ראיתי להורות על זיכויו של נאשם 2 מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

מבוא והשתלשלות ההליך עד כה

נגד הנאשמים הוגש, בתאריך 06/09/12, כתב אישום המיחס להם עבירות של אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7 (א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973; הסתיעות ברכב לביצוע פשע, בניגוד לסעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; לנאשם 1 בלבד יוחסה עבירה של נסיון להשמדת ראיה, בניגוד לסעיף 242 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

עיקרי העובדות שנטענו בכתב האישום הן, כי בתאריך 28/08/12, סמוך לשעה 17:00, נסעו הנאשמים 1 ו-2 ברכבו של הנאשם 2, מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 45-187-09 (להלן: "הרכב"), בכביש 40 לכיון צפון, סמוך לצומת להבים, כשהנאשם 1 יושב לצד הנהג – הנאשם 2.

במועד זה, על פי כתב האישום, החזיקו הנאשמים בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 44.62 גר' נטו, כשהוא ארוז בשקית, וזאת ללא היתר כדין ושלא לצריכתם העצמית.

בהגיע הנאשמים לרמזור בצומת להבים, נגשו שוטרי ימ"ר נגב, אשר היו באותה עת בפעילות משטרתית יזומה, בריצה לעבר הרכב, כשהם חובשים לראשם כובעי זיהוי וצועקים לעבר הנאשמים: "משטרה", על מנת לעצור את רכב הנאשמים ולתפוס את הסם המסוכן. באותה עת, אחז הנאשם 1 את הסם המסוכן בידיו, ומשראה את בלשי המשטרה, רכן לפנים והחל לקרוע את השקית בה היה הסם המסוכן עטוף, במטרה לפזר ולהעלים את הסם המסוכן, וזאת בכוונה למנוע את השימוש בו כראיה. בד בבד, ניגש השוטר עידן אל דלת הנוסע, הסמוכה לנאשם 1, פתח אותה והוציא את הנאשם 1 מהרכב ועצר אותו. הנאשם 1 השליך מידיו את הסם המסוכן לרצפת הרכב.

במקביל, נעצר הנאשם 2 על ידי השוטרים האחרים שנגשו אל הרכב, ומיד ובסמוך לאחר מכן, תפסו השוטרים את הסם המסוכן.

במעשיהם הנ"ל של הנאשמים, נטען כי החזיקו, בצוותא חדא, בסם מסוכן שלא לצריכתם העצמית, מבלי שהיה בידיהם היתר כדין לעשות כן, והסתיעו ברכב לשם כך. בנוסף, ניסה הנאשם 1 להשמיד או לעשות את הסם המסוכן בלתי ניתן לזיהוי, ביודעו כי הסם המסוכן דרוש או עשוי להיות דרוש לראיה בהליך שיפוטי, בכוונה למנוע בו את השימוש בו כראיה.

בתאריך יא' תשרי תשע"ג - 27/09/12, בדיון שהתקים לפני כב' השופט ד. בן טולילה, הוקרא כתב האישום לנאשם 1 בלבד.

בתאריך יד' חשון תשע"ג – 30/10/2012 הועבר התיק לקביעה לפני כותב שורות אלה.

בתאריך כב' חשון תשע"ג – 07/11/12, לא הובא הנאשם 1 על ידי שב"ס. במועד זה הודיע הנאשם 2 כי הוא מכיר את כתב האישום ומבקש למנות לו סניגור ציבורי. הדיון נדחה למענה נוסף, ליום יט' כסליו תשע"ג – 03/12/12.

בתאריך יט' כסלו תשע"ג – 03/12/12, נתבקשה דחיה על ידי ההגנה לצורך קבלת תעודת חסיון ומאחר שסניגור 2 אשר מונתה בסמוך לאותו מועד ליצג את נאשם 2, בקשה שהות ללמוד חומר החקירה. יצוין, כי באותו השלב, בחלוף כשלושה חדשים ממעצרם של הנאשמים טרם הועברה תעודת חסיון. בהחלטה נוספת מיום ג' טבת תשע"ג – 16/12/12 דחה בית המשפט בקשה נוספת מטעם התביעה להארכת המועד להמצאת תעודת חסיון וקצב יומיים להגשתה.

בתאריך י' טבת תשע"ג – 23/12/12, נתבקשה מטעם סניגור 1 דחיה לצורך השלמת הליכים מקדמיים בנוגע לגילוי חומר חקירה ולתעודת החסיון. סניגור 2 הצטרפה לבקשה אך מסרה מענה לכתב האישום, כדלקמן: לטענתה, הנאשם 2 מכיר את הנאשם 1, הם שכנים, הוא נתבקש על ידי הנאשם 1 לקחת אותו טרמפ לכיוון צומת להבים, בטענה שרכבו נמצא שם עם תקר ("פנצ'ר") באחד הגלגלים, לטענתו לא היה מודע למעשיו של הנאשם 1 והסמים אינם שלו, הוא לא ידע על קיומם, אלא ברגע המעצר כאשר הם נתפסו בידי הנאשם 1.

בית המשפט קבע מועד להוכחות, תוך מתן הוראה לסניגור 1 למסור מענה בכתב לרבות גדר הכפירה בתוך 30 יום.

עד למועד ההוכחות, התקימו מספר נסיונות גישור בתיק זה, לפני מותבים שונים, הנסיונות לא צלחו.

ביום יט' איר תשע"ג – 29/04/2013 התקים דיון הוכחות. נשמעו ע.ת. 1 רס"ל עידן ריימונד; ע.ת 2 רס"מ יוסי ועקנין; ע.ת. 3 רס"מ שאנדי אלהוזייל; ע.ת. 4 רס"ר לי יוספוב.

לבקשת הצדדים נקבעה תזכורת ליום כה' איר תשע"ג – 05.05.2013, באותו מועד הודיעו הצדדים, כי לא הגיעו להסדר.

ביום ג' סיון תשע"ג – 12.05.2013 נשמעו ע.ת. 5 רס"מ אולג נחמקין; ע.ת. 6 רס"מ לירון קנפו; ע.ת. 7 רס"מ אייל זיטון; ע.ת. 8 רס"מ אברהם ברונו אילוז. באותו מועד, בעקבות דברים שנאמרו בדיון הקודם, הודיעה התביעה כי נערכה בדיקה והתברר, כי ישנם חמישה תקליטורים המתעדים חקירות הנאשמים והעימות שנערך ביניהם, ואשר לא הועברו לידי ההגנה, מה גם התביעה הצהירה קודם לכן, כי אין ברשותה תיעוד זה. בית המשפט לא נעתר לבקשת ההגנה לעכב המשפט עקב כך, וזאת היות שהאמרות הכתובות מצויות היו בפני ההגנה. בית המשפט הורה לתביעה להעביר החומר שהתגלה בתוך 48 שעות לידי ההגנה, וכן נתאפשר להגנה לעתור לזמן עדי תביעה שנחקרו קודם לכן פעם נוספת, במידה שיעלה צורך בכך. עוד הורה בית המשפט לתביעה להגיש לבית המשפט דוח שיפרט את הסיבה למחדל זה. ביום ז' סיון תשע"ג – 16.05.13 הוגש דוח כאמור, על פיו פעלה התביעה בהתאם להחלטת בית המשפט להעברת החומר שנתגלע על ידי ההגנה, וכי מקור המחדל הינו בתקלה.

יצוין, לענין זה, כי הסניגורים המלומדים שבו ופנו לבית המשפט, במהלך הדיונים הבאים, בבקשות לדחות חקירת העדים על מנת לאפשר להם הכנת החקירה בהתיחס למוצגים הנוספים שהועברו מאת התביעה. בית המשפט לא מצא להיעתר למרבית הבקשות. בסופו של דבר, בחלוף פרק הזמן שניתן להגנה כדי להערך לדיון לאחר העברת המוצגים הללו, עלה בידי הסניגורים להכין חקירה יסודית וממצה לעדים.

ביום יד' סיון תשע"ג – 23.05.13, נשמעו ע.ת. 9 רס"ב דוד אסף. ע.ת. 10 רס"ר אייל סבן. עוד עתרה התביעה לתקן כתב האישום כך שהתוסף עד נוסף, רס"מ גדי חדד אשר טיפל בתיעוד החזותי של החקירות השונות. בית המשפט נעתר לבקשה והעד הוזמן לישיבת ההוכחות הבאה.

ביום יח' סיון תשע"ג – 27.05.13 הובא ע.ת. 8 רס"מ אברהם ברונו אילוז לחקירה פעם נוספת, לבקשת ההגנה. כן נחקר ע.ת. 11 רס"מ גדי חדד. שני עדים נוספים שזומנו מטעם ההגנה לחקירה נוספת ע.ת. 3 ו-ע.ת. 6 לא התיצבו, ועל כן נדחה הדיון למועד נוסף.

ביום ד' תמוז תשע"ג – 12.06.13, התקים דיון נוסף. בפתח הדיון הוברר, כי סניגור 1 חש ברע ועל כן לא התיצב. בנסיבות אלה, נדחה הדיון לתזכורת קרובה במעמד הצדדים, על מנת לתאם מועדי הוכחות נוספים.

ביום ח' תמוז תשע"ג 16.06.13, התקים דיון התזכורת. נקבעו מועדים להמשך.

ביום ט' תמוז תשע"ג – 17.06.13 התקים דיון הוכחות נוסף, במהלכו הובא ע.ת. 7 רס"מ אייל זיטון לחקירה נוספת, וזאת לבקשת ההגנה. ע.ת. 3 לא התיצב לדיון מסיבות אישיות. לפיכך, נקבע מועד נוסף אליו זומן ע.ת. 3 וכן עד הגנה, כאשר הוסכם על ידי הצדדים כי אותו עד יעיד טרם שיחקרו הנאשמים.

ביום יז' תמוז תשע"ג – 25.06.13 נשמעה עדותו הנוספת של ע.ת. 3 רס"מ שאנדי אלהוזייל, אשר הובא לבקשת ההגנה.

ביום י' אב תשע"ג – 17.07.13, נשמעה פרשת ההגנה. שני הנאשמים בחרו להעיד וכן נשמעה עדותו של ע.ה. 3 רס"ל משה אואקנין. בסיום הדיון, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

סיכומי התביעה הוגשו ביום טו' אב תשע"ג – 22.07.13.

סיכומי ההגנה - נאשם 2 - הוגשו ביום טז' אב תשע"ג – 23.07.13.

סיכומי ההגנה – נאשם 1 – הוגשו ביום כא' אב תשע"ג – 28.07.2013.

