1. ביום 22/12/07, נפגע התובע בתאונת דרכים והובהל לבית החולים "פוריה" על ידי מד"א. בעת שנערכו לו בדיקות הדמיה בבית החולים, נצפה גוש שהיה צמוד לכליה הימנית של התובע, גוש שהתברר לאחר מכן כגידול סרטני - קרצינומה של הכליה. התובע טופל בהמשך בניתוח לכריתת הכליה ובטיפולים משלימים.

התובע פנה לנתבע בתביעה להכיר במחלתו כבתוצאה של פגיעה בעבודה, וזאת - בשל חשיפתו לחומרים שונים בעת שעבד במפעל "ספן" שעסק בייצור מוצרי פורמאיקה.

הנתבע, במכתבו לתובע מיום 1/8/11, הודיע לו על דחיית תביעתו, בטענה שאין מדובר בתאונת עבודה (אף לא בדרך של מיקרוטראומה). הנתבע הזכיר במכתבו גם את ענין מחלת המקצוע, אך משום מה - לא העלה טענה כי אין מדובר במחלת מקצוע.

2. כנגד כך הגיש התובע את התובענה שבפנינו. בכתב ההגנה - טען הנתבע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע במפעל "ספן" לבין התפתחות מחלתו (טענה, שמשום מה, לא הועלתה באופן מפורש במכתב הדחיה מיום 1/8/11).

3. בעת ההתדיינות בתובענה הוברר כי המחלוקת בין הצדדים היא רפואית בלבד. הנתבע לא חלק על גרסתו של התובע בדבר תנאי עבודתו, ואף לא חלק על כך שנכון למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין בתובענה זו. אולם, היה קושי לברר את מהות החומרים שהתובע נחשף אליהם בעבודתו במפעל "ספן" (המפעל - כבר אינן פעיל).

מכל מקום, בהתאם להסכמותיהם של הצדדים נשמעה גרסתו של התובע ונשמעו דבריו של מר פיליפ סמיט, שהיה הכימאי של המפעל. כמו כן - הוזמנו מסמכים ממוסדות שונים. הצדדים הסכימו שהעובדות תיקבענה על סמך כל אלה, ושלאחר מכן ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין.

בהתאם לכך - ניתנה ביום 27/6/13 החלטה שבה פורטו העובדות ומונתה מומחית רפואית.

אלה העובדות (כפי שפורטו בהחלטה מיום 27/6/13)

4. התובע, יליד שנת 1973, החל לעבוד במרץ 1997 במפעל "ספן", שבו יוצרו לוחות פורמאיקה, והמשיך בעבודתו שם עד יולי 2001.

5. לוחות הפורמאיקה יוצרו מחבילות של ניירות, אשר הוספגו בחומרים שונים. לצורך ייצור השכבה העליונה של הפורמאיקה הספיגו את הניירות בשרף של מלמין פורמאלדהיד. לצורך ייצור השכבות התחתונות של הפורמאיקה, הספיגו את הניירות בפנול פורמאלדהיד. חומרי הגלם במפעל כללו גם מלמין.

העבודה נעשתה בתוך אולם ייצור סגור. אדים או אבק של החומרים שנזכרו לעיל - היו גם באוויר באולם הייצור.

6. עיסות הנייר הספוגות, הובאו למכבש, שכבש אותן. הכנסת העיסות למכבש נעשתה באופן ידני על ידי צוות של 4 עובדים שלקחו את העיסות בידיים והניחו אותם על מדפי נירוסטה.

עיקר עבודתו של התובע היתה בהפעלת המחשב של המכבש, בסמוך לצוות בן 4 העובדים שנזכר לעיל, אלא שמדי חצי שעה, יצא אחד מארבעת העובדים האחרים להפסקה ואז התובע החליף אותו למשך מספר דקות לעבודה הידנית עם עיסות הנייר הספוגות בחומרים שנזכרו לעיל.

לפיכך, במשך כל יום העבודה היה התובע מצוי בסמוך לאותם חומרים, ומדי חצי שעה, הוא היה קרוב אליהם יותר, והיה במגע עמם.

7. על פי ההנחיות במפעל, היה על העובדים להשתמש במסכות ובכפפות, אך ההנחיות לא קויימו. התובע עבד בלא מסכה ובלא כפפות.

