחריות מצד הנאשם ועברו התעבורתי, יש הצדקה בעיני לרכיב של מאסר מותנה לתקופה קצרה. יתר הענישה תהיה צופת פני עתיד כאשר ביחס לרכיב הקנס אני מקבל באופן מלא את עמדת ההגנה מנימוקיה וקובע כי הקנס יהיה מתון עד סימלי בפרשה זו.

לפיכך הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 200 ₪ או 1 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 30 חודשים.

פסילתו של הנאשם תימנה מיום 11.3.13 יום פסילתו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 2 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סרוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 1 שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ה, 19 נובמבר 2014, במעמד הנוכחים.