1. לפני "בקשה בכתב מטעם הנתבע 1" ומטרתה לקבוע, כי כתב התביעה לא הומצא לידיו כדין.

2. תביעה זו הוגשה בחודש יולי 2012 נגד 4 נתבעים ע"י ספן בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) באמצעות עו"ד אילן שביט – שטריקס בתוקף תפקידו כמפרק וכונס נכסים של חברת ספן (לצורך הנוחות יכונה: עו"ד שביט – שטריקס: "המפרק").

התביעה הוגשה לאחר שבמסגרת תיק פר"ק 385/06 שהתנהל בביהמ"ש המחוזי בנצרת, במסגרת בקשה למתן הוראות שהגיש המפרק בבש"א 258/10 ובקשה מס' 5, אישר בימ"ש למפרק להגיש את התביעה בבימ"ש אזרחי מוסמך.

3. המפרק הגיש בתיק שלפני בקשה (בקשה מס' 3) במסגרתה ביקש מבימ"ש לקבוע, כי המצאת כתב תביעה שביצע לעו"ד דוד פורר ומשרדו, כבאי כוחו של הנתבע 1, הינה המצאה תקפה לכל דבר.

לחלופין ביקש לקבוע, כי הוא רשאי להמציא לנתבע 1 את התביעה מכח החלטת בימ"ש של פירוק המתירה המצאת הבקשה בהתאם לתקנה 500 לתקסד"א.

בהחלטתי מיום 12/12/12 דחיתי את הבקשה.

קיבלתי את עמדת עו"ד פורר ולפיה יפוי הכח שניתן לו ולמשרדו ביום 17/10/10 הוגבל באופן מפורש רק להליכים שהיו קשורים לבקשה למתן הוראות במסגרת תיק פר"'ק 385/06.

כמו כן קבעתי, כי משלא הוגשה בתיק זה בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, אזי לא "קנה" בימ"ש זה את הסמכות העניינית הבינלאומית לדון בתביעה נגד הנתבע 1, וככל שתוגש בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, היא תידון לגופה.

4. המפרק הגיש ערעור על החלטתי במסגרת ע"ר 10095-01-13 ובפסה"ד מיום 23/1/13 נקבע ע"י כב' השופטת צ'רניאק כדלקמן:

"לאחר שב"כ המערער הסכים להתרכז בבקשתו החילופית שעמדה לפני כב' הרשמת ערב ההחלטה נושא הערעור, אני קובעת כי היתר ההמצאה שניתן למערערת במסגרת הבקשה למתן הוראות חל בנסיבות מקרה זה גם על כתב התביעה שהוגש בהתאם להוראות ביהמ"ש של פירוק ואשר הנטען בו זהה לנטען בבקשה למתן הוראות.

לפיכך, קביעתה של כב' הרשמת בהחלטה נושא הערעור ולפיה על המערערת להגיש בקשה להיתר המצאה, מבוטלת.

סכום ההוצאות שנקבע בהחלטת כב' הרשמת לטובת המשיבים יבוטל בזאת בהסכמתם.

אין בהחלטה זו כדי לומר שטענות המערער בערעור מן הבחינה המשפטית לא היו מוצדקות כי אם שהמערערת בחרה ללכת בדרך הפרקטית שהצעתי לה בהמלצה, זאת ותו לא.

אין צו להוצאות בהליך זה".

5. בבקשה שלפני, טוען הנתבע 1 באמצעות עו"ד פורר, על פי יפוי כח מוגבל, כי כתב התביעה נשלח לנתבע 1 בארה"ב שלא בהתאם לפסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק בע"ר 10095-01-13 ושלא לפי היתר ההמצאה שניתן בפש"ר 385/06, בש"א 258/10 ולכן אין לראות בכך כהמצאה כדין.

נטען, כי שלא כפי שנאמר ע"י ב"כ המפרק בערעור, ולפיו ניתן היתר המצאה במסגרת הבקשה למתן הוראות בתיק הפירוק ביום 18/5/11 (עמ' 2 שורות 4 – 5 לפרוטוקול הערעור מיום 23/1/13), הרי שהחלטה זו מיום 18/5/11 כלל לא עסקה בנושא היתר המצאה.

היתר המצאה ניתן בהחלטת בימ"ש המחוזי בנצרת מיום 18/4/10.

בעקבות ההיתר שניתן בתיק הפירוק, ביצעה התובעת בהליך שם המצאה עפ"י הקבוע באמנת האג – 1965 ובתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965 תשל"ו – 1975.

ניסיון ההמצאה בוצע ע"י הרשות המוסמכת "המחלקה לסיוע משפטי למדינות זרות – הנהלת בתי המשפט". כתבי הטענות תורגמו, היה אישור נוטריוני ועוד.

רק לאחר שהרשות המוסמכת לא הצליחה להמציא את כתב הטענות, ביקשה התובעת במסגרת בקשה למתן הוראות לאפשר לה להמציא ישירות את הבקשה לנתבע 1 באמצעות שליח במישרין או בדואר רשום, ובימ"ש נעתר לבקשה בהחלטה מיום 29/8/10 (ההחלטה צורפה נספח 4 לבקשה).

הנתבע 1 טוען בבקשה שלפני, כי במקרה דנן, מבקש המפרק "לקצר תהליכים". לא ניסה להמציא את כתב התביעה כדין ויש לקבוע כי לא בוצעה מסירה כדין.

6. התובעת באמצעות ב"כ המפרק בתגובתה לבקשה, מבקשת לדחות את בקשתו של הנתבע 1.

