1. הצדדים הסכימו כי טרם דיון בעתירה לגופה, תידונה שתי שאלות, כדלקמן:

[א] האם ניתן אישור השרים לשינוי ההגדרה שבסעיף 2.6 לצו הארנונה לשנת 2002 ולשנת 2003?

[ב] סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לעתירה.

חוקיות צו הארנונה

4. בשנת 2002 נעשה שינוי בצו הארנונה אצל המשיבה (להלן: "המשיבה" או "המועצה"), כך שבנוסף לנוסח שהיה בפריט 2.5 "מבנה משרדים, שירותים ומסחר - המשמשים למתקני תקשורת", משנת 2002 ואילך הוסף על ידי המשיבה פריט 2.6, לפיו "מבנה משרדים, שירותים ומסחר המשמשים למתקני תקשורת, לרבות שטח הקרקע שבאה יחד עם המבנה אך לא יותר מ- 100 מ"ר" (להלן: "שינוי הסיווג").

העותרות טוענות כי שינוי הסיווג אינו חוקי, שכן הוא נעשה מבלי שהתקבל אישור שרים, כנדרש.

5. המשיבה טוענת כי דין טענה זו להידחות, שכן ניתן גם ניתן אישור שרים כדין לשינוי הסיווג. לטענתה, אישורי השרים נלשנים 2002 ו-2003 ניתנו מתוך מודעות לשינוי בהגדרת הסיווג ולאחר הפעלת שיקול דעת. עוד טוענת המשיבה כי מדובר באישורים מפורטים וספציפיים המתייחסים לסיווג מתקני תקשורת.

המשיבה טוענת עוד כי אישור השרים התקבל לאחר מספר ישיבות אשר התקיימו בין נציגי המועצה לבין נציגי משרד הפנים והאוצר, החל מחודש דצמבר 2001 וכלה בחודש אפריל 2002, במהלכן לובנו נושאים רבים הקשורים לתיקונים השונים המבוקשים על ידי המשיבה בצו הארנונה, ולרבות שינוי הסיווג הנדון. המשיבה מדגישה כי בעקבות הערותיהם של נציגי השרים בפגישות אלה, תוקן נוסח השינוי המבוקש. ביום 8.4.02 התקיימה ישיבה מסכמת בין הצדדים. ביום 18.12.02 חתמו שרי האוצר והפנים על אישור חריג להטלת הארנונה לשנת 2002, לרבות שינוי הסיווג. ביום 14.1.03 אישרה מליאת המועצה את צו הארנונה לשנת 2003. במהלך השנה הוגשה הבקשה לאישור התיקונים לצו הארנונה לשנת 2003, שכן אישור השרים ניתן רק לשנת 2002. ביום 31.12.03 חתמו שרי האוצר והפנים על אישור חריג להטלת ארנונה לשנת 2003, אשר אישר את השינויים בצו הארנונה של המשיבה. לטענת המשיבה, אישור זה התייחס באופן ספציפי לסיווג מתקני תקשורת ואף נקב במספרו בצו הארנונה (2.6). גם תעריפי הסיווג נכללו באישור זה.

6. לטענת העותרות, על פי הלכת בית המשפט העליון, על הבקשה המוגשת לשרים מטעם הרשות המקומית לשינוי הסיווג להיות ברורה ומפורשת ועל האישור של השרים להיות מפורש וספציפי (בר"מ 1966/06 המשביר הישן בע"מ (בפירוק) נ' עיריית כרמיאל (17.2.08) (להלן: "עניין המשביר")). לצורך השוואה מבקשות העותרות ללמוד מהאישורים נשוא פסק הדין בעניין המשביר שניתנו בשנת 1997 ו- 2000 בעיר כרמיאל להעלאות חריגות בתעריפים, אל מול האישור הספציפי אשר ניתן לעיריית כרמיאל בשנת 2001, מהם ניתן להבין על נקלה את ההבדל בין אישור כללי לאישור מפורש לנוסח המבוקש. בענייננו, כך טוענות העותרות, בקשת המועצה מהשרים בשנת 2003 אינה כוללת את שינוי הסיווג. עוד נטען על ידי העותרות כי כל המסמכים שצורפו לתגובת המשיבות אינם נותנים מענה להלכה אשר קבעה כי על הדרישה להיות מפורטת וברורה ועל האישור, אף הוא להיות כזה.