התובע לא השתמש בחלוק עבודה, אלא היה לבוש בבגדיו הרגילים - מכנסי ג'ינס או מכנסי דגמ"ח, שעמם גם יצא לביתו. כשהתובע הגיע הביתה לאחר יום עבודה, אשתו של התובע חשה בריח של החומרים שנספגו בבגדיו (התובע עצמו לא שם לב לריח).

8. בחודש מרץ 2001 במהלך עבודתו של התובע, הגיע לאולם הייצור משטח עץ שהיה ספוג בחומר מהחומרים ששימשו במפעל. המשטח היה שבור, וכשהתובע לקח את המשטח, חדר כפיס קטן של עץ לרגלו השמאלית של התובע. לאחר מכן, התפתח אצל התובע זיהום שבגינו הוא אושפז מיום 15/3/01 עד יום 18/3/01.

9. בימים 27-28/10/98, נערכו במפעל "ספן" בדיקות של חשיפה לפנול ולפורמאלדהיד, על ידי המכון לבריאות תעסוקתית של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

ככלל, רמות החשיפה לפנול - נמצאו תקינות, אך לא כך היה לגבי פורמאלדהיד.

כך - בין השאר - נאמר בסיכומי דו"ח הבדיקה:

"ב-18 דגימות נמדדו באוויר ריכוזי פורמלדהיד גבוהים בהרבה (פי 1.2-7.0) מתקרת החשיפה המותרת (0.3 חלקיקים למיליון), ב-3 דגימות נמדדו ריכוזים קרובים מאד לרמה זו. זאת מתוך 30 דגימות פורמלדהיד אשר נערכו ביום הבדיקה במחלקות שונות במפעל.

על מנת להקטין את חשיפת עובדי המפעל לפורמלדהיד, מומלץ:

א) לבדוק את תקינות האטימה והציוד בחדר איחסון פורמלין ... ובמידת הצורך לתקן את הציוד ולאטום את מקורות הדליפה.

ב) לבדוק את תקינות ויעילות מערכות האיוורור ... ובמידת הצורך לתקן אותן, להגביר את עוצמתן ו/או להוסיף נקודות נוספות ליניקת אוויר ...

ד) ריכוזים גבוהים של פורמלדהיד באוויר אשר נמדדו בספנית ובספנית ג' (כולל מכבשים) מצביעים, כמו בביקורים הקודמים, על הפליטה המתמשכת של שאריות פורמלדהיד מתוך דפים מוספגים ויבשים ופיזורו אל תוך אולמות הייצור.

כתוצאה מכך העובדים בשלבי הייצור הנוספים ... כבישה ... חשופים לפורמלדהיד.

מומלץ להתייעץ עם מומחים להנדסת איוורור וכימיה על דרכים למנוע או להקטין תופעה זו ...

ה) בדוגמה מס' ... אשר נערכה על העובד ... [אין מדובע בתובע] נמדד ריכוז פורמלדהיד באוויר גבוה פי 90 מתקרת החשיפה המותרת. הריכוז חורג משמעותית משאר התוצאות ... לאור הנ"ל מומלץ לחזור על מדידת ריכוז הפורמלדהיד ... עד לביצוע הבדיקה הנ"ל מומלץ לעובדים בקו ... להשתמש בעת עבודתם במסיכות מתאימות להגנה נשימתית מפני פורמלדהיד.".

בדיקה חוזרת נערכה ביום 13/12/98, אלא שבאותו יום - משום מה - לא הופעל הקו שבו נמצאה רמה גבוהה פי 90 מתקרת החשיפה המותרת.

10. ביום 16/7/00 נערכה בדיקה נוספת, על ידי המבדקה הכימית המסונפת לטכניון. ממצאי הבדיקה הראו רמות שונות של ריכוז אדי פורמאלדהיד באוויר בחלקים שונים של אולם הייצור.

על פי הדו"ח שנערך בעקבות הבדיקה, הרמה המרבית המותרת של ריכוז אדי פורמאלדהיד באוויר באזור עבודתו של העובד, אשר מעליה אסורה חריגה כלשהי בכל פרק זמן של יום עבודה, היא רמה של 0.3 חלקיקים למיליון.

