1. עניינה של החלטה זו בקשה שהגיש הרב אידי בר אבין, (להלן – "המבקש") ביום 11.7.12, בעקבות החלטה שקיבלה הקריה החינוכית התורנית מצפה רמון (להלן – "המשיבה") על סיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בתום שנת הלימודים תשע"ב (להלן – "החלטת הפיטורים").

בבקשה ביקש המבקש צו זמני המורה על המשך העסקתו בשירות המשיבה, עד להכרעה בתביעה העיקרית שתוגש.

2. בקצירת האומר טען המבקש בבקשתו כי החלטת הפיטורים התקבלה בחוסר תום לב, משיקולים שאינם ענייניים ובניגוד לכללי המינהל התקין. המבקש הוסיף, כי בהליך הפיטורים שקדם להחלטה ובהחלטת הפיטורים עצמה, הפרה המשיבה פסק דין בחודש אוגוסט 2010 בין הצדדים להליך זה, אשר ניתן בעקבות ניסיון קודם להביא לסיום העסקתו של המבקש (צו 490001-05-10, אידי בר אבין נ – הקריה התורנית החינוכית מצפה רמון).

המבקש הוסיף כי סיכויי התביעה, מאזן הנוחות והנזק שיגרם למבקש בסיום ההליך המשפטי במידה ויתקבלו טענותיו על פגם בהליך הפיטורים – אל מול הנזק שיגרם למשיבה ככל שיישאר המבקש בתפקידו עד להכרעה בסיום ההליך – מחייבים את מתן הסעד המבוקש.

3. בתשובה שהגישה המשיבה העלתה האחרונה טענת שיהוי לצד הטענות לגופה של הבקשה. לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה. בהקשר זה הצביעה המשיבה על העובדה לפיה ההזמנה לשימוע נוכח הכוונה להביא לסיום העסקתו של המבקש במשיבה נמסרה לאחרון בתחילת חודש מאי 2010. השימוע, שקדם להחלטת הפיטורים התקיים ביום 14.5.12. החלטת הפיטורים עצמה היא מיום 26.5.12 ומכאן, שהבקשה שבפנינו אשר הוגשה רק ביום 11.7.12, הוגשה בשיהוי המחייב את דחיית הבקשה על הסף.

4. את הדיון בטענת השיהוי מבקשים אנו לקיים על יסודות העובדות הבאות –

א. המשיבה הינה עמותה, המפעילה ישיבה תיכונית במצפה רמון.

ב. המבקש התקבל לעבודה במשיבה, כרב מחנך בשנת הלימודים תשס"ח, על ידי מי שעמד אז בראשות המשיבה - הרב דוד אביחיל.

ג. לקראת שנת הלימודים תש"ע מונה הרב יהונדב, לעמוד בראשות המשיבה.

ד. בחודש מאי 2010 הודיע הרב יהונדב לתובע על סיום עבודתו במשיבה בסיום שנת הלימודים תש"ע.

ה. במהלך חודש יוני 2010 פנה המבקש לבית הדין בסעד זמני המונע את כניסת הפיטורים לתוקף.

ו. בעקבות הבקשה שהגיש המבקש ביוני 2010 למתן סעד זמני כאמור, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין שעיקריה הם: הודעת הפיטורים אשר נשלחה למבקש בחודש מאי 2010 מבוטלת, המבקש ימשיך בעבודתו במשיבה כ-"נושא ונותן" בבית המדרש בשנת הלימודים תשע"א על פי היקף משרה של 100% בימים ובשעות שנקבעו בהסכמה.

ז. כאן המקום להבהיר, כי יום הלימודים במשיבה מתחלק בין לימודי חול ללימודי קודש המתקיימים בדרך של לימוד עצמאי בחברותא בבית המדרש על פי סדר לימוד שנקבע בידי המשיבה. תפקידו של "הנושא והנותן" הוא לעמוד לרשותם של אותם תלמידים המתקשים בלימוד העצמאי בפרט בגמרא.

ח. לקראת שנת הלימודים תשע"ב ובעזרת תרומה שקיבלה המשיבה, גייסה המשיבה שלושה עובדים נוספים לתפקיד של "נושא ונותן" בחלקיות משרה.

ט. במסגרת ההזמנה לשימוע ביקשה המשיבה את התייחסותו של המבקש לאפשרות להביא לסיום העסקתו בין היתר בנימוק כי לא קיים צורך בהמשך העסקתו בתפקיד של "נושא ונותן". לבקשת וועדת השימוע, הוזמן הרב יהונדב וסיפר כי לא קיים צורך מערכתי בהמשך העסקתו של המבקש כ"נושא ונותן": "לאחר שנה הוספנו שלושה אנשים שעושים תפקיד דומה היקף של 3 שעות שבועיות בלבד לכל אחד, והתפוקה של כל אחד מהם עולה עשרות מונים על התפוקה של הרב אידי הן השנה והן בשנה שעברה" (ראה: פרוטוקול ישיבת השימוע, תחת הכותרת דיון ועדת השימוע).

