13 ינואר 2016

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1. בזיקה להחלטתי מיום 28.12.15, הגיש ב"כ הנתבעת 2 הודעה ובה הודיע כי -

"... הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס יחד עם הגשת בקשה לצו קיום צוואה בשם החסויה אינו אפשרי מבחינה חוקית וזאת בשל העובדה שהיא הזכאית הבלעדית על פי הצוואה ועד שלא ימנו לה אפוטרופוס, לנתבעת 2, היא אינה כשירה משפטית והיא אינה יכולה להגיש בקשה לצו קיום צוואה במצבה" (סעיף 2 להודעה).

1. להודעתו הנ"ל צרף ב"כ הנתבעת את מכתב ההסבר של עוה"ד אבני, ב"כ החסויה (נספח א'), שם נכתב בסעיף 2 כהאי לישנא: "מאחר והחסויה היא היורשת היחידה על פי צוואה שהותיר בעלה המנוח, ומאחר והחסויה אינה כשירה משפטית לחתום על הבקשה לקיום צוואה ו/או על הבקשה למינוי מנהל עזבון (הכרוכה בבקשה לקיום הצוואה), הרי שהסדר התקין של הדברים מחייב מינוי אפוטרופוס לחסויה, עובר להגשת הבקשה לקיום צוואה".
2. ביום 07.01.16 התקבלה תגובת ב"כ הנתבעות, בה נטען, בין היתר, כי ההוראה בפסק דינו של בית הדין הארצי להגשת בקשה דחופה למינוי מנהל עזבון הופרה ואף הבקשה שהוגשה למינוי אפוטרופוס לנתבעת 2 הוגשה לאחר המועד שנקצב בפסק הדין. עוד נטען כי לא צורף עותק מהצוואה וכי עד היום לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהנתבעת 2 אכן נעדרת כשרות משפטית.
3. בפי התובעות טענות נוספות, רובן הועלו בעבר, ועניינן מורת רוחן מאופן ניהול ההליך.
4. בתגובתן, דורשות התובעות כי ייפסקו לטובתן הוצאות וכי בית הדין לא יעכב את פסיקתו ויתן פסק דין בתוך זמן קצר (סעיף 23 לתגובה).

