הנאשם מר יחזקאל השלי- לוי (להלן: "הנאשם"), הואשם בעבירה על תקנה 64(א)(2) (אי מתן זכות קדימה) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה", בעבירה על תקנה 21(ג) (נהיגה בחוסר זהירות), בעבירה על תקנה 21(ב)(2) (נהיגה בדרך הגורמת נזק) ובעבירה על סעיף 38(3) (חבלה של ממש) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 19.12.2011 בסמוך לשעה 12:00, נהג הנאשם ברכב מסוג "קאדילק" מ"ר 12-094-64 ונסע בכביש מספר 60 בירושלים, מכיוון פסגות לכיוון צומת אדם.

על פי הנטען בכתב האישום, בהגיע הנאשם לצומת, נהג בחוסר זהירות עת פנה שמאלה בנסיעה רצופה והתנגש במכונית מסוג "מיצובישי" מ"ר 973-20-17 שהייתה נהוגה בידי חסונה אחמד (להלן: "המעורב") שהגיע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם.

כתוצאה מהתאונה נחבל המעורב חבלה של ממש (נגרמו לו מספר שברים בכף רגל ימין, שבר באגן, שבר בצלע בעצם חזה, קונטוזיה ריאתית, ניתוח בקרסול), וכן נחבל הנאשם וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

התביעה האשימה את הנאשם בטענה, כי הוא זה שגרם לתאונה בכך שלא נתן זכות קדימה כמתחייב בחוק.

בישיבת הקראה שהתקיימה לפני ביום 24.01.2013 כפר הנאשם באמצעות ב"כ עו"ד דודו עמר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום . כיוון שכך התיק נקבע להוכחות ליום 06.03.2013 וליום 14.04.2013 הסתיים ביום זה. נקבע כי הכרעת הדין תינתן ביום 30.05.2013 בשעה 10:35.

מטעם התביעה העידו:

עת/1- חסונה אחמד (להלן: "המעורב")

עת/2- סיירת התנועה, רס"ב מירב טליאז (להלן: "סיירת התנועה")

עת/3- בוחן התנועה , רס"ב עוגן מנדל (להלן: "בוחן התנועה")

כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:

ת/1- תעודות רפואיות.

ת/2- דו"ח פעולה.

ת/3- לוח תצלומים ובו 12 תמונות.

ת/4- דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים.

ת/5- סקיצה

ת/6- תרשים.

מטעם ההגנה העיד

עה/1- הנאשם.

עה/2- המומחה משה בן עזרי.

כן הוגש וסומן מטעם ההגנה

נ/1- תעודות רפואיות

נ/2 חוות דעתו של המומחה בן עזרי משה

המחלוקת העקרונית - האם יציאת הנאשם הייתה כשורה?

חילוקי הדעות בין התביעה לבין ההגנה הם סביב השאלה האם התאונה הייתה נמנעת מצד הנאשם? שאלה זו תלויה ישירות בנקודה אחת והיא, האם יציאת הנאשם לצומת הייתה בזהירות המתבקשת? לצורך כך בראש ובראשונה עלינו לבדוק האם יכל הנאשם לראות את המתלונן לפני כניסתו לצומת.

הנאשם יצא מצומת מימין מכיוון נסיעת המעורב ולפני שהספיק להשלים את הפנייה שמאלה במלואה אירעה התאונה מושא תיק זה.

כבר עתה אומר, כי החלטתי לקבל את גרסת התביעה מהנימוקים שיפורטו בהמשך. אך בקצרה נאמר כי הנאשם יצא לפנייה שמאלה מבלי ששם ליבו למעורב שהגיע ממולו (למרות שניתן היה לראות המעורב בקלות) וכך אירעה התאונה.

טענות הצדדים בקצרה

גרסת התביעה לסיבת התאונה ברורה. לטענתה, התאונה אירעה בשל אשמתו של הנאשם שנהג בחוסר זהירות בעת כניסתו לצומת בלי לבדוק את התנועה ולתת זכות קדימה למעורב כמתחייב בחוק.

לדידה, אם הנאשם היה מאט ובודק את שדה הראיה ויוצא בזהירות כמתחייב ולא היה מתפרץ וממשיך בנסיעה בלי עצירה, אז היה יוכל להבחין ברכב המעורב ולמנוע את התאונה. לדברי המאשימה האמור עולה בקנה אחד עם ממצאי הזירה ואף עם עדותו של הנאשם עצמו.

גרסתה ההגנה לדרך שבה אירעה התאונה שונה כמובן. לגרסתה, נכנס הנאשם בנסיעה איטית וכחוק אל תוך הצומת, ולאחר שבדק כי הצומת פנוי נסע וממש לקראת סיום חציית הצומת, רכב המעורב שנסע במהירות שאינה מתאימה לתנאי הכביש לפתע הגיח משום מקום, ופגע ברכב הנאשם. לטענתה, לו רכב המעורב היה נוסע במהירות המתאימה לתנאי הכביש ולא במהירות גבוהה, התאונה לא הייתה מתרחשת.