י. על רקע זה קבעה וועדת השימוע בהחלטה על פיטורי המבקש נשוא הבקשה שבפנינו, כי אין צורך מערכתי בקיום תפקידו של הרב אידי במתכונת שבה הוא מועסק.

יא. את הבקשה לבית הדין למתן סעד זמני הגיש המבקש ביום 11.7.12.

5. על רקע העובדה כי המשיבה כאן הינה מוסד חינוכי אשר מחובתה לגבש את צוות ההוראה לשנת הלימודים תשע"ג ולצורך כך לקבל עמדה על המשך העסקתם של עובדי הוראה אשר מועסקים על ידה עד לסוף חודש מאי של שנת הלימודים תשע"ב – מקובלת עלינו עמדת המשיבה האומרת כי הבקשה שבפנינו נגועה בשיהוי של ממש. כך לטעמנו, אין המבקש, אשר בא בבקשה לצו שהוא במהותו צו עשה זמני, המורה על המשך העסקתו כ-"נושא ונותן" יכול להשהות את פנייתו לבית הדין, בפרט באותו פרק הזמן שבו המשיבה מתארגנת ומגבשת את צוות ההוראה לשנת הלימודים הבאה. שיהוי שיש בו כדי לפגוע במשיבה עצמה כמו גם בצדדים שלישיים אשר בוחנים את אפשרויות העסקתם אצל מעסיקים אחרים בתחום ההוראה. נעיר רק כי אין לשמוע את טענות המבקש על העדר שיהויי המנומקות בחוסר שיתוף הפעולה של המשיבה בהמצאת מסמכים שהרי היה על המבקש להיערך ולבקש את המסמכים על בסיסם התגבשה החלטת הפיטורים ככל שאלא היו בנמצא לקראת ישיבת השימוע ולפנות ללא שהות בבקשה מתאימה לבית הדין ככל שסבר כי המשיבה איננה משתפת פעולה בהמצאת המסמכים המבוקשים על ידו במטרה להכשיל את הפניה לבית הדין. נזכיר עוד כי הפניה הראשונה למשיבה לקבלת המסמכים נעשתה כשבוע לאחר קבלת החלטת הפיטורים עובדה המלמדת כי למבקש לא אצה הדרך.

6. משמקובלת עלינו טענת השיהוי – דין הבקשה להידחות; עם זאת נוסיף בקצרה.

7. לטענות שהעלה המבקש, על הפליה מחמת גיל כמו גם לפיטוריו, בשל היותו "מרתיע בשער" – לא הונחה תשתית ראייתי לכאורה, באופן המצדיק מתן הסעד הזמני המבוקש. כך למדנו מעדות המבקש עצמו כי המשיבה מעסיקה עובדים רבים או עובדים נוספים, שהם בשכבת הגיל של המבקש עובדה שיש בה כדי לסתור את הטענה על פיטורים מחמת גיל (ראה עדות המבקש בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 27.8.12 שורה 16 ואילך). עוד למדנו, כי הטענות לעניין הליקויים עליהם הרתיע המבקש, התרחשו בזמן ששימש כר"ם ומנהל המשיבה (ראה לדוגמא סעיפים 54 ו-55 לתצהירו של הרב יהונדב); ולפיכך לא ניתן לייחס למשיבה רצון להביא לסיום עבודתו של המבקש, על רקע בשל הליקויים עליהם התריע.

8. בשלב הנוכחי, שלב הסעד הזמני בו טרם נפרשה בפני בית הדין מלוא מסכת העדויות של הצדדים, אין זה נכון כי בית הדין יכריע בשאלת היחסים המעורערים, בין המבקש, לבין חברי סגל ההוראה ובפרט מנהל הישיבה הרב יהונדב. עם זאת ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת, כי בפועל קיים משבר אמון, ונתק תקשורתי בין המבקש לבין העומד בראש המשיבה ואנשי הוראה אחרים.

בנסיבות הללו ובשעה שסעד האכיפה ביחסי עובד מעביד הוא בבחינת היוצא מן הכלל – אין אנו רואים מקום במסגרת בקשה לסעד זמני להורות על ביטול מכתב הפיטורים ועל חזרתו של המבקש לעבודה.

9. לאור האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' בתשרי תשע"ג, 20 בספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.