1. תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 3.6.10 (להלן: "התאונה").

2. התובע בעל רכב מספר רישוי4002323 נהג ברכב בעת התרחשות התאונה (להלן: "רכב התובע"). התובע טוען כי רכב מסוג יונדאי מ.ר. 6233204 אשר לטענתו מצוי בבעלות הנתבע (להלן: "רכב הנתבע") פגע במכוניתו והסב נזקי רכוש.

הנתבעת מס' 2 מבטחת רכב הנתבע , בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה.

3. התובע ואשתו טוענים בעדותו בפניי כי שעה בה נסעו לשוק, כאשר התבוע נוהג במכונית ואשתו לצידו, החנו את המכונית בצד הדרך. בטרם הספיקו לצאת מרכבם מכונית חולפת פגעה בדלת האחורית השמאלית ונמלטה מן המקום.

4. התובע טוען כי יצא מן המכונית ומצא אותה במרחק של כ- 20 מטר מן המקום כשהיה שם הנהג , אדם צעיר יחד עם עוד שלושה חברים. הנהג סירב להזדהות ולאחר שהתובע אמר לו כי יביא משטרה אשר כי שמו פואד טועמה חורי. לכן זה שם הנתבע שהוא תבע. אין הוא יודע אם מדובר בשם אמיתי אם לאו. התובע מעיד כי היה בקשר עין עם המכונית הפוגעת לכל משך הזמן מרגע הפגיעה ועד אשר הגיע למכונית.

5. על פי התובע נמסר לו לבסוף על ידי הנהג ניר ועליו מספר הרכב וכן שם סוכן הביטוח. התובע גילה כי הספרה השניה אינה נכונה ותיקן אותה בכתב ידו.

6. התובע פנה על פי עדותו לסוכן הביטוח. סוכן הביטוח אמשר את הפנהי בעודתו, אך טוען כי תחילה נמסר מספר רכב לא נכון הווא אמר כי אינו במוטח אצלו. עיון בתמונה של הפתק המוחזק על ידי סוכן הביטוח מראה כי כבר בפניה אליו ענרך תיקון של הספרה השניה. לבסוף, אותר הרכב על פי המספר המתוקן אצל הסוכן והוא הזמין את גב' חורי רובי אשת בעל הרכב אשר שמו פואד עבדאללה חורי. הגב' חורי ובנה לא זוהו על ידי התבוע והם הכחישו מכל וכל מעורבות בתאונה האמורה וכי רכבם היה מעורב באותה התאונה.

7. הגב' חורי העידה כי בעלה עובד בחו"ל ושב לעיתים רחוקות לארץ ובתקופה זו כלל לא היה בארץ. הבעלה והיא היחידים שנוהגים ברכב ובניהם הצעירים אינם נהוגים בו. לפיכך, כלל לא יכול להיות כי צעיר נהג ברכב ופגע במכונית התובע. עוד הוצג כי המבטחת בטחה את הנהגיה במכונית הנתבע בביטוח צד ג' רק לנהגים בני 40 ומעלה.

8. המדובר במשפט אזרחי ועל כן רמת ההוכחה הנדרשת הינה של הטיית מאזן ההסתברויות. במקרה זה לדדי עמד התוע בנטל ההוכחה המונח לפתחו כי מכונית הנתבע הייתה מעורבת בתאונה. התובע החזיק בידיו הן את מספר הרכב (גם אם נערך בו תיקון, שהרי התיקון נערך עוד לפני הפניה לסוכן), גם את שם בעל הרכב, בפתק אשר בידו צוין בערבית במפורש פואד חורי והן את שמו הנכון של סוכן הביטוח. לפיכך, מוצאת אני כי מאזן ההסתברויות נוטה לקביעה כי אכן מדובר במכונית האמורה.

9. נותרה השאלה מי נהג במכונית. טוענים הנתבעים כי על התובע להוכיח מי נהג במכונית. אכן נטל השכנוע וטלע ל כתפי התובע. אולם, נטל הבאת הראיה מוטל במקרה זה על כתפי הנתבע 1. הנתבע 1 הוא בעל הרכב ולו היכולת הטובה יותר משל התובע לדעת מי נהג ברכב באותו המועד. הנתבעים לא הביאו כל ראיה אלא הכחישו, אולי אכן מחוסר ידיעה, כי נהגו ברכב באותה העת.

10. מוצאת אני כי בהעדר ראיה מטעם הנתבעים עמד התובע בנטל להוכיח כי מי מהם או מטעמם נהג ברכב. יחד עם זאת מתעוררת בעיה שכן התובע טען כי הנהג ברכב היה צעיר והביטוח של הנתבעת 2 הינו רק לנהג מעל גיל 40.

נמצא אם כן כי הנתבע 1, בהעדר ראיה מטעמו לנהג אחר, נושא באחריות לנזק והנתבעת 2 פטורה.

11. גובה הנזק. התובע הציג חוות דעת שמאי מטעמו. השמאי לא נחקר. אולם בכל זאת איני מוצאת לנכון לאמץ את חוות הדעת ככתבה וכלשונה. חוות הדעת מציינת מחד החלפת דלת שלמה אחורית לדלת משומת ומצד שני גם עבודות פחחות וצבע בסכום ניכר. יש לציין כי גם התמונות שצירף השמאי וגם התבוע מעידים על פיגיעה רק בדלת האחריות ולא בדלת נוספת.

לפיכך, הנני מפחיתה מתוך חוות דעת השמאי סך של 2,000 ₪.

12. לאור המאור לעיל הנני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 2,698 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.6.10 ועד היום והוצאות חוות דעת שמאי בסך של 638 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

13. כמו כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט נוספות בסך של 400 ₪ בגין זימון השמאי לעדות על ידי התובע למרות שהנתבעת בחרה שלא לחקור אותו.

במקרה זה צינה הנתבעת בכתב הגנתה כי היא תעמוד על זכותה לחקור את השמאי. לפיכך חובה הייתה על התובע לזמנו לעדות.

14. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מים המצאת פסק הדין שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיהום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.