פרשת התביעה

מטעם התביעה העידו העדים הבאים: בלש ע.ת. 1 רס"ל עידן ריימונד; בלש ע.ת. 2 רס"מ יוסי ועקנין; חוקר ע.ת. 3 רס"מ שאנדי אלהוזייל; בלש ע.ת. 4 רס"ר לי יוספוב; בלש ע.ת. 5 רס"מ אולג נחמקין; ראש צוות בילוש ע.ת. 6 רס"מ לירון קנפו; חוקר ע.ת. 7 רס"מ אייל זיטון; חוקר ע.ת. 8 רס"מ אברהם ברונו אילוז; רשם המוצגים ע.ת. 7 רס"ב דוד אסף; חוקר ע.ת. 10 רס"ר אייל סבן; אחראי משרד מ.ט. ע.ת. 11 רס"מ גדי חדד. כן הוגשו מוצגים שעיקרם מסמכי שרשרת סם; דוחות מעצר; תיעוד האמרות שנגבו והעימות שנערך; חוות-דעת סם.

ע.ת. 1 רס"ל עידן ריימונד מסר, בחקירתו הראשית, כי משמש בתפקיד בלש בימ"ר נגב. לטענתו, ביום האירוע – 28/8/12, במהלך משמרת בילוש, קיבל הוראה מלירון קנפו – ראש הצוות, לבצע מעצר של רכב מסוג טויוטה שספרותיה האחרונות של לוחית הזיהוי שלו 09. לאחר שזיהה את הרכב נוסע על כביש 40 בנתיב השמאלי, כשהוא פונה לכיוון רהט, בעודו נוהג בניידת בילוש, קיבל את פרטיה המלאים של לוחית הזיהוי, הבחין בצוות הבילוש ממולו נוסע לכיוון הרכב בנתיב הנגדי. ברכב זה היו בלשים נוספים, ע.ת. 6 רס"מ לירון קנפו ו-ע.ת. 2 רס"מ יוסי ועקנין. העד הוסיף, כי קיבל תדריך לפיו, ברכב, ככל הנראה, סמים מסוכנים, וכן קיבל הוראה לבצע מעצר. הוא החנה את הרכב על אי-התנועה בכיוון הנגדי כשהפנים לכיוון באר-שבע, יצא מהרכב והחל ללכת לכיוון הרכב המדובר, לאדם שישב ליד הנהג, כשהוא חבוש בכובע בילוש וצועק "משטרה". לדבריו, כאשר עמד ליד הנוסע שלצד הנהג זיהה דרך החלון את הנאשם 1, שהסתכל לו בעיניים, מתכופף לכיוון רגליו, וכאשר פתח לו את דלת הרכב הבחין שקרע שקית. בשלב זה, לדבריו, השתלט על ידיו של הנאשם 1.

העד טען, כי עזר להשתלט גם על החשוד השני – הנהג (נאשם 2). לטענתו, ע.ת. 4 רס"ר לי יוספוב הוציאה את השקית הקרועה, בתוכה חומר חשוד כסם מסוכן מסוג הרואין. העד הודיע לנאשם 1, כי הוא עצור בגין אחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ושיבוש הליכי חקירה.

לאחר שהודיע לנאשם 1 כאמור, סייע להשתלט על החשוד השני, הנאשם 2, וגם לו הודיע שהוא עצור בגין שיבוש הליכי חקירה. לאחר שהשתלט על הנאשם 2 סיפר, כי הלה מיד אמר לו שהסמים אינם שלו, אלא של הנאשם 1 ושהוא נתן לו 50 ₪ כדי שיסיע אותו לשם. העד הסיע את נאשם 2 למשרדי תשאול ימ"ר נגב, שם התבקש לבצע חיפוש על גופו, בחיפוש נתפס סכום כסף בסך של 800 ₪. דו"ח המעצר של הנאשם 1 הוגש וסומן ת/1. בתגובתו למעצר מסר הנאשם 1, כי אין לו מה לאמר.

מחקירתו הנגדית של העד על ידי סניגור 1, עלה כי זוכר את האירוע, אינו זוכר היכן או מתי קיבל את התדריך. למיטב זכרונו מדובר היה ברכב בצבע אפור, הפעילות התבצעה בשעה 17:00 לערך. רכב המשטרה לא זוהה כניידת משטרה. לטענתו, ברגע המעצר נסע מכיוון צפון לכיוון דרום על כביש 40. את הדיווח על הרכב החשוד קיבל מטרים ספורים אחרי צומת להבים לכיוון דרום. האירוע קרה במרחק של פחות מק"מ אחד מצומת להבים. ציין, כי קיבל הוראה לעצור את הרכב. טען כי עצר בסמוך לרכב החשוד, לא זכר מה לבש הנאשם 1. טען כי הבלשים ברכב הראשון ניגשו קודם לרכב החשוד, לא זכר היכן עצרו את הרכב. לא זכר מדוע דווקא ניגש קודם לנוסע שליד הנהג.

העד חזר על דבריו ביחס לכך שראה את הנאשם 1 מתכופף לכיוון הרגלים וקורע דבר מה, שקית. ניגש אליו וניסה לפתוח את הדלת. כשפתח את הדלת הנאשם 1 התישר, בשלב זה תפס בידיו והודיע לו שהוא עצור בגין חשד לאחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. הודיע לו כי הוא חשוד בהשמדת ראיה רק לאחר שהשקית נמצאה והתברר שמדובר בסמים. טען כי הגיע לבד לרכב, ולאחר מכן הצטרף אליו ע.ת. 5 רס"מ אולג נחמקין. העד מסר כי החשוד לא ניסה להימלט, אך כשמדובר בעבירה של אחזקת סמים, יש צורך להשתלט על חשודים ולתפוס את ידיהם, מחשש להעלמת ראיות. את הדו"ח מילא בהגיעו למשרד. שעת הדו"ח נרשמת בשעת מילוי הדו"ח.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2 סיפר העד שוב, כי הגיע דווקא לנוסע ולא לנהג מתוך אינסטינקט. לא היתה כוונה להגיע לנאשם 1 דווקא קודם היות שלא הכיר את הנאשם 1. משנשאל העד, האם הוצג לו מידע קודם בנוגע לנאשם 2, התנגדה התביעה לשאלה, אך נכונה היתה להצהיר, כי הנאשם 2 אינו מוזכר במידע המודיעיני.

עוד אישר העד, כי אינו זוכר כל התנהגות חריגה מצד הנאשם 2. לשאלה מדוע השתמש במינוח "להשתלט" על החשוד השיב שהכוונה היתה לאזוק אותו, וכי בעבירות סמים נהוג לאזוק מיד חשודים ע"מ למנוע נסיונות שיבוש והעלמת ראיות.

ע.ת. 2 רס"מ יוסי ועקנין סיפר, כי קיבל דיווח מהמודיעין לגבי רכב טויוטה בצבע אפור, שתי ספרות אחרונות בלוחית הזיהוי 09, שנעצר בצומת להבים, בנתיב השמאלי לכיוון רהט. בזמן שהיה בכביש 31, ראה את הרכב. פנה שמאלה על כביש 40 מכיוון דרום, עצר בסמוך לרכב. יחד איתו היה ע.ת. 6 רס"מ לירון קנפו שירד ראשון וביצע מעצר על הנהג. הוא הצטרף אליו מיד ועזר לו להשתלט על העצור. במקביל סיפר, כי ראה את ע.ת. 4 רס"ר לי יוספוב ו-ע.ת. 1 רס"ל עידן ריימונד מבצעים מעצר על הנוסע, לאחר מכן נאמר לו כי נתפסו סמים.

לדבריו, לא הכיר את החשודים, הם זוהו באמצעות מסמכים. בדיעבד הוברר, כי החשוד שהעד סייע במעצרו הוא הנאשם 2.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1 סיפר, כי המידע המוקדם שקיבל נגע לרכב בלבד. מסר, כי לא הבחין בנסיון מצד הנהג לברוח. לשאלה האם הנוסע ניסה לברוח השיב כי אינו יודע. את הסמים ראה אחרי שנתפסו. הסמים היו במשקל 467 גר', נשקלו במשקל אלקטרוני בתחנה.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2, מסר כי במונח "השתלטות" על חשוד התכוון למעצרו ולא מעבר לכך.

יצוין, העד מסר כי כמות הסם שנתפסה עמדה על 467 גר' ברוטו. בחקירה חוזרת לאחר שאלת בית המשפט הסביר, כי הנתונים שברשותו בנוגע לסם שנתפס הגיעו אליו מפי השמועה.

ע.ת. 3 רס"מ שאנדי אלהוזייל, הובא על ידי התביעה כגובה אמרת הנאשם 2 (סומנה ת/2) וכן כעורך העימות בין הנאשמים (ת/3). עוד העיד בנוגע לשרשרת הסם, לענין זה הוגש זכ"ד, סומן ת/4, וכן דוח שרשרת סם, סומן ת/5.

בחקירתו הראשית ציין, כי העימות בין הנאשמים (ת/3) נערך בשפה העברית, על אף שהעד שולט בשפה הערבית, כי הנאשמים הבינו השפה העברית, כי במהלך העימות החליפו ביניהם דברים עצמאית, אשר לא נרשמו, והוער להם להפסיק לדבר בינם לבין עצמם.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, אישר כי את הסמים שתפס הכניס לכספת וכי מפתח הכספת היה ברשותו בלבד. כן אישר, כי הוסיף את מספר המוצג על דוח שרשרת הסם ת/5 לאחר יום או יומיים. הסניגור הגיש עותק נוסף של אותו דוח, בלא המספר (סומן נ/1). העד לא זכר, האם נבדקו ט.א. משקית הסם שנתפסה. על אף שעומת עם טענת נאשם 1, כי היה תחת השפעת סם בעת עריכת העימות, עמד על כך, כי הנאשם 1 היה במצב נורמלי. סיפר, כי העימות צולם. סניגור 1 הגיש, באמצעות העד, דוח קצין ממונה (סומן נ/2). נאשם 1 מסר בדוח "אני לא יודע על מה אני נעצר".

בחקירתו הנגדית לסניגור 2, לא יכול היה העד להזכר, האם עתר לקבל צו המאפשר מחקרי תקשורת, ולאחר שנאמר לו כי הוצא צו, מה נעשה עם הצו. לא זכר, האם אימת באמצעות הצו את טענת נאשם 2 בנוגע לכך שהנאשם 1 התקשר אליו. לא זכר, האם נבדקה טענת נאשם 2, כי ברכבו של נאשם 1 (על פי מה שנמסר מאת האחרון) היה תקר ("פנצ'ר"). סניגור 2 הגישה, באמצעות העד, תקציר תיק חקירה – סומן נ/3.

העד הובא פעם נוספת לעדות, לבקשת ההגנה, בעקבות המוצגים הנוספים שאותרו.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1 מסר, כי חלק מהפרטים בעימות לא הוקלדו לאור הלחץ שהיה וגם היות שהעד אינו מקליד מהר, אך ממילא הכל מוקלט. העד אינו יודע האם קצין החקירות ערן גולן דובר ערבית, וזאת על אף שעובד ביחד עמו כארבע שנים. העד לא יכול היה למסור הסבר לשאלה מדוע לא הקריא לנאשמים את תוכן הדברים שנרשמו בדוח העימות ת/3 לפני חתימתם עליו.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2, נשאל העד מדוע נרשמה האמרה ת/2 בעברית, על אף שכל החקירה הייתה בשפה הערבית. העד השיב, כי לא ציין הדבר.

