פתח דבר

התובעים הגישו כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 26,000 ₪. על פי הנטען, הנתבע לא ביצע במועד עבודה לה התחייב במסגרת חוזה ביניהם, ועל כן החוזה בוטל על ידם, כשהם תובעים השבת דמי המקדמה ששילמו, וכן פיצויים על נזקים שנגרמו להם עקב הפרת ההתחייבות.

בירור עובדתי

התובעים העידו במשפט, כאשר העדות המרכזית היתה של התובע, ודבריו אושרו על ידי התובעת. מצאתי את עדויותיהם כעולות בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה, משתלבות ונתמכות במסמכים שצירפו (שחלקם הונפקו על ידי הנתבע), כאשר לא עלו כל סתירות ובעיות היגיון. מעבר לכך, לא נחקרו נגדית על ידי הנתבע, שבכך ויתר על הכלי המרכזי לערעור גרסתם.

אמנם בתחילת עדות התובע נדמה היה כי סותר את כתב התביעה באמרו שנפגשו עם הנתבע לראשונה בביתם רק בתחילת חודש אוגוסט 2011. אולם מהמשך הדברים ברור שהתובע אינו זוכר את התאריכים ומפנה לכתב התביעה, ועל כן ברור שנוכח חלוף הזמן בטעות החליף את תחילת חודש יולי עם תחילת חודש אוגוסט. שכן, על פי כתב התביעה והקבלה המצורפת לו כנספח 4, ביום 8/7/11, היתה ההגעה הראשונה לבית, בוצעו מדידות, ואז שולמה המקדמה. גם הגיוני שמקדמה בשיעור כה גבוה (13,000 ₪), לא היתה משולמת טרם ביצוע מדידות, שכן רק אז ניתן היה להעריך את כמויות החומרים לביצוע העבודה, כשאין חולק שהמקדמה שולמה לצורך מימון החומרים.

אשר על כן, גרסת התובעים נמצאה בעיניי כמהימנה. לעומת זאת, גרסת הנתבע נמצאה על ידי כבלתי מהימנה, מהסיבות שתפורטנה להלן.

ראשית, בכתב ההגנה הציג הנתבע גרסה לפיה מאז בא בדברים לראשונה עם התובעים בחודש יוני 2011, לא היה לו כל קשר עימם עד סוף חודש אוגוסט 2011, כאשר כל הזמן חיכה להודעה מצידם שיתחיל המדידות, ואכן עניין המדידות בוצע במועד האחרון לעיל. אולם במהלך הדיון כבר טען שהזמין את החומרים לתובעים ביום 11/8/11, ואף הגיש על כך חשבונית שסומנה נ/1. והרי כבר נאמר כי לא ייתכן שהזמנת החומרים בוצעה טרם המדידות. יוצא איפה שהמדידות קדמו למועד הזמנת החומרים, ועל כן אם הוזמנו חומרים בתחילת חודש אוגוסט, לא ייתכן שהמדידות בוצעו בסוף חודש אוגוסט.

יתר על כן, הנתבע אישר ששולמה לו המקדמה, ולא חלק על נכונות הקבלה שצורפה כנספח 4 לכתב התביעה, כאשר כזכור המועד לכך הינו 8/7/11. כאמור, הדבר מהווה ראיה לכך שהמדידות בוצעו כבר לפני כן, אך גם אם נתעלם מכך, הרי שמדובר בראיה חותכת לקשר של הנתבע עם התובעים בין חודש יוני 2011 לסוף חודש אוגוסט 2011, בניגוד לאמור בכתב ההגנה.

