לפניי בקשת הנתבעת למינוי מומחה רפואי או למתן היתר להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975.

רקע:

1. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 14.9.07. לאחר התאונה התובע התלונן על פגיעות בגב ובצוואר. הוא נבדק בבית חולים, שוחרר לביתו ולאחר מכן היה במעקב רפואי בקשר לתלונותיו הנ"ל.

2. ביום 29.12.07 אושפז התובע בבית-חולים עקב תלונות על צימאון, ריבוי מתן שתן, ירידה במשקל וטשטוש ראיה. במהלך אשפוזו אובחן כסובל מסכרת סוג 1.

3. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה, בהיותה תאונת עבודה. תביעתו במישור האורתופדי הוכרה על-ידי פקיד התביעות, ואילו התביעה ביחס למחלת הסכרת נדחתה בשל היעדר קשר סיבתי. בגין כך הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. במסגרת התביעה מונתה על-ידי בית הדין מומחית בתחום האדוקרינולוגיה וסכרת, ד"ר אודיל כהן-ועקנין. המומחית קבעה בחוות דעתה כי קיים קשר סיבתי בין מחלת הסכרת לתאונה. מפסה"ד של בית הדין האזורי לעבודה עולה כי במסגרת ההליך הודיע המל"ל כי הוא מאשר את התביעה ומאמץ את קביעת המומחית לעניין הקשה"ס, ולכך נתן בית הדין תוקף של פסק דין.

4. לאחר הדברים האלה, נדונה תביעתו של התובע לקביעת דרגת נכות בפני הועדה הרפואית של המל"ל. הועדה קבעה כי לתובע לא נותרה נכות אורתופדית כתוצאה מהתאונה. אשר לסכרת, הוועדה קבעה כי לתובע נכות רפואית בשיעור 20%. הוועדה ציינה בהחלטתה כי הדיון בעניין הסכרת התקיים בעקבות הכרה של בית הדין בסוכרת כחלק מהפגיעה.

תמצית טענות הצדדים:

5. הנתבעת טוענת כי קביעת הקשר הסיבתי בין התאונה למחלת הסכרת נעשתה בענייננו על-ידי בית הדין האזורי לעבודה, וכי קביעה כאמור איננה מהווה קביעה על-פי דין במובן סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. לחילופין מבקשת הנתבעת כי יותר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. הנתבעת טוענת עוד כי מחלת הסכרת מהווה נזק רחוק שלא מתקיים קשר סיבתי בינו לבין התאונה, וכן טוענת כי אין אסכולה רפואית מבוססת המכירה בקשר סיבתי כזה, כשלעניין האחרון היא מפנה לעמדה של מומחה מטעמה.

6. התובע מתנגד לבקשה. ראשית טוען התובע כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ומטעם זה אין להידרש לה. לגופם של דברים נטען כי בענייננו נקבעה נכותו של התובע על-ידי הועדה הרפואית, ובקביעה זו מגולמת קביעת הקשר הסיבתי, כאשר הוועדה אימצה את החומרים שהיו בפניה לרבות חוו"ד המומחית שמונתה על-ידי בית הדין לעבודה ומסמך של מומחה מטעם התובע אשר מצא כי הוא סובל מנכות בשיעור 20% בגין מחלת הסכרת. עוד טוען התובע כי הטענה בדבר נזק רחוק איננה במקומה ונשענת על פסיקה שעסקה בנסיבות שונות לחלוטין.

הכרעה:

7. ראשית אציין כי אף שהיה מקום להעלות את הבקשה בשלב מוקדם יותר, אין בכך בלבד כי להצדיק את דחית הבקשה, בשים לב אף לשלב המקדמי של ההליך, אלא יש לבחון הדברים לגופם.

8. לגופם של דברים, לא ניתן לקבל את טענתה הראשונה של הנתבעת לפיה אין ענייננו בנכות על-פי דין במשקפי חוק הפלת"ד. הקביעה הרלוונטית לעניין זה היא קביעת הועדה הרפואית בענף נפגעי עבודה של המל"ל. קביעה זו מהווה נכות על-פי דין, גם כאשר היא נעשית לאחר הכרעה של בית הדין לעבודה בסוגיית הקשר הסיבתי. כך נקבע ברע"א 3289/96 כלל נ' אנקווה, פ"ד נ(1) 556, אליו מפנה אף הנתבעת עצמה (ראו: פסקה 8 לפסה"ד).

9. עם זאת, לפי פסיקת בהמ"ש העליון בפסה"ד כלל הנ"ל, כאשר עולה מהנתונים כי הוועדה לא דנה באופן עצמאי בסוגיית הקשר הסיבתי, עשוי הדבר להוות הצדקה להבאת ראיות לסתור. בעניין כלל הנ"ל, כמו בענייננו, ניתנה החלטת הועדה הרפואית לאחר ועל יסוד ההכרעה שהתקבלה בבית הדין האזורי לעבודה. בית המשפט בעניין כלל הנ"ל ציין כי אף אם החלטת בית הדין מחייבת את הועדה הרפואית בכל הנוגע לתביעת הנפגע מול המל"ל, הרי שהיעדר דיון עצמאי של הועדה בסוגיה מצדיק מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעה לפיצויים לפי החוק.

10. בענייננו, ציינה הועדה במפורש כי הדיון שערכה בנושא הסכרת נעשה בעקבות הכרה של בית הדין בסכרת כחלק מהפגיעה. מכאן ניתן להבין כי הוועדה לא בחנה עניין זה בעצמה אלא הסתמכה על ההליך בבית הדין בלבד. בהתאם לקביעה בעניין כלל הנ"ל, הדבר עשוי להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. יש לציין כי מעיון בחוות הדעת שהוגשה לבית הדין על-ידי המומחית שמונתה שם, עולה כי סוגיית הקשר הסיבתי בין מחלת הסכרת לאירועים מהסוג שבענייננו, אינה חד משמעית והיא שנויה במחלוקת רפואית, וזאת אף מבלי צורך להידרש לעמדת המומחה מטעם הנתבעת שצורפה לבקשתה. בנתון זה, בהצטרף להיעדר דיון כלשהו של הועדה הרפואית בסוגיה, יש כדי לתמוך במתן היתר להבאת ראיות לסתור ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט, וזאת בהתאם לפסיקה שלעיל.

11. אשר על כן הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת.

12. הצדדים יגישו בתוך 10 ימים הודעה אליה יצרפו רשימה של שמות מוסכמים למינוי מומחה.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.