דיון והכרעה

כללי

7. בעניין המשביר צוין כי על הדרישה של הרשות המקומית לשינוי הסיווג להיות מפורשת:

"כבר נקבע ונפסק, כי על מנת לקבל אישור השרים לשינוי סיווגו של נכס היה על הרשות המקומית לבקש זאת מפורשות מהשרים. בהיעדר בקשה מפורשת שכזו לא ניתן להתייחס אל אישור על דרך הסתם כאל האישור החריג הנדרש על פי הוראות ההקפאה (ראו לדוגמה ע"א 10977/03 דור אנרגיה 1988 בע"מ נ' עיריית בני ברק ([פורסם בנבו], 30.8.06), פסקה י(2) לפסק דינו של השופט רובינשטיין; ת"א (י-ם) 2483/00 קנה ובנה עשה זאת בעצמך 1993 נ' עיריית ירושלים ([פורסם בנבו], 9.8.04), פסקה 15 לפסק הדין; ת"א (י-ם) 2206/00 בנק טפחות בע"מ נ' עיריית ירושלים ([פורסם בנבו], 20.10.02), פסקה 10 לפסק הדין; ת"א (י-ם) 1114/99 שוקרון נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו]; ת"א (י-ם) 2517/00 בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' עיריית ירושלים ([פורסם בנבו], 4.1.05), פסקה 17 לפסק הדין). זאת מכיוון שכאשר נדרש בחוק אישור מגורם כלשהו, על מנת שהחלטת הגוף המאשר תהיה שקולה, יש לתת לו את המידע הנדרש (השוו: יצחק זמיר הסמכות המנהלית כרך שני, 843-844 (1996))."

(עניין המשביר, עמ' 11 של פסק הדין)

8. שוכנעתי כי בענייננו, וכפי שיפורט להלן, ניתן להגדיר את בקשת המועצה מהשרים בשנת 2003 כמפורשת, גם אם בדוחק. האישור שניתן על ידי השרים גם הוא מפורש, שכן הוא כולל באופן ברור את מספר הסעיף בצו "2.6 (830)" ו- "2.6 (831)".

9. ביום 27.11.01 אישרה מליאת המועצה את נוסח צו הארנונה לשנת 2002 ואת הבקשות החריגות מהשרים אשר המועצה ביקשה להחיל משנת 2002. בפני המליאה עמד מסמך שכותרתו "שינויים מוצעים לצו המיסים לשנת הכספים 2002". מסמך זה כלל את כל אפשרויות תיקון ושינוי ניסוח צו הארנונה, ובכלל זה את הגדרת סיווג מתקני התקשורת, הכוללת את התוספת "לרבות שטח הקרקע שבאה יחד עם המבנה אך לא יותר מ- 200 מ"ר" (השינוי תואר באופציה א' וסומן 2.6).

