1. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע (תאונת דרכים) מיום 10.10.11.

2. לאחר שמיעת הוכחות בתיק הסכימה ב"כ הנתבע למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין תקופת אי הכושר החל מיום 28.10.11 והנזק הפיזיולוגי שנגרם כתוצאה מהתאונה. על כן, בהחלטה מיום 15.1.2014 מונה ד"ר דוד אנג'ל (רופא אורתופד) כמומחה מטעם בית הדין.

3. ד"ר אנג'ל הגיש חוות דעת שבה הוא קבע כדלקמן:

"להערכתי לא נגרם נזק פיסי בתאונה מיום 10.10.11.

המחלה שנמצאה בצוואר הינה בלט ניווני קל בדיסקים מ 3C עד 6C, והיצרות פורמינות בצוואר (מקום יציאת שורשי העצבים).

מחלתו להערכתי קדמה לתאונה. שינויים כאלה הם ישנים ומתפתחים בהדרגה במשך שנים. כמו כן יש רישום במרץ 98 שמתייחס לכאב צוואר עם קרינה ליד, ורישום נוסף ביולי 2008.

לא סביר גם שנגרמה החמרה במחלתו בתאונה. מדובר ע"פ המסמכים בתאונה בעצמה נמוכה בה הוא עמד בצומת, המכונית לפניו החלה לנסוע ועצרה, והוא פגע בה מאחור. בנוסף, לו נגרם נזק לצוואר היה צפוי להתחיל כאב צוואר בסמוך לתאונה.

גם אם לא היה כאב ביום התאונה, צפוי היה שהוא יתחיל יום אח"כ.

כאן החל הכאב כ 3 שבועות לאחר התאונה, ובהינתן שמחלתו היא ניוונית וישנה, אין לדעתי מקום לקשור קשר סיבתי בין התאונה למחלה".

4. ב"כ התובע ביקש להעביר למומחה שאלות הבהרה ובקשתו נעתרה.

ד"ר אנג'ל השיב לשאלות ועמד על כך שהממצאים של התובע בנוגע לעמוד שדרה צווארי הם שינויים ניווניים שמתפתחים במשך שנים ועל כן לא נגרם לתובע נזק פיזיולוגי כתוצאה מהתאונה.

5. לאחר שהוגשה חוות דעת ותשובות המומחה לשאלות הבהרה, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים.

ב"כ הנתבע ביקשה לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר אנג'ל.

ב"כ התובע ביקש שלא לאמץ את חוות דעתו של המומחה, עת תיקו הרפואי של התובע, לרבות עדותו, מחזקים את גרסתו על כך שלא סבל ולא התלונן על כאבים בצוואר עובר לתאונה והתאונה תרמה לכאבים מהם החל לסבול לאחר התאונה.

6. דיון ומסקנות:

לדעתנו אין הצדקה לסטות מחוות דעתו של ד"ר אנג'ל, שהיא מנומקת היטב ומתבססת על הידע והניסיון המקצועיים של המומחה.

פעמים רבות נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי "....חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי ובכלל. בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (עב"ל 345/06 המוסד - מרדכי בוארון 15.5.07; עב"ל 683/07 לוי מצליח - המוסד 16.7.08; עב"ל 797/06 וליד סוויטי - המוסד 9.7.08; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד 6.6.05; עב"ל 615/07 עלי סלאמה - המוסד 23.6.08; עב"ל 250/07 יהודה לוין - המוסד 17.4.08; עב"ל 615/08 ישראל גרינהיים - המוסד 22.3.09; עב"ל 339/08 מירב ראש - המוסד 22.10.09; עב"ל 368/09 אליאס חנדל - המוסד 8.4.10; עב"ל 268/09 נחום רגב - המוסד 7.7.10; עב"ל 618/09 ג'נט גנגינה - המוסד 7.7.10; עב"ל 17318-05-11 נחום ברוך - המוסד 19.2.12).

במקרה שלפנינו לא קיימת אף נסיבה המצדיקה לסטות מדרך המלך שהיא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין בשאלה שברפואה.

ד"ר אנג'ל הסביר, תוך הפנייה למסמכים הרפואיים ולרישומים שבתיקו הרפואי של התובע, מדוע לדעתו התאונה לא גרמה לנזק פיזיולוגי. הכאבים שמהם סובל התובע בצוואר נגרמו ממקור אחר – שינויים ניווניים. התאונה אף לא גרמה להחמרת המצב.

בשל כך אנו מאמצים את חוות דעתו של ד"ר אנג'ל וקובעים כי התאונה שבה היה מעורב התובע ביום 10.10.11 לא גרמה לו לנזק פיזיולוגי כלשהו ולכן אין להכיר בה כתאונת עבודה.

7. נוכח האמור, התביעה נדחית.

מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשע"ה, (18 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.