טוען...

הוראה לתובע 2 להגיש צירוף מרכז תמורה

אורנית אגסי14/11/2013

14 נובמבר 2013

לפני:

כב' השופטת אורנית אגסי

התובעת:

ענבר הירט

-

הנתבעת:

מדינת ישראל - משרד החינוך

החלטה

1. לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

2. התובעת, נשואה ואם לשניים, החלה את דרכה במשרד החינוך כמורה לחינוך מיוחד במשרה קבועה בנתבעת. ביום 30/7/08 השלימה התובעת לימודי MA ביעוץ חינוכי וכעבור חצי שנה הוענק לה רישיון לעסוק ביעוץ חינוכי באופן זמני.

בשנת הלימודים 2008 – 2009 עבדה התובעת כיועצת חינוכית במשרה מלאה בבית הספר היסודי ברמת אביב ג'.

שנה לאחר מכן (2009-2010), החלה התובעת לשמש כיועצת חינוכית לכיתות נמוכות בבית הספר לאומנויות בתל אביב, (להלן: "בית הספר").

3. בכתב התביעה המתוקן שהגישה התובעת נטען, כי במסגרת עבודתה, נחשפה התובעת למדיניות מפלה וגזענית של מנהלת בית הספר כלפי תלמידים ממוצא מזרחי המגיעים ללמוד בבית הספר מדרום העיר. לטענתה, מנהלת בית הספר העדיפה קבלה של ילדים מצפון העיר וממרכז תל אביב. עוד נטען, כי אף לגבי התלמידים אשר עברו את תהליך הקבלה הראשוני, הוערמו אינספור קשיים במטרה שיעבור לבית ספר בדרום העיר.

4. טענתה העיקרית של התובעת בכתב התביעה הנה, כי סירבה לשתף פעולה עם מדיניותה של מנהלת בית הספר והתעקשה להיאבק בגזענות זו. דבר, אשר עלה לה בסופו של יום במשרתה כיועצת חינוכית לאחר ששתי מפקחות על הייעוץ במשרד החינוך יישרו קו עם מנהלת בית הספר עד לסילוקה מתפקידה.

התובעת העלתה טענות קשות על יחסה של מנהלת בית הספר כלפיה.

בחודש מאי 2010 החליטה התובעת להתלונן בפני הממונים במשרד החינוך וביקשה העברה לתפקיד יעוץ אחר במחוז, לשנת 2010-2011.

לטענתה, גורמים בכירים במשרד החינוך חברו יחד אל מנהלת בית הספר ומנעו ממנה לעבור לבית ספר אחר. לכן, נאלצה להמשיך העסקתה בבית הספר גם לשנת הלימודים שלאחר מכן.

בהמשך עברה התובעת לעבוד כיועצת חינוכית בבית ספר אחר בעיר בני ברק. לטענתה, גם שם המשיכה לרדוף אותה מנהלת בית הספר עם קשריה הענפים והוחלט על ידי מפקחת משר החינוך שלא להותיר אותה בתפקידה.

בסופו של יום המפקחת סירבה ליתן לתובעת רישיון יעוץ ובכך מנעה ממנה את האפשרות לשמש כיועצת במשרד החינוך.

5. הסעדים שנתבעו בכתב התביעה

א. הפסקת העוול המתמשך בתובעת – מתן רישיון יעוץ קבוע ושיבוצה בבית ספר בתפקיד זה.

לחילופין – להורות על מינוי גוף בלתי תלוי לצורך מתן הרישיון אשר אינן קשור בקשר אישי ומקצועי לכל הנוגעים בדבר.

לחילופין – להורות על המשך העסקתה של התובעת כיועצת כפי שהיה נהוג עד כה.

ב. פסיקת פיצויים – התובעת נמצאת בחל"ת מאז קרות האירוע בגין אי שיבוצה בתפקיד ההולם את כישוריה והשכלתה. יש לפסוק לתובעת פיצויים ראויים בגין אבדן השתכרות מתפקיד היעוץ החינוכי בכל תקופת החל"ת בניכוי הכנסתה במשרה חלקית מהמכון לחקר הסרטן באוניברסיטת ת"א.

ג. בגין התנכלות מתמשכת, פגיעה בשם הטוב, התעללות נפשית ואפליה יש לפסוק לתובעת פיצויים בסך של 300,000 ₪.

6. לטענת משרד החינוך יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

לטענת המשרד לבית הדין לכאורה לא נתונה הסמכות לדון במתן רישיון או אי מתן רישיון יעוץ ,על ידי משרד החינוך, לתובעת. רישיון אשר ניתן לטענת המשרד, על סמך שיקולים מקצועיים שאינם קשורים ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

7. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים בבקשת המשרד, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לדחות את התביעה על הסף.

