לפני תביעה לביצוע סדרת שיקים, כולם בטענה שהנתבע חתום בגב השיקים כערב לפירעונם.

לפי טענת הנתבע, כל החתימות הנחזות להיות חתימותיו בגב השיקים אינן אלא מעשה זיוף, שלכן אין בסיס לניסיון לבוא עימו חשבון ולטעון לחבותו בפירעון השיקים.

טענת הזיוף עומדת להכרעה בכל ההתנגדויות שהדיון בהן אוחד בתיק זה.

העובדות

1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בניכיון שיקים. במסגרת פעילותה נוהגת התובעת לקבל שיקים שמשכו צדדי ג' ולשלם את תמורתם ללקוחותיה. הנתבע הינו בעל עסק לממכר ירקות.
2. התובעת אוחזת בסדרה של שיקים אשר נמסרו לה במסגרת פעילותה ("השיקים"), כדלהלן:

1. כל השיקים נושאים בגבם חתימות היסב וערבות של אנשים שונים, ובהן גם חתימות הנחזות להיות חתימות של אדם בשם "טל הלל" וחתימות הנחזות להיות חתימות הנתבע.
2. כל השיקים הוצגו לפירעון וחוללו בהיעדר כיסוי מספיק. לפיכך, הגישה התובעת בקשות לביצוע השיקים ללשכת ההוצאה לפועל, כנגד המושכים השונים וכל החייבים המנויים בגב כל שיק. כך גם התברר שהנתבע הינו אחד החייבים בכל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לביצוע השיקים.

תמצית טענות הצדדים

1. לטענת הנתבע, החתימות הנחזות להיות חתימותיו בגב השיקים אינן אלא מעשה זיוף.

לפי גרסת הנתבע, במסגרת עיסוקיו כבעל חנויות לממכר ירקות, הוא הכיר את מנהל התובעת, טומי שוגר (להלן: "טומי") כבעל חברה העוסקת בניכיון שיקים, והכיר גם אדם נוסף בשם טל הלל (להלן: "הלל") עימו עמד בקשרי ידידות. לבקשת הלל, הכיר הנתבע בין הלל לטומי, באשר הלל בקש לבצע ניכיונות שיקים ובכך, ביצירת אותה היכרות, תם חלקו של הנתבע בעסקים שבין התובעת להלל. הנתבע מכחיש מכל וכל את הטענות כי חתם על שיקים שהוצגו לתובעת לניכיון, לא כערב ולא בכלל, וטוען ששרבובו להליכים אלו גורם לו עוול ונעדר בסיס בדין.

1. לטענת התובעת, חתם גם חתם הנתבע בגב השיקים כערב לפירעונם, שלכן אין בסיס להתנגדות אשר הגיש לביצוע השיקים.

לפי גרסת התובעת, בהסכמים אשר במסגרתם הסכימה התובעת לנכות את השיקים, ערב הנתבע לפירעון השיקים והתחייב לשם לה את תמורתם בצירוף ריבית ועמלות. לפיכך, מבקשת התובעת לדחות את טענת הזיוף של הנתבע וממילא לדחות את התנגדותו לחייבו בפירעון השיקים.

