טוען...

החלטה שניתנה ע"י תרצה שחם קינן

תרצה שחם קינן31/08/2014

בפני

כב' השופטת תרצה שחם קינן

קובל

עופר מנירב

נגד

נאשמים

1. בן ציון ציטרין
2. יעקב נבון

החלטה

  1. כנגד כל אחד מהנאשמים, הוגשה על ידי הקובל קובלנה, המייחסת לו ביצוע עבירה על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). הדיון בשתי הקובלנות אוחד. מר בן ציון ציטרין, הנאשם בק"פ 35834-12-12, ייקרא להלן: "הנאשם 1" ואילו הנאשם בק"פ 4672-09-12 מר יעקב נבון, ייקרא להלן: "הנאשם 2".
  2. לטענת הקובל, כתבו שני הנאשמים, האחד בתצהיר והשני במכתב, כי הקובל אמר לנאשם 2 "חכה חכה על המכתב ששלחת לרשות. אני אדאג שיפעל כבומרנג נגדך ואחסל לך את המשרד", בעוד שלטענת הקובל אמר הוא לנאשם 2 "עשית טעות עם המכתב ששלחת לזה... אבל זה יבוא לך בהפוך על הפוך קובי, אני אומר לך בהפוך על הפוך ואני גם אגיד לך למה". (לטענת הקובל דבריו הוקלטו על ידו, אלא שהעתק השיחה המוקלטת לא נמסר לי, על מנת שאאזין לה בטרם אחליט בטענותיהם המקדמיות של הנאשמים).
  3. בקובלנה שהוגשה כנגד הנאשם 1 טוען הקובל כי הנאשם צירף תצהיר חתום על ידו למכתב שנשלח מטעמו של הנאשם 2, בו התייחס לחילופי הדברים שנאמרו, על פי הטענה, בין הקובל לבין הנאשם 2. תוכן הדברים, כפי שהובא בתצהיר, אינו אמת, והוא נשלח בכוונה לפגוע בו.
  4. בקובלנה שהוגשה כנגד הנאשם 2 טוען הקובל כי הנאשם שלח מכתב, אשר הופץ ברבים, ובו טען כי הקובל אמר לו שיחסל את משרדו של הנאשם. לטענת הקובל הדברים שנכתבו אינם אמת, והמכתב נשלח על מנת לפגוע בקובל.

טענותיו המקדמיות של הנאשם 1

  1. הנאשם 1 עותר לביטול כתב האישום מטעמים שונים.
    1. עובדות המקרה אינן מתיישבות עם מקרים חריפים, בהם יש לעשות שימוש בהליך הקובלנה הפלילית.

בתשובתו לטענות המקדמיות, מתייחס ב"כ הקובל לפסיקה, אליה הפנה ב"כ הנאשם 1, וטוען כי אין עולה ממנה כלל כי יש לנהל הליך של קובלנה פלילית, רק במקרים חריגים, ומכל מקום, אין מקום הטענה, בטענות מקדמיות.

    1. כתב האישום אינו מגלה עבירה, שכן התצהיר לא נשלח על ידי הנאשם 1, אלא על ידיו של ב"כ הנאשם 2, מכאן שלא הנאשם 1 הוא שפרסם את הדברים.

לעניין זה משיב ב"כ וטוען כי הנאשם מסר את התצהיר ביודעו שיופץ עם מכתבו של הנאשם 2 (דומה שנפלה שגגה בתשובת ב"כ הקובל, בעת שנכתב כי הקובל מסר את התצהיר בידעו שהוא יופץ...). ב"כ הקובל מפנה להוראות סע' 6 (ב) (2) לחוק, לפיהן רואים כפרסום לשון הרע (2) "אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע". ב"כ הקובל סבור כי הנאשם 1 הינו מבצע עיקרי, אך בכל מקרה ניתן, לטענתו, לראותו כשותף לעבירה.

    1. התצהיר, אשר צורף למכתבו של הנאשם 2, נכתב במועד בו התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים. ועל כן חוסה, לטענת הנאשם 1, תחת ההגנה קבועה בסעיף 13(5) לחוק.

לטענת ב"כ הקובל לא נכתב התצהיר תוך כדי דיון, כנדרש על פי החוק.

    1. העובדות המתוארות בכתב האישום מהוות זוטי דברים.

בנוגע לטענת "זוטי הדברים" משיב ב"כ הקובל וטוען כי בהיות הטענה, טענת הגנה, יש לבררה במהלך המשפט. לטעמו, "הטחת אשמה בנציג ציבור, שכיהן כנשיא לשכת רואי החשבון שתי קדנציות ומכהן גם עתה בתפקידים ציבוריים רמי דרג ובעלי חשיבות ציבורית בתחום עיסוקו.. כאילו איים על רואה חשבון אחר ...." אינה מעשה הנופל בגדרם של זוטי דברים.

דיון והכרעה בטענותיו של הנאשם 1

  1. את טענותיו המקדמיות של הנאשם 1 (כמו את אלה של הנאשם 2, אשר יידונו בהמשך), יש לבחון לאור הוראותיו של סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ), הקובע כי:

" לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן –

(1) ....;

(2) ....;

(3) פגם או פסול בכתב האישום;

(4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה;

(5) ....;

(6) ....;

(7) ....;

(8) ....;

(9) ....;

(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

    1. באשר לטענה לפיה אין עובדות המקרה מתיישבות עם מקרים חריפים, בהם יש לעשות שימוש בהליך הקובלנה הפלילית, לא מצאתי כי הטענה נופלת בגדרה של אחת הטענות המקדמיות האמורות (לרבות סע' 149 (10)) אשר על כן תידון הטענה בהמשך ההליך, ככל שיידרש.
    2. הטענה לפיה אין העובדות המתוארות בכתב האישום מגלות עבירה, משום שלא הנאשם הוא ששלח את המכתב הינה טענה עובדתית.

משמעות הטענה, לפיה העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה היא כי אף במידה ויוכחו יסודות העבירה, כנטען בכתב האישום, הרי שלא ניתן להרשיע את הנאשם, שכן אין העובדות מגלות עבירה. אין הדבר כך בענייננו.

סעיף 1 לחוק קובע כי: " לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

לטענת ב"כ הקובל, הפצת מכתב, לפיו אמר הקובל לנאשם 2 כי יחסל את משרדו, עלול לבזותו, בהתחשב במעמדו. טענה זו טעונה הוכחה ודיון.

    1. סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע קובע: "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, דינו – מאסר שנה אחת". על מנת לגבש את יסודות העבירה, יש לייחס לנאשם את העובדות לפיהן פרסם לשון הרע כלפי שניים או יותר זולת הנפגע, בכוונה לפגוע. וכך אכן נטען בקובלנה.
    2. לאור כל האמור, ונוכח האמור בתשובת ב"כ הקובל, לפיה היה הנאשם מודע לכך שהמכתב, לרבות התצהיר, יפורסם ברבים, מחייבת טענתו זו של ב"כ הנאשם 1, בירור עובדתי. אשר על כן לא מצאתי בשלב מקדמי זה של הדיון כי אין כתב האישום מגלה עבירה.
    3. אף הטענה, לפיה התצהיר, אשר צורף למכתבו של הנאשם 2, נכתב במועד בו התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים. ועל כן חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק טעונה הוכחה, ולכן לא ניתן לדון בה כטענה מקדמית, על כן תידון, בהמשך ההליך, במידת הצורך.
    4. הטענה לפיה מדובר בזוטי דברים, תידון אף היא בהמשך ההליך, במידת הצורך, בפרט לאור העובדה כי לא הוגש לי העתק הקלטת הדברים, כפי שנאמרו על ידי הקובל, ואף המכתב שנכתב על ידי הנאשם 2 לא הוגש לעיוני במלואו, ולפיכך לא מצאתי כי ניתן להכריע בטענה בשלב מקדמי זה של הדיון.

טענותיו המקדמיות של הנאשם 2

  1. בדיון שהתקיים ביום 3.7.14 טען ב"כ של הנאשם 2 טענות מקדמיות, ועתר לביטול כתב האישום. אדון בטענותיו כסדרן.
    1. לטענתו של ב"כ הנאשם כוללת הקובלנה דברי רקע רבים, אשר אינם רלוונטיים לעבירה המיוחסת לנאשם. סע' 4 לקובלנה כולל עובדות רקע שאינן רלוונטיות לכתב האישום. טענה זו נכנסת בגדרו של סע' 149 (3) לחוק, פגם או פסול בכתב האישום.

במהלך הדיון הסכים ב"כ הקובל לתקן את סע' 4 ו' ולכתוב תחתיו כי "בין הצדדים מתנהל משפט נוסף בעילת הוצאת לשון הרע, שהקובל כאן הוא התובע והנאשם מר נבון הוא אחד הנתבעים". ב"כ הנאשם 2 הסכים כי האמור בסע 4 ז-י יוותר כתוב בכתב האישום, והודיע כי במידה ולא תתקבלנה טענותיו המקדמיות, יתייחס לכתוב, ויציג את פסק דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

סע' 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי

" כתב אישום יכיל –

(1) שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;

(2) ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו;

(3) שם הנאשם ומענו;

(4) תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;

(5) ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;

(6) שמות עדי התביעה.

בהתאם לאמור בסע' 85 הנ"ל, נדרש הקובל, לתאר בכתב האישום את העובדות המהוות את העבירה. לעניין זה ראו את החלטתה של כב' השופטת יונג-גפר בת"פ 3756-11-09 לפיה:

"התובע נדרש, אפוא, לתאר בכתב האישום את העובדות המהוות את העבירה, ולא מעבר לכך. אמנם, לא פעם נדרשת תוספת רקע עובדתי אשר יאפשר להבין את הקשר הדברים שבו נעשו המעשים המתוארים בעובדות, אך ברור כי יש לצמצם תוספת זו למינימום הנדרש לשם הבנת החלק הרלבנטי לכתב האישום ולא מעבר לכך.

הוספת פרטים מיותרים, מעבר לכך שהיא גוזלת זמן מיותר בהוכחת עובדות שאין בהן כדי לתרום לשאלת אשמתו של הנאשם, עלולה לגרום עוות דין לנאשם בדרך של הבאת נתונים בפני בית המשפט שיש בהם כדי להשחיר את פניו".

עיון בקובלנה מעלה כי בסעיף 1 נמסר תיאור מפורט של הקובל, שאינו נדרש להבנת הרקע. די לטעמי אם היה נכתב כי "הקובל הינו רואה חשבון בהשכלתו ובמקצועו, ובעל משרד עצמאי מאז שנת 1980, וכן שימש כנשיא לשכת רואי החשבון בישראל בשתי קדנציות ברציפות, וכן בתפקידים נוספים בלשכת רואי החשבון ובמועצת רואי החשבון, וכך אני מורה.

סעיפים 2-4 מתארים עובדות המלמדות על היחסים העכורים בין הקובל לבין הנאשם 2. האמור בסעיפים 4 א-ד מתאר בפירוט, שאינו נדרש, את מערכת היחסים בין הנאשם לבין הקובל, וסעיפים ד' – ו' מתייחסים לעובדות שאינן מהוות כלל את תיאור העבירה, כפי שנכתב באופן מפורש בסעיף ו', ודומה כי יש בהן כדי להאיר את הנ' 2 באור שלילי.

די אם יירשם כי במהלך ניהול קמפיין הבחירות לנשיאות לשכת רואי החשבון בשנת 2009 התגלו בין הקובל לבין הנאשם חילוקי דעות, וכי, כפי שסוכם כאמור בדיון, בין הצדדים מתנהל משפט נוסף בעילת הוצאת לשון הרע, שהקובל כאן הוא התובע והנאשם מר נבון הוא אחד הנתבעים.

למרות הסכמתו של ב"כ הנאשם 2, כי הסעיפים ז - י יוותרו על כנם, אני סבורה כי האמור בהם אינו מבהיר את הרקע למכתב שנשלח בשמו של הנאשם 2, אלא מביא את דברי הקובל, שאינם נדרשים כלל להבנת הרקע למקרה. תיקונו של סע' ו' ומחיקת הסעיפים 4 ב' – ו ותיקונם כאמור לעיל, וכן מחיקת הסעיפים ז –י, עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 163 לחסד"פ, ולפיו "נאשם שבחר להעיד, לא יישאל בחקירה שכנגד שאלות בענין הנוגע להרשעותיו הקודמות, מלבד אם העיד על אופיו הטוב או הביא ראיה אחרת לכך, בין בראיותיו ובין בחקירה שכנגד של עדי התביעה". אכן אין המדובר בהרשעות קודמות, אך כפי שציינתי לעיל, יש בדברים כדי להאיר את הנאשם 2 באור שלילי.

