נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד שרון גלילי

ב"כ המשיבה עו"ד ויינשטיין

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המערער:

חוזר על הודעת הערעור המפורטת ועל נימוקיה.

הבקשה היחידה שלנו כאן והיום, לאפשר למערער לכפר על אותו אירוע. הוא לקח אחריות על האירוע, התסקיר שהוגש נמצא בפני בית המשפט והוא מבקש לכפר על האירוע, ואיך הוא יכפר, בכך שפסק הדין ישונה, ההרשעה תבוטל והוא יצטרף למשטרת ישראל כפי שעושה אביו למעלה מ- 30 שנה. החרפה על אותו אירוע נקודתי שנמשך כחצי שעה, התלהטו הרוחות, כתב האישום המקורי ייחס לו איומים...

אנו לא מפחיתים מחומרת האירוע, אבל צריך לבדוק אם יש סיכוי שאירוע כזה יחזור שוב.

בסופו של דבר, העבירה של תקיפת שוטר נמחקה.

אנו ניתבנו את התיק יחד עם המערער למקום של אי הרשעה.

צריך לשאול האם יש לבחור הצעיר להשאיר את האירוע מאחוריו ולהצטרף למשטרת ישראל. הוא מבית של משטרה, אביו הוא קצין בכיר, ההשפלה ליוותה אותם עד היום.

יש פגיעה ממשית ביכולת ההתפרנסות שלו כי משטרת ישראל שלחה לו זימון.

בבדיקה שעשה המערער, אילולא ההרשעה, הוא כבר היה שוטר.

אם בודקים את הלכת כתב, זה אירוע חד פעמי.

מהיום הראשון שפגשתי את המערער, כיוונתי למקום הזה.

ב"כ המשיבה:

המסכת המתוארת בכתב האישום, גלתה זילות מופגנת ומתמשכת גם בחוק וגם בשוטרים.

ההתנהגות שלו לשתייה לשכורה ועלייה על ההגה ונהיגה ברכב, היא התנהגות שמאפיין בילוי של צעירים, כפי ששירות המבחן גם התייחס אליה, שמסכן את ההולכים בדרך ומשטרת ישראל נלחמים כדי למגר את התופעה הזאת.

ישנם אנשים נורמטיבים נוספים בני 23 שבוחרים לעשות מעשים כאלה.

לא שמעתי דבר כזה שנהיגה בשכרות בנסיבות כאלה של בגיר, תזכה אותו באי הרשעה, וגם על רקע העובדה שהוא נורמטיבי.

ההתנהגות הזו שאנו מבקשים להעביר מסר נחרץ כנגדה, אינה אופיינית רק כלפי נערים שבעלי מאפיינים עבריינים, אלא לצערנו היא לכלל הצעירים.

לא זאת, סירוב לבדיקת שכרות, סירוב להצגת רישיונות, שימוש בשם של אביו, וזאת במיוחד על מי שטוען שראה עצמו כמועמד למשטרת ישראל.

בנסיבות האלה, כאשר אני אומר שעל זה אני מוותר על הרשעה, אני מעביר מסר ציבורי שאני לא רואה בזה כמספיק חמור.

אני חושבת שהאינטרס הציבורי והנזק שיגרם לציבור במסר שכזה לא יכול לחיות בקנה אחד עם האינטרס של המערער להתגייס למשטרת ישראל ואין לו אלא להלין על עצמו ומשטרת ישראל תבחר אם לגייסו למשטרת ישראל חרף אותה התנהגות.

ב"כ המערער:

ראשית לגבי הנהיגה בשכרות, העבירה הייתה סירוב להיבדק, ובעניין הזה הוא נענש וקיבל שנתיים פסילה.

חברתי מנסה לעשות קשר בין העובדה שהוא לא עצר לעובדה שאולי הוא היה תחת השפעת אלכוהול. זה לא עולה מחומר החקירה.