דיון והכרעה

1. כזכור, פסק הדין של בית הדין הארצי משקף הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, ואשר עיקרה שניים: אחד – הגשת בקשה דחופה ובהולה בתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין (בצירוף עותק מפסק הדין) , למינוי של מר צביקה וגנר, בנה של הנתבעת 2, כאפוטרופוס שלה; השני – הגשת בקשה ע"י ילדי הנתבעת 2 והמנוח, מר צביקה וגנר ומר קופל וגנר, באותו פרק זמן, למינוי מנהל עיזבונו של הנתבע 1 המנוח.
2. מהודעת ב"כ הנתבעת 2 מיום 30.12.15, עולה כי ב"כ הנתבעת מילאו אחר הוראות פסק הדין של בית הדיןהארצי באופן חלקי בלבד.
3. ראשית, הבקשה למינוי אפוטרופוס לנתבעת 2 הוגש ביום 11.11.15, היינו באיחור של למעלה משבועיים מהמועד שנקבע בפסק הדין. שנית, פסק הדין עצמו לא צורף לבקשה, בניגוד לסעיף 5 לפסק הדין. עוד יצוין, כי בהודעתם לבית הדין מיום 30.12.15 התעלמו ב"כ הנתבעת 2 מסעיף 4(ב) להחלטתי מיום 28.12.15 אשר הורה להם להתייחס לשאלת צירוף פסק הדין.
4. זאת ועוד. בניגוד לסעיף 3 לפסק הדין, בניהם של הנתבעים לא הגישו בקשה למינוי מנהל עיזבון. בתגובתם מיום 30.12.15 נימקו זאת בכך שהבקשה כרוכה בבקשה לקיום הצוואה (סעיף 2 למכתבו של עו"ד אבני) וכי "הגשת בקשה למינוי אפוטרופוס יחד עם הגשת בקשה לצו קיום צוואה בשם החסויה מהווה התנגשות בעקרונות וטענות משפטיים מנוגדים" (סעיף 3 לתגובה).
5. כזכור, בסעיף 4 לפסק הדין, הורה בית הדין הארצי למותב זה לפקח על קיום ההסכמות כפי שפורטו בגוף פסק הדין.
6. אין בידי לקבל את טענותיהם של ב"כ הנתבעת 2 וגם לא את התנהלותם. מפירוט ההליכים דלעיל, עולה כי ב"כ הנתבעת 2 לא קיימו את הוראות פסק הדין, אלא בצורה חלקית בלבד.
7. הפרשנות שניתנה על ידם להגשת הבקשה למינוי מנהל לעזבונו של הנתבע 1, עומדת בניגוד להוראתו המפורשת של פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה וככל שסברו כי לא ניתן או לא כדאי להגיש את שתי הבקשות במקביל, כפי שנצטוו, היה עליהם להגיש בקשה מנומקת ולהסביר מדוע הם מבקשים לחזור בהם מההסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. תחת זאת, נאמנים לפרשנות משפטית מטעם עצמם, החליטו, שלא להגיש בקשה למינוי מנהל עזבון, ואף לא טרחו להודיע על כך לב"כ הצד שכנגד ולבית דין זה, שנצטווה לפקח על קיום ההסכמות.
8. אכן, מינוי מנהל לעזבונו של הנתבע 1, שעה שממילא הנתבעת 2 היא יורשתו על פי צוואה (שמעולם לא הוצגה לבית הדין או לצד שכנגד), עשוי ליצור כפילות לכאורה עם הבקשה למינוי אפוטרופוס לנתבעת 2, שהרי ממילא עם מינויו, יוכל הוא להגיש בשמה בקשה לקיום צוואה.
9. אלא שלא לנתבעת 2 ולא לבאי כוחה ניתנה הסמכות להחליט באופן חד צדדי, ובניגוד לפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, כי הגשת הבקשה למינוי מנהל עיזבון מתייתרת.
10. ודוק. בהתאם לסעיף 78(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 אין כל מניעה חוקית לעשות כן, ומשהסכמתם של ילדי המנוח והנתבעת 2 קיבלה תוקף של פסק דין, הרי ששבהתאם לסעיף 78(ב), נכון הדבר מקל וחומר.
11. הגשת בקשה כאמור היתה מאפשרת קידומו של תיק זה עד אשר האפוטרופוס היה מגיש בקשה לקיום הצוואה. ודוק. הפיתרון שהוצע ואשר קיבל תוקף של פסק דין בא להבטיח בדיוק את זה – שההליך בפני בית הדין האזורי לעבודה לא יעוכב מעבר לנדרש ההכרחי.
12. הדרור שנטלו לעצמם ב"כ הנתבעת 2 שלא למלא אחר פסק הדין ככתבו וכלשונו, לרבות אי צירוף עותק מפסק הדין לבקשה, מעלה חשש כי הנתבעת 2 או מי מטעמה מתנהל בגרירת רגליים ובזלזול בוטה להחלטות שיפוטיות.
13. ברי, כי כעת, לא תהיה ברירה אלא להמתין עד אשר ימונה אפוטרופוס לנתבעת 2 ועד אשר אפוטרופוס זה יראה לנכון להגיש בקשה לקיום צוואה. משמעות הדבר הנה אחת – דחיית בירור התובענה בחודשים רבים.
14. לאור האמור לעיל, צודקות התובעות כי הן זכאיות לקבל הוצאות משפט בגלל הטרחה ובזבוז הזמן שנגרמים להם.
15. עם זאת, אין בידי לקבל את דרישתן כי התרופה למחדל היא מתן פסק דין בהקדם האפשרי ללא שמיעת ראיות. משמדובר בתביעה לקבלת פיצוי בגין הטרדה מינית לכאורה ובגין אי תשלום זכויות סוציאליות, מן הראוי כי תוצג בפני בית הדין מסכת ראייתית בטרם הכרעה.
16. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:
    1. עד ליום 17.01.16, יגישו בניהם של המנוח ושל הנתבעת 2, ה"ה וגנר קופל וצביקה (להלן – "הבנים"), בקשה למינוי מנהל עזבון, וזאת כאמור בפסק הדין. לבקשה זו תצורף בקשה שתוכתר כבקשה דחופה למתן החלטה ויצורף אליה עותק מפסק הדין של בית הדין הארצי ומהחלטתי זו;
    2. בנוסף, עד למועד הנ"ל, יגישו הבנים בקשה דחופה לתיק בית המשפט לענייני משפחה, בו הוגשה הבקשה למינוי אפוטרופוס לנתבעת 2. הבקשה תוכתר כבקשה דחופה למתן החלטה ולהקדמת מועד דיון, ויצורף אליה עותק מפסק הדין של בית הדין הארצי ומהחלטתי זו;
    3. כמו כן, עד למועד הנ"ל יוגש עותק מאומת כנאמן למקור של צוואתו של המנוח;
    4. עותקים משתי הבקשות דלעיל ומהצוואה יוגשו לתיק בית הדין ויישלחו במישרין לב"כ התובעות בפקס או בדוא"ל, בתיאום מוקדם עמה.
    5. עד ליום 24.01.16 יעדכנו ב"כ הנתבעת 2 את בית הדין ואת ב"כ הצד שכנגד בנוגע להתקדמות הטיפול בשתי הבקשות שהוגשו.
    6. הנתבעת 2 תשלם לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
17. לא אסיים החלטה זו מבלי להביע את מורת רוחי מהסגנון בו בחרה ב"כ הנתבעת 2 לעשות שימוש בתגובתה.
18. שימוש בשפה משתלחת, ולעיתים אף מזלזלת, כלפי היושב בדין אינה ראויה ולא תקדם את בירור התובענה. ככל שיש לתובעות או למי מטעמן השגות על החלטות שניתנות בתיק זה, נכון הוא כי תנהגנה כפי שנהגו בעבר ותגשנה בקשות רשות ערעור.
19. התיק יובא לעיוני למעקב אחרי האמור בס"ק א' לעיל ביום 18.01.16.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ו, (13 ינואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.