לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (להלן: "הבקשה") על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באריאל, בתיק ת"ק 20763-06-12 (כב' השופט עמית פרייז), אשר ניתן ביום 28.11.2012 ( להלן: "פסק הדין").

העובדות הצריכות לעניין

כעולה מתיק בית משפט קמא פסק הדין נמסר למבקש ביום 11.12.2012 ומשכך, היה עליו להגיש את הבקשה עד ליום 26.12.2012. לטענת ב"כ המבקש, לא ניתן היה להגיש את הבקשה במועד, שכן ביום 26.12.2012, אירעה תקלה במערכת "נט-המשפט". על פי הנטען, חרף מספר ניסיונות לא קלטה מערכת "נט המשפט" את הבקשה, ומפאת השעה המאוחרת, לא היה באפשרותו לזמן שליח בינערוני על מנת להגיש את הבקשה ישירות למזכירות בית המשפט וזו הוגשה למחרת היום. יוער, כי הבקשה הוגשה, מבלי שבית המשפט התבקש להאריך את המועד להגשתה ורק נוכח החלטתי מיום 14.1.2013, לפיה הוגשה הבקשה באיחור, הוגשה הבקשה דנא, להארכת המועד.

המסגרת הנורמטיבית

נקודת המוצא הינה כי הנטל על המבקש להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאיחור בהגשת ההליך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כידוע, המבחן של "טעם מיוחד" נועד לאזן כראוי בין האינטרסים של מבקש הארכה, למיצוי זכותו להשיג על פסק דין או החלטה שניתנה בעניינו, וכן להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין; לבין אינטרס המשיב, כמו גם של הציבור בכללותו, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכות ההליכים וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. קיומו של "טעם מיוחד" נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור (ככל שמשך האיחור משמעותי יותר, כך נדרש טעם כבד יותר להצדקת האיחור). עוד יש לשקול את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור. ככלל, "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד הוא טעם שאינו מצוי בשליטתו או בתחום ציפייתו הסבירה של מבקש הארכה.מכאן נקבע, כי "...אין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או בתקנה כדבר שבשגרה" (בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (30.3.2011); בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.8.2006); בש"א 9228/10 גד אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל (27.4.2011)). ודוק, כאשר השיהוי נובע מנסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון תקלה שניתן היה למונעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון נ' מיכשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

דיון והכרעה

בענייננו, תולה המבקש את האיחור בהגשת הבקשה, בתקלה במערכת הגשת המסמכים של "נט-המשפט" תוך שהודגש, כי מדובר באיחור של יום אחד בלבד שנעשה בתום לב וככל הנראה לא גרם כל נזק או טרחה למשיבים עצמם.

אולם, בתגובת המבקש להחלטתי המוקדמת לא ניתן טעם מדוע הוגשה הבקשה למחרת היום מבלי שצורפה לה בקשה מתאימה להארכת מועד, חרף העובדה, כעולה מהתצהיר שצורף בתמיכה, שהמבקש היה מודע לאיחור בהגשת הבקשה, והגם שאיחור של יום אחד מחייב אף הוא טעם מיוחד, ודי בכך היה כדי לדחות את הבקשה להארכת המועד על הסף בשל התנהלות המבקש.

יחד עם זאת, לאחר עיון בבקשה לגופה, הנני סבור כי יש לדחות את הבקשה להארכת המועד, לגופה, בעיקר מהטעם של סיכויי ההליך, הנחזים להיות קלושים, שכן, שיקול נוסף אשר יש לו משקל נכבד אם ליתן ארכה, נוסף על סיבת האיחור, הוא אינטרס המשיב למתן ארכה להגשתו של ההליך וסיכויו של המבקש בהליך (רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח ביצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ ואח' (16.8.2012)).

בענייננו, הגם שלכאורה אינטרס המשיב לסופיות ההליכים לא נפגע באופן ממשי, נוכח הגשת הבקשה באיחור של יום אחד בלבד (ראו והשוו: בש"א 5925/01 יחזקאל נסימי נ' הודיה מושב עובדים והתיישבות שיתופית בע"מ (12.8.2001)), אין בשיקול זה כשלעצמו, כדי להיעתר לבקשה מבלי ליתן משקל לסיכויים הלכאוריים של ההליך. הלכה היא, כי סיכויי הערעור נבחנים על פי שני גורמים נפרדים (בש"מ 6229/11 שיפרא דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה (10.1.2012)): רכיב ראשון מודד את סיכויי ההליך עצמו, קרי: סיכויי ההתערבות של בית המשפט בהליכים מן הסוג אליו משתייך ההליך הספציפי המצוי בפניו (ובענייננו, בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות), מבלי להידרש לעובדות המקרה הקונקרטי. כך למשל, נמוכה יותר ההתערבות של בית המשפט בהליך "גלגול שלישי" מאשר ערעור בזכות. רכיב שני המשפיע על סיכויי ההליך, הוא הטענות שנטענות באותו הליך ובחינתן לגופן.

בחינת פסק הדין מעלה, כי זה מבוסס על ממצאי עובדה ומהימנות עדים אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט של הערעור אינו נוהג ככלל להתערב בקביעות הנוגעות לממצאים אלו, למעט במקרים חריגים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם (רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ (4.1.2010); רע"א 1251/10 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו (7.3.2010)). במיוחד נכונים הדברים בכל הנוגע להתערבות בפסקי דין הניתנים ע"י בית משפט לתביעות קטנות, זאת נוכח המדיניות המצמצמת הנקוטה בעניינם (בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח (3.4.2008); רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו (24.7.2005)).

בנסיבות אלו ולנוכח ההלכה הנוהגת כאמור, אין מקום להתערב בפסק הדין ומכאן, יש לדחות את הבקשה להארכת המועד וכפועל יוצא, להורות על מחיקת הבקשה. משלא נתבקשה תגובה, אינני עושה צו להוצאות. העירבון יוחזר למבקש.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.