מציינת, כי אותם עורכי דין שטענו כי אינם מורשים לקבל את כתב התביעה בשם הנתבע, הם אלו שהגישו את הבקשה בשמו.

בבקשה מודה הנתבע 1, כי כתב התביעה נמסר לו. משניתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוטי, אין להידרש כלל לבקשתו, מה עוד, שהבקשה אשר כוללת עובדות, לא נתמכת בתצהיר.

עפ"י פסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק, היתר ההמצאה שחל על הבקשה למתן הוראות, חל גם בענייננו ולכן היה ניתן לבצע את המסירה באמצעות מסירה אישית.

7. בתשובה לתגובה נטען, כי על פי ההלכה הפסוקה, אין להחיל את "כלל הידיעה" כתחליף להמצאה כדין של מסמכים בחו"ל מכוח היתר המצאה.

ומפנה לעניין זה לרע"א 415/13 Roland Hecht נ' אדיר שפירא (החלטת כב' השופט סולברג מיום 10/4/13).

עוד נטען, כי התובעת לא הביאה כל ראיה ממנה עולה, כי הנתבע 1 מבין את כתב התביעה כשאינו מתורגם ואינה פטורה מלפעול בהתאם לתקנה 15 (ב) לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג.

עוד נטען, כי הבקשה לא היתה צריכה להיתמך בתצהיר שכן, "אף אחת מהעובדות נשוא הבקשה בכתב מטעם הנתבע 1 אינה שנויה במחלוקת ולכן לא נדרש תצהיר לאימותן" (מתוך סעיף 8).

הודגש, כי ההליכים בתיק מעוכבים לא בשל מחדלי או מעשי הנתבע 1 אלא בגין סירובה המתמשך של התובעת לבצע פעולות נדרשות לפי דין לצורך ביצוע המצאה כדין.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) ראשית אציין, כי אינני סבורה כי ענייננו דומה כלל לעניין אשר נדון ברע"א 415/13 Roland Hecht נ' אדיר שפירא.

באותו מקרה לא ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט. ביהמ"ש העליון קבע, כי "כלל הידיעה" לבדו אינו יכול להקנות סמכות בימ"ש בינלאומית לבית המשפט הישראלי והיה על התובעים לפנות לבימ"ש בבקשה לקבלת היתר המצאה אל מחוץ למדינת ישראל. (ראה סעיפים 16 – 17 להחלטה).

בסעיף 18 לאותה החלטה נקבע:

"טעם נוסף המחזק את מסקנתי האמורה מתבסס על העובדה כי ההשלכות של אישור ידיעתו של בעל דין כהמצאה כדין, הן חריפות בהרבה כאשר מדובר באישור המצאה לחו"ל – אשר אמורה להקנות למדינת ישראל

סמכות שיפוט בינלאומית בבקשה לאישור תובענה נגזרת, ולא בנקל יאשר בית המשפט המצאה שכזו. לפיכך, המצאה לחו"ל תתאפשר רק לאחר קבלת היתר המצאה כדין; ורק לאחר שיינתן היתר כאמור, אולי ניתן יהיה להחיל את "כלל הידיעה" ובכך להכיר בידיעתו של בעל דין כהמצאה בפועל".

ב) במקרה שלפנינו, ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט במסגרת תיק פר"ק 385/06 ועל כך אין חולק.

עפ"י פסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק, היתר ההמצאה שניתן למערערת "במסגרת הבקשה למתן הוראות" חל גם על כתב התביעה דנן.

מבקשת הנתבע 1 עולה, כי המסמכים נמסרו לו (סעיף 7 לבקשה), כך שאין עסקינן בהחלת "כלל הידיעה", שעה שמסמכים כלל לא התקבלו אצל הנתבע עצמו ומבלי שבימ"ש התיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

ג) בפסק דינה של כב' השופטת צ'רניאק נקבע, כי היתר ההמצאה שניתן במסגרת הבקשה למתן הוראות יחול גם בענייננו.

בית המשפט לא קבע בפסה"ד, כי רק ההחלטה מיום 18/4/10 תחול, אלא קביעות בימ"ש שלפירוק במסגרת הבקשה למתן הוראות בנוגע להיתר ההמצאה, יחולו גם בענייננו.

זו המסקנה היחידה שניתן להגיע אליה, לטעמי, הן מלשון פסק הדין מיום 23/1/13 והן מתכלית ההליך.

המטרה היתה לייתר את הצורך בהגשת בקשה בעניין היתר ההמצאה במסגרת ההליך דנן, ו"לעשות שימוש" בהיתר שניתן בהליך שהתנהל בבקשה למתן הוראות גם לצרכי התיק דנן.

במסגרת הבקשה למתן הוראות, כבר אישר בית המשפט שלפירוק ביום 29/8/10, לבצע מסירה באמצעות שליח וכך נעשה גם במקרה דנן.

ד) בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שבית משפט שלפירוק התיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, באופן שבו בוצעה ההמצאה כאן, זאת נוסף לעובדה שאינה שנויה במחלוקת ולפיה המסמכים אף התקבלו אצל הנתבע 1, (ואין מדובר במקרה דנן ב"כלל הידיעה" בלבד) אזי בוצעה בענייננו המצאה כדין.

9. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ב) הנתבע 1 ישא בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

ג) המועד להגשת כתב הגנה הוא כפי שנקבע בהחלטתי מיום 1/7/13.

ד) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים.