1. ביום 5.2.17 ניתן פסק דין בערר (להלן: "פסק הדין") ובסעיף 73 שבו נקבע כי המועד בו התגבשה העילה לחיוב העוררים בהיטל הביוב נשוא ההליך הינו ביום 7.7.04 (להלן: "המועד הקובע").

בהתאם לתוצאה אליה הגענו לעיל, ובהסתמך על יתר הנימוקים המפורטים בפסק הדין, הוספנו וקבענו כי מי מהעוררים אשר רכש את הנכס בגינו נדרש היטל הביוב נשוא ההליך לאחר המועד הקובע ובטרם קבלת דרישת התשלום, אזי הוא פטור מתשלום החוב, וככל והוא שילם אותו תחת מחאה, יש להשיבו לידיו.

2. בס"ק 76(יא) לפסק הדין נקבע כי העורר, מר אבנר בר משיח (להלן: "העורר") העלה טענה סתמית ביחס למועד בו רכש את הנכס אשר בגינו הוא נדרש לשלם היטל ביוב, וזאת מבלי לצרף כל אסמכתא או תצהיר עדות ראשית להוכחת טענותיו בנדון. בנסיבות העניין, עררו של העורר נדחה והוא חוייב בהוצאות ההליך.

3. לאחר מתן פסק הדין הגיש העורר בקשה לביטול התוצאה אליה הגענו לעיל, וזאת בנימוק כי ביום 28.8.11 הוא הגיש תצהיר עדות ראשית בהליך, אליו צורף נסח טאבו ממנו עולה כי הוא רכש את הנכס הרלוונטי ביום 10.4.07. לפיכך ובהתאם למסקנה אליה הגענו במסגרת פסק הדין, מן הדין היה לקבל את הערר שלו ולבטל את הדרישה לחייבו בהיטל ביוב.

4. יודגש כי תצהיר עדותו הראשית של העורר לא אותר בתיק האלקטרוני של בית המשפט, זאת על אף העובדה כי העורר צירף לבקשתו העתק מהתצהיר עליו מתנוססת חותמת בית המשפט.

מכל מקום, המשיבה, ברוב הגינותה, מודה כי תצהיר עדותו הראשית של העורר אכן הומצא לידיה ואין לה התנגדות לתחולת העקרונות שנקבעו בפסק הדין גם ביחס לעורר, וזאת תוך ויתור על ההוצאות אשר נפסקו לזכותה במסגרת פסק הדין. כמו כן המשיבה מבקשת שלא לחייבה בהוצאות ההליך.

5. לאור מכלול הנסיבות לעיל, ובהתאם לממצאים שנקבעו בפסק הדין ביחס לזהותו של החייב הנכון, אנו מקבלים את הערר של העורר, מר אבנר בר משיח, ובהתאם לכך מורים על ביטול דרישת המשיבה לחייבו בהיטל הביוב נשוא ההליך.

כתוצאה מתחייבת, אנו מבטלים את ההוצאות שהושתו על העורר במסגרת פסק הדין, ותחת זאת אנו מחייבים את המשיבה בהוצאות בסך של 1,200 ₪ אשר ישולמו לעורר עד ליום 16.7.17, שאם לא כן הם יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, בהעדר הצדדים.