<#4#>

פסק דין

הנשיא י. אלון:

המערער, יליד 1985, הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום באשקלון (כב' ס. הנשיא ד. כהן) בביצוע המעשים והעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

ובתמצית. בשעת לפנות בוקר של 18.10.08, לאחר בילוי עם חברים באשקלון שכלל שתייה אלכוהולית, נכנס המערער למכוניתו עם חברו והחל בנסיעה. בשלב מסוים שוטר שניצב לצד הכביש סימן לו לעצור באמצעות פנס. המערער לא שעה לכך, עקף את הניידת שלצד השוטר והמשיך בנסיעה תוך שהוא מתעלם מסימני והוראות השוטר לעצור. השוטר, יחד עם שוטר נוסף, החלו לדלוג אחריו בניידת משטרתית ותוך שימוש באורות מהבהבים וקריאות בקריזה הורו לו לעצור. המערער המשיך בנסיעתו ורק כעבור מספר דקות עצר את הרכב. השוטר ניגש למכונית של המערער, תוך שהוא מריח ריח חזק של אלכוהול הנודף ממנו, וביקש מהמערער שיציג את רישיונותיו. המערער התמיד בסירובו להציג את הרישיונות. השוטר הודיע לו כי הוא מעכב אותו לחקירה וביקשו לצאת מהרכב. המערער סירב, תוך שהוא אומר לשוטר "אתה בכלל לא מסוגל לנגוע בי, אתה לא יודע מי אבא שלי..." השוטר הודיע לו כי אם לא יצא מהרכב הוא יאלץ לעוצרו, אולם המערער התמיד בסירובו. משפתח השוטר את דלת הרכב וניסה להוציא ממנו את המערער, המערער התנגד לכך, התפרע והתנגד להוצאתו מהרכב. השוטר הצליח להתגבר על התנגדות המערער, הוצאו מהרכב והכניסו לניידת והכל תוך נסיונות התנגדות נוספים של המערער תוך שהוא שב ואומר לשוטרים כי: "אין הם יודעים מי אני ומי אבי, ואני אדאג לטפל בהם...". השוטרים נאלצו לאזוק את המערער ולהכניסו תוך שימוש בכוח לניידת. משהגיע לתחנת המשטרה ובעודו ממתין לחקירתו, אמר המערער לשוטרים: "כי ישלמו על שעשו לו ואין הם יודעים עם מי התעסקו...".

השוטרים בקשו כי יסכים להיבדק בדיקת נשיפה עקב חשד השכרות או למסור דגימת דם או שתן, והמערער סירב לכך.

עד כאן פירוט העובדות בהן הודה המערער בכתב האישום המתוקן.

בשל כך הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ונהיגה בשכרות לפי סעיף 64 ד' (א) + 62 (3) לפקודת התעבורה.

כתב האישום תוקן בגדרו של הסדר טיעון שכלל הפניית המערער לשירות המבחן לעריכת תסקיר.

בתסקיר שהוגש לבית המשפט, סקר שירות המבחן את הרקע הנורמטיבי של המערער ומשפחתו, את העובדה כי אין למערער הרשעות קודמות ובסופו של דבר המליץ שירות המבחן בתסקיר להימנע מהרשעת המערער ולהסתפק בצו מבחן ובעבודות של"צ.

בית משפט השלום לא קיבל את המלצת התסקיר, הרשיע את המערער והטיל עליו עבודות של"צ, צו מבחן, פסילה מנהיגה למשך שנתיים ופסילה על תנאי.

בפנינו ערעורו של המערער על עצם הרשעתו בדין.

לטענת הסניגור המלומד, עניינו של המערער עונה ככלל על הקריטריונים שנקבעו להימנעות מהרשעה בפסק הדין בעניין תמר כתב. המדובר באדם ללא הרשעות קודמות, מרקע משפחתי ראוי ביותר ובמי שהרשעה עשויה להקשות על השתלבות עתידית שהוא מאד מעונין בה כשוטר במשטרת ישראל. הסניגור אף הציג בפני בית המשפט קמא זימון שקיבל המערער לבדיקות מבחינת אפשרות צירופו למשטרה.

