רקע עובדתי וטענות הצדדים:

תחילתו של תיק זה בהגשת בקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת נגד הנתבעת ביחס ל- 3 המחאות המשוכות מחשבונה לפקודת אנטיגון בע"מ, כל אחת ע"ס 1,750 ש"ח ת.פ ליום 10.10.02, 10.11.02 ו- 10.12.02 (להלן: "ההמחאות").

במסגרת ההתנגדות שהגישה הנתבעת, נטענו מספר טענות ואלו הן- ההמחאות אינן חתומות על ידי הנתבעת, על גבי ההמחאות נרשם "למוטב בלבד" ולפקודת אנטיגון בע"מ ומשכך לא ניתן היה לסחור בהן, חלפה תקופת ההתיישנות בת 7 שנים, הנתבעת אינה חייבת מאום לאנטיגון בע"מ.

לאור הסכמת אליה הגיעו הצדדים, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן כנגד התביעה, לפיכך הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים והתביעה עברה לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

אלא, שבדיון שנקבע להוכחות (29.12.15) חזרה בה התובעת מתביעתה והוסכם בין הצדדים כי התביעה תידחה, והשאלה שנותרה במחלוקת היא לעניין ההוצאות שיש לפסוק, אם בכלל, ולעניין השבת ההמחאות לידי הנתבעת. ביחס לשאלות הללו נדרשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

הנתבעת טענה בסיכומיה, בהקשר להוצאות ההליך, כי בשל גרירתה להליך ללא כל הצדקה, נגרמו לה הוצאות רבות כגון: הופעה בבית המשפט ל- 3 ישיבות בהן נכחו הנתבעת, בעלה ובא כוחם, הכנת כתבי טענות, בקשות, תגובות ותצהירים לרבות בקשות בתיק ההוצל"פ, הכנת התיק לישיבת ההוכחות, הכנת סיכומים. כמו כן, נטען כי לנתבעת נגרמו הוצאות בשל עינוי דין משך 6 שנים מיום פתיחת התיק, הוצאות בגין מסירות ידניות של כתבי בית דין, שכ"ט עו"ד לרבות הוצאותיו, שכר מומחים בסך של 1,000 ש"ח בגין עריכת חוות דעת גרפולוגית, ושכר העדים. עוד טוענת הנתבעת כי היא זכאית לפיצויים ע"ס 20,000 ש"ח בשל הסבל ועוגמת הנפש שנגרמו לה עת ביקשה לצאת את הארץ ועוכבה מחמת צו העיכוב שהוטל עליה במסגרת תיק ההוצל"פ, ואשר בוטל רק לאחר שנאלצה לשלם באותו מעמד סך של כ- 11,000 ש"ח.

בהקשר להמחאות שהוגשו לביצוע במסגרת תיק זה, טענה הנתבעת כי לתובעת אין כל זכות להמשיך ולאחוז בהם נוכח דחיית התביעה. לדבריה, הואיל והתובעת לא צירפה את צד שלישי כלשהו לתביעה זו, שעה שידעה על קיומו, אין להתיר לה להחזיק בהמחאות, התובעת מנסה להיפרע מההמחאות דרך צד שלישי, לאחר חזרתה מהתביעה, הליך אשר ללא ספק יגרור את הנתבעת שנית להליכים משפטיים מיותרים. מכל מקום טוענת הנתבעת, כי תקופת ההתיישנות חלפה ולכן התובעת לא תוכל להגיש את אותן ההמחאות בשנית.

מנגד, טוענת התובעת בהקשר להשבת ההמחאות לידי הנתבעת, כי מאחר והן נמסרו לה על ידי צד שלישי, אנטיגון בע"מ, הרי שיש בכוונתה להגיש תביעה נגד החברה. לדבריה, הואיל וההמחאות הן הראיות העיקריות בתביעה זו, מן הראוי להותיר אותן בחזקתה. התובעת מוסיפה וטוענת, כי אין במעשה הנ"ל כדי לפגוע בזכויות הנתבעת שכן תיק ההוצל"פ שנפתח נגדה נסגר וכל ההליכים בוטלו בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 29.12.15.

לעניין הוצאות ההליך שיש לפסוק, טענה התובעת כי מדובר בסכומים מופרזים הרחוקים מהמציאות ולאור התנהלות הנתבעת עצמה אין מקום להטיל עליה הוצאות כלשהן.

דיון והכרעה:

תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 קובעת, כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין, אולם הכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא- הוצאה לאור בע"מ תשס"ט, עמ' 744).