סמכותו של בית הדין

כבר נפסק, כי לבית הדין סמכות לדון בעניינים מנהליים כאשר הם נובעים מסמכותו העיקרית ביחסי עבודה בין הצדדים. ראה בג"ץ 3991/92 המועצה המקומית אבו סנאן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד מז(3) 234 בו נקבע, כי לבית הדין סמכות לדון בעתירה על פי אותן מערכות דינים כמו בית המשפט הגבוה לצדק לרבות המשפט הציבורי;

בית הדין יפעיל במסגרת סמכותו את כללי המשפט הפרטי והציבורי ויכריע על פי אותה מערכת נורמטיבית שהייתה מופעלת על ידי בית המשפט הגבוה לצדק אילו זה היה דן בעתירה; כאשר בית הדין לעבודה דן בעניין בעל אופי ציבורי, הוא מחיל עליו את דיני העבודה ואת דיני המשפט המנהלי; תורת שיקול הדעת המנהלי הקובעת אמות מידה ראויות להפעלת סמכות מנהלית, חלה בכל בית משפט ובכל בית דין, עילות הפסולת כגון מטרה זרה או חוסר סבירות, משותפות הן לכל ערכאות השיפוט.

בבג"ץ 8742/05 מסאר – מרכז לחינוך נ' מדינת ישראל משרד החינוך התרבות והספורט, מיום 9/11/05 נפסק, כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו לעבודה.

כאשר ליבת העתירה ועיקר הסעד נוגעים למינוי של אדם, ראוי שהעתירה תתברר בפני בית הדין לעבודה ; בית הדין לעבודה מוסמך להפעיל את כללי המשפט הציבורי, ככל שהם רלוונטיים להכרעה בשאלות העומדות בפניו.

על כן, יוכל בית הדין להידרש לשאלות הנוגעות לכללי המשפט הציבורי בהיבט הרחב, ככל שימצא זאת לנכון במסגרת הדיון בעניין הפרטני שיובא בפניו.

8. מן הכלל אל הפרט

לאור הטענות הקשות העולות מכתב התביעה, הסוגיה המרכזית בה נדרשת הכרעת בית הדין הנה ביחסי העבודה בין הצדדים – האם הייתה התנכלות או אפליה כלפי התובעת מטעמים פסולים וזרים והאם התנכלות זו הביאה בסופו של יום לאי מתן רישיון ייעוץ על ידי משרד החינוך, דבר אשר הביא לאי המשך העסקתה כיועצת חינוכית. בצד זה עולה השאלה של הפיצוי הכספי בגין ההשלכות של הפסקת העסקתה של התובעת כיועצת וכן פיצוי בגין הטענות הקשות של אפליה והתנכלות.

כתב התביעה מגלה לכאורה מסכת של עובדות קשות בעניין התנהלותה של מנהלת בית הספר כלפי התובעת, עובדת משרד החינוך, ואין חולק, כי לבית הדין סמכות לדון בעניינים אלו.

כתב התביעה מעלה טענות קשות ביותר של התנכלות, אפליה, קשירת קשר עם גורמים בכירים והכל על מנת לחבל בקריירה המקצועית של התובעת ולמנוע ממנה קבלת רישיון ייעוץ. מדובר בעניינים הנובעים מיחסי עבודה בין הצדדים ומשליכים על המשך העסקתה של התובעת כיועצת חינוכית ועל השיקולים שבהחלטה שלא לקבל את התובעת למשרה זו.

לא זו אף, כסעד חלופי התבקש בית הדין להורות על המשך העסקתה של התובעת כיועצת חינוכית – סעד הנמצא בסמכותו של בית הדין.

לצד זה נתבעו סעדים כספיים בכתב התביעה לאובדן השתכרות ופיצוי בגין התנכלות אשר אין ספק, כי אלו נמצאים במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין.

אמנם, רישיון יעוץ ניתן על סמך שיקולים מקצועיים אולם לא ניתן להתעלם מטענתה המרכזית של התובעת כי מדובר בכסות ובהתחמקות של משרד החינוך וכי הסיבה לאי מתן הרישיון ואי המשך העסקתה כיועצת, נעוצה בקשרי העבודה בין הצדדים ועשויה לנבוע לכאורה משיקולים זרים.

עניינים אלה נמצאים בגדר סמכותו של בית הדין אשר לו המומחיות לדון ולהכריע בדבר.

בעניין זה אני מקבלת אף את עמדת ב"כ התובעת, כי ההיבט הרגולטורי במתן הרישיון הוא היבט משני.

9. לאור כל האמור לעיל, משלבית הדין נתונה הסמכות לדון בטענותיה של התובעת לרבות הפליה, התנכלות וכפועל יוצא מכך, אי קבלה לעבודה וכן לאור פסיקת בג"ץ לפיה לבית הדין סמכות לדון אף בעניינים מנהלים ,אינני דוחה את התביעה על הסף.

למעלה מן הצורך יובהר, כי בנסיבות מקרה שלפני, כאשר אין חולק, כי מרבית הסעדים וכובד המשקל הנם בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה הרי שמשיקולי מדיניות ראויה אין לפצל את הדיון למספר ערכאות.

10. הנתבעת תגיש עמדתה בעניין בקשת מרכז תמורה להצטרף להליך תוך 30 יום מהיום.

11. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מהיום.

12. שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תישקל בסיום ההליך..


ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד, (14 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
29/04/2013 החלטה על בקשה של מבקש 1 כללית, לרבות הודעה הודעה 29/04/13 אורנית אגסי צפייה
14/11/2013 הוראה לתובע 2 להגיש צירוף מרכז תמורה אורנית אגסי צפייה
30/01/2014 החלטה מתאריך 30/01/14 שניתנה ע"י אורנית אגסי אורנית אגסי צפייה