1. זו היא תביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבעות בגין כשלים ונזקים שהתגלו ברכב מדגם שברולט קפטיבהLT דיזל (להלן: "הרכב"), שנרכש מהנתבעת מס' 2, ואשר עובר לרכישתו היה בבעלות הנתבעת מס' 1.

2. הנתבעת מס' 1 (להלן: "יוניברסל מוטורס") הינה יבואנית בלעדית בישראל של דגם הרכב נשוא התביעה. הנתבעת מס' 2 (להלן: "מוסך כהן") משמשת כזכיינית של יוניברסל מוטורס, ובכלל זה מהווה מרכז שירות וכמוסך מורשה מטעמה, ומשמשת כסוכנות מכירת רכבים חדשים המיובאים על ידי יוניברסל מוטורס.

3. בחודש יולי 2008 הגיע בעלה של התובעת, מר שחר גולן (להלן: "גולן") אל משרדי מוסך כהן ולאחר דין ודברים נרכש הרכב באופן שמסמכי הרכישה הוצאו על שם חברת א. ווגסטף, משרד עו"ד (להלן: "החברה"), והרכב נרשם על שמה של התובעת.

4. בכתב התביעה שהוגש ביולי 2012, עתרה התובעת לביטול הסכם רכישת הרכב ולהשבת המחיר ששולם עבור הרכב שברשותה, וכן לפיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לה.

5. בחודש מרץ 2013, מכרה התובעת את הרכב נשוא התביעה. משכך, ובהתאם להחלטתי מיום 22.05.13, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בו נמחק הסעד של ביטול והשבה, ותחת זאת העמידה התובעת את נזקיה על סך 110,680 ₪ בגין הפסד כספי שספגה לטענתה כתוצאה ממכירת הרכב בשווי בו נמכר בפועל, וכן בגין נזקים נוספים כפי שיפורט להלן.

טענות התובעת בתמצית

6. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, הרכב נשוא התביעה נרכש בעלות כוללת של 198,826 ₪, סכום המורכב מסך 180,000 ₪ עבור הרכב, והיתרה (18,826 ₪) עבור תוספות לרכב, ובכלל זה מערכת מולטימדיה, שמע וניווט, מסכי DVD וריפודי עור.

7. לטענת התובעת, מיד לאחר קבלת החזקה ברכב (יולי 2008) ועד למועד מכירתו על ידה (מרץ 2013), נאלצה היא לטפל בתקלות רבות, חוזרות ונשנות שאירעו ברכב, שהצריכו את הגעתה למוסך כהן כ - 60 פעמים, ואשר הביאו להשבתת הרכב לתקופה מצטברת של למעלה משבעים יום. לטענת התובעת, דו"ח היסטוריית הטיפולים ברכב (להלן: "דו"ח ההיסטוריה") אינו משקף את מספר הטיפולים שבוצעו בפועל, שכן כניסות רבות למוסך לא תועדו ברישומים ובדו"ח ההיסטוריה של הרכב.

8. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוות דעת שמאית שנערכה על ידי מר דורון דרומר (להלן: "דרומר"), ממנה עולה כי הרכב הנדון "כשל", ואילולא כן היה שוויו, נכון לחודש יולי 2011 (המועד בו הביעה התובעת בפני הנתבעות את רצונה לבטל את העסקה ולהשיב לידיה את שווי הרכב) עומד על 144,100 ₪.

על בסיס חוות הדעת, טענה התובעת, כי בעת מכירתה את הרכב לצד ג' עבור 82,500 ₪, ספגה היא הפסד כספי בסך 61,600 ש"ח. יש לציין, שבסיכומיה מודה התובעת כי היא נאלצה להשתמש ברכב עד למועד מכירתו (שכן החלופה של השבתתו הייתה יקרה יותר) ולכן היא זכאית לסך של 19,500 ₪ בלבד, שהינו ההפרש בין שווי הרכב על פי מחירון הרכב של יד 2 (נספח 68-69) לבין המחיר שבו נמכר הרכב בפועל. לדידה של התובעת, יש לחייב את הנתבעות בנזק הכספי שנגרם לה בעת מכירת הרכב, וכן בגין הוצאות עבור תיקונים לרכב, הפסד ימי עבודה, אי נוחות ועוגמת נפש שנגרמו לה.

טענות הנתבעות בתמצית

9. הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה במלואה, מאחר ולטענתן לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מדובר ברכב פגום. לדידן של הנתבעות, אין בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת לסייע לה, הואיל והיא נערכה על ידי דרומר שאינו מהנדס רכב או הנדסאי רכב, ולפיכך הוא אינו מוסמך לקבוע פגם בייצור הרכב.

10. לטענת הנתבעות, הרכב נרכש בעלות של 180,000 ₪ בלבד, והחשבונית בגין התוספות אינה נכללת במחיר הרכישה. כן נטען, שהתובעת כלל לא הפסידה כספים כלשהם מרכישתה או מכירתה את הרכב, אלא אף הצליחה להפיק רווחים מהעסקאות. כך למשל, התובעת נהנתה מהטבות מס שונות בגין ברכב, אף שחשבוניות הרכישה שולמו על ידי החברה ולא על ידי התובעת.

11. הנתבעות טוענות עוד, כי הרכב נמסר לתובעת כשהוא תקין, וכי לא נגרמו לתובעת כל נזקים שיש בהם לחייב את הנתבעות, ובתמיכה לכך צירפו הנתבעות לכתב הגנתן חוות דעת של מהנדס הרכב, מר דוד נמרי (להלן: "נמרי"). כמו כן הוגשה חוות דעת שמאית של מר ישראל דרנוב (להלן: "דרנוב"), לפיה הרכב נמכר על ידי התובעת במחיר מצוין בהתחשב בגיל הרכב ובנסועה הגבוהה שלו.

12. בנוסף ובניגוד לנטען על ידי התובעת, לטענת הנתבעות לא היו כל כניסות למוסך שלא תועדו בדו"ח ההיסטוריה. כמות הכניסות למוסך שתועדו בדו"ח, כוללות בעיקרן טיפולים שוטפים לרכב ותיקונים בשל בלאי טבעי של הרכב וחלקיו. כמו כן קיימות מספר כניסות בגין תלונות שווא, ומספר כניסות בגין תקלות שנגרמו כתוצאה משימוש ברכב (כגון תדלוק הרכב בבנזין במקום בסולר) ואין לתובעת אלא להלין על עצמה.

אשר למספר הימים בהם שהה הרכב במוסך, נטען, כי תאריכי היציאה הרשומים בדו"ח ההיסטוריה מייצגים את תאריכי סגירת הכרטיס במחשב, ולא את יציאת הרכב בפועל מן המוסך, שיכול והייתה קודם לכן.

13. בסיכומי הנתבעות נטען, כי בסופו של יום קיימות 12 כניסות בלבד בגין תקלות, ומדובר בכמות סבירה ומקובלת, בשים לב לכך שהרכב הוא מוצר מתכלה, אשר היה ברשות התובעת משך 4.7 שנים, במהלכן נסע הרכב למעלה מ 140,000 ק"מ. כן נטען, כי במהלך תקופת האחריות (תקופה של 3 שנים), טופלו ותוקנו כל התקלות על ידי מוסכי הנתבעות במיומנות ובמקצועיות, וממילא על התובעת לשאת בהוצאות הטיפולים שאינם נכללים בגדרי האחריות.

14. לדידן של הנתבעות, לא עלה בידי התובעת להוכיח שנגרמו לה נזקים כלשהם; התובעת לא הוכיחה הפסד ימי עבודה או כל נזק אחר, וככל שלטענתה נגרם נזק שכזה, התובעת לא עשתה דבר בכדי להקטינו, ולפיכך הן אינן חייבות דבר לתובעת.

עדויות הצדדים

15. בשים לב למחלוקות שבין הצדדים, שמעתי את העדויות הבאות:

מטעם התובעת העידו התובעת, השמאי דרומר וגולן.

מטעם הנתבעות העידו השמאי דרנוב, המהנדס נמרי, המהנדס הראשי מטעם יוניברסל מוטורס, מר ארז אלוני (להלן: "אלוני"), וכן מנהל מוסך כהן, מר אבינועם כהן (להלן: "אבינועם").

לאחר שמיעת הראיות הגישו באי כח הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

16. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שהוגשו על ידם, מצאתי לקבוע את הממצאים והקביעות שלהלן.

