1. עמדת בית המשפט בשאלה מהי פרשנות הקטגוריה "עגלים ועגלות יונקים", המופיעה בתקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בעלי חיים), התשל"ד-1974 (להלן: "התקנות") היא כדלהלן:
2. הפרשנות הנכונה של המונח "עגלים ועגלות יונקים" בתקנות, אינה כוללת "עגלים צעירים", מהסוג אשר יובא על ידי התובעים (דהיינו עגלים המיובאים לארץ בגיל של כחודשיים ובמשקל 80 – 120 ק"ג), ואשר עמדו ביסוד המחלוקת בין הצדדים. "עגלים צעירים" מהסוג שיובא על ידי התובעים שייכים, על פי פרשנותם הנכונה של המונח לצורך התקנות, לקטגוריה של "בקר לגידול, פיתום".

ההסבר לעמדתי זו ניתן בפסקאות 27, 29 – 31 לפסק דיני מיום 20.8.2014 (להלן: "פסק הדין"), וגם לאחר עיון בטיעונים הנוספים שהגישו הצדדים, לא ראיתי מקום לשנותו.

ההבהרה היחידה שחשוב להוסיף להנמקה שניתנה בפסק הדין, וזאת בשים לב לכך שלא רק התובע אלא גם בית המשפט העליון סבר שפסק הדין אינו מתייחס לשאלה הפרשנית, היא שהדברים בפתיח של פסקה 27 לפסק הדין מיועדים להבהיר שאינני רואה צורך להכריע בשאלה מה הייתה הפרשנות ההיסטורית של המונח "עגלים ועגלות יונקים" (קרי, לעסוק בשאלה לשם מה נקבעה קטגוריה זו בשעתו), וזאת לאור עמדתי כי פרשנות המונח לצורך התביעה חייבת להביא בחשבון את הפרשנות הסבירה שהרשות נתנה לתקנות לאורך שנים, כמובהר בפסקאות 27, 29 ו- 31 לפסק הדין.

1. לאור האמור לעיל, השאלה מה יכולה לכלול הקטגוריה של "עגלים ועגלות יונקות" היא שאלה תאורטית, אשר אין צורך להכריע בה, במיוחד לאחר שקטגוריה זו נמחקה מהתקנות.
2. על מנת שלא לחטוא להנחיית בית המשפט העליון בע"א 7086/14 אוסיף כי מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה הקטגוריה של "עגלים ועגלות יונקים" (שהיא גלגולה של הקטגוריה "עגלים יונקים לפיטום") הפכה ל"אות מתה" לפני שנים. יתכן כי בשנות השישים אכן היה, כטענת המדינה, מיזם קצר מועד של עגלים בני יומם שיובאו לארץ, ואולי בעבורו נעשה שימוש בקטגוריה זו (בשמה הקודם), ואולם מזה שנים רבות לא נעשה שימוש בקטגוריה בה עסקינן (אלא ביחס לחברת איילות, וזאת בנסיבות בהן נפלה שגגה מלפני הרשות). בנסיבות אלו ספק בעיני אם היה מקום לייחס לקטגוריה זו משמעות כלשהי, ומכל מקום אין לייחס לה משמעות החורגת מזו לה הסכימה המדינה בדיון (דהיינו עגלים בני יומם, עד לגיל 3 שבועות).
3. לאור זאת, ובהתאם להסדר הדיוני שבין הצדדים, התובענה נדחית.
4. התובעים יישאו בהוצאות ושכר טרחת באי כוח הנתבעת בגין פסק דין זה בסכום של 10 אלף ש"ח לכל הליך (ובסך הכל 30 אלף ש"ח), וזאת בנוסף לסכום שנפסק לחובתם בפסק דיני מה- 20.8.2014.

ניתן היום, י"א אדר ב' תשע"ו, 21 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.