30 מאי 2013

לפני:

כב' השופטת מיכל פריימן

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת לביטול החלטה אשר חייבה את המבקשת בתשלום הוצאות בסך 1000 ₪ למשיבה וזאת בגין בקשתה לתיקון כתב התביעה (החלטה מיום 6/3/13), וכן בקשה כי אפסול עצמי משמיעת תיק זה.

2. המשיבה נדרשה והגישה תגובתה לבקשות ובהן מתנגדת היא לבקשות, ומבקשת דחייתן תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

באשר לבקשה לביטול החלטה טוענת המשיבה כטענה מקדמית כי אין מדובר בהחלטה שניתנה בהעדר אלא לאחר קבלת תגובות הצדדים ולפיכך אין כלל מקום לדון בבקשה, אלא הדרך הנכונה לתקיפתה הינה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור.

הכרעה

הבקשה לביטול החיוב בהוצאות

3. להלן השתלשלות האירועים הקודמים להחלטה, על בסיסם ניתנה:

4. בישיבת הדיון המוקדם ביקש ב"כ המבקשת לתקן את כתב התביעה לאור העובדה כי הגיעה לידיו תעודת עובד ציבור ובה נתונים חדשים. בהחלטה נקבע כי באפשרות המבקשת להגיש בקשה לתיקון התביעה תוך 7 ימים.

5. ביום 24/1/13 הוגשה בקשה ראשונה לתיקון כתב תביעה, בה לא פורט מהו התיקון המבוקש, ולפיכך ניתנה ביום 27/1/13 החלטה, כי "על הבקשה לפרט מהו התיקון המבוקש".

בקשה והחלטה זו אינן מוזכרות משום מה בבקשת המבקשת שבפני.

6. בבקשה נוספת שהוגשה, צויין כי "התיקון המבוקש..עניינו בעובדות החדשות אשר עולות מתעודת עובד הציבור אשר הומצאה לצדדים והקשר הסיבתי בין עובדות אלו לעילת התביעה".

בהחלטה נוספת קבעתי כי "אין באמור להוות פירוט כנדרש. על התובעת לפרט מהן העובדות החדשות אשר לטענתה מצדיקות תיקון התביעה, ומהו התיקון המבוקש".

7. בבקשה נוספת, שלישית במספר, הודיעה התובעת כי התיקון המבוקש על ידה הינו מחיקת 5 מילים מכתב התביעה המקורי.

הנתבעת הגישה תגובתה ובה טענה כי היא מסכימה לתיקון אולם מבקשת לחייב המבקשת בהוצאות שכן הליך התיקון התגלה כהליך סרק, המחיקה שהתבקשה הינה עניין שהיה בידיעתה של המבקשת מלכתחילה, והבקשות השחיתו זמנם של בית הדין והמשיבה ובזבזו את ישיבת הדיון המוקדם.

בהחלטה מיום 6/3/13 קבעתי, כאמור, כי בנסיבות העניין והבקשות החוזרות לתיקון כעולה מהתיק, תחוייב המבקשת בהוצאות.

השתלשלות העניינים כאמור לעיל מדברת בעד עצמה.

8. צודקת המשיבה, כי ההחלטה בעניין תיקון התביעה והחיוב בהוצאות ניתנה בעקבות בקשת המבקשת ולאחר קבלת תגובת המשיבה. אין מדובר בהחלטה שניתנה בהעדר הצדדים ולפיכך, ככל שסבורה המבקשת כי החלטה זו שגויה, פתוחה בפניה הדרך להגיש בגינה בקשת רשות ערעור.

הבקשה לפסלות

9. שני נימוקים עומדים ביסוד בקשת המבקשת.

האחד, אפלייתה לרעה אל מול המשיבה, לה התיר בית הדין תיקון כתב ההגנה ללא בקשת תגובה וללא פסיקת הוצאות לזכות המבקשת, והשני, התנהלות בית הדין בישיבת 23/1/13 אשר לטענת המבקשת מקימה חשש ממשי למשוא פנים שכן בית הדין הקשה ללא הרף בעניין מהות התובענה ועילתה.

לטענתה, המניע להתנהלות בית הדין הינו ערעור שהגיש ב"כ המבקשת בחודש 2/08 על פסק דין שניתן על ידי בית הדין, ובו זכה.

10. לטענת המשיבה, הבקשה לא נתמכה בתצהיר ודינה להידחות.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי טענת הפסלות לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ובהקדם, לא לאחר תיקון כתב ההגנה, לא לאחר הדיון, אלא רק לאחר החיוב בהוצאות בגין תיקון התביעה, דבר המעיד כי אין ממש בעילת הפסילה.

המבקשת טוענת כי בדיון המוקדם בית הדין עשה מלאכתו עת ביקש הבהרות וביקש לברר את התובענה באופן יסודי וראוי, וכי אין כל חשש למשוא פנים מצדו של בית הדין, והראיה, שהבקשה לא הוגשה אלא לאחר החלטת בית הדין על החיוב בהוצאות.

11. אינני מוצאת כל מקום להקבלה בין הבקשה לתיקון כתב ההגנה שהוגשה בחלוף ימים ספורים מהגשת כתב ההגנה ועוד בטרם הדיון המוקדם, לבין חיוב המבקשת בהוצאות בגין תיקון כתב התביעה לאחר שהוגש כתב הגנה, לאחר קיום דיון מוקדם ולאחר שהנתבעת נדרשה להגיב לתיקון המבוקש. אין כל אפליה פסולה בעניין ובוודאי שהשוני בהחלטות אינו מעיד על משוא פנים או חשש קל למשוא פנים שכזה.

12. אף הדיון המוקדם אינו מעלה כל חשש למשוא פנים מצד בית הדין.

בית הדין ביקש לברר מהן העובדות המדוייקות המהוות לשון הרע לגרסת המבקשת בתביעתה, שכן, כנדרש בפסיקה, "התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פרוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע" ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה...במרבית המקרים יש לדרוש שהמילים שנכתבו או שנאמרו, ואשר מקימות לטענת תובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט" (רע"א 291/12 הלפרין נ' איצקוביץ, 25.6.12).

13. ככל שחש ב"כ המבקשת כי בית הדין הקשה עליו, הרי שיתכן והדבר נובע מכך שכתב התביעה אינו מפרט במידה הראויה את עילת לשון הרע אולם אין באמור כדי להוות חשש ממשי למשוא פנים מצד בית הדין.

14. לו סבור היה ב"כ המבקשת כי התנהלות בית הדין בדיון מהווה עילת פסילה, היה עליו להגיש את בקשתו מייד לאחר הדיון ולא להמתין במשך למעלה מחודש וחצי עד לאחר קבלת ההחלטה בעניין ההוצאות.

15. אף בטענה כי בית הדין נוטר טינה לב"כ המבקשת בשל הגשת ערעור בשנת 2008 אין כל ממש, ואין באמור להוות חשש ממשי למשוא פנים.

16. לסיכום, שתי הבקשות נדחות.

המבקשת תשלם לנתבע הוצאות בסך 1500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

17. דיון מוקדם יתקיים ביום 1/9/13 בשעה 11:00.

ניתנה היום, כ"א סיון תשע"ג, (30 מאי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.