ההליך והראיות

1. בסמוך לאחר הגשת השיקים לביצוע והגשת ההתנגדות מטעם הנתבע, בהחלטה מיום 24.9.12, ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני ביצוע השיקים וכן, בהסכמת ב"כ הצדדים, מונתה גב' אורה כבירי כמומחית לבחינת טענת הזיוף של החתימה המיוחסת לנתבע בגב השיקים. בהחלטה מיום 31.12.12 אוחד הדיון בכל ההתנגדויות שהוגשו בגין השיקים.
2. בעקבות מינוי המומחית, נמסרה הודעה על עיכוב בהשלמת חוות הדעת נוכח הקושי לבדיקת השיקים המקוריים. התברר, כי השיקים המקוריים נמסרו למשטרת ישראל במסגרת תלונה שהגיש טומי, וכל עוד מתנהלת החקירה אין אפשרות למסור את השיקים המקוריים לבדיקת המומחית. בלית ברירה נדחו הדיונים ונדחתה השלמת חוות דעת המומחית עד לקבלת השיקים המקוריים ממשטרת ישראל. מספר חדשים לאחר מכן, במהלך 2013, אף התברר שלמרבה הצער נפגעה המומחית בתאונת דרכים קשה ואין כלל באפשרותה לבצע את הבדיקות הכרוכות בעריכת חוות הדעת.
3. במצב דברים זה, ניתנו הוראות לב"כ הצדדים ליצירת קשר עם משטרת ישראל ובחינת האפשרות להעמיד את השיקים המקוריים לבדיקת מומחה שימונה (למשל החלטה מיום 7.10.13). גם החלטות אלו לא הביאו לקידום בבירור המחלוקות, כאשר התובעת אף איננה מפרטת ואיננה מעדכנת את בית המשפט באשר לניסיונות שנעשו, ככל שנעשו, לקבלת השיקים המקוריים. ביום 29.12.15 אף ניתנה לצדדים התראה על האפשרות למחיקת התביעות מחוסר מעש.
4. בחלוף מספר חדשים נוספים בהם לא התקדם בירור המחלוקות, בהחלטה מיום 15.3.16, נקבע שעל משטרת ישראל למסור את השיקים המקוריים לידי ב"כ התובעת, ולמצער - להודיע בכתב אם היא מתנגדת למסירתם שאז תתברר ההתנגדות. המועדים שנקבעו בהחלטה זו חלפו ושוב – לא ניתנה כל התייחסות מצד מי מהצדדים - לא באשר למסירת השיקים המקוריים ולא באשר להתנגדות למסירתם ולא בכלל. במצב זה, ניתנו לצדדים הוראות להמשך ההתדיינות וקביעת התיק להוכחות.
5. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של טומי. הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו. בדיון אשר התקיים בפני ביום 15.3.17 נחקרו המצהירים ובתום החקירות סיכמו ב"כ הצדדים את הטענות בעל פה.

דיון

1. אין למעשה מחלוקת על כך שהתובעת אוחזת בשיקים נשוא התביעות המאוחדות ואף אין טענה המתייחסת לנסיבות מסירת השיקים לתובעת או לתמורה שהעמידה בגינם. הטענה היחידה אשר מעלה הנתבע בהתנגדותו והטענה היחידה שעומדת להכרעה הינה טענת הזיוף.
2. סעיף 22 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), קובע כי אין חבות על שטר בלא חתימה וסעיף 23 (א) מבהיר בלשון ברורה וחדה כי חתימה מזויפת איננה משיתה חבות על זה שחתימתו זויפה.

בהתאם להלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא, כאשר טוען נתבע כי חתימתו זויפה, לא עליו נטל ההוכחה כי אם על התובעת. התובעת היא זה אשר צריכה להפריך את טענת הזיוף ולהוכיח שהנתבע הוא זה שאכן חתם על השטר (י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה ששית, עמ' 337; ע"א 268/56 נוי ואח' נ' עיריית חדרה ואח', פ"ד יב(1) 353, 358).

לנוכח טענת הזיוף של הנתבע, הנטל איפה על התובעת להוכיח כי חתימת הנתבע בגב השיקים איננה מזויפת.

1. כאמור, לביסוס התביעה ולהתמודדות עם טענת הזיוף אשר העלה הנתבע, הסתפקה התובעת בהצגת עדותו של טומי, מנהל התובעת. במהלך עדותו, טען טומי כי הנתבע חתם על השיקים בפניו, וכך העיד (עמ' 6; ש' 18 – 21 בפרוט'):

ש. אתם שיקים של צדדים שלישים הוא הביא וחתם עליהם כערב אישית?

ת. כן. בפני. הוא בא עם אדון טל הילל לא הכרתי את הלל לפני זה, הכרתי את הנתבע לפני כן וחבל שהכרתי אותו. עשו עלי עוקץ גדול.

עדות זו של טומי מעוררת תמיהה, שכן בתצהיר עדותו אין כלל אזכור לטענה זו. האפשרות להוכיח כי אדם אכן חתם על מסמך באמצעות עדות של זה שהחתימה נעשתה בפניו מהווה אמצעי מקובל להתמודדות עם טענת זיוף (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים ואח', פ"ד מז (3), 240, 261). קשה להבין כיצד לפיכך לא טען טומי בתצהירו, ובמפורש, טענה אשר עשויה הייתה לקעקע את טענת הנתבע. טומי לא ידע להסביר מדוע לא נטענה הטענה בתצהירו (עמ' 7; ש' 6 – 10 בפרוט').

