11 יוני 2015

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

בפניי בקשתן של התובעות מיום 06.05.15 להשיב על כנו את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ואשר בוטל בהסכמת הצדדים. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

העובדות הצריכות לעניין

1. כתב התביעה, אשר הוגש כנגד הנתבעים בחודש ספטמבר 2012, עוסק בתביעת התובעות לקבלת זכויות סוציאליות שונות שלא שולמו להן, לטענתן, בגין עבודתן אצל הנתבעים ולקבלת פיצוי כספי בגין הטרדה מינית לכאורה שהן חוו מצדו של הנתבע 1.
2. ביום 07.11.13 התקיים בפניי דיון בהיעדר הנתבעים או מי מטעמם, ובסופו, לבקשת ב"כ התובעות, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה וכן נפסקו כנגד הנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן – "פסק הדין").
3. ביום 04.12.13 הוגשה בקשה דחופה לביטול פסק הדין. בבקשה פירט בנם של הנתבעים, מר אליעזר וגנר, את מצבם כ"קשישים סיעודיים, מוגבלים פיזית, בעלי קשיי שמיעה ודיבור, אינם יכולים לדאוג לעניינם, אינם צלולים בדעתם באופן קבוע, וספק רב אם הם בעלי הבנה או כשירות משפטית הנדרשת לשם ניהול הליכים משפטיים" (סעיף 2 לבקשה).
4. בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.01.2014, בוטל פסק הדין בהסכמה. עוד הוחלט כי יומצאו אישורים רפואיים ביחס למצבם של הנתבעים. בדיון זה הצהיר מר אליעזר וגנר, כי אביו, הנתבע 1, אושפז באותו בוקר בבית החולים קפלן ברחובות.
5. ביום 21.01.14 הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבע 1 מאושפז וכי לא ניתן ליצור עמו קשר. לפיכך, בהחלטתי מיום 22.01.14 הוריתי לב"כ הנתבעים להבהיר, באמצעות תעודה רפואית, מהו מצבו הרפואי של מר וגנר לאשורו.
6. ביום 09.02.14, משלא הוגשה ע"י ב"כ הנתבעים כל תגובה ביחס להחלטתי הנ"ל, הגישו התובעות בקשה לסילוק כתבי הטענות ולהשבת פסק הדין על כנו.
7. ביום 10.02.14 הגיש ב"כ הנתבעים הודעה, אליה צרף תעודת רופא, לפיה, הנתבע 1 "מוכר למערכת הפסיכיאטרית כשנתיים" וכי "קיימת ירידה קוגניטיבית". עוד נקבע כי, בין היתר, הנתבע 1 אינו מתמצא בזמן ומקום, סובל משיפוט מציאות לקוי, אינו בעל תובנה למצבו, הפסיק לטפל בבעיות גופניות ואינו נוטל תרופות. תעודה רפואית זו נושאת תאריך 09.02.14.
8. ביום 11.02.14 הגיש ב"כ הנתבעים הודעה לבית הדין ובה טען כי לאור מצבו הרפואי, הגופני ונפשי-קוגניטיבי של הנתבע 1, לא ניתן להחתימו על ייפוי כוח. עוד נטען, כי ילדיו מתכוונים לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לצורך מינוי אפוטרופוס.
9. ביום 06.04.14 הגישו התובעות את תגובתן וטענו כי הבקשות שמוגשות מטעם הנתבעים הנן חסרות תום לב ולא נועדו אלא כדי להוביל את ההליך למבוי סתום ועתרו בסעיף 19 לבקשה לשורה של סעדים שונים.
10. ביום 06.04.14 הגיש ב"כ הנתבעים אישור על פתיחת תיק בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון שעניינו מינוי אפוטרופוס לעניינים אישיים על הנתבע 1 (א"פ 9069-04-14) וביום 05.06.14 הודיע ב"כ הנתבעים כי הוחלט למנות של בנם של הנתבעים, מר אליעזר וגנר, כאפוטרופוס לגופו ולרכושו של הנתבע 1.