17. ראש הנזק העיקרי אליו מתייחסת התביעה נוגע להפסד הכספי שנגרם לתובעת בעת המכירה, נזק שלטענתה נובע מהיות הרכב פגום. בכגון דא שוכנעתי, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח נזק זה.

התובעת מבססת את טיעוניה לעניין הנזק הכספי שספגה ממכירת הרכב, בחוות דעתו של השמאי דרומר, ולפיה שווי הרכב, אילו לא כשל, היה 144,100 ₪ נכון ליולי 2011. לטענת התובעת, שוויו של הרכב בעת מכירתו היה 102,000 ₪, זאת על פי מחירון יד 2 (נספח 68-69).

על רקע זה, טענה התובעת במהלך חקירתה הנגדית, כי בעת מכירת הרכב עבור סך של 82,500 ₪ בלבד, נאלצה היא להתפשר על מחיר שהוא 25% פחות משווי הרכב באותו המועד (עמ' 8' לפרוטוקול ש' 26-27) ובהמשך תיקנה ל 22% (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 22).

18. דא עקא, שאין בידי לקבל את חוות הדעת של דרומר לעניין שמאות ושווי הרכב, שכן שוכנעתי כי בעריכת שמאותו, לא הובאו בחשבון פרמטרים שיש בהם להשפיע על ערך הרכב.

כך למשל, לא ביצע דרומר הפחתה בגין העובדה שמדובר ברכב יד שנייה. ההסבר שניתן לכך בחוות הדעת, לפיו היד הראשונה לא נסעה ברכב, ומדובר ביד ראשונה פורמאלית בלבד, אינו מקובל עלי. דרומר אישר במהלך עדותו, כי הסתמך על המחירון של לוי יצחק הנכון למועד הרלוונטי (אף שמחירון זה לא צורף לחוות דעתו), ועוד אישר, שלפי מחירון זה במקרה של רכישת רכב שבבעלות היבואן עם נסועה של אפס ק"מ, יש להפחית 10% ממחירו (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 33 - עמ' 15 ש' 16), אלא שהפחתה כאמור לא נעשתה על ידו.

זאת ועוד, דרומר לא התייחס בחוות דעתו לנסועה הגבוהה של הרכב, דהיינו לכמות הקילומטרים שנסע הרכב עד למועד עריכת חוות הדעת, וגם בכך יש לפגום באמינותה של חוות הדעת.

19. אשר לשווי הרכב במועד מכירתו, יש לציין כי חוות הדעת של דרומר אינה רלוונטית כלל, שעה שהיא נערכה קודם למועד זה. ויודגש, למרות שניתנה לתובעת הרשות לתקן את כתב תביעתה לאחר מכירת הרכב, לא צרפה היא חוות דעת מומחה לעניין שווי הרכב בעת מכירתו (מרץ 2013), אלא הסתפקה בצירוף מחירון מאתר מקוון (יד 2), וכן מודעות מכירה של רכבים בעלי נתונים דומים מאותו האתר (נספחים 118-119). ברי לכל שמדובר בנתונים שאין בכוחם לבסס את טענות התובעת.

20. לעומת זאת, מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת שמאית המתייחסת לשווי הרכב, הן בעת רכישתו והן בעת מכירתו. בחוות הדעת קובע השמאי דרנוב, כי לא רק שהתובעת לא ניזוקה ולא הפסידה כסף מהפרשי המחירים שבין עסקאות הרכישה והמכירה, אלא שהיא הצליחה להפיק רווח מהעסקאות; מחד, בעת רכישת הרכב, קיבלה התובעת הנחה גדולה במחיר שכונתה הנחת סוף דגם, אותה העריך דרנוב בשיעור של 18%, ומאידך, בעסקת מכירת הרכב, קיבלה התובעת מחיר מצוין עבור הרכב בהתחשב בגילו ובנסועתו הגבוהה, כך שעל פי דרנוב הרכב נמכר רק ב- 6% פחות משוויו על פי מחירון לוי יצחק לחודש 03/13 שצורף לחוות דעתו.

התרשמתי כי עדותו של דרנוב הייתה אמינה ומקצועית, ולפיכך אני מקבל את הממצאים שבחוות דעתו.

21. בהקשר זה, יש לשים לב כי גם המומחה מטעם התובעת העיד, שאין בהיסטוריית התיקונים להשפיע על ירידת ערך לרכב, אלא אולי רק תשפיע על רוכש פוטנציאלי שעשוי להירתע מההיסטוריה (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 29- 33).