עוד ייאמר כי הנתבע מדגיש בכתב ההגנה כי לא נכרת חוזה אלא שהיתה רק הצעת מחיר והוא ביקש פעם אחר פעם מהנתבעים לבוא ולחתום על ההצעה, כי הוא נוהג לעבוד מסודר. אולם אמירות אלה סותרות את דבריו על התחלת ביצוע החוזה על ידי הצדדים, עת אין מחלוקת שקיבל מהם מקדמה בשיעור גבוה, ולטענתו אף הזמין חומרים, שלשם כך נועדה המקדמה. יוצא איפה שהנתבע ניסה באופן לא מהימן להתנער מקיומו של חוזה מחייב בינו לבין התובעים, ומיניה וביה מהתחייבויותיו על פי החוזה, כשברור שהחוזה לא התמצה בהצעה אלא שההצעה היתה אחד הביטויים של החוזה שהיה בעל פה.

הנתבע אף מבסס בכתב ההגנה קו הגנה לפיו כיוון שלא החל את התהליך של המדידות לפני סוף חודש אוגוסט 2011, הרשה לעצמו לעסוק בעבודות אחרות, ועל כן לא היה באפשרותו לבצע את העבודה עבור התובעים אלא עד סוף חודש ספטמבר 2011. אולם אף לשיטתו הוא קיבל מהם מקדמה בשיעור גבוה כאמור לצורך רכישת החומרים, והוכח כי זו היתה עוד בתחילת חודש יולי 2011, כך שבשום אופן לא יכולה להיות הצדקה להזנחתו אותם והעדפת עבודות אחרות על פניהם.

אף לא ברור אם החומרים שהזמין, כמפורט בנ/1, היו עבורם, בייחוד לאור דבריו כי ביצע גם עבודות אחרות באותה עת. כדי להוכיח הקשר בין חומרים אלה לעבודה עבור התובעים טען תחילה כי ניתן לדעת זאת לפי הצבע. אולם, משנאמר לו שלא מדובר בצבע ייחודי, ניסה להציע הסבר נוסף לקשר, תוך שהוא מצביע כראיה על כך שהיו ברשותו תריסים שהעבירם לקבלן החלופי שבחרו (מאור). אולם אז יצא המרצע מהשק עת התברר שההזמנה נ/1 לא כללה כלל תריסים, ועל כן גם אם קיבל תריסים, אין בכך בכדי לקשור את ההזמנה נ/1 לתובעים. יוצא איפה שהנתבע הסתבך בטענה לא מהימנה כדי להצביע על הזיקה בין החומרים לתובעים, ועל כן, ומשלא הוכחה זיקה כאמור באופן אחר, אין לתת אמון בדבריו שהזמין עבורם חומרים.

בנוסף, הנתבע אף ניסה לקשור בין הזמנת חומרים נשוא נ/1, לאישור מיום 24/8/11 על קבלת החומרים, שסומן נ/2. ואולם השוואת החומרים נשוא שני מסמכים אלה מגלה כי לא מדובר באותם חומרים, כך שנ/2 לא יכול להיות מימוש ההזמנה נשוא נ/1. ברור שהנתבע נזקק, באופן לא מהימן, לנ/2, כדי להצביע על פעילות בלסוף חודש אוגוסט 2011, הוא הזמן שלטענתו רק אז היה מסוגל להתחיל לבצע את העבודות עבור התובעים.

באשר לתריסים, הרי שתחילה מוסר הנתבע כי לא ביצע את רכישת התריסים ובאותה נשימה מסביר הנתבע כי התריסים שולמו על ידו ונלקחו על ידי הקבלן החליפי לאחר שיחה עימו. מעבר לסתירה שבכך, הרי שגם הגרסה המאוחרת בדבר רכישת התריסים שהועברו לקבלן החליפי הסתמכה על פתק תמציתי, אשר ניתן ללמוד ממנו על עצם ההעברה (שלא הוכחשה על ידי התובעים בכתב התביעה) אך לא על עצם התשלום (עליו חולקים התובעים), ומבלי שהנתבע הביא לעדות משלימה (לעניין התשלום) את הקבלן החליפי.