11. ביום 06.10.14 הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבע 1, הלך לבית עולמו וצרף הודעת פטירה. ביום 02.11.14 הורה בית הדין לב"כ התובעות להודיע כיצד בדעת שולחותיה להמשיך בניהול התביעה.
12. ביום 16.11.14 הגישה ב"כ התובעות בקשה להחלפת הנתבע 1 בעזבונו באמצעות יורשיו על פי הדין. בבקשה זו נתבקשה הוספתם של שלושת ילדי הנתבע 1 המנוח. יצוין כי בסעיף 4 לאותה בקשה ציינו התובעות כי "... ככל הידוע לתובעות, טרם הוסדרה ירושת המנוח, ולא ניתן צו ירושה ו/או צו קיום צוואה ולפיכך, אין בידי התובעות מידע מדויק לגבי זהותם של היורשים את העיזבון או הזוכים ממנו". ובסעיף 5 לאותה בקשה: "היורשים הפוטנציאליים המנויים לעיל, הנם רעייתו של המנוח ושלושת ילדיו". עוד נטען, כי יש להתיר את צירופם "... עד אשר יגלו הנתבעים את זהותם של היורשים בפועל" (סעיף 6 לבקשה).
13. ביום 28.12.14 הוגשה התנגדות הנתבעים, ואליה צורף עותק (בלתי חתום) של צוואה הדדית שערכו המנוח והנתבעת 2.
14. ביום 28.01.15 טענו הנתבעים, במסגרת תגובתם לבקשת התובעות לקבוע את התיק להוכחות, כי כל עוד לא התגבשה זהות הנתבעים לא ניתן לקבוע את התיק להוכחות.
15. ביום 31.01.15 ניתנה החלטת בית דין זה, לפיה כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה ולא ניתן לדעת מי הם יורשיו של המנוח, אין להורות על צירופם של ילדיו כנתבעים. בהחלטה זו ניתן צו גילוי מסמכים וכן צו להגשת תצהירי עדות ראשית.
16. ביום 15.03.15 וביום 25.03.15 הגישה כל אחת מהתובעות תצהיר עדות ראשית מטעמה וביום 06.05.15 הוגשה בקשה שנייה מטעמן להשבת פסק הדין על כנו, וזאת לאור מחדלם של הנתבעים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. לפיכך, נקבע דיון מקדמי על מנת שיהיה ניתן להחליט כיצד לקדם את ניהול התובענה.
17. ביום 31.05.15 ניתנה החלטה בבקשת הבהרה מטעם התובעות, לפיה לאור העובדה, שהנתבע 1 נפטר ולא מונה לו עדיין מנהל עיזבון; לאור שאלת כשרותה המשפטית של הנבעת 2 (בהתאם למסמך הרפואי שצרף בא כוחה לתגובתו לבקשת ההבהרה); לאור מצבו החמור של מר אליעזר וגנר, בנם של הנתבעים (בהתאם לאישור הרפואי שצרף ב"כ הנתבעים), אשר היה מעורב בפרטי הפרשה; ולאור העובדה שלא קיימים בתיק תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים או מי מטעמם, אין מקום לקיים ישיבת הוכחות, כי אם ישיבת קדם משפט.
18. ביום 08.06.15 הודיע ב"כ הנתבעים כי בנם של הנתבעים, מר אליעזר וגנר הלך לבית עולמו. להודעתו זו צרף אישור מהפסיכיאטרית ד"ר דניאלה עמיטל בנוגע למצבה של הנתבעת 2.
19. מהאישור הרפואי הנ"ל עולה כי הנתבעת 2 סובלת מדמנציה עם הפרעה תפקודית קשה וזקוקה להשגחה במשך כל שעות היממה; אינה מתמצאת בזמן ומתמצאת חלקית במקום; ירידה בזיכרון בכל הטווחים, ריכוז פגום, שיפוט פגום ותובנה חלקית למצבים.
20. לאור ההודעה הנ"ל, ומשממילא נקבע דיון קדם משפט בפניי, ולאור העובדה שהנתבעת ושני בניה הנותרים עדיין יושבים שבעה, הוריתי על התייצבותם של ב"כ הצדדים בלבד.
21. בדיון שהתקיים בפניי היום, שבה ב"כ התובעות על בקשתה כי פסק הדין המקורי יושב על כנו. בטיעוניה, חזרה, בין היתר, על כך שהנתבעים והבאים מטעמם מסכלים את בירור התובענה.