הבדיקות נעשו ב-12 מקומות שונים באולם הייצור. ב-4 מהמקומות נמצאה רמה שאינה עולה על המותר, אך בכל השאר - נמצאו רמות העולות על כך, שחלקן הגיעו לרמה של 0.49 ואף 0.58 חלקיקים למיליון. אולם, גם במקומות שהרמה שנמצאה לא הגיעה לרמה המרבית המותרת בכל פרק זמן של יום עבודה (0.3 חלקיקים למיליון), היא היתה ברמה אסורה לחשיפה במשך 8 שעות עבודה.

על כן, מסקנת הדו"ח היתה כי בכל הבדיקות נמצאה רמת חשיפה החורגת מהמותר לחומר פורמאלדהיד.

המומחית

11. בהחלטה מיום 27/6/13 מונתה ד"ר אורלי תיבון-פישר לשמש מומחית-יועצת רפואית מטעם בית הדין בתובענה זו. (ד"ר תיבון-פישר תיקרא להלן: "המומחית"). הופנו אליה שאלות בדבר הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו, בין בדרך של היווצרות "מחלת מקצוע" ובין בדרך של מיקרוטראומה.

12. המומחית נתנה את חוות דעתה.

13. מחוות דעתה של המומחית עולה כי דעתה היא - כאמור להלן:

(א) התובע לקה בגידול ממאיר מסוג RCC - קרצינומה של תאי הכליה (בכלייתו הימנית). מחלה זו היא יחסית נדירה.

(ב) בשל הנדירות של המחלה - אין ערך רב למחקרים אפידמיולוגיים שנעשו בקשר לבירור גורמי סיכון של המחלה.

(ג) עם זאת, מקובל שחלק ניכר (20%-30%) ממקרי המחלה נגרם מעישון סיגריות. התובע אינו מעשן ולא עישן. גורמי סיכון אחרים שהועלו כאפשריים הם יתר לחץ דם, השמנת יתר והימצאות אבנים בכליות. גם גורמים אלה אינם מצויים אצל התובע.

(ד) מחקרים לא מצאו קשר בין תעסוקה לבין קרצינומה של תאי הכליה, אך יש חוקרים שסבורים שחשיפה - ברמת שיא - לחומר טריכלורואתילן היא גורם סיכון למחלה. התובע לא נחשף לחומר זה, ומכל מקום, גם לדעת החוקרים התומכים בעמדה האמורה, החשיפה אמורה להיות "חשיפת שיא" כדי שיוכר קשר בין אותה חשיפה לבין התפתחות המחלה.

(ה) חומרים נוספים שלגביהם יש חשד שהם קשורים לגרימת המחלה, הם קדמיום, ארסן וחומרים המשמשים בתהליכי דפוס.

(ו) מכל מקום - אין מדובר בחומרים שהתובע נחשף אליהם - פורמאלדהיד, פנול ומלמין.

(ז) אמנם, פורמאלדהיד ידוע כחומר "מסרטן", אך יש לייחס זאת לסוג הסרטן המתאים, ופורמאלדהיד אינו ידוע כגורם לסרטן הכליה. פורמאלדהיד הוא חומר נפוץ בתעשיה, ועובדים רבים נחשפים אליו, כך שאם היה קשר בין חשיפה אליו לבין סרטן הכליה, סביר להניח כי מחקרים כבר היו מראים זאת.

(ח) גם לוח הזמנים בעניינו של התובע, תומך בהעדר קשר סיבתי בין חשיפתו לומרים במהלך עבודתו לבין התפתחות המחלה, שכן משך עבודתו עד להופעת המחלה, היה קצר מתקופת החביון האופיינית לגידולים סולידיים, גם כשמדובר בחשיפה ניכרת.

(ט) לא ניתן לקבוע מה גרם להופעת המחלה אצל התובע. מרבית מקרי הסרטן בכלל, וסרטן הכליה בפרט, מתרחשים ללא סיבה ידועה.

14. התובע ביקש (וקיבל) שהות כדי להגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה. לאחר מכן, ביום 10/4/14, הגיש התובע מסמך ובו טרוניות שונות הן כנגד המומחית עצמה והן כנגד תוכן חוות דעתה.

בהחלטה שניתנה באותו יום, נקבע כי המסמך ייראה כבקשה לפסילת חוות דעתה של המומחית וכן כבקשה להפניית שאלות הבהרה אל המומחית. הנתבע קיבל זכות להגיב על הבקשות, ואכן הגיב עליהן (גם זאת - לאחר שלבקשת הנתבע, הוארך לו המועד לעשות כך).