יצוין כי אותו הזימון הגיע לידיו עוד בטרם בוצעו המעשים בהם הורשע עתה.

הסניגור מעלה על נס את הודאתו המלאה של המערער, את חרטתו, את רצונו העז לנסות ולהתגייס לשירות המשטרה, ואת החשש כי אם הרשעתו תישאר בעינה, ינעלו בפניו שערי המשטרה.

הסניגור אינו מפחית מחומרת המעשים שהורשע בהם המערער, אולם טוען כי אחרי ככלות הכל, המדובר באירוע נקודתי, חד פעמי שיסודו כנראה בשתייה ובמסיבה שקדמו לו וכי כך יש להתייחס לעניין כולו.

עיינו עיין היטב בהודעת הערעור המפורטת על נימוקיה, בתסקיר שירות המבחן, בטיעוני הצדדים בבית משפט קמא ובגזר הדין קמא.

אחרי כל אלה, מסקנתי הינה כי דין הערעור להידחות.

המערער ביצע את המעשים בעבירות בהיותו בוגר בן 25 המודע היטב למעשיו.

לטעמי פירוט המעשים בהם הודה והורשע המערער, מעידים על התנהלות בריונית וכוחנית, על סף האלימות ותוך זלזול קשה בחוק ובשוטרים ותוך סיכון הציבור בנהיגה בשכרות.

אין המדובר בערעור נקודתי או בעבירה נקודתית, אלא מדובר ברצף מעשים והתנהגות מתמשכים היוצרים יחד מסכת מטרידה של בריונות וזלזול בחוק.

אין המדובר בקטין, אלא בבוגר נבון ובר דעת.

בהינתן כל זאת, אינני מוצא כי עניינו של המערער בא בגדרי אותם החריגים המצומצמים בהיקפם בהם יחרוג בית המשפט מהכלל לפיו מי שביצע עבירה יורשע בדין.

מסכים אני עם כב' ס. הנשיא ד. כהן כי בהינתן מכלול הנסיבות הנ"ל, לא היה מקום לאמץ המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המערער.

כשלעצמי אוסיף, כי גם החריג לעניין פגיעה במקום עבודה אינו מבוסס כדבעי במקרה דנן.

המערער לא היה במסגרת משטרתית, הוא מסר בהליכי המשפט על רצונו להצטרף לשירות המשטרה, כנראה שפנה בבקשה לפתוח בהליכי גיוס שכאלה – דא ותו לא. אינני חושב כי זהו המקרה של הפגיעה הקשה במקור הכנסה וודאי כפי שהדבר אובחן לצורך מבחן זה בהלכת ת. כתב.

אולם, זאת עיקר, לא מתקיים התנאי העיקרי להימנעות מהרשעה, וזאת נוכח היקף המעשים שביצע המערער והעבירות שהורשע בהן בגין כך.

אשר על כן, אציע לחברי למותב כי נדחה את הערעור.

___________________

הנשיא, י. אלון – אב"ד

כב' השופט י. צלקובניק:

מצטרף לעמדת הנשיא.

-----------------------------

י. צלקובניק – שופט

כב' השופטת י. רז-לוי:

אין ספק כי הרשעה בעניינו של המערער, מי שתפקודו לאורך כל מהלך חייו היה נורמטיבי, פרט לאירועים נשוא כתב האישום, הינה קשה ופגיעתה אף היא קשה.

עם זאת, ולא בלי היסוס להצטרף לפסק דינו של כב' הנשיא, לאור מהות המעשים, משפרק הזמן הממושך באופן יחסי לסוג האירוע וחומרתם בשים לב דווקא לכך שמדובר בהתנהגות קשה כלפי מי שעוסקים באכיפת החוק.

_____________________

יעל רז לוי – שופטת

אשר על כן, הוחלט פה אחד לדחות את הערעור.

<#5#>

ניתן והודע היום א' חשון תשע"ג, 17/10/2012 במעמד הנוכחים.

שם הקלדנית: מיכל וקנין