1. התובעת הגישה תביעה כספית על סך 90,000 ₪. הנתבעת מכחישה חבותה.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והגיעו לידי הסכמה דיונית על פיה יוגשו סיכומי טענות הצדדים על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט כאשר אין הדבר מהווה הסכמה לדיון על פי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

2. אין מחלוקת כי הנתבעת מכרה אוטובוס זעיר מ.ר. 3374965 תמורת סכום של 230,000 ₪.

אין מחלוקת כי לידי מר אחמד סייד מנהלה של הנתבעת, סך של 90,000 ₪. לשיטת התובעת מדובר בסכום שנמסר כתשלום ע"ח מחיר האוטובוס ולשיטת הנתבעת מדובר בסכום אשר הופקד בידיו הנאמנות של מר אחמד סייד כביטחון לרכישת הרכב. כך או אחרת מאשר מר אחמד סייד את קבלת הסכום האמור.

3. מר אחמד סייד מאשר כי לאחר מכן הגיעו ה"ה עלאא ובאסם מנהליה של התובעת, אשר באו עמו בדברים בקשר לרכישת האוטובוס, לידי החלטה על פיה העסקה תהיה על שם התובעת. הם בקשו לקבל חזרה את התשלום ששלמו בסך של 90,000 ₪ וביצעו העברה בנקאית על סך של 230,000 ₪ מלוא תמורת האוטובוס וזאת ביום 15.1.09.

הנתבעת באמצעות מר אחמד סייד טוענים כי הסכום של 90,000 ₪ הוחזר לידי התובעת בטרם ביצעה את ההעברה הבנקאית. שאחרת, מדוע הייתה מעבירה את מלוא הסכום? התובעת טוענת כי לא קיבלה חזרה לידי את הסכום האמור ולמעשה שילמה 90,000 ₪ ביתר עבור האוטובוס.

6. התובעת הציגה את מאזן הבוחן שלה לשנים 2009 ו- 2010, בשניהם לא מופיע כי קיים כלפיה חוב של 90,000 ₪. כלומר על פי התייחסותה של התובעת עצמה לא מדובר בכסף אשר חב לה גורם כלשהוא בין אם זה הנתבעת ובין אם זה מנהלה. כמה הסברים יכולים להיות לכך, האחד, כי הכסף אכן הושב כטענת הנתבעת, השני הוא כי לא היא אשר שילמה את הכסף אלא מקימיה ה"ה עלאא ובאסם, גם זאת כטענת הנתבעת או כטענת ב"כ התובעת- מנהליה אשר היו חדשים בעסקיהם טעו ברישום.

7. הנני מוצאת לנכון לדחות את תביעת התובעת. לא הוכח כי התובעת היא זו אשר שילמה את הכסף. החוב הנטען אינו מופיע במאזן שלה, האישור בדבר ביצוע התשלום עליו חתומים הצדדים אינו מציין כלל את שמה אלא את שמם של עלאא ובאסם. לא הוצג כל הסדר או נטען לכל הסדר בין עלאא ובאסם לבין התובעת ביחס לאותם כספים.

8. יתרה מכך, לא ברור אם הנתבעת הינה הנתבעת הנכונה. גם שמה של הנתבעת אינו מופיע על גבי אישורי התשלום של הסך של 90,000 ₪ אלא שמו של אחמד סייד כמקבל הכסף. התשלום של 90,000 ₪ אינו מופיע בכרטסת של התובעת אצל הנתבעת. על כן עולה השאלה האם הנתבעת הינה האישיות המשפטית הנכונה אם לאו. או שמא מר אחמד סייד הינו מקבל הכסף, אש טוען להשבתו.

9. מעבר לכל האמור לעיל ובהתעלם משאלות זהות התובעת והנתבעת, ובהתחשב בכך כי הנטל להוכיח השבת התשלום מוטל על כתפי הנתבעת, שכן טענתה הינה ממין הודאה והדחה, הרי שלטעמי עמדה הנתבעת בנטל זה. לתובעת אין כל הסבר מדוע שילמה את מלוא התשלום בסך של 230,000 ₪ בהעברה בנקאית, כאשר לשיטתה באותו מעמד טרם הושבו לה ה- 90,000 ₪ ששילמה. אין די בטענה כי הבטיח להחזיר את הכסף. לא מדובר בסכום פעוט אלא בסכום המהווה כמעט 40% מן המחיר. מדובר בהתנהגות לא סבירה המעבירה את הנטל לכתפי התובעת להסביר מדוע נהגה כך.

10. לפיכך, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ה, 04 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.