לשאלה מדוע הציג העד לנאשם את זכויותיו דווקא בשפה העברית ובמילים גבוהות, השיב כי נאשם 2 הבין את דבריו.

העד אישר, כי לא תיעד שיחה שהייתה עם נאשם 2 בנימה אישית עם סיום החקירה.

העד אף לא הקריא לנאשם 2 את אמרתו, אשר נרשמה בשפה העברית, לפי חתימתו, ואף לא שאל אותו אם הוא מסוגל לקרוא את האמרה בעצמו, למרות שהחקירה התנהלה בשפה הערבית.

ע.ת. 4 רס"ר לי יוספוב ספרה, כי התבקשה לבצע מעצר לרכב חשוד באזור צומת להבים. לאחר שזוהה הרכב, רצה לכיוון הכיסא שליד הנהג, ע.ת. 1 רס"ל עידן ריימונד כבר היה לפניה, פתח את הדלת שליד הנהג. היא הבחינה בשקית על השטיחון, בין רגליו של החשוד. בשקית לדבריה היה חומר החשוד כסם. השקית היתה מעט קרועה, חומר נשפך על השטיחון, היא צלמה זאת בטלפון. בשקית הבחינה כאשר ראתה את ע.ת. 1 מוציא את נאשם 1 מהרכב. הרימה את החומר עם כפפה והכניסה את השקית לתוך כפפה נוספת ואחר כך הכניסה את הכפפה לתוך הכיס שלה. לאחר מכן נערך חיפוש ברכב, היא מלאה דוחות של שרשרת סם, שקלה את החומר שתפסה. משקלו של הסם היה 46.7 גר'. התמונות הוגשו וסומנו ת/6, תקליטור המכיל אותן תמונות סומן ת/6א'.

בחקירתה הנגדית לסניגור 1 מסרה, כי הרכב היה כחול, מסוג טויוטה. הבלשים היו בבגדים אזרחיים. העדה רצה לכיוון הנוסע ברכב, ביחד עם ע.ת. 1. אחרים רצו לכיוון הנהג. לא התמקדה בנאשם 1 ולכן אינה יכולה להשיב האם ניסה לברוח. אינה יודעת היכן היה הנאשם 2 באותה העת וכיצד התנהג. שקית הסם היתה בולטת לעין וראתה אותה מיד. בחקירתה הנגדית לסניגור 2, מסרה, למען הסר ספק, כי הבחינה בסמים תחת מושבו של נאשם 1.

ע.ת. 5 רס"מ אולג נחמקין נסע בניידת ביחד עם ע.ת. 1 ו-ע.ת. 4. נמסר לו מידע בנוגע לסוג הרכב החשוד ושתי ספרות אחרונות (09) בלוחית הרישוי. נמסר לו כי מדובר בחשד לאחזקת סמים. כשהבחינו ברכב, ע.ת. 1 רץ לכיוונו. ברכב היו שני אנשים. ממרחק 2 - 3 מ' הבחין בנאשם 1 מתעסק בדבר מה מתחת לרגליו. ע.ת. 1 ניגש אל הנאשם 1, הזדהה בפניו וצעק לו לעצור. תפס את ידיו וניסה להרימן למעלה. העד סייע להשתלט על נאשם 1 ולכבול אותו. במקום בו התכופף הנאשם 1 הבחין בחומר החשוד כסם. תפס מכשירי טלפון נייד שהיו ברכב. לאחר מכן, בהוראת ראש הצוות, הגיע לביתו של נאשם 1 ותפס את רכבו אשר חנה במקום, הביא את הרכב למשטרה באמצעות גרר. דוח חיפוש המתעד תפיסת רכבו של נאשם 1 סומן ת/7; טופס העברת הרכב סומן ת/8; דו"ח תפיסת רכבו של נאשם 2 סומן ת/9.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, לא זכר לומר האם נתקבל מידע אשר כלל שמו של מי מהנאשמים. לא זכר מי עצר ראשון לכיוון הרכב בו נסעו הנאשמים. לא זכר לתאר הסמים שנתפסו. לא זכר האם נאשם 1 ניסה להימלט, אך ציין כי "לא נראה לו" שכך הדבר. בכל מקרה, ציין כי לו היה משהו חריג בנושא זה, היה הדבר מצוין בדוח.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2, הבהיר שהאינפורמציה שקיבל הגיעה מראש הצוות שלו ולא מגורמי מודיעין.

ע.ת. 6 רס"מ לירון קנפו סיפר, כי קיבל דיווח על הרכב בו נסעו הנאשמים, וכן שתי ספרות אחרונות של לוחית הרישוי, בחשד כי רכב זה מוביל סמים. השתתף בביצוע מעצרו של נאשם 2, בכך שניגש לעבר הרכב, הכניס את ידו מהחלון, הרים את ידית בלם היד, הוא ביחד עם ע.ת. 2 שלפו את הנהג – נאשם 2 - אל מחוץ לרכב. לאחר חיפוש שנערך ברכב, הוברר לו מפי ע.ת. 4, כי נתפסו סמים. באמצעות העד הוגש דוח מעצר של נאשם 2, סומן ת/10. תגובת נאשם 2 למעצרו, כפי כמפורט בדוח הייתה "אין לי מה להגיד".

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, סיפר כי למיטב זכרונו שני הצוותים הגיעו לשני החשודים במקביל, יתכן שהוא ביצע את המעצר ראשון. לא זכר, כי מי מנוסעי הרכב ניסה להימלט.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2 ציין, כי מצדו של נאשם 2, נהג הרכב, לא היתה כל התנגדות. לא שמע את תגובתו של נאשם 2 למעצר.

ע.ת. 7 רס"מ אייל זיטון, משמש כחוקר במפלג התשאול בימ"ר נגב. גבה אמרתו של נאשם 2 מיום 02.09.12 (סומנה ת/11).

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, אישר כי לא בוצעה פעולה כלשהי לצורך בדיקת ט.א. על השקית בה נתפסו הסמים, וזאת משאין בתיק החקירה מסמך המתעד זאת.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2, אישר כי נאשם 2 ביקש להיוועץ בעורך-דין. לדברי העד, בהתאם למתועד באמרה ת/11 ניסה להתקשר לעורכת דין שאת פרטיה מסר הנאשם 2, היא לא השיבה והוא השאיר לה הודעה. העד לא זכר, האם לאחר שלא השיג את עורכת-הדין הסביר לנאשם 2 שעדיין שמורה לו הזכות להיוועץ. לדברי העד, מאפשר לכל נחקר "כמה שיותר אפשרויות" לצורך היוועצות ואפילו נכונים ביחידתו להמתין לסניגוריה הציבורית. יחד עם זאת, אינו זכור מדוע, במקרה דנן, לא המתינו עם החקירה על מנת לאפשר לנאשם 2 להיוועץ עם סניגור. לשאלה האם נרשמה תגובת נאשם 2 לאחר שנמסר לו שלא עלה בידי העד להשיג את הסניגור, השיב כי אינו זוכר, וכי יכול להיות שלא נרשמה. לשאלה האם בוצעו מחקרי תקשורת על מנת לאמת גרסתו של הנאשם 2 בנוגע לשיחת הטלפון שבינו לבין הנאשם 1, השיב כי יש להפנות שאלה זו ל"מי שניהל את התיק". לא יכול היה להשיב לשאלה מי הוא אותו שניהל את התיק. באותה מידה, אישר כי לא נערכה פעולת חקירה לבדוק את גרסתו של הנאשם 2 בדבר התקר (פנצ'ר) שהיה ברכבו של הנאשם 1, או כי הרכב היה תקוע בצומת להבים. העד השתתף גם בעימות שנערך בין הנאשמים. לדבריו, אינו דובר ערבית.

לבקשת ההגנה, זומן העד לחקירה נוספת. העד נחקר נגדית על ידי סניגור 2 בלבד. לטענת העד, לא צפה בתיעוד החזותי של פעולות החקירה בהן היה מעורב. לשאלה מדוע לא צוין במפורש, כי ע.ת. 10 היה מעורב בגבית האמרה ת/11 מנאשם 2, השיב, כי ניתן לדעת זאת מתוך הצפיה בתקליטור וכן מתוך חתימה של ע.ת. 10 המופיעה על גבי האמרה. לשאלה אם אין חובה לציין במפורש כל חוקר שהיה נוכח בעת החקירה, השיב העד בשלילה.

לדברי העד, זכות ההיוועצות נתונה לחשוד אך ורק בחקירתו הראשונה, ולא בהמשך החקירות (ר' ע' 138 ש' 8 לפרו').

העד עמד על כך, כי נערכו מספר ניסיונות התקשרות לעורכת-הדין שאת פרטיה מסר הנאשם 2, ולא היה מענה. כשעומת עם כך, שבתקליטור ת/11א' נראה ניסיון חיוג קצר אחד, כאשר החוקר ניתק הטלפון לאחר מספר צלצולים מבלי להשאיר הודעה השיב, כי יתכן שניסו להתקשר לעורך-דין לפני החקירה. לשאלה מי הוא שניסה השיב, כי יתכן שמדובר בו ויתכן שמדובר בע.ת. 10. לשאלה היכן מתועד במזכר, כי ניסו להשיג עורך-דין לפני העדות, השיב כי הדבר מתועד באמרה. לשאלה הכיצד ניסו להשיג עורך-דין לפני החקירה, בטרם שהנאשם ביקש להיוועץ עם עורך-דין, השיב "יכול להיות שניסינו לפני החקירה", וכי לפעמים נוהגים ביחידתו לנסות להשיג עורך-דין עוד לפני שהחשוד מבקש להתיעץ. לשאלה מאיזה מכשיר טלפון ניסו להשיג את עורכת-הדין, השיב כי בדרך כלל מתקשר מהמשרד.

לשאלה האם הקריא לנאשם 2 את ההודעה לפני שחתם עליה, השיב "אני לא מאשר שלא הקראתי". לשאלת בית המשפט השיב, כי אינו זוכר, וכי אף אחד לא הכריח את הנאשם 2 לחתום.

ע.ת. 8 רס"מ אברהם ברונו אילוז, השתתף גם הוא בעימות שתועד בת/3. בנוסף, גבה את אמרת הנאשם 1 מיום 28.8.12 (סומנה ת/12). העד אישר, כי לא העביר הודעה לסניגוריה הציבורית על מעצרו של נאשם 1, זאת, לטעמו של העד, היות שטרם חקירת החשוד, אינו אמור להעביר הודעה שכזו. הנאשם 1 נחקר בשפה העברית. במהלך החקירה נכנס החוקר ע.ת. 3 על מנת להציג הסם לנאשם 1. לדבריו, אינו זוכר שהקריא את העימות לנאשמים עם סיום עריכתו. גם לא הקריא לנאשם 1 את אמרתו בסוף החקירה.