בהקשר זה, נאמר בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות ייבוא - משרד התעשייה והמסחר, תקדין-על 2005(2), 4087:

"שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא בכפוף לחובת הקטנת הנזק הנו הוצאות ריאליות, כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין...כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוצאו בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הניתן לבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל, הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות, אולם לא נתון בלעדי. הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד שזוכה, אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך. לפיכך, אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל, אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות יתר, של בעל הדין".

במקרה שלפניי, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים מחד, הסכמת התובעת לדחיית התביעה ומאידך, הוצאות הנתבעת בקיום ההליך, הגעתי למסקנה כי הנתבעת זכאית לפסיקת הוצאות משפט, אלא שבניגוד לטענת הנתבעת, סכום ההוצאות יהיה בסך כולל של 1,500 ש"ח. סכום זה משקף לטעמי את ההתנהלות שנעשתה בתיק זה על ידי הנתבעת ובא כוחה, בשים לב לכך שלא התקיימה ישיבת הוכחות והעדת עדים.

במסגרת השיקולים בפסיקת הוצאות יש לאזן בין זכות הנתבעת בקבלת הוצאות משפט, לבין הצורך שלא להכביד על התובעת אשר השכילה וחזרה בה מתביעתה, בטרם התקיימה ישיבת הוכחות. פסיקת הוצאות מרובות על תובע שחוזר בו מתביעתו, לפני שלב ההוכחות, עשויה להרתיע תובעים מלעשות כן ותוצאה זו אינה ראויה, נהפוך הוא- מבחינת שיקולים מערכתיים יש לעודד תובעים לעשות כן על מנת למנוע מבית המשפט ומצדדים בזבוז זמן מיותר ולהביא ליעילות ולחיסכון במשאבים.

אעיר, לעניין דרישת הנתבעת לפסיקת שכ"ט בגין עריכת חוות הדעת הגרפולוגית, כי מאחר ועסקינן בהליך של סדר דין מהיר והנתבעת לא הגישה חוות דעת זו יחד עם כתבי טענותיה כנדרש על פי דין, ואף לא הזכירה כי היא מעוניינת בהגשת חוות דעת שכזו, לא היה מקום להיעתר לבקשתה בנקודה זו.

בהקשר לפסיקת הוצאות בגין העדת העדים, אעיר כי בניגוד לטענת הנתבעת, מאחר ולא התקיימה ישיבת הוכחות וכפועל יוצא לא נדרשה הנתבעת לזמן ולהעיד עדים, אין מקום לפסיקת הוצאות בגין כך.

אשר לנזק הבלתי ממוני, גם בנקודה זו לא מצאתי לזכות את הנתבעת וככל שסבורה הנתבעת כי נגרמו לה נזקים בשל הגשת הליך סרק ונקיטת הליכי הוצל"פ שלא לצורך, תתכבד ותגיש תביעה נזיקית בעילה של עוולת הרשלנות כנגד התובעת, ככל שהיא סבורה שיש מקום לעשות כן.

נותרה אפוא השאלה שבמחלוקת לעניין השבת ההמחאות לידי הנתבעת ובמקרה זה הנני סבור כי הדין עם הנתבעת. לאור הסכמת הצדדים לדחיית התביעה שתחילתה כבקשה לביצוע שטר, הרי שלנתבעת עומדת הזכות לקבל לידיה את ההמחאות נשוא תיק זה. לא אוכל לאפשר מצב שבו הנתבעת תהא חשופה להליך משפטי נוסף בגין אותן השטרות, אף אם מדובר בדחייתה של התביעה השוללת הגשת תביעה נוספת כנגד הנתבעת באותה עילה.

ככל שיש בכוונת התובעת להגיש תביעה נגד אנטיגון בע"מ, תוכל לעשות כן באמצעות תביעה שעילתה חוזית ביחס למערכת היחסים שבינה לבין חברת אנטיגון ובמקרה זה די יהא בהעתק צילומי של ההמחאות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה בהתאם להסכמת הצדדים.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 1,500 ש"ח.

התובעת תשיב לידי הנתבעת את 3 ההמחאות נשוא תיק זה בתוך 20 יום ממועד קבלתה העתק החלטה זו.

הנני מורה למזכירות להשיב לנתבעת את העירבון ע"ס 2,000 ש"ח אשר הופקד על ידה כתנאי לעיכוב הליכי ההוצל"פ וביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר התייצבות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ו, 22 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.