הנה כי כן, אף הטענות בדבר הזמנת וקבלת תריסים וחומרים נמצאו בלתי מהימנות. ודוק, עדיין עומדת בעינה, בהקשר של בדיקת מהימנות הנתבע, הסתירה בין טענתו כי הזמין חומרים בתחילת חודש אוגוסט 2011 לבין טענתו כי באותה תקופה לא היה בקשר עם התובעים ואף עוד לא ביצע מדידות שהן תנאי מקדמי להערכת כמויות החומרים.

הנה כי כן, בהשוואת גרסאות התובעים אל מול גרסת הנתבע, קיים פער של שמים וארץ בהיבט המהימנות, לטובת גרסת התובעים, ועל כן מצאתי לנכון להעדיף מכל וכל את גרסתם על פני גרסת הנתבע. על כן יש לקבל את התיאור העובדתי נשוא גרסתם כמשקף את השתלשלות האירועים בין הצדדים.

דיון משפטי

יוצא שבין הצדדים נכרת ביום 21/6/11 חוזה, שכאמור ההזמנה הכתובה היתה רק חלק מביטויו, ואשר אף כלל התחייבות של הנתבע להשלים ביצוע העבודה תוך פחות משלושה חודשים, כאשר התובעים הבהירו שמועד הביצוע חשוב להם מאד, נוכח הלידה הצפויה להם.

מסתבר כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו זו, ועל אף שדאג לקבל מידי התובעים מקדמה בסך של 13,000 ₪, סכום גבוה יחסית לכלל מחיר ההזמנה, ובסמוך לכך ביצע מדידות, לא התחיל בביצוע העבודות, וזאת בחודשיים שחלפו מעת כריתת החוזה, כאשר בכל תקופה זו סיפק תירוצים שונים ומתחלפים למחדליו. כעבור חודשיים אלה אף העמיד בפני התובעים הערכה לפיה העבודות יושלמו בחלוף חודש נוסף.

כך עמדו התובעים בפני מצב שגם אם הערכה זו נכונה, הרי שהעבודות יושלמו תוך שלושה חודשים מעת כריתת החוזה. קל וחומר, כאשר לא ניתן היה לתת אמון רב בדברי הנתבע אודות הערכה זו, וזאת נוכח אי עמידתו בלוח הזמנים עד עתה, תוך תירוצים שונים כאמור. זאת כאשר ההתחייבות המקורית היתה לתקופה של פחות משלושה חודשים מעת כריתת החוזה.

במצב דברים זה, הרי שאף בתסריט האופטימי היה צפוי כי הנתבע יפר התחייבותו להשלים העבודה במועד, שלא לדבר על כך שסביר היה כי גם תסריט אופטימי זה לא יתקיים, נוכח מחדליו ותירוציו לעיל. אשר על כן, בהחלט היה מדובר בהפרה צפויה של החוזה, בהתאם לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970 (להלן- חוק התרופות) והתובעים היו זכאים לכל תרופה לפי חוק התרופות, כפי שהיו זכאים אילו דובר בהפרה שכבר בוצעה.

התרופה הראשונה הינה זכות הביטול לפי סעיף 7 לחוק התרופות. כאמור, התובעים לנתבע הבהירו בעת כריתת החוזה שהשלמת העבודה במועד שסוכם חשובה להם מאד, נוכח הלידה הצפויה, ועל כן ההפרה הצפויה לעיל היתה הפרה יסודית. משכך, היו זכאים לבטל החוזה, בהתאם לסעיף 7(א) לחוק התרופות.

הביטול של החוזה בוצע כדין, בהתאם לסעיף 8 לחוק התרופות, באמצעות הודעה של התובעים לנתבע, כעולה מנספחים 5,6 לכתב התביעה, ומשעקרונית הנתבע אף לא חלק על כל שהתובעים הודיעו לו על הביטול.