10. בעקבות בקשת המשיבה מהשרים לשינוי הסיווג הנדון, טוענת המשיבה כי התקיימו מספר פגישות בין נציגי המשיבה ונציגי משרד הפנים ומשרד האוצר, בעקבותיהן התקבלו הערות נציגי משרד הפנים ומשרד האוצר לנוסח המבוקש והוא תוקן. הגם שהמשיבה לא צרפה אסמכתאות לפגישות אלה, מנספח 8 לתגובתה לעתירה - העתקי צווי ארנונה שנוסחו ביום 24.3.02 וביום 7.04.02, עולה כי נוסח השינוי תוקן באופן שמלכתחילה הנוסח המבוקש היה "לרבות שטח הקרקע שבאה יחד עם המבנה אך לא יותר מ- 200 מ"ר" והוא תוקן ל"לרבות שטח הקרקע שבאה יחד עם המבנה אך לא יותר מ- 100 מ"ר". בנספח 9 - מכתב מטעם המועצה ליועצת המשפטית של משרד הפנים מיום 10.4.02 שכותרתו "הבהרות וסימוכין לבקשת המועצה לשינוי צו הארנונה לשנת 2002" (להלן: "מכתב ההבהרות") - צוין כי "לאחר מספר פגישות בין נציגי המועצה ונציגי משרד הפנים והאוצר שהתקיימו החל מחודש 12/01 ואילך, ובנוסף לחומר הרב שהועבר אליכם, התבקשנו בישיבה האחרונה מיום 8.4.02 לרשום את נתוני הבקשה וההבהרות שניתנו בצורה מרוכזת במכתב אחד, כולל הנספחים הנלווים. על מנת להבהיר, ולתת חומר תומך לבקשת המועצה, להלן פירוט הנושאים הכלליים שהועלו בפגישות ... ". על השינויים שנעשו בנוסח הצו בעקבות פגישות אלו יש ללמוד מהטבלה שצורפה למכתב ההבהרות, בה ניתן לראות את השינוי בסעיף 2.6 בין הנוסח המבוקש על ידי המשיבה לבין הנוסח שאושר בסופו של יום על ידי השרים. בהתאם לכך, ומשהובא נוסחו המתוקן של סעיף 2.6 בפני השרים, אושר נוסח זה על ידם ביום 18.12.02 כאישור חריג לשנת 2002. באישור ניתן תוקף להחלטת המועצה לשינוי הסיווג, ובין היתר, מפורט מספר הסעיף בצו המיסים (2.6).

11. ההשתלשלות לעיל הובילה בסופו של דבר לאישור שינוי הסיווג לשנת 2003 - הוא הרלוונטי לענייננו.

12. ביום 14.1.03 אישרה מליאת המשיבה את צו הארנונה לשנת 2003 והוגשה בקשה לאישור התיקונים לצו הארנונה בשנת 2003 לשרים. לבקשה צורפו כל הנספחים הרלוונטיים, ובין היתר: נוסח צו הארנונה לשנת 2001 (טרם השינוי המבוקש), הנוסח שהתבקש תחילה בשנת 2002 ואשר לגביו התנהלו דיונים שבעקבותיהם בוצע השינוי (מ- 200 מ"ר הופחת ל- 100 מ"ר), הנוסח המתוקן שאושר בשנת 2002, וכן אישור השרים. בהתאם לכך, ביום 31.12.03 חתמו שרי האוצר והפנים על אישור חריג להטלת ארנונה לשנת 2003, כאשר גם בגוף אישור זה, מפורט מספר הסעיף בצו המיסים "2.6 (830)" ו- "2.6 (831)".

13. כל המתואר לעיל מלמד כי בשנת 2002, כמוה גם בשנת 2003, הונח בפני השרים המידע המתאים לצורך אישור שינויי הסיווג.

כמו כן, לא יכולה להיות מחלוקת כי בסופו של דבר ניתן אישור שרים - בשנת 2002 לפריט 2.6 (830), ובשנת 2003 לפריט סיווג 2.6 (830) ו- 2.6 (831) - כפי הנוסח שצורף לבקשה ועמד בפני השרים. אומנם, כטענת העותרות, באישור עצמו לא מפורט הנוסח המתוקן, אך בכך אין די על מנת לפסול את תוקפו של האישור, וניתן להסתפק בנסיבות המקרה דנן בציון המדויק של פריט הסיווג (2.6). הוכח כי המשיבה ביקשה לאשר את הנוסח הבא (לאחר עריכת השינויים בעקבות הפגישות עם נציגי משרד האוצר והפנים): "לרבות שטח הקרקע שבאה יחד עם המבנה אך לא יותר מ- 100 מ"ר" אשר סומן על ידה בסימון 2.6 (830) ביחס לאזור א' ו- 2.6 (831) ביחס לאזור ב'. עוד הוכח כי נוסח זה הוא שאושר בסופו של דבר, כמפורט בהרחבה לעיל. מכאן, שלא יכולה להיות מחלוקת שהמשיבה מחזיקה בידיה אישור שרים לשינוי שביקשה.