כמו כן, טען ב"כ הנאשם כי ממצאי בוחן התנועה והמסקנה שאליה הגיע אינם מתאימים לנסיבות התאונה. כתמיכה לטענתו הפנה הסנגור לחוות דעתו של מומחה ההגנה בן עזרי ששלל מכל וכל את ממצאיו של בוחן התנועה.

זאת ועוד, טענה ההגנה כי הגנתו של הנאשם נפגעה, שכן המעורב לא נחקר ולא נגבתה הודעה ממנו. לסברתה, יש מקום לסבר כי המעורב בעדותו בבית המשפט בנה גרסה חדשה שתסייע לו. לדבריה, אין ספק כי מחדל זה פועל לטובת הנאשם ולחובת התביעה.

בנוסף, טענה ההגנה כי הסתירות בעדותו של המעורב בבית המשפט מלמדות כי גרסתו אינה אמינה ומחזקות את גרסת ההגנה, לפיה התאונה אירעה בשל אשמתו ולא אחרת. לפיכך מבקשת ההגנה לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

העובדות כפי שנקבעו על ידי

לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מהופעתם ובחנתי את הראיות לפני, הגעתי למסקנה כי אינני יכול לקבל את גרסת הנאשם ואני דוחה אותה על הסף. אני קובע, לכן, כי הנאשם נכנס לצומת בחוסר זהירות וברשלנות ומבלי לתת זכות קדימה. המעורב ניסה לעצור אך זה היה מאוחר מדי. את דעתי זו אני מבסס על הנימוקים הבאים:

- ראשית, שדה הראיה. כאמור, אין חולק שלמעורב זכות קדימה. הגנתו היחידה של הנאשם היא בטענה כי עובר הכניסה לצומת נסע במהירות איטית מאוד, הביט לכיוון נסיעתו של המעורב, ולאחר שווידא כי אין רכבים החל בחציית הצומת. במילים אחרות, כשנכס הנאשם לצומת עדיין היה המעורב מחוץ לשדה ראייתו.

אשר לכן, השאלה הראשונה שצריכים אנו לברר היא האם היה יכול הנאשם לראות את רכב המעורב עובר הכניסה לצומת? לצורך כך מן ההכרח לבדוק מהו שדה הראיה שיש למעורב בצומת.

בוחן התנועה מדד כי לנאשם היה שדה ראיה של 200 מטר לכיוון נסיעת רכב המעורב.

חרף שדה הראיה הנ"ל, העיד הנאשם בפירוש כי לא ראה את רכב המעורב עד למועד הפגיעה ממש, וכלשונו:

"אותו יום הגעתי לצומת וכמובן שעצרתי, לא עצרתי עצירה מלאה, האטתי עד כדי עצירה לצומת הגעתי עד הקצה, לפתע שמעתי בלמים, חריקה, רכב בא במהירות והרגשתי מכה. הרגשתי מכה האוטו שלי הסתובב במקום וזהו זה מה שאני זוכר כרגע מהתאונה" (ראו' פרו' דיון מיום 06.03.13, עמ' 9, ש' 30-27).

אין ספק כי דבריו הנ"ל של הנאשם מחזקים את הסבר כי אין כל הסבר מדוע לא ראה את רכב המעורב בטרם כניסתו לצומת.

זאת ועוד, נציין כי בוחן התנועה בעדותו לפניי הדגיש חזור ושנה כי בשדה הראיה הרחב שעמד לנאשם, אין זה סביר שלא ישים לב במעורב. וכלשונו:

"יש שדה ראיה של 200 מטר, לא להתייחס לרכב שנמצא בצומת ואתה חוצה זה מוגזם" (ראו פרו' דיון מיום 06.03.13, עמ' 7, ש' 5-4).

אלא שב"כ הנאשם טוען, כי אם המעורב היה נוסע לאט יותר ולא במהירות גבוהה כפי שנסע, יכול היה למנוע את התנועה ואף להספיק לבלום ולא נכנס ברכב הנאשם. צר לי אין בידי לקבל טענה זו, וזאת לאור שדה הראיה ( 200 מטר) שהיה לנאשם, הרי שגם אם המעורב נסע במהירות גבוהה היה עליו להבחין בו.

מסקנה זו מתיישבת גם עם ממצאיו של בוחן התנועה. כלשונו:

"ש. אם רכב המעורב היה נוהג במהירות איטית יותר, התאונה הייתה נמנעת?

ת. לא.

ש. איך לא היה מספיק לעצור?