יוצא אפוא, שהתובעת דורשת פיצוי עבור נזק בגין ירידת ערך אשר לא ספגה בפועל. ודוק, השווי שקיבלה בעת מכירת הרכב אינו נמוך באופן משמעותי ממחיר המחירון, ומשכך אני דוחה ראש נזק זה.

22. אשר לטענה כי לא כל כניסות הרכב למוסך תועדו, וכי ניתנו לרכב טיפולים רבים במעין "רפואת מסדרון", בעניין זה העיד גולן כי הוא הגיע עם הרכב אל המוסך בין 10 ל - 15 פעמים, מבלי שהכניסות למוסך נרשמו בהיסטוריית הרכב (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 17- 22).

עדותו של גולן נסתרה בעדותו של אבינועם, אשר שלל כל אפשרות של כניסה למוסך מבלי שיהא לכך תיעוד בכרטיס המחשב של הנתבעות ובדו"ח ההיסטוריה של הרכב. לדבריו של אבינועם, לא ייתכן שהיו כניסות לא מתועדות, שכן הדבר נוגד הן את הדין, והן את נהלי יוניברסל מוטורס, וללא תיעוד לא יכול המוסך לגבות כסף עבור הטיפולים.

טענתה של התובעת כי נאמר לה על ידי מר שומלי, מנהל העבודה במוסך, שהדבר נעשה לצורך כך שלא יראו שיש הרבה תקלות ברכב, לא הוכחה והיא נדחית משלא זימנה התובעת את אותו שומלי לעדות, ומשלא הביאה עדים אחרים לתמוך בגרסתה. לפיכך אין לי אלא להתייחס לרשימת הטיפולים המופיעים בדו"ח ההיסטוריה.

23. אשר לטענות התובעת בדבר הליקויים הטכניים שנמצאו ברכב במהלך התקופה שהרכב היה ברשותה, הרי שבעניין זה מסתמכת התובעת על חוות הדעת של השמאי דרומר בה נקבע בפרק המסקנות כי "הרכב כשל" בשל התקלות הרבות שנמצאו במערכות הרכב השונות.

בכל הכבוד, איני יכול לקבל מסקנות אלו של מומחה התביעה.

השמאי דרומר אישר בפתח חקירתו שהוא אינו מהנדס רכב ואינו הנדסאי רכב. משכך, מומחיותו בתחום שמאות הרכב אינה מקנה לו את המומחיות או הסמכות לחוות דעה בתחום תקינות הרכב, ולכן לא ניתן להסתמך על חוות הדעת בכל הקשור למצבו הטכני של הרכב.

כידוע, נטל ההוכחה להוכיח את תביעתה מוטל על כתפי התובעת (שלא ביקשה להעביר את נטל הראיה), ומשלא תמכה את טענותיה בדבר ליקויים טכניים בחוות דעת מומחה בתחום, לא עמדה התובעת בנטל זה ודי באמור כדי לדחות את הטענות בעניין הליקויים שנמצאו ברכב.

24. למעלה מן הצורך אציין, כי מעדויותיהם של המהנדסים אלוני ונמרי, כמו גם מעיון בדו"ח ההיסטוריה (שצורף כנספח 6 לתצהירו של אבינועם), ניתן ללמוד כי קיימים מספר טיפולים שוטפים שאינם בגדר תקלות. בנוסף, קיימים טיפולים שהינם תוצאה של בלאי טבעי ונובעים מעצם השימוש ברכב ואופי השימוש בו. התובעת חקרה את אלוני ונימרי ארוכות אודות הטיפולים השונים שבוצעו ברכב, ומצאתי כי תשובותיהם היו ענייניות. בכגון דא, מקובלת עלי האבחנה שערך נימרי בין החלפת הגיר - אותה שלל שנעשתה ברכב, בניגוד לטענת התובעת, לבין החלפת הממיר מומנט, אותה אישר שביצעו ברכב (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 1 - 12). כמו כן, מקובלת עלי טענתו של אלוני, כי תעודת האחריות הניתנת לרכב אינה ערובה לכך שלא יתרחשו בו תקלות, אלא שבמידה והרכב יתקלקל בתקופת האחריות, כי אז יתוקן הרכב על חשבון היצרן.

