1. ביום 3.2.14 ניתן פסק דין על דרך הפשרה, ללא הנמקות, בתום דיון הוכחות, המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 180,000 ₪, וכן נפסק לחובתה שכ"ט בשיעור 10% + מע"מ.

2. כעת עותרת התובעת לתיקון "טעות סופר" בטענה כי יש לפסוק לה גם אגרה. בנוסף עותרת התובעת להשבת ערבון שהפקידה להבטחת הוצאות משפט, בסך 15,000 ₪.

כמו כן, מבוקש כי בית המשפט יחתום על פסיקתא, שבמסגרתה יערוך בית המשפט התחשבנות ותחשיב של החוב בתיק ההוצל"פ, בהתחשב בסכומים ששולמו על חשבון בעבר.

הנתבעת מתנגדת לבקשה והגישה תגובה מפורטת.

3. דין הבקשה דחיה.

4. פסק הדין ניתן על דרך הפשרה, ללא הנמקות כמוסכם, ולו היה סובר בית המשפט כי יש לחייב גם באגרה, היה מורה כן. הוחלט על חיוב בשכ"ט בלבד ואין מדובר בטעות סופר.

5. אשר לעתירה לבצע התחשבנות, הרי שאין כל מקום לכך. אם ניטשת מחלוקת בין הצדדים לענין סכומים ששולמו בעבר, שערוכם וכיוב', הרי שיש לפנות לרשם ההוצל"פ בבקשה מתאימה ולא לבית המשפט, שקם מכסאו וסיים את הדיון בתיק זה.

6. אשר לבקשה להשבת ערבון: בתגובה טוענת הנתבעת כי על התובעת להשיב לה סכומים העולים על הסכומים שנקבעו בפסק הדין, בשל תשלומים שבוצעו על ידה בעבר במסגרת תיק ההוצל"פ (שנפתח בעקבות מתן פסק דין בתיק זה, שבוטל).

כאמור, הצדדים יפנו לרשם ההוצל"פ והוא זה שיכריע מן הסתם בשאלה מיהו הצד שחב למשנהו כספים. לאחר שתתקבל החלטה בענין זה, תגיש התובעת בקשה להשבת הערבון, בצרוף ההחלטה, ואתייחס לנושא.

מובהר כי לא אקבל החלטה בענין תוך 60 יום, תהא רשאית התובעת לעתור להשבת הערבון ואחליט בדבר.

ניתנה היום, י"ג אדר תשע"ד, 13 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.