14. ברקע הדברים יוער עוד כי למועצה עומדת חזקת התקינות, לפיה כל עוד לא הוכח אחרת חזקה כי שינוי הסיווג נעשה כדין.

שאלת הסמכות

15. המשיבה טוענת כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בעתירה, שכן מדובר בתקיפת החלטת שר, ובעניין זה נתונה הסמכות לבית המשפט הגבוה לצדק. בעניין זה טוענות העותרות כי הסמכות לבית המשפט דכאן, שכן אישור השרים כלל לא ניתן וכי טענותיהן מופנות כלפי פעולותיה ומחדליה של המועצה.

16. משעה שקבעתי כי המועצה הגישה בקשה מפורשת לשינוי הסיווג וכי בהתאם לבקשה, ניתן אישור שרים, לאחר שהמשיבה ערכה את השינויים הנדרשים, ממילא מתייתר הצורך לדון בטענת המשיבה בשאלת הסמכות העניינית.

למעלה מן הצורך, אציין כי סבורני שהסמכות בענייננו מסורה לבית משפט זה. יפים לעניין זה דברים של כב' השופטת א' חיות בעע"מ 8635/05 עיריית יבנה נ' ארנפרוינד כהן (15.5.07), פסקה 9 של פסק הדין:

"סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים מפרט את העניינים שהסמכות לדון בהם מסורה לבית המשפט לענינים מינהליים ובכללם עתירות מינהליות אליהן מתייחס סעיף 5(1) לחוק בקובעו:

5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה -

(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות.

           ההוראה הרלוונטית לעניינינו בתוספת הראשונה היא הוראת פרט 1 הקובעת:

1. ארנונות -

עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד.      

           אלא שההליכים שבכאן עניינם בהחלטת המערערת בנושא ארנונה ולא בהחלטות עצמאיות של שר הפנים ושר האוצר בנושא זה אשר הן אלה שעל פי הוראת פרט 1 סיפא הוצאו מגדר סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. בעיקרי הטיעון מטעמם אף מדגישים המשיבים בהקשר זה כי טענותיהם ככל שהן מתייחסות לאישור השרים מופנות אך ורק כנגד התנהלות נציגי המערערת על שלא פרשו בפני השרים את המידע הרלוונטי ובכך הכשילו אותם ובמילים אחרות, טענות המשיבים מכוונות כנגד מעשיה ומחדליה של המערערת ואינן תוקפות את מעשי השרים (השוו בג"ץ 4381/97 מייזליק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, פ"ד נא(5) 385 (1997)). עתירה שזה עניינה נתונה לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים ותמיכה למסקנה זו ניתן למצוא מהשוואת נוסחו של פרט 1 לתוספת הראשונה עם נוסחו של פרט 8 לאותה תוספת, המחריג מסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים באופן מפורש החלטות של רשות מקומית הטעונות אישור שר הפנים, אך לא החלטות של רשות מקומית בענייני ארנונה אליהן מתייחס פרט 1."

נראה כי הדברים ברורים ואין מקום להוסיף.

פשיטא, כי ככל שתועלה טענה כנגד עצם הפעלת שיקול הדעת של השרים בהעניקם את האישור הנדון, תהא הסמכות נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק.

סוף דבר

17. בשים לב לכל האמור לעיל, אני קובעת כי שינוי הסיווג בפריט 2.6 נעשה כדין, לאחר שהוגשה בקשה מתאימה והתקבל לכך אישור השרים. עוד אני קובעת כי מסקנה זו מייתרת את הדיון בשאלת הסמכות, ומכל מקום, אני סבורה כי לבית משפט זה יש סמכות לדון בסוגיה הנדונה.

אין צו להוצאות.

אני קובעת להמשך דיון מקדמי בעתירה ליום 25.2.14 שעה 10.00.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ד, 02 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.