25. ער אני לכך, כי הבדיקה שערכו נמרי ואלוני לרכב, בדיקה שכללה בדיקה פיזית של הרכב ונסיעת מבחן בו, הייתה בספטמבר 2012, ואילו חוות דעת של נמרי והתצהיר של אלוני, נערכו כשנה וחצי לאחר מכן. בעניין זה התקשיתי לקבל את תשובתו של אלוני שאין לו תיעוד כלשהו לבדיקה, ואף תשובתו של נמרי ולפיה לאחר הבדיקה הוא כתב מייל מסכם ועל בסיסו ערך את חוות הדעת, לא מהווה מענה מספק משלא הוגש המייל או צורף לחוות הדעת.

אך יובהר, שגרסת התובעת בדבר היקף הליקויים והטיפולים שבוצעו ברכב, נדחית, לא רק בשל עדויותיהם של נמרי ואלוני בלבד, אלא אף נוכח עדותו של אבינועם, אותה מצאתי ראויה לאמון, ובעיקר בהיעדר חוות דעת מומחה בעל מומחיות מתאימה מטעם התובעת כאמור לעיל. צירופם של כל אלה הביאני למסקנה שגרסת התובעת לעניין היקף הליקויים והתיקונים לא הוכחה במידה הנדרשת בהליך זה.

26. הוא הדין בנוגע לדרישת התובעת לקבל פיצוי בגין הפסד ימי עבודה והוצאות נלוות, דרישה שאף היא לא הוכחה ומשכך דינה להידחות. בכגון דא, התובעת לא השכילה להביא נתונים או מסמכים או שיש בהם להוכיח נזקים אלו, ודי בכך כדי להביא לדחיית עתירתה.

27. אשר לטענותיה של התובעת לעניין ראש הנזק הלא ממוני (אי נוחות ועוגמת נפש), התרשמתי שלתובעת אכן נגרמה עוגמת נפש בשל טיפולים להם נזקק הרכב במהלך התקופה שהיה ברשותה. אמנם לא הוכח כי מדובר בסדר גודל של 60 ביקורים במוסך, כפי שנטען בכתב התביעה, אך גם אליבא הנתבעות, קיימים בהיסטוריית הרכב לפחות 12 תיקונים שאינם תיקונים שוטפים או כתוצאה מבלאי טבעי של הרכב והשימוש בו.

הסברי הנתבעות לפיהם כמות התיקונים שבוצעו ברכב אינה חריגה, אינם מקובלים עלי הואיל ומדובר בתיקונים שאינם מאפיינים רכב חדש (גם אם פורמאלית מדובר ברכב יד שנייה), וניתן לצפות כי בשנותיו הראשונות על הכביש ישמש הרכב את בעליו כמעט ללא דופי.

28. גם בהינתן שתיקונים אלו לא גרמו לירידת ערכו של הרכב, כפי שקבעתי לעיל, לא ניתן להתעלם מן העובדה שטיפולים אלו גרמו לתובעת טרחה ועוגמת נפש, ופגעו בציפייתה הסבירה של התובעת שלא להידרש להכנסת הרכב למוסך מעבר לנדרש על פי הוראות היצרן על כל המשתמע מכך.

בשים לב לכל אמור לעיל, לכמות התיקונים שבוצעו ברכב בשנותיו הראשונות, למפח הנפש והטרחה שנגרמו לתובעת, ובהתחשב בכך כי למרות הליקויים התובעת עשתה שימוש ניכר ברכב עד ליום מכירתו, ונוכח דחייתם של מרבית רכיבי התביעה, מצאתי לפסוק לתובעת בראש נזק זה, על דרך האומדנה, פיצוי בסך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר

29. השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות, למעט בכל הנוגע לפיצוי הלא ממוני כאמור לעיל.

אני מחייב אפוא את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, סך של 10,000 ₪ נכון להיום.

לעניין ההוצאות, בשים לב להחלטתי מיום 22.5.13 לעניין דחיית בקשת הנתבעות לדחיית התביעה על הסף, ולאור התוצאה הסופית אליה הגעתי, אני פוסק לטובת התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ נכון להיום.

סך הכל ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת סך כולל של 16,000 ₪, נכון להיום.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בחיפה.

המזכירות תשלח לצדדים פסק הדין כמקובל.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.