בהחלטה מיום 25/6/14 - נדחו בקשותיו של התובע, הן בקשר לפסילת חוות דעתה של המומחית והן בקשר לשאלות ההבהרה. הטעמים להחלטה זו פורטו בה, ולא נחזור עליהם כאן.

15. לאחר ההחלטה מיום 25/6/14, קיבלו הצדדים הזדמנות להשלים בכתב את טיעוניהם. גם בענין זה ביקש התובע הארכות מועד, ובקשותיו התקבלו.

ביום 1/10/14, הגיש התובע סיכום של טענותיו (לטענות אלה - נתייחס בהמשך).

גורל התביעה

16. חוות דעתה של המומחית מפורטת מאד, מנומקת וברורה. חוות הדעת מבוססת על העובדות שנקבעו בהחלטה מיום 27/6/13, על החומר הרפואי שהיה בפניה ועל הידע המקצועי שלה.

בנסיבות אלה - אנו מאמצים את האמור בחוות דעתה.

17. בסיכומיו המשלימים העלה התובע טענות שונות. נתייחס אליהן כאן, לפי סוגיהן.

א. חלק מהטענות עוסק במצבו הבריאותי הנוכחי של התובע ובדרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו על ידי הנתבע. אנו מקווים שמצבו הבריאותי של התובע ישתפר ככל האפשר, אך גם חומרת המצב הבריאותי הנוכחי, אינה יכולה להשפיע על השאלה אם לראות את המחלה ככזו שנגרמה בשל תנאי עבודתו של התובע. שאלה זו, נבחנת על ידינו על סמך חוות דעתה של המומחית, אשר לה (לחוות הדעת) אנו מייחסים משקל נכבד, ואף מכריע.

ב. חלק אחר מהטענות עוסק בעובדה שהתובע לא היה מיוצג בתובענה זו. לדעתנו, אופן הבירור של התובענה לא נפגע בשל כך שהתובע לא היה מיוצג בהתדיינות בה. התובע קיבל הזדמנות להביא את מלוא הפרטים העובדתיים הנחוצים בדבר סביבת עבודתו ותנאי העבודה שם. הנתבע לא חלק על העובדות שהתובע טען להן, כך שלא היה צורך בהכנה לחקירות נגדיות וכד'. קביעת העובדות נעשתה לא רק על סמך דברי התובע, אלא גם על סמך דבריו של מי שהיה כימאי המפעל מר פיליפ סמיט, ועל סמך מסמכים שהוזמנו מגורמים נייטרליים שערכו ביקורות במפעל. על כן, כאמור, אין אנו סבורים שהתובע קופח במשהו בשל העובדה שהוא לא היה מיוצג בתובענה זו.

ג. החלק השלישי של טענות התובע - היה שוב כנגד אופן עבודתה של המומחית וכנגד תוכן חוות דעתה. בענין זה, ראוי לומר שוב (כפי שכבר נכתב בהחלטה מיום 25/6/14), כי מינויה של המומחית ואופן פעולתה היו בהתאם לשיטת המומחים-היועצים הרפואיים הנהוגה בבית הדין לעבודה, ובהתאם להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים רפואיים. העובדות שהמומחית נסמכה עליהן היו אלה שפורטו בהחלטה מיום 27/6/13. על כן - אין אנו רואים את טענות התובע בהשלמת סיכומיו ככאלה שיש בהן כדי להצדיק סטיה מחוות דעתה של המומחית.

18. כדי לקבל את התביעה, היה צורך שנשתכנע שיש סבירות העולה על 50% שהיה קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין המחלה שהופיעה אצלו. כלומר - שסביר יותר שהיה קשר כזה מאשר שלא היה קשר סיבתי כזה.

בחינת קיומה של אותה הסתברות, אמורה להיות על פי הראיות הרפואיות שבפנינו.

הראיה הרפואית שבפנינו, אשר - בהתאם להלכה הפסוקה - עלינו לתת לה משקל ראייתי נכבד מאד, היא חוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין (שאותה אימצנו).

בנסיבות אלה, משעמדתה של המומחית שוללת את הסבירות שבהנחה שהיה קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין התפתחות מחלתו - אין אנו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את אשר היה מוטל עליו להוכיח בתובענה זו.

19. התוצאה היא - כי אנו דוחים את התביעה.

20. אין צו בדבר הוצאות משפט.

21. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, ח' בתשרי תשע"ה, 2 באוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.