1. זאת ועוד, במהלך עדותו המשיך טומי וטען כי התובעת דורשת מכל לקוח מסמכים רבים, ובהם צילום תעודת זהות והסכם מסגרת. טומי גם טען שביחס לכל לקוח נעשית הטמעת פרטים בתכנת המחשב בה נעזרת התובעת והעתק המסמך נמסר ללקוח. ועוד טען טומי שאף מולאו טפסי דיווח לרשות להלבנת הון, כפי שמחויבת התובעת לעשות ביחס ללקוחותיה.

ומשמע, על בסיס עדותו של טומי, אם אכן היה הנתבע לקוח של התובעת ונטל חלק בעסקאות שבמסגרתן נמסרו השיקים לתובעת, הרי שברשות התובעת אמורים להיות שלל מסמכים הקושרים את הנתבע לשיקים ועשויים להפריך את טענת הזיוף.

דא עקא, ואפילו מסמך בודד מכל אלו לא הוצג בפני בית המשפט. לא מסמכים בקשר לעסקאות שנעשו; לא צילום תעודת זהות, לא טפסי דיווח ולא כלום. תצהיר טומי, הראיה היחידה שהציגה התובעת, חף מכל מסמך שיכול היה לתמוך בגרסתו. וטומי אף לא ידע כלל להסביר מדוע נמנעה התובעת מהצגת מסמכים שכאלו, מסמכים שעשויים היו לבסס את אותו קשר לו היא טוענת בין הנתבע לבין השיקים.

כך גם ביחס לראיות נוספות שעשויות היו לתמוך בגרסת התובעת. טומי העיד שהתובעת מפעילה מצלמות, אך סרטונים לא הוצגו וטומי טען שנהרסו ב- 2012. טומי העיד שעובדים נוספים במשרדי התובעת עסקו במילוי טפסים בשר עם הנתבע אך גם מי מהם לא זומן להעיד.

1. במצב זה, לא ניתן לקבל את גרסתו של טומי כבסיס מספיק להוכחת טענת התובעת ולהפרכת טענת הזיוף. מצב בו מעלה טומי בעדותו גרסה חדשה שלא נטענה בתצהירו; מצב בו מבקש טומי להפנות לשלל מסמכים שעשויים לתמוך בגרסתו אך לא הוצגו; מצב בו מזכיר טומי עדים אפשריים שאף הם לא זומנו – איננו מאפשר מתן אמון בגרסתו. גרסתו של טומי התבררה, לכל היותר, כעדות יחידה של אדם המעוניין בתוצאות המשפט ושאין לה סיוע, כאמור בסעיף 54 בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.
2. במהלך הדיון הלינה התובעת על כך שנמנעה ממנה האפשרות להציג עדות של מומחה מטעמה, שכן משטרת ישראל סירבה להעביר לה את השיקים המקוריים. טענה זו לא ניתן לקבל. לתובעת עמדה האפשרות המלאה לפנות למשטרת ישראל בבקשה לקבלת השיקים המקוריים וכאשר התבררה ההתנגדות לכך – עמדה בפני התובעת האפשרות לפנות לבית המשפט כדי שיורה למשטרת ישראל לעשות כן. התובעת לא עשתה כן למרות החדשים הרבים שעמדו לרשותה לשקילת צעדיה.
3. בנסיבות אלו, כאשר התובעת איננה עומדת בנטל המוטל עליה להוכיח שהנתבע אכן חתם על השיקים נשוא התביעה, אני מקבל את גרסת הנתבע וקובע כי החתימה הנחזית להיות חתימתו בגב השיקים איננה חתימתו. כפועל יוצא מכך אני מקבל את ההתנגדות, דוחה את התביעה בגין כל השיקים נשוא תיק זה ומורה על מחיקת שמו של הנתבע כחייב בתיקי ההוצאה לפועל.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין תביעה זו בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ז, 17 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.