דיון והכרעה

1. סעיף 25(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – "התקנות"), קובע כדלקמן:

מת בעל דין או פשט את הרגל או שנכס שלו נסב - אם מרצון ואם מכוח דין - רשאי בית הדין להורות, אם ראה צורך בכך לשם יישוב מלא של כל השאלות הכרוכות בדבר, כי מבצע הצוואה או מנהל העזבון, או היורשים או הנאמנים, או חליף אחר של בעל הדין, כולם או מקצתם, יהיו לבעלי הדין, או שתומצא להם הודעה בדרך או בצורה שיקבע בית הדין ובתנאים שיקבע, והוא יתן צו בדבר המשך המשפט כפי שנראה לו.

1. כאמור לעיל, עותק הצוואה שהוצג בפניי, אינו חתום, וממילא משלא ניתן צו קיום צוואה, אין באפשרות בית הדין לדעת האם הצוואה שרירה וקיימת, או שמא בוטלה או שונתה. כפועל יוצא מכך, לא ניתן לקבוע בשלב זה, כמצוות התקנות, מי הוא "מבצע הצוואה או מנהל העזבון, או היורשים או הנאמנים, או חליף אחר של בעל הדין". התובעות מודות ומודעות לכך בעצמן, כאמור בסעיף 12 להחלטתי לעיל.
2. כידוע לכל בר בי רב, מרגע שהנתבע 1 הלך לבית עולמו, ניטלה הימנו הכשרות המשפטית, ובניגוד לטענת התובעות, לא ניתן להמשיך את ההליך כנגדו על דרך הוספת התיבה: "ז"ל" לצד שמו.
3. ביחס לנתבעת 2, לאור התעודה הרפואית שהוצגה בפניי,קיים ספק רב אם היא בעלת כשרות משפטית, נוכח מצבה הקוגניטיבי. לעת הזו, לא ידוע אם מי מבניה של הנתבעת 2 הגיש בקשה להתמנות כאפוטרופוס על גופה ו/או רכושה.
4. לאור האמור לעיל, ומשלא ידוע אם התובעות תזכנה לשיתוף פעולה מצד שני בניהם של המנוח והנתבעת 2, מן הראוי, שעל מנת שהן לא תקלענה למצב שהן 'בנות ערובה' בסיטואציה שנכפתה עליהן, שלא בטובתן, הן תפעלנה בהתאם לדין.
5. אני דוחה את טענת התובעות כי הנתבעים או מי מטעמם ניסו למן הרגע הראשון לסכל את ההליך המשפטי. מעקב אחרי השתלשלות האירועים המצערת בתיק זה, אשר עיקריה פורטו לעיל, מלמדת כי ההיפך הוא הנכון. בנם של הנתבעים, מר אליעזר וגנר ז"ל, הפגין מעורבות בתיק עבור הוריו המבוגרים והחולים, עד אשר נפל בעצמו למשכב ממנו לא קם. עו"ד עופר דקר, יבדל לחיים טובים וארוכים, ממשיך את מעורבותו בתיק, חרף טענתו כי לא קיבל שכר טרחה, למעט סכום ראשוני זעום (כדבריו). כך גם לא מצאתי כי התקיים טעם כלשהו שיהיה בו כדי להצדיק את ביטול הסכמתן של התובעות לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.
6. אכן, בירורה של התובענה מתעכב. הסיבות לכך ידועות ומצערות. חרף רצונן המובן מאליו של התובעות שיהיה להן יומן בבית הדין, לא ניתן להמשיך ולנהל תביעה כנגד נתבעים נעדרי כשרות משפטית.
7. נוכח הנסיבות שנוצרו, ובהיעדר שיתוף פעולה מהצד שכנגד, על התובעות לאחוז בצעדים המשפטיים המתבקשים על פי דין על מנת לקדם את תביעתן.

סיכומו של דבר

1. ניתנת לתובעות אורכה בת 90 יום להודיע לבית הדין כיצד בדעתן להמשיך ולנהל את התביעה, וכנגד מי. בהיעדר הודעה כאמור, אורה על מחיקת התביעה מחוסר מעש, ללא מתן התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ה, (11 יוני 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.