ת. ...רוכב המעורב לוקח 4 מטר. סימן בלימה הוא 4 מטר קשור לגלגל ימיני קדמי אין נתק, מאמצע הגלגל הקדמי עד סוף הרכב יש משהו כמו 3 מטר, וזה אחרי התאונה, שיהיה ברור, כי סימן בלימה קשור למצב סופי של הרכב, אם הולך אחורה רכב הנאשם נמצא בצומת בזמן התאונה" (ראו פרו' דיון מיום 06.03.13, עמ' 9, ש' 5-4).

לאור האמור לעיל אני קובע כי יכול היה הנאשם לראות במעורב אך למרות זאת הוא לא הבחין בו, או מה שסביר יותר, ככל הנראה הנאשם המשיך בנסיעה רצופה מלי להאט, והיה משוכנע כי יצליח לחצות את הצומת לפני שיגיע אליו המעורב, אך ללא הצלחה.

- שנית, צורת ההתנגשות ומיקום הנזקים. בוחן התנועה מבקש ללמוד מצורת ההתנגשות וממיקום הנזקים כי התאונה ארעה בשל אי מתן זכות קדימה של הנאשם בניסיונו לחצות את הצומת. מהתמונות ניתן לראות בוודאות כי הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים היו בחזית קדמית של הרכב (כפי שפורטו בת/4, סעיף 5: לרכב הנאשם נגרמו הנזקים בחזית קדמית (כולל פגיעה מנוע , פגוש קדמי, מכסה מנוע, בכנפיים קדמיות ובפנסים, וגם ברכב המעורב נגרמו נזקים בחזית קדמית (כולל מנוע, מכסה מנוע , פנסים, שמשת הרכב).

אין ספק כי מיקום הנזקים אינם מתיישבים עם טענת ההגנה וממצאיו של המומחה בן עזרי לפיה התאונה אירעה לאחר שכמעט השלים הנאשם לחצות את הצומת. וזאת מהטעם שאם אלו היו פני הדברים, הרי שמטבע הדברים, מיקום הנזקים היה צריך להיות (לפחות ברכב הנאשם) בחלק האחורי של הרכב ולא בחלק הקדמי.

וכך מציין בוחן התנועה בסעיף המסקנות על תאונת דרכים (ת/4, סעיף 14):

"על פי הממצאים הנזקים והעדויות ניתן לקבוע כי נהג הרכב מר יחזקאל לוי שהגיע לצומת מכיוון שער בנימין פנה שמאלה בצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכב ב' (הכוונה לרכב המעורב- תוספת שלי – א' טננבוים) שאת נתיב נסיעתו הוא חוצה והתנגש בו חזיתית דבר המצביע על כך שמיד עם פניה שמאלה אירעה ההתנגשות דבר שמחזק את העובדה כי רכב ב' היה קרוב לצומת ואף בצומת".

מיקום הנזקים מלמדים כי התאונה אירעה בשל אשמתו של הנאשם ובכך שלא נתן זכות קדימה, ולא אחרת.

ככלל טענתו של הנאשם, כי רכב המעורב יצא אל הכביש שהיה בשיא חצייתו את הצומת, נדחית כבלתי מתיישבת עם הממצאים בהתחשב במיקום האימפקט, זווית הפגיעה ומיקום הנזקים בכלי הרכב.

באשר לטענת ההגנה כי התביעה התרשלה עת לא גבתה הודעה מהמעורב בעת האירוע. בעניין זה נציג המאשימה ציין בפני כי אכן נגבתה הודעה מהמעורב כשלושה חודשים לאחר המקרה, אולם מנסיבות לא ברורות ההודעה לא נמצאה בתיק החקירה. מסכים אני עם טענת ההגנה כי מדובר במחדל אולם בנסיבות התיק ולאור המפורט לא מצאתי כי מחדלה של התביעה פגע ביכולתה להרים את הנטל הרובץ לפתחה.

באשר לחוות דעת המומחה מטעם ההגנה, הרי אינני יכול לקבלה. וזאת לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובתמונות שצורפו לתיק. קביעתו של המומחה כי ככל הנראה התאונה אירעה בשל סטייה מנתיב של אחד המעורבים בתיק ולא בשל אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה אינה מתיישבת בשום צורה עם הממצאים בזירה ועם העדויות של כל הצדדים שעלו בתיק, ואינה מתיישבת עם ההיגיון הסביר.

סוף דבר

לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהעדים ומעדותו של הנאשם, והקשבתי לסניגור שעשה כל שביכולתו בנסיבות העניין, החלטתי להרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המועד הקבוע למתן הכרעת דין ביום 30.05.2013 בשעה 10:35 נותר בעינו ובמועד זה יישמעו הטיעונים לעונש ועל הצדדים להיות מוכנים לכך.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לב"כ הנאשם עו"ד עמר ולתביעה.

ניתנה היום, ‏יום ראשון 19 מאי 201319 מאי 2013, בהעדר הצדדים.