משהתובעים ביטלו החוזה כדין, הרי שלפי סעיף 9 לחוק התרופות, הינם זכאים לקבל חזרה לידיהם את מה שהעבירו לנתבע במסגרת החוזה. המדובר באותה מקדמה בסך של 13,000 ₪. טענותיו של הנתבע כי השתמש בכך לרכישת חומרים ותריסים נמצאו כזכור לא מהימנות, אך יוער כי גם אם (תיאורטית) היה בכך רבב של אמת, לא היה בכך בכדי למנוע באופן מלא או חלקי את אותה השבה של המקדמה.

לפי סעיף 10 לחוק התרופות, התובעים זכאים אף לקבל פיצויים מהנתבע עבור נזקים שנגרמו להם עקב אותה הפרה יסודית. לעניין זה יש להבחין בין שני ראשי נזק.

ראש נזק ראשון הינו ההתקשרות בחוזה חליפי, יקר יותר, כך שנאלצו לשלם כ-7,000 ₪ יותר משהיו משלמים עבור אותן עבודות אילו הנתבע היה מקיים את החוזה.

טענות הנתבע לפיהן ייתכן והעבודות שביצע הקבלן החליפי היו שונות מאשר העבודות נשוא החוזה עם הנתבע, הינן טענות בעלמא, ללא כל רבב הוכחה, שנשמעו מפני צד לא מהימן, כנגד גרסה של צד מהימן, ועל כן הריני לדחותן.

אף לא ניתן היה לצפות מהתובעים, שכבר היו שרויים בלחץ זמן נוכח הקרבה ללידה, שיבצעו סקר קבלנים שמא יאתרו הצעה זולה יותר שאף זמינה לביצוע בטווח קרוב מאד. אדרבא, כאשר מי שהפנה אותם לקבלן החליפי היה הגורם המקצועי שהפנה אותם מלכתחילה לנתבע, וההפניה לחליפי על ידו היתה משיקולי זמינות, לאחר בחינת הקבלנים הלא מעטים עימם עבד. על כן, לא נטען לטעון כנגד התובעים כי חטאו לחובתם לפי סעיף 14 לחוק התרופות למנוע או להקטין את הנזק האמור.

משכך, הריני מכיר במלואו בנזק של 7,000 ₪ המהווים את ההפרש בין התמורות החוזיות לעיל.

ראש נזק שני הינו אובדן ימי עבודה, טלפונים ועוגמת נפש שנגרמו לתובעים עקב ההפרה היסודית של החוזה.

אכן, ברור לי שהתובעים פעלו לא אחת ליצור קשר עם הנתבע בכדי לאפשר לו הזדמנות אחר הזדמנות להתחיל בביצוע העבודות כדי להספיקן במועד המוסכם. אין ספק שהדבר גרם להם לא רק לבזבוז זמן וטרחה והוצאות טלפוניות, אלא גם להרגשה לא נעימה שהוא מאכזב אותם פעם אחר פעם, ומספק להם תירוצים ולא סיבות. כך הם פני הדברים אף באשר לניסיון למצוא בלחץ זמנים קבלן חלופי. אף העובדה שנאלצו לשהות מספר שבועות, חלקן בתקופה קרה, בבית שלפחות חלקו היה עם חלונות לא סגורים, עם תינוק שרק נולד, גרמה להם לאי נעימות רבה, אדרבא כאשר לעיתים חדרו מי גשמים וחרקים לבית.

עם זאת, גם כשאני מביא בחשבון את כל אלה, עדיין קשה לאמוד זאת על סך כולל של 6,000 ₪ או קרוב לכך. סבורני כי 4,000 ₪ הינו אומדן הולם יותר.

סיכום

נוכח כל האמור, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי, והריני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך כולל של 24,000 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום 1/9/11 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, ובשים לב לנפח הטיעון, הדיון וההכרעה בתיק, הריני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בירושלים תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, 28/11/12, בהעדר הצדדים. המזכירות תבצע בהקדם המצאה לצדדים.