בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם הבכיר של בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשם הבכיר נ' זיתוני) שניתנה ביום 10.11.12 בת"ת 13032-08-12 שבה נדחתה בקשת המבקש לסלק על הסף, על דרך של דחייה או מחיקה, את התביעה שהגישה נגדו המשיבה בהתאם לסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 ("ההחלטה").

עיינתי בבקשה והחלטתי לדחות אותה.

המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל תובענה נגד המבקש על סך 2,051 ₪ והמבקש הגיש התנגדות ובגדרה הוא טען גם טענות מקדמיות ובהן הטענה שיש למחוק את הכותרת מפני שהמשיבה לא צירפה לכתב התביעה את הראיה שעליה היא מסתמכת, כמו כן הוא ביקש למחוק את התובענה על הסף ולחלופין לדחותה על הסף.

הרשם הבכיר שדן בבקשה הגיע למסקנה שיש למחוק את הכותרת ולהורות על העברת הדיון לפסים של סדר דין מהיר בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 והוא נימק את הדבר בכך שמחיקת תובענה על הסף היא סעד דרסטי וניתן להסתפק במחיקת הכותרת ובחיוב המשיבה בהוצאותיו של המבקש.

המבקש מלין על ההחלטה ועל נימוקיה ובין השאר הוא טוען שהמחלוקת "הינה בעלת חשיבות חוקתית ובמיוחד בשל פער הכוחות בין המערער (המבקש, א"ק) לזוכה (המשיבה, א"ק). מן המפורסמות היא שתאגידים גדולים מנצלים את כוחם הרב לרעה כדי לגבות מהצרכנים חיובים מנופחים או חיובים שלא התחייבו בהם. חוק ההוצאה לפועל נמנה עם החוקים שיש להם נקודת השקה עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והתנגשות זו מצריכה איזונים להגנה על זכויות המערער, איזונים אשר לא הושגו בהחלטת כבוד הרשם הבכיר". עוד טוען המבקש כי ההחלטה מנוגדת לפסיקה ענפה של ערכאות שדנו בסוגיה זו והגיעו למסקנה שונה.

עיינתי בבקשה ובנספחיה ולא מצאתי בה כל ממש.

החלטת הרשם הבכיר היא החלטת ביניים של ערכאה דיונית ועניין מתן הרשות לערער עליה מוסדר בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, המורה כך:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט המחוזי; רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה."

מהוראה זו מתחייבת המסקנה שאף אם מקבלים את כל טענות המבקש ביחס לטעויות שנפלו בהחלטה, על המבקש להצביע על העילה המצדיקה התערבות בהחלטת ביניים על פי אמות המידה הקבועות בסיפא של סעיף 52(ב) הנ"ל. לשון אחרת, טעות של הערכאה הדיונית בהחלטת ביניים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לשם התערבות ערכאת הערעור בהחלטה כזו.

בפסיקה עקבית הנוגעת לסוגיית מתן הרשות לערער על החלטת ביניים, ניתן למצוא את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (טרם פורסם 6.4.09) והאסמכתאות שם) ועל המקרים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטת ביניים עמד בית המשפט ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (טרם פורסם 25.6.07) ("עניין אליהו") שם נאמר כי שאלת מתן הרשות לערער תיבחן בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (וראו גם רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר א' רוזנר (טרם פורסם, 22.5.11)) .

כל טענות המבקש מוסבות על עניין אחד, והוא הטעויות שלדידו נפלו בהחלטה, אלא שאין בבקשה כל הסבר מדוע מחייב הדבר התערבות כבר עתה.

זאת ועוד, גם לגופה של ההחלטה איני סבור שיש מקום להתערב בה. הנמקתו של הרשם הבכיר הנכבד נראית לי ראויה שכן הוא הודרך על ידי השיקול שבסופו של דבר, המחלוקת בין הצדדים היא אם הפרה המשיבה התחייבויות שנתנה למבקש בקשר לשירות האינטרנט שהיה עליה לספק, ואם צדק המבקש כאשר ביטל את הוראת הקבע נוכח סברתו שהמשיבה הפרה את התחייבותה כלפיו. יהא אשר יהא מעמדם של הצדדים במחלוקת (שהרי המבקש טוען שמדובר במחלוקת שבין ספק עתיר כוח לבין לקוח שלו) גם עיון בטענותיו של המבקש בהתנגדות שאותה הגיש כנגד תביעת המשיבה מלמד שאכן המחלוקת היא כפי שתיאר אותה הרשם הבכיר בהחלטתו. מחלוקת זו טעונה בירור ולא מצאתי בכל טענותיו של המבקש סיבה מספקת מדוע לא ייעשה כן.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות, אף שתהיתי אם נוכח היריעה הנרחבת של טענות המבקש, כמו גם קלישותן, לא היה מקום להשתמש בסמכות לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ולחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

מאירה