העד הוחזר לחקירה נוספת, לבקשת ההגנה, וזאת לאחר שאותר התיעוד החזותי של פעולות החקירה בהן היה מעורב. התביעה הגישה, באמצעות העד, את תקליטור התיעוד החזותי של העימות ת/3 אשר סומן ת/3א', וכן את תקליטור התיעוד החזותי של גבית האמרה ת/12, אשר סומן ת/12א'. המוצגים נתקבלו בכפוף להעדת מפעיל ציוד ההקלטה.

בחקירתו הנגדית הנוספת לסניגור 1, עומת העד עם כך, שבעת גבית האמרה ת/12, ביקש הנאשם להיוועץ בעורך-דין, והדבר לא תועד כלל באמרה הכתובה. לאחר צפיה בתקליטור ת/12א' (בו ניתן לשמוע במפורש כי נאשם 2 מבקש לראות עורך-דין), השיב העד, כי הנאשם "מלמל דברים" והעד רשם מה ששמע. לדברי העד, אם היה הנאשם בוחר להיוועץ בעורך-דין הדבר לא היה משנה מבחינתו, ולא היתה מניעה לכך.

לשאלה מדוע לא הועברה הודעה לסניגוריה הציבורית, השיב העד, כי הנאשם לא ביקש לראות עורך-דין.

העד אישר, כי במהלך גבית אמרתו של נאשם 1, שוחח הנאשם טלפונית עם קצין המודיעין באמצעות מכשיר טלפון נייד שנמסר לו על ידי ע.ת. 2, הדבר לא תועד, לדברי העד, משום שלא היה רלוונטי.

העד נשאל מדוע לא רשם דברי נאשם 1 "אני נרקומן רוב הזמן אני מסטול" והשיב כי החקירה דינמית והוא רושם מה שהוא שומע, בקצב הקלדה. כאשר עומת עם כך, כי לא רשם הדברים גם בפעם נוספת בו מסר נאשם 1 דברים דומים, השיב כי אין לו כוונה להשמיט דברים, היות שממילא החקירה מתועדת. העד נשאל מדוע לא נרשמו דברים שנאמרו על ידי הנאשם 1 במהלך העימות והשיב, כי אין טוב ממראה עינים, וכי ניתן לראות שהנאשם 1 השיב לשאלות. לדברי העד, בכל מקרה הנאשם לא היה תחת השפעת סם ("מסטול") במהלך החקירה, היות שלא התנהג כמי שנתון במצב זה.

כשעומת העד עם כך, כי לא תיעד את העובדה שבמהלך החקירה, לקראת סיומה, ביקש הנאשם 1 כוס תה עם 6 – 7 כפיות סוכר, השיב כי אינו זוכר זאת.

לשאלה האם הקריא העד לנאשם 1 את הודעתו עם סיום גביתה, השיב בשלילה. לשאלה מדוע נרשם הדבר באמרה, השיב כי זהו הפורמט של האמרה.

לשאלה מדוע לא נרשמו דברים שהוחלפו בין הנאשמים במהלך העימות, השיב כי קשה לרשום את הכל בלהט הדברים.

בחקירתו הנגדית הנוספת לסניגור 2, השיב העד כי הוא מבין מעט ערבית, אך במהלך העימות נכח ע.ת. 3 שהוא דובר ערבית. לשאלה בנוגע לעריכת מחקרי תקשורת לצורך עימות גרסת נאשם 2, כי נאשם 1 התקשר אליו, מה שהוכחש במהלך העימות על ידי נאשם 1, הפנה את סניגור 2 לצוות החקירה, אך לא יכול היה למסור תשובה לשאלה, למי הועבר התיק ומי אמור היה לבצע פעולות אלה.

ע.ת. 9 רס"ב דוד אסף משמש כרשם מוצגים בתחנת דימונה. הובא לענין שרשרת הסם. ערך המזכר אשר סומן ת/13 בענין העברת הסם למעבדה האנליטית.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, סיפר כי היה מדובר, למיטב זכרונו, בשקית קטנה של סם. המזכר ת/13 נרשם, בדיעבד, לאחר מספר ימים, על פי נותנים מהמחשב.

סניגור 2 לא חקרה את העד.

לאחר שמיעת עדותו של עד זה, הוגשו בהסכמה חוו"ד המעבדה האנליטית (סומנה ת/14) וכן תעודת עובד ציבור בדבר קבלת מוצגים לבדיקה (סומנה ת/15). מחוות הדעת ת/14 עולה, כי הסם שנתפס הוא מסוג הרואין, משקלו נטו 44.62 גר'.

ע.ת. 10 רס"ר אייל סבן משמש אף הוא כחוקר במפלג התשאול של ימ"ר נגב.

גבה את אמרת הנאשם 1 מיום 02.09.12 (סומנה ת/16). לדבריו, דובר השפה הערבית, אך גבה את האמרה בשפה העברית. כמו כן, יתכן שהיה נוכח בחקירת נאשם 2 (ת/11) וזאת משחתימתו מופיעה על דף העדות. לדבריו, אינו זוכר בבירור את חלקו בגבית האמרות הנ"ל היות שלא שימש דמות מרכזית בחקירה נושא תיק זה.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, ציין כי נוהג, בכל חקירה, להזכיר לחשוד את זכותו להיוועץ בעורך-דין, ואם הוא מבקש זאת – מאפשר הדבר. משעומת עם העובדה, כי באמרה ת/16 אין מתועד כי העמיד הנאשם 1 על זכותו כאמור, השיב כי יתכן שנאשם 1 כבר נפגש עם עורך-דין לפני החקירה, ויתכן גם שהודיע לו על זכותו אך הדבר, משום מה, לא הוקלד. משעומת עם כך שגם בתקליטור המתעד גבית האמרה, אין מופיע כי הודע לנאשם 1 זכות ההיוועצות, השיב כי הוא מופתע מהדבר וכי אין לו הסבר לכך.

העד מסר, כי בדרך כלל מאפשר לחשוד לקרוא את האמרה שרשם בטרם יחתום עליה. משעומת עם כך, כי מצפיה בתקליטור המתעד את החקירה, אין תיעוד לדבר, השיב כי הקריא את הדברים בקול בזמן ההקלדה, וכי תמיד נותן לחשוד את דף העדות לפני שהוא חותם. לשאלה, הכיצד נרשם, בשורה 45 ל-ת/16 כי זו היא הודעת החשוד שהוקראה בפניו השיב "זה לא משהו שאני רושם, זה משהו שהוא מובנה בקובץ העדות". עוד הוסיף העד, כי לא היה מדובר בחקירה ראשונית, החשוד כבר נפגש עם עורך-דין קודם לכן. כשעומת עם כך, כי לדברי הסניגור לא נועץ החשוד בעורך-דין, לא לפני גבית אמרתו הראשונה וגם לא לפני גבית האמרה ת/16, השיב כי אין לו הסבר לכך, וזאת משום שלא היה מעורב בגבית האמרה הראשונה.

לשאלה האם יתכן כי העד מסר דברים שלא נרשמו, השיב בחיוב, וזאת משום שלדבריו, "החוקר אינו מכונת הקלטה".

עד עומת עם כך, כי נאשם 1 מסר בחקירתו כי היה "מסטול", כלומר תחת השפעת סם, והדבר לא נרשם. העד השיב, כי לא היתה כוונה לפגוע בזכויות הנחקר.

לשאלה מי הוביל את החקירה בתיק זה, ביקש לעיין בתיק החקירה. לאחר עיון, נמנע מלציין התשובה וציין כי יש תיקים שאין להם מוביל ובמקרה כזה התיק "מתנהל מעצמו" (ר' ע' 92 ש' 1 לפרו').

העד אישר, כי ביקש מהחוקר ע.ת. 3 להשלים משהו שהיה חסר בדוח שרשרת הסם, וזאת לאחר שיחה עם פרקליט. לדבריו, הדבר לא תועד בתיק החקירה היות ש"דבר כזה ... לא חיב להירשם בשום מקום" (ר' ע' 93 ש' 16 – 17 לפרו').

לאחר שנשאל העד, האם ביצע פעולה של חיפוש ט.א. על שקית הסם, הצהירה התביעה, כי אין חוות-דעת לענין ט.א. בתיק החקירה ואין ממצאים בתחום זה.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2, ציין, כי מי שרשום בטופס האמרה כמסביר לחשוד את זכויותיו, אינו בהכרח מי שעשה זאת בפועל, וזאת היות ש"יכול להיות מצב בו המקלידים התחלפו ביניהם, יכול להיות מצב שחוקרים החליפו מקומות ומי שיקליד זה אחד כזה או אחר...". לדבריו, מצב כזה הוא תקין (ר' ע' 98 ש' 1 – 12 לפרו'). לדבריו "יכול להיות מצב שאייל זיטון יזהיר, אייל סבן יחקור, משה כהן יצטרף לחקירה ויחקור וגם יעקב לוי יחקור, בכלל לא משנה מי הזהיר...". העד אישר, כי חתימתו מופיעה על גבי אמרת הנאשם 2 ת/11.

לשאלה האם הוקראה האמרה ת/11 לנאשם 2, השיב העד, כי אינו יודע ואינו זוכר, אך יפתיע אותו אם אף אחד לא הקריא לנאשם 2 את העדות.

כשעומת העד עם כך, שעל פי תקליטור התיעוד של החקירה, נאשם 2 ביקש לראות עורך-דין, העד חייג מספר צלצולים, לאחר מכן ניתק את הטלפון והחקירה המשיכה תוך ש-ע.ת. 7 רושם כי ניסו מספר פעמים להתקשר לעורכת-הדין, לא הושארה כל הודעה, השיב העד, כי אינו יודע איזה אינטראקציה הייתה בחדר החקירות בזמן שלא היה בו, ואף אינו יודע לומר מה היה לפני שהתחילה החקירה הפרונטלית יתכן שאז ניסו השוטרים ליצור קשר עם עורך-דין כזה או אחר. לשאלה האם תועד נסיון של מי אחר ליצור קשר עם עורכת-הדין, השיב העד, כי אינו מתכוון לענות על שאלות שנוגעות לפעולות שבוצעו או לא בוצעו על ידי אחרים (ע' 100 ש' 14 – 15 לפרו').

לשאלה האם יתכן, כי דיווח לחוקר ע.ת. 7 שדיבר עם עורך-דין הוא השאיר לה הודעה, השיב כי שאם כן, צריך להיות לכך תיעוד בתיק החקירה, ואם אין תיעוד בתיק החקירה, סביר להניח שלא עשה זאת, ולא יגיד לחוקר אחר שעשה דבר שלא עשה.