אשר על כן, ונוכח הסכמתו של ב"כ הקובל לתקן את סעיף 4 ו' כאמור, הריני מורה על תיקון הקובלנה, בהתאם לאמור לעיל. ב"כ הקובל יגיש בתוך 30 יום כתב אישום מתוקן, אותו ימציא ישירות לב"כ הצדדים.

    1. טענת אמת דיברתי

לטענת ב"כ הנאשם 2 עומדת לו טענת ההגנה "אמת דיברתי", אף אם הביא את דבריו של הקובל, כפי שנאמרו, באופן שאינו מדויק. לטענת ב"כ הנאשם 2, לא תישלל מנאשם טענת "אמת דיברתי" אך ורק בשל כך שלא הוכחה " אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", כאמור בסעיף 14 לחוק.

הטענה הינה טענת הגנה, ואין לדון בה כטענה מקדמית.

    1. אין באמור במכתב, לפיו אמר הנאשם כי הקובל אמר לו שידאג לחסל את משרדו של הנאשם, משום לשון הרע

בסעיף 5 לכתב הקובלנה נטען, בין היתר, כי הנאשם 2 כתב מכתב, בכוונה ובידיעה כי המכתב יופץ ברבים, ובו כתב כי הקובל אמר לו ""חכה חכה על המכתב ששלחת לרשות. אני אדאג שיפעל כבומרנג נגדך ואחסל לך את המשרד". לטענת הקובל כל שנאמר על ידו הוא כי "אבל זה יבוא לך בהפוך על הפוך קובי, אני אמור לך בהפוך על הפוך ואני גם אגיד לך למה...".

לדברי ב"כ הקובל יש בדברים משום הצגתו של הקובל כבריון, ובכך יש משום לשון הרע. אם תתקבל טענתו, הרי שהאמור בכתב הקובלנה מהווה עבירה. אכן המבחן הקובע לעניין לשון הרע איננו מה הייתה כוונת הנתבע, אלא מבחן אובייקטיבי, עם זאת, לא ניתן לבחון טענה זו, כטענה מקדמית, בעיקר משום שהשאלה הפרשנית, האם היה בדברים משום לשון הרע, אם לאו, טעונה בירור עובדתי.

    1. העבירה של לשון הרע טעונה הוכחת כוונה

לטענת ב"כ הנאשם 2 לא נטען בכתב הקובלנה כי הדברים נאמרו בכוונה לפגוע. סעיף 6 לחוק קובע כי "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת".

בסעיף 5 (יב) לקובלנה נטען כי הדברים נכתבו במזיד, בכוונה לפגוע בשמו הטוב של הקובל ובעסקיו. טענה אותה יהיה על הקובל להוכיח.

  1. לאור כל האמור לעיל, הריני דוחה את בקשות הנאשמים להורות על ביטולו של כתב האישום, למעט החלטתי לפיה על ב"כ הקובל לתקן את החלק הכללי בקובלנה, באופן שיכלול פרטי רקע בתמצית בלבד, לרבות תיקונו של סע' 4 ו' כפי שהוסכם במהלך הדיון.
  2. התיק קבוע להקראה ליום 27.11.14 לשעה 08:15.
  3. על הצדדים להתייצב לדיון.
  4. המזכירות תשלח החלטתי לצדדים. (תשומת לב ב"כ הקובל להחלטתי, לפיה עליו להגיש כתב אישום מתוקן).

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
03/09/2012 החלטה מתאריך 03/09/12 שניתנה ע"י אהרן ד. גולדס אהרן ד. גולדס צפייה
07/07/2013 החלטה 07/07/2013 לא זמין
09/04/2014 החלטה מתאריך 09/04/14 שניתנה ע"י תרצה שחם קינן תרצה שחם קינן צפייה
08/05/2014 החלטה תרצה שחם קינן צפייה
31/08/2014 החלטה שניתנה ע"י תרצה שחם קינן תרצה שחם קינן צפייה
08/02/2015 החלטה תרצה שחם קינן לא זמין
07/02/2019 הכרעת דין שניתנה ע"י עדי סומך עדי סומך צפייה