בפני בקשת רשות להתגונן.

בכתב התביעה נטען, כי המשיבה רכשה מהמבקשת, בשלהי 2008, רכב בעלות של 230,000 ₪. תחילה שילמה עבורו (בשתי הזדמנויות שונות) סכום של 90,000 ₪ במזומן, ובהמשך החליטו הצדדים כי התשלום כולו ייעשה בהעברה בנקאית. לפיכך, העבירה התובעת בהעברה בנקאית 230,000 ₪, אלא שהמבקשת לא החזירה לה את הסכום של 90,000 ₪, בניגוד למוסכם.

לטענת המבקשת, הסכום האמור הוחזר, עוד לפני שנעשתה ההעברה הבנקאית, ולא בכדי לא עלתה כל דרישה להחזיר כספים, במשך כמה שנים. המבקשת מעלה טענות נוספות, הנוגעות לשאלה אם התביעה אכן הוגשה כדין, על פי יפוי כח כדין מהחברה המשיבה עצמה.

ברי, כי המחלוקת בין הצדדים טעונה בירור לגופה. עסקינן במחלוקת עובדתית, אשר לצורך בירורה יש ליתן למבקשת רשות להתגונן. בנסיבות אלו אני רואה לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ובהתאם לסמכותי על פי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.