לשאלה כיצד, אם כן, רשום בעדות החתומה גם על ידי העד, כי ע.ת. 7 והעד ניסו מספר פעמים להשיג את עורכת-הדין, ואין תיעוד על כך, השיב "אם כתוב שניסינו, כנראה שניסינו, ואם לא ענו לנו אז לא ענו לנו".

לבקשת סניגור 1, כי יצפה בתקליטור ויצביע על הניסיונות לאיתור עורכת-הדין, השיב העד כי אינו צריך לצפות בתקליטור.

בחקירתו החוזרת הסביר העד, כי הקריא האמרה לנאשם 1 תוך כדי הקלדתה. עוד הוסיף, כי מצפיה בתקליטור ראה את עצמו מנסה לחייג לעורכת-הדין פעם אחת בלבד, אך לדבריו הנאשם 2 נפגש עם עורך-דין באותו היום לפני החקירה.

בחקירה נוספת, ברשות על ידי סניגור 2, עומת העד עם העובדה, כי הנאשם 2 ציין, שאכן פגש עורך-דין אך לא דיבר עמו, ואף לא היתה לו הארכת מעצר באותו היום, השיב כי ענה מה שענה מתוך צפיה בדיסק ולא מתוך זכרונו, ובכל מקרה לא היה מדובר בחקירה ראשונה של החשוד.

לאחר חקירתו של עד זה, נתקבלו התקליטורים המתעדים גבית האמרות ת/11 ו-ת/16, סומנו ת/11א' ו-ת/16א', בהתאמה, בכפוף להעדת מפעיל ציוד ההקלטה בהמשך.

ע.ת. 11 רס"מ גדי חדד הובא לעדות לצורך אישור הגשת התקליטורים ת/11א'; ת/16א'; ת/3א'; ת/12א'. כן הוגש תקליטור נוסף המתעד את גבית האמרה ת/2, אשר סומן ת/2א'.

בחקירתו הנגדית לסניגור 1, הסביר, כי התקליטורים לא הוקלטו באמצעות מערכת "ענבל", אלא באמצעות מערכת אחרת, שפרטיה חסויים. לדבריו, לא בכל המקרים הפעיל הוא עצמו את המערכת. לעתים הפעילו אותה חוקרים אחרים, אך ניתן לאתר באמצעות היומן מי ביצע כל הקלטה.

בחקירתו הנגדית לסניגור 2 אישר, כי בטפסי מ.ט. לא נרשם, מתי הופסקה ההקלטה, אך ניתן לראות זאת מתוך התקליטור עצמו. העד עמד על כך, כי אף אחת מההקלטות בתקליטורים אינה ערוכה.

טופס מ.ט. שערך העד הוגש על ידי ההגנה וסומן נ/4.

עד כאן פרשת התביעה.

פרשת ההגנה

במסגרת פרשת ההגנה נשמעו עדויות שני הנאשמים, אשר בחרו להעיד לאחר שהוסברו להם זכויותיהם. כן נשמעה עדותו של רס"ל משה אואקנין, אשר זומן מטעם נאשם 2.

ע.ה. 1 נאשם 1 מסר, בתגובה למעצרו, כי אין לו מה לאמר (ראה ת/1).

בשימוע שנערך לענין מעצרו (נ/2) מסר "אני לא יודע על מה אני נעצר".

באמרתו הראשונה, אשר נגבתה בסמוך לאחר מעצרו ,ביום 23.08.2012 שעה 20:46 (ת/12) מסר, כי הוא נכה, אינו עובד מזה כארבע שנים, אינו יודע קרוא וכתוב. השתחרר מאשפוז ביום ששי שלפני מעצרו (24.08.2012) ולאחר מכן שהה בביתו ברהט. ביום ראשון שלפני מעצרו (26.08.2012) שהה אצל חברתו בבאר שבע מהבוקר עד אחה"צ ולאחר מכן שהה בביתו ברהט. אינו זוכר כי יצא מביתו בערבו של יום 26.08.2012, אך הוסיף כי היות שמשתמש בסמים אינו יודע. ביום שני 27.08.2012, ערב מעצרו, לא היה אצל חברתו אלא בחתונה ברהט, בנוכחות כ- 50 איש לרבות ילדיו הגדולים. לאחר מכן חזר לביתו ברהט סביב שעה 20:00 והשתמש בסם. ביום שלישי 28.08.2012, יום מעצרו, הלך לבדיקת דם במרפאה ברהט, לאחר מכן נסע לחברתו בבאר שבע, חזר הביתה לרהט ולא מצא את רכבו, אנשים מסרו לו שרכבו נצפה ליד להבים, הלך להביא את האוטו, היה תחת השפעת סם ("מסטול"). הגיע לרכבו בטרמפ עם המכונה "אבו ואסים". אינו יודע שהיו סמים ברכבו, לא ראה סמים. לא נגע בסמים. אינו זוכר מתי רכש סמים לאחרונה. אינו מצליח למסור פרטים של אותו "אבו ואסים" וגם אינו מזהה את תמונת הנאשם 2 שהוצגה לו במהלך החקירה. עוד סיפר, כי משתמש בסם מסוכן מסוג הרואין, המכונה "קוק" בשפת הרחוב. משתמש בסמים כל חייו. כמות בת 100 גר' מספיקה לו לשבועיים שלושה. מוסיף כדורי "קלונקס" לחיזוק השפעת הסם ("הסוטול"). בני משפחתו אינם רוצים שיעשה "בושות" לשבט ועל כן מארגנים לו מדי פעם סך בן 3,000 ₪ המספיק לו לשם רכישת סם במשקל 40 עד 60 גר'. את הסמים רוכש מאדם מסוים בשם יוסף בסמוך לשוק הבדואי.

לאחר גבית האמרה הראשונה נערך עימות בין שני הנאשמים (ת/3). במהלך העימות מסר, כי נתון תחת השפעת סם ("בסטלה"), ובקש "תנו לי יומיים" (גליון מס' 1 ש' 4). נאשם 2 הטיח בפניו, כי התבקש על ידו להסיעו לצומת להבים היות שמסר שרכבו תקוע שם, כי לא ידע על הסמים, כי נאשם 1 ירד מהרכב, הלך 30 – 40 מ', נאשם 2 נשאר ברכב, אחרי כן המשטרה עצרה אותם ואז ראה שנפלה מידיו של נאשם 1, או שהשוטרים לקחו מידיו, שקית עם סם. כמו כן הטיח בפניו כי בנו עומד להתחתן היום. בתגובה מסר הנאשם 1, כי מבקש שיקחו את נאשם 2 הביתה, ואמר לנאשם 2 כי יקחו אותו הביתה, עליו להרגע היות שמסבך את עצמו. נאשם 1 הוסיף, בגליון מס' 2 ש' 24 – 25: "אם אתם אומרים שאתם אומרים שזה סם הוא שלי, אז על מה אתם מחזיקים אותו תנו לו ללכת הביתה מה הבעיה". חזר על כך בגליון מס' 3 ש' 46, וכן מסר באותו גליון, ש' 59 – 62: "אם אני אומר שזה שלי אתם משחררים את ג'מיל? ... אתם טוענים שזה סם ואתם אומרים שזה שלי שנפל לי מהיד ואם זה מרצה אותכם ואתם משחררים אותו אני יגיד (כך במקור) שזה שלי". ובהמשך בגליון מס' 4 ש' 67 – 68: "אני רואה שאדם שיש חתונה לבנו הבכור הגדול ואני רואה שאדם עומד להתמוטט ואני לא אכבת (כך במקור) לי להגיד שזה שלי שהאדם ילך לחתונה של הבן שלו". נאשם 1 אישר, כי נאשם 2 הוא אותו "וסים" כי אין לו קשר לסם. אף מסר במפורש, כי הסמים אינם של נאשם 2 (גליון מס' 4 ש' 70). כן הוסיף, מספר פעמים, כי אם טוענים שהחזיק בסם מבקש שיבדקו ט.א. (גליון מס' 2 ש' 34).

באמרתו השניה מיום 02.09.2012 שעה 18:20 (ת/15) מסר כי נאשם 2 משקר כאשר אומר, שנאשם 1 התקשר אליו ובקש ממנו להקפיץ אותו לצומת להבים, וכן משקר כשאומר כי ראה את השוטר מוציא שקית מידו של נאשם 1. לשאלה האם שיקר באמרתו הראשונה ת/12, מסר כי היה מבולבל ואינו יודע אם לא שיקר, היה בלחץ. אישר, כי נהג בלילה ברכבו, בדרך עפר. עשה כן כי היה עם מישהי ולא רצה שידעו. זה היה ערב מעצרו, בין השעות 21:00 עד 01:00. בגלגל רכבו נגרם תקר ("פנצ'ר") ולכן חזר לביתו ברהט רגלית. אינו חושב שרשיון הנהיגה שלו נשלל.

בחקירתו הראשית בבית המשפט סיפר, כי הוא בן 42, סובל נכות, אינו עובד, נשוי בשנית ואב לשמונה. נוהג להשתמש בסמים. לטענתו, ערב היום בו נתפס בעבירה, נסע ביחד עם ידידה, אשר נמנע מלמסור את פרטיה בהיותה נשואה, לחורשה הסמוכה לישוב להבים. מחשש כי השניים יתגלו בדרכם חזרה, הותירו את הרכב במקום וחזרו לביתם, בישוב רהט, בהליכה רגלית. ביום המצוין בכתב האישום פנה אל נאשם 2 וביקש ממנו כי יסיע אותו למקום בו הותיר את רכבו, על מנת להחזיר את הרכב הביתה. הסם שנתפס - לא נתפס ממנו ואינו יודע מהיכן ה"בחורה" (ע.ת. 4) הביאה אותו. היא הביאה את הסם בחלוף 5 – 7 דקות ממעצרו, מאזור הצומת. לדברי הנאשם 1, השתמש בסם בכמות בת מספר גרמים, מעורבב עם כדורי "קלונקס" לצורך חיזוק השפעתו, בצהרי היום בו נתפס, ובעת חקירתו היה תחת השפעת סם ("מסטול"). לדבריו, קצין המודיעין עמו שוחח טלפונית במהלך חקירתו, אמר לו, כי אם יגיד שהסמים שלו, יעזור לו להשתחרר.

נאשם 1 אישר, כי במהלך העימות אמר לחוקרים "אם זה מרצה אותכם, ואתם משחררים אותו (את הנאשם 2 – ר.ס.) אז אני אגיד שזה שלי", אך לדבריו אמר זאת לאחר שראה שמלחיצים את נאשם 2.

לדברי נאשם 1, איש מהחוקרים לא הקריא לו את חקירותיו, והוא אינו יודע קרוא וכתוב.

לדברי הנאשם, לא מצא את רכבו במקום, התקשר לביתו ואז נמסר לו שאחיו כבר הלך להביא את האוטו.

לבקשת סניגור 2, ובהסכמת הצדדים, בהתאם להוראות סעיף 180 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, התיר בית המשפט חקירה נגדית מטעמה טרם שהתביעה תחקור את נאשם 1 ובתשובה לשאלותיה מסר, כי אם אמר שהיה תקר ("פנצ'ר") בגלגל, היה זה היות שהיה תחת השפעת סם, אך האמת היא שהיה עם בחורה במקום. לא חפץ לחשוף את פרטי הבחורה עימה שהה, היות שאחיה הוא איש משמר הגבול.

לדבריו, הלך לחורשה גם כדי לשתות אלכוהול, מה שאינו יכול לעשות בביתו.

לדבריו, לא סיפר לנאשם 2 כי הרכב הושאר במקום בשל כך ששהה עם אותה בחורה, אלא מסר לו כי הרכב תקוע בגלל התקר (פנצ'ר), או יתכן גם שמסר לו שנגמר ברכב הדלק.

לדבריו, יכול לסיים כמות בת 100 גרם הרואין בתוך 18 – 22 יום. משתמש בסם מסוג הרואין בכמות גדולה, עד שהוא נופל. נוהג לרכוש כמויות בנות 40 – 60 גרם תמורת כ – 3,000 ₪.

נאשם 1 אישר, כי הכמות שנתפסה אצלו היא מסוג הכמויות אותן נוהג לרכוש, אך לדבריו הסם הובא על ידי ע.ת. 4 ולא נתפס אצלו.

הנאשם הכחיש, יום קודם למועד מעצרו, נהג ברכבו באזור צומת שרה לכיוון צומת חטיבת הנגב באזור צומת גורל, בכניסה לכלא באר-שבע. לשאלה כיצד מסביר, כי בוצע מעקב אחר רכבו והוא נצפה במסלול המתואר באותן שעות השיב בשאלה, מדוע המשטרה לא עצרה את רכבו. הנאשם 1 עמד על כך, כי ערב קודם הרכב שהה בחורשה ולא במקומות המתוארים בדוח המעקב. ציין, כי קיימים כלי רכב רבים דומים "יש מיליון יונדאי בישראל".

הנאשם 1 אישר, כי שיקר כאשר מסר שבמהלך הלילה הקודם שהה בביתו, וזאת על מנת שאשתו לא תדע. לדבריו, בחקירתו השניה החליט לומר את האמת.

לדבריו, מכיר את נאשם 2 מלשכת העבודה בה נהגו לחתום שניהם כדי לקבל הבטחת הכנסה מהמל"ל.

לדבריו, בתחילה מסר כי אינו מכיר את נאשם 2 וזה היה בשל היותו תחת השפעת סם. לאחר פרק זמן קצר, במהלך העימות, זיהה אותו, אלו תופעות שנגרמו בשל הסם שלקח.

לדבריו, לא סיפר בחקירתו על כך שהשתמש בסמים בצוהרי היום בו נעצר, וזאת על מנת שלא להפליל את עצמו.

לדבריו, מכשיר טלפון נייד שחור שנתפס ברכב אינו שלו, וזאת למרות דברים שמסר במהלך העימות.

לשאלה כיצד התכוון לנהוג ברכבו ולהחזירו, אם היה תחת השפעת סמים כה חזקה, השיב כי אכן רצה לנהוג ברכב, ולמזלו לא מצא את הרכב, "אחרת לא הייתי פה".

בחקירתו הנגדית לתובעת מסר, כי היכרותו עם נאשם 2 שטחית, אך מספר פעמים יצא להם להשתמש בסם יחדיו. בדרך כלל אינו מתקשר לנאשם 2.

לשאלת התובעת מדוע לא סיפר באמרתו ת/12 שהשתמש בסמים ביום מעצרו השיב "בסדר זה דברים קטנים... שלא התיחסתי אליהם". עם זאת, ציין סניגורו כי מסר מספר פעמים שהוא תחת השפעת סם ("מסטול").

לשאלה מה היה ההיגיון לחזור הביתה ברגל, הרי גם כך ניתן לזהות את נאשם 1 ואת הבחורה שעמו, השיב כי צעד במסלול שבו לא יתגלה, וזאת למרות שבחורשה שוהים אנשים רבים, או כדבריו "כל רהט הולכת לשתות שם. ברהט יש 80,000 איש".

לשאלה כיצד יכול היה למצוא את רכבו, או להסביר לנאשם 2 היכן הרכב, אם היה תחת השפעת סם כל כך חזקה, השיב שלמרות היותו תחת השפעת סם "כשאתה קם ועומד על הרגלים אתה הולך".

לשאלה, אם המרחק מהמקום בו השאיר את הרכב לביתו עומד על 3 ק"מ בלבד, כפי שמסר הנאשם 1, מדוע לא חזר להביא את הרכב רגלית, השיב כי יתכן שהתקשר לבני המשפחה על מנת שיאספו אותו והם לא היו יכולים.

לשאלה, הכיצד מצפה נאשם 1 שבית המשפט יאמין, שלמרות שהוא משתמש בסם וניתפס עם סם אותו הוא נוהג לעשן, הסם אינו שלו, השיב "יאמין לי, לא יאמין לי". (ר' ע' 188 ש' 6 לפרו').

ע.ה. 2 נאשם 2 מסר, עם מעצרו, כי אין לו מה לאמר (ראה דוח המעצר ת/10).

באמרה שנגבתה בסמוך לאחר מעצרו, ביום 28.08.2012 שעה 21:14 (ת/2), מסר כי אינו עובד, חי מהבטחת הכנסה, נשוי ואב לשבעה. בנו הגדול נסים מתחתן ביום א' הקרוב שלאחר המעצר. אשתו אינה עובדת. יש לו רכב – בו נעצר – הרשום על שם רעיתו. הוא המשתמש העיקרי ברכב. יש לו רשיון נהיגה. מסר את מספר הטלפון שלו וכי מכשיר נוסף שנתפס שייך לנאשם 1. מסר כי אין לו קשר מיוחד עם נאשם 1. מכיר אותו על רקע עישון סמים, עישנו יחד שבוע קודם באזור צומת גורל. רואה את נאשם 1 בערך פעם בחודש. ביום מעצרו שהה באוהל החתונה של בנו בהכנות לחתונה, נאשם 1 התקשר ובקש, כי יקפיץ אותו ליד להבים, הבטיח כי ישים לו דלק, כי רכבו מקולקל ויש בו תקר ("פנצ'ר"). חצי ק"מ לפני צומת להבים בקש ממנו נאשם 1 לרדת לשטח, התרחק מהרכב כ- 50מ', חזר אליו, מסר כי דיבר עם בנו ואולי הוא לקח את הרכב. בדרך חזרה הביתה נעצרו על ידי המשטרה. לא ראה מה נאשם 1 עשה כשהשוטרים עצרו אותם אך ראה, באותה העת, כי בידי נאשם 1 שקית והשוטרים לקחו אותה ממנו (ת/2 גליון מס' 3 ש' 45). אינו מעשן סמים מדי יום, לא רכש סמים מנאשם 1, נוהג לרכוש סם מתל שבע. כשעישן עם הנאשם 1, לפעמים האחרון הביא את הסם ולפעמים נאשם 2. זו הפעם הראשונה שנאשם 1 בקש ממנו להקפיץ אותו לצומת להבים. הכסף שנתפס עליו, בסך 815.50 ₪, נלקח מבנו עקב החתונה. מאשר כי מכונה "אבו נסים". נאשם 1 לא הספיק לתדלק את רכבו.

לאחר גבית אמרתו הראשונה נערך בין השניים עימות (ת/3), תכנו מפורט בסקירת עדותו של נאשם 1 לעיל. בנוסף, יצוין כי בשלב מסוים פנה נאשם 2 ישירות לנאשם 1, בשפה הערבית, ואמר לו: "אם לא היתה החתונה של נסים הייתי יושב 100 שנה, תגיד שזה שלך שאני ישתחרר (כך במקור) הביתה", ובכה.

באמרתו הנוספת מיום 02.09.2012 שעה 15:35 (ת/11) מסר, כי מבקש להיוועץ בעורך-דין. על פי הערה שנרשמה, ניסו החוקרים מספר פעמים להתקשר לעורכת-הדין שלו ולא היה מענה, הושארה הודעה. הכחיש כי דיבר עם נאשם 1 בשפה הערבית במהלך העימות וכי אמר לו הדברים המצוטטים לעיל. חזר על גרסתו מהאמרה ת/2, בשינוי פרט אחד, כי כבר במהלך הנסיעה מסר כי אינו רואה את הרכב, יתכן שבנו לקח אותו, התקשר נאשם 1 לבנו שלא ענה לו לטלפון, וכי מטרת העצירה היתה כי נאשם 1 יטיל את מימיו (ת/11 גליון מס' 2 ש' 22 – 25).

כשהוטח בפניו, כי הסם לא נתפס מידיו של נאשם 1 אלא מרצפת הרכב לאחר שנאשם 1 קרע את השקית וזרק אותה על הרצפה בנסיון להשמיד ראיה, השיב כי לא ראה זאת, כי ראה את השקית בידי המשטרה, ולאחר מכן חזר על כך, כי ראה שוטר לוקח את השקית מידיו של נאשם 1 (שם, ש' 32 – 37).

בחקירתו הראשית בבית המשפט סיפר, כי אינו עובד, חי מהבטחת הכנסה, נשוי ואב לשבעה.

לדבריו, מכיר את נאשם 1 משירות התעסוקה וגם ממקומות "איפה הנרקומנים משתמשים". לדבריו, גם הוא משתמש בסמים, אך בתדירות נמוכה יותר, פעם בשבועיים, פעם בחודש.

לדבריו, בנו אמור היה להתחתן, ולכן לא היה מתעסק בתחום הסמים באופן מודע באותו הערב. אלא, שנאשם 1 התקשר אליו וביקש ממנו להקפיץ אותו לצומת להבים, כי רכבו תקוע שם ואף הציע לתדלק את רכבו בסכום של 50 ₪. נאשם 2 אסף את נאשם 1, נסע לכיוון, על הכביש היה פקק תנועה, דלתות רכבו לא היו נעולות, שוטר הגיע לחלון הרכב, אמר לנאשם 2 לא לזוז, נאשם 2 השיב "בסדר", לא התנגד. שאל מה קרה והשוטר אמר לו שברכבו יש סם. כשהוציאו אותו מהרכב, הסתכל לכיוון נאשם 1 ואז ראה שקית שהיתה בידו של נאשם 1, אותה לקחה ממנו המשטרה. לדבריו, לא הבחין בשקית הסם טרם המעצר. לדבריו, אף פעם לא החזיק סם בכמויות כאלה.

לדבריו, במהלך גבית אמרתו הראשונה, ביקש מהחוקר ע.ת. 3 שיסביר לו את המילים "קשירת קשר", "זכות היוועצות", "הימנעות מלהשיב", "הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו", אך החוקר השיב לו כי יסביר לו זאת אחרי החקירה. לדבריו, ביקש להיוועץ עם עורך-דין ולא התאפשר לו הדבר.

לדבריו, גם ביום בו נחקר שנית, לא פגש בעורך-דין.

לדבריו, במהלך העימות פנה לנאשם 1 וביקש שיודה שהסם שלו, בהיותו של נאשם 2 ערב חתונת בנו.

לדבריו, נאשם 1 לא שילם לו בסופו של דבר 50 ₪ בעבור הנסיעה כפי שהבטיח.

בהסכמת הצדדים, בהתאם להוראות סעיף 180 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, התיר בית המשפט לסניגור 1 לחקור את נאשם 2 בחקירה נגדית טרם שיחקר על ידי התביעה.

לדבריו בחקירה הנגדית, מכיר את נאשם 1 5 – 6 שנים. היחסים ביניהם היו תקינים. יחד עם זאת, לא היה לוקח את נאשם 1 ברכבו לו ידע שיש בידו סמים. נאשם 1 ביקש, במהלך הנסיעה, לעצור בצד כדי שיוכל להטיל את מימיו, אך כשחזר לרכב לא הבחין שהוא נושא עמו סמים.

לדבריו, לפחות ארבעה שוטרים באו לעצור את נאשם 1.

נאשם 2 עמד על כך, כי ראה את איש המשטרה לוקח סמים מידיו של נאשם 1 (ר' ע' 195 ש' 10 – 14 לפרו'). לדבריו, גם הוא וגם המשטרה יודעים למי שייך הסם.

בחקירתו הנגדית לתובעת נשאל, הכיצד זה מצא, במהלך ההכנות לחתונה, זמן לקחת את נאשם 1, ומדוע לא הפנה אותו למישהו אחר, מה גם, לנאשם 1 יש משפחה גדולה שיכולה לסייע לו. השיב, כי נאשם 1 בחר להתקשר אליו, הוא האמין לו ויצא עמו למקום. נאשם 2 אישר, כי על אף שנאמר לו שרכבו של נאשם 1 תקוע, לא נטל עמו כלי עבודה לצורך תיקון, וזאת כי לכל רכב יש כלים מתאימים לתיקון תקר ("פנצ'ר").

לדברי נאשם 2, נאשם 1 התנהג בצורה רגילה ולא היה תחת השפעת סם ("מסטול").

כשעומת עם סתירות בדבריו בנוגע לשאלה מתי התברר, כי רכבו של נאשם 1 אינו במקום ונלקח על ידי בנו, השיב כי לא שיקר, התכוון לאותם הדברים ומקור הסתירה בשליטתו בשפה העברית. למרות זאת, אישר כי בבית המשפט אין לו בעיה להיחקר בעברית (ר' ע' 199 ש' 14 – 15 לפרו').

לדבריו, הכסף שנתפס עליו בסך כ- 800 ₪, נמשך על ידו באותו היום מהבנק, לצורך רכישת דברים לחתונת בנו.

לשאלה הכיצד מבקש נאשם 2 שיאמינו לו, שלמרות שהלך עם אדם שנוהג לעשן עימו סמים, עם כסף בכיס ולאותו מקום בו עישן בעבר עם נאשם 1 סמים, לא היתה מטרת הנסיעה קשורה לסמים, השיב "בית המשפט יקבע" ועמד על כך שאין לו קשר לסמים.

ע.ה. 3 רס"ל משה אואקנין הוזמן על ידי סניגור 2. העד משרת כבלש ביחידת מגן, העוסקת בחשיפת עבירות סם. העד סיפר, כי עקב אחר הרכב שבשימושו של נאשם 1, יום קודם למעצרם של הנאשמים (רכב יונדאי מ.ר. 90-852-51). זיהה את הרכב בכלא באר-שבע, לאחר מכן חלף הרכב בצומת שרה לכיוון צומת חטיבת הנגב, בהמשך זוהה באזור צומת גורל. הרכב נסע באופן פראי תוך עקיפות מסוכנות. הדבר היה בתאריך 27.08.12 בין השעות 22:30 – 23:30. העד לא ציין, כי זיהה את נהג הרכב.

עד כאן פרשת ההגנה.

טענות הצדדים

בסיכומי התביעה, מדגישה התובעת המלומדה, כי ע.ת. 1, ע.ת. 4 ו- ע.ת. 5 זיהו את נאשם 1 מחזיק בסם.

אשר לטענות בנוגע למחדלים בדרך ביצוע החקירה טוענת התביעה, כי מהתנהגותו של נאשם 1 ניתן היה לראות כי השיב לענין, ולא התנהג כמי שהינו תחת השפעת סם. שני הנאשמים שלטו בשפה העברית, ואף בבית המשפט העידו בשפה העברית ולא ביקשו מתורגמן. אשר לטענות בדבר אי רישום חלק מהדברים שנשמעו במהלך החקירה נאמר בסיכומים, כי ממילא החקירה והעימות מתועדים חזותית ולכן אין לכך חשיבות. אשר לטענה, כי אמרות הנאשמים לא הוקראו להם טרם שהתבקשו לחתום עליהם, מאמצת התביעה את דברי החוקרים, כי במהלך הקלדת האמרות, מקריאים בקול את אשר מקלידים.

ובנוגע לפגמים מתן זכות ההיוועצות – אין בסיכומי התביעה הכחשה של טענות אלה, ואולם, טוענת התביעה, כי שני הנאשמים לא הודו בביצוע העבירה במהלך חקירתם, ומשכך אין נפקות להלכות הנוגעות לפסילת הודיה, בשל אי מתן זכות ההיוועצות.

מבקשת התביעה להתמקד ב"יש" הראיתי, ולא ב"אין", כלומר לא להתמקד במחדלי החקירה אלא בראיות שהוצגו.

מפרטת התביעה סתירות וחוסר היגיון בגרסתו של נאשם 1, למשל בנוגע לטענה, כי השאיר את רכבו באזור להבים והלך ברגל; כי ידע היכן השאיר את הרכב אך לעומת זאת, נדרש לכך שבני משפחה יאמרו לו שרכבו נצפה ליד להבים, כדי לנסוע למקום.

אשר לנאשם 2, אין התיחסות מיוחדת בסיכומי התביעה, ואין עתירה להפעיל כנגדו חזקה כלשהי. ההתיחסות היחידה אליו בפרק ראיות התביעה, תחת הכותרת "סיכום פרשת התביעה", כאשר מצוין, כי הרכב בו נתפסו הנאשמים, הינו רכבו של נאשם 2. בהמשך, בפרק ראיות ההגנה, טוענת התביעה, כי צירוף המקרים במסגרתו סייע הנאשם 2, לטענתו, לאחר שהוא נוהג לעשן עמו סמים, כאשר בכיסו נתפסו כ- 800 ₪, אינה מתיישבת עם טענתו, כי לא ידע דבר על החזקת הסמים, וכי "נראה כי הנאשם ידע או לפחות חשד בכך שהנאשם 2 לוקח אותו לעשן סמים" (עמוד לפני אחרון לסיכומי התביעה).

בסיכומי ההגנה מטעם נאשם 1, נטען כי התביעה לא הוכיחה שנתפס אצל נאשם 1 סם מסוכן. הסם עצמו לא נרשם כמוצג בכתב האישום, אף לא הובא לפני בית המשפט. אמנם, הוגשו תעודת עובד ציבור וחוות דעת המעבדה האנליטית (ת/15 ו- ת/14, בהתאמה), אך קיימים, לשיטתה של ההגנה, מחדלי חקירה ופגמים בשרשרת הסם, המונעים קישורו של הסם שהועבר למעבדה עם החומר שנתפס אצל נאשם 1.

כך, מדגישה ההגנה, כי לדברי ע.ת. 4 תפסה את שקית הסם ועטפה אותה בכפפה, ומשם הכניסה אותה לשקית מאובטחת. העדה אינה מצינת, כי אטמה את השקית כנדרש. לא זו אלא, בחוות הדעת ובתעודת עובד הציבור (ת/15 ו- ת/14) אין מתואר, כי הסם שנתקבל במעבדה היה עטוף בכפפה. על פי דוח שרשרת הסם ת/5, הוחזק הסם אצל ע.ת. 4 כשעתיים וארבעים, ובשעה 19:40, הועבר לחוקר ע.ת. 3. גם ע.ת. 3 אינו יכול להיזכר האם השקית היתה סגורה. בחקירתו הנגדית, אישר ע.ת. 3, כי את מספר השקית השלים בדוח שרשרת הסם, יום – יומיים לאחר עריכתו. מכאן, טוענת ההגנה, אין ודאות כי המדובר באותה שקית סם שנתפסה בשטח. ההגנה טוענת, כי על אף דבריו של ע.ת. 3, לפיהם הסם שנתפס הועבר על ידו מיד לכספת, הרי הוצג הסם לנאשמים במהלך חקירתם, מבלי שהדבר מצוין בדוח שרשרת הסם, כי הסם נמשך מהכספת לצורך כך. היות שהצגת הסם לשני הנאשמים היתה עוד באותו הערב, טוענת ההגנה, כי אין זה הגיוני שהסם הושם בתוך הכספת כלל. עוד טוענת ההגנה, כי בניגוד לדברי ע.ת. 3 כי לכספת מפתח אחד בלבד, העיד ע.ת. 8 כי לכספת שתי מפתחות.

יתר על כן, ע.ת. 9 אשר שימש כרץ לצורך העברת הסם למעבדה האנליטית, אישר כי המזכר המתעד את פעולותיו (ת/13) נרשם כשבוע לאחר העברת הסמים על ידו למטה הארצי, ורק לאחר בקשה להשלמת חקירה. ואילו ע.ת. 10 מאשר, כי מספר השקית המאובטחת נתווסף לדוח שרשרת הסם ת/5 רק כהשלמת חקירה מאוחרת לבקשת הפרקליטות, כאשר המדובר בהשלמת חקירה שאינה מתועדת.

אם לא היה די בכך, טוענת ההגנה, כי ע.ת. 2 העיד שנתפס סם בכמות גדולה בהרבה בת 467 גרם.

עוד טוענת ההגנה, כי חרף בקשותיו החוזרות ונשנות של הנאשם 1, וחרף העובדה, כי לא עלה מעדויותיהם של עדי התביעה, כי הנאשם 1 נגע בשקית כשידיו אינן חשופות, כאשר מתואר במפורש, כי הנאשם 1 קרע את השקית בניסיון להשמיד הראיה, לא נבדקו ט.א. מהשקית. בכך, אבדה להגנה ראיה שיכולה היתה לשפוך אור על העובדות ולאמת טענת הנאשם 1, כי לא נגע בשקית הסם.

לטענת ההגנה, לאחר שעלה, כי שני המסמכים העוסקים בשרשרת הסם (ת/5 ו- ת/13) נרשמו באיחור, ומשלא נבדקו ט.א. על שקית הסם, נותר ספק סביר בשאלה, האם הסם שהועבר למעבדה האנליטית הוא אותו הסם אשר נתפס בשטח, והאם המדובר בסם שניתן לשייך אותו לנאשם 1.

מוסיפה ההגנה וטוענת לפגיעה בזכות ההיוועצות של נאשם 1 ולהשמטת פרטים רבים שנמסרו על ידו במהלך האמרות והעימות, לרבות, כי מבקש להתיעץ עם עורך דין; כי נתון תחת השפעת סם; כי מבקש כוס תה עם שש-שבע כפיות סוכר; שיחה עם קצין מודיעין אשר לא תועדה; כי הסם נתפס מחוץ לרכב והבלשית (ככל הנראה הכוונה לע.ת. 4) אמרה "מצאתי מצאתי" ליד הרכב בחוץ.

ההגנה – סניגור 1 – אף מפרטת סתירות בדברי נאשם 2, בין עדותו בבית המשפט לבין מה שמסר באמרותיו במשטרה, בנוגע לשאלה האם הבחין בסם בידיו של נאשם 1, כאשר באמרתו ת/11 מסר, כי ראה את שקית הסם רק בידי המשטרה.

כל אלה, לשיטתה של ההגנה מקימים ספק סביר בנוגע לאחזקת הסם על ידי נאשם 1, ומן הדין שיביאו לזיכויו.

בסיכומי ההגנה מטעם הנאשם 2 – טוענת סניגור 2, כי התביעה לא עמדה בנטל להוכחת ידיעה והסכמה מצדו של נאשם 2, לאחזקת הסם על ידי נאשם 1, וכי נותר על כנו ספק בענין זה. מדגישה סניגור 2 כי הסם נתפס בין רגליו של נאשם 1, שעה שנאשם 1 התעסק עמו; כי נאשם 2 שיתף פעולה בחקירה מיד עם מעצרו, לא נקט בכל צעד המעורר חשד, וטען לכל אורך הדרך, כי הסם אינו שייך לו אלא לנאשם 1. לטענת ההגנה, נאשם 2 זעק לחפותו, באופן אותנטי, וזו הסיבה לכך שדרש שנאשם 1 יקח אחריות על מעשיו ויודה באחזקת הסם.

מדגישה ההגנה, כי לא היה מידע מוקדם הקושר את נאשם 2 לעיסוק בסם בפרשה הנוכחית.

מפרטת ההגנה את הסתירות בגרסאותיו השונות של נאשם 1, וניסיונותיו להתחמק ממתן תשובות, הן בנוגע לשאלת היכרותו עם נאשם 2; הן בנוגע למועדים בהם צרך, לכאורה, סמים; בנוגע למעשיו ערב מעצרו; בנוגע להיותו בעל רישיון נהיגה; בנוגע למכשיר טלפון נייד שהחזיק.

מדגישה סניגור 2, כי נאשם 1 הודה, כי נוהג להחזיק סם מסוכן מסוג הרואין בכמויות הדומות לכמות שנתפסה במקרה זה, כדבר שבשגרה.

מצינת סניגור 2, כי נאשם 1 מסר מספר אמרות מפלילות במהלך העימות ואף במהלך חקירתו בבית המשפט.

אף בענינו של נאשם 2, מפרטת ההגנה שורה של מחדלי חקירה בנוגע לאי מתן זכות היוועצות; השפה בה נחקר נאשם 2; אי הסבר זכויותיו בצורה שיכול היה להבין; אי הקראת האמרה טרם חתימתה. לטענת ההגנה, הפרת זכות ההיוועצות איננה רק פגיעה טכנית, כי אם מנעה מהנאשם 2, לדרוש, בזמן אמת, בדיקת גרסתו. כך, לשיטתה של סניגור 2, לו היה נאשם 2 זוכה לייעוץ משפטי, דורש היה לבצע בדיקת ט.א. בשקית הסם שנתפסה; מחקרי תקשורת אשר עשויים היו להפריך הטענה בדבר הקשר בינו לבין הנאשם 1; בדיקת DNA.

טוענת ההגנה, כי על פי הפסיקה היה על התביעה להוכיח דבר מה נוסף המצטרף לאחזקה הקונסטרוקטיבית, והמצביע על ידיעה והסכמה של נאשם 2 להחזקת הסם, לצורך הרשעתו בדין. התביעה לא עמדה בנטל זה.

דיון והכרעה – נאשם 1

לאחר ששמעתי את העדויות והוצגו לפני מכלול הראיות, באתי לכדי מסקנה כי התביעה הכללית עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח אשמתו של הנאשם 1 מעבר לכל ספק סביר, כנדרש בפלילין.

אין מחלוקת, כי החומר שהגיע למעבדה האנליטית ושנבדק שם, הינו סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל נטו 44.62 גר'.

מצאתי ליתן אמון בדבריהם של ע.ת. 1, ע.ת. 4, ע.ת. 5 אשר, הבחינו בנאשם 1 אוחז בשקית הסם, ואף מתנהג באופן מחשיד בניסיון לשבש החקירה ולהשמיד הראיה, בכך שקרע השקית וניסה לפזר הסם.

אמנם, עלה בידי ההגנה להצביע על פגמים בשרשרת הסם, ובעיקר הכוונה לכך, שאין עדות, ששקית הסם נאטמה כנדרש, וכן מספר השקית כמופיע בדוח שרשרת הסם ת/5 וכן האמור במזכר ת/13, מולאו בדיעבד.

כן צודקת ההגנה, כי ראוי היה לבדוק ט.א. משקית הסם, ביחוד כאשר עלה מן הראיות, כי נאשם 1 נגע בשקית, ולא נטען על ידי מי מהמעורבים נגע בה בידיים שאינן חשופות בעת שהחזיק בה.

יחד עם זאת, את הפגמים המתוארים יש לבחון אל מול האמון שניתן בעדויות הבלשים כמפורט לעיל. ודוק: ע.ת. 3, ע.ת. 9, ע.ת. 10 לא התכחשו לפגמים בדוחות שנרשמו על ידם, ומסרו הסבר בנוגע למילוי הפרטים בדיעבד. הגם שהתנהלות זו אינה תקינה, לא מצאתי ראיות כלשהן כי ההשמטות האמורות נעשו בכוונת מכוון, ולא מצאתי כי פוגמות בגרסאות אנשי המשטרה בנוגע לתפיסת הסם ולשרשרת העברתו עד למעבדה.

זאת, כלעומת העדר כל אמון בגרסאותיו השונות והמשתנות של נאשם 1, הן בנוגע למקומות בהם שהה עובר למעצרו; הן בנוגע למטרת הנסיעה בה נתפס. הכל כמפורט בפרק הדן בראיות ההגנה לעיל. לא מצאתי ליחס שינויי הגרסה של נאשם 1 לכך שכפי טענתו נתון היה תחת השפעת סם, וזאת משצפיתי בתקליטורים המתעדים את גבית אמרותיו ואת העימות שנערך, והתרשמתי כי נאשם 1 עמד על דעתו והתייחס באופן עניני לשאלות שהופנו אליו. בקשותיו של נאשם 1, לגבות ט.א. משקית הסם שנתפסה, וכן המלצתו לנאשם 2, במהלך העימות (ת/3) לחדול בו מדבריו על מנת שלא להסתבך, אינן תואמות תיאור מצבו של מי שנתון תחת השפעת סם, או כהגדרת נאשם 1 "מסטול". וזאת רק לשם המחשה.

הוסף לאמור, ההגנה לא הציעה כל גרסה חלופית לשאלת מקור הסם שנתפס, כך שגם אם היו פגמים בשרשרת הסם, בהעדר טענה כי הסם הושתל במתכוון על ידי גורמי החקירה, ובהעדר מניע כלשהו לעשות כן; משנאשם 1 עומד על כך, במהלך החקירה, כי הסם אינו שייך לנאשם 2, וזאת בודאות – הרי המסקנה העולה מן האמור, כי שייך לנאשם 1.

לענין זה יש להוסיף גם התבטאויותיו המפלילות של נאשם 1 במהלך העימות (ת/3), בהן בחן האפשרות להודות באחזקת הסם, לו ישוחרר הנאשם 2 ממעצרו. אמנם, אין בעובדה זו כשלעצמה לקבוע, כי הנאשם החזיק בסם, ואולם, בהצטרף ליתר הראיות כפי שהוצגו, ולגרסתו של נאשם 2 המשייך הסם לנאשם 1, יש בהתבטאויות אלה משום ראשית הודיה בעבירה. שהלא, אם לא היה קשר בין הנאשם 1 לבין הסם – צפוי היה, לאחר שהנאשם 2 דורש ממנו במפגיע ליטול האחריות על אחזקת הסם – כי נאשם 1 יתקומם.

כאשר המדובר במי, שלדבריו, משתמש באופן קבוע בסמים מהסוג שנתפס אצלו; כפי שמסר בעדותו בבית המשפט נוהג לרכוש הסם בכמויות דומות לזו שנתפסה; בעבר השתמש בסם באותו המקום בו נתפס; נצפה על ידי אנשי משטרה מחזיק בסם; מופלל על ידי נאשם 2 ששהה עמו ברכב; מסתבך בסתירות ומוסר גרסאות משתנות; נוקט בהתבטאויות מפלילות – ניתן לקבוע, במידת הודאות הנדרשת במשפט פלילי - כי החזיק בסמים האמורים. משמצאתי לקבל גם דברי השוטרים, כי ניסה להעלים הראיות, ומשעולה מהראיות, כי הסתייע ברכב בזמן ביצוע העבירה – הריני להרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

דיון והכרעה – נאשם 2

לאחר ששמעתי את העדים והוצגו בפני מכלול הראיות בתיק זה, מצאתי לזכות את נאשם 2 מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

אין טענה כלשהי, כי נאשם 2 נצפה מחזיק בסם.

אין גם טענה, כי נקט בהתנהגות מחשידה או מפלילה בזמן מעצרו או בכל עת אחרת.

מתחילת חקירתו עמד נאשם 2 על כך, כי אין לו קשר לסם, וכי נאשם 1 הוא שהחזיק בסם, אך הדבר בא לידיעתו רק בעת פעילות המעצר.

למעשה, בסיכומי התביעה מוקדשים משפטים ספורים בלבד לנאשם 2, כאשר התביעה אינה נוקבת בחזקה או בטיעון משפטי כלשהו העשוי לבסס הרשעתו בדין. כל שנטען על ידי התביעה, בהקשר לנאשם 2 הוא כדלקמן:

המאשימה תטען כי צירוף המקרים בו האדם שלו עוזר נאשם 2 הינו מי שהוא מעשן איתו סמים בדרך כלל ורק על רקע זה ההכרות שלהם, כמו גם הנסיעה המשותפת למקום בו עישנו סמים רק שבוע לפני והעובדה כי בכיסו נתפסו כ- 800 ₪ אינה מסתדרת עם הטענה כי לא ידע דבר. נראה כי הנאשם ידע או לפחות חשד בכך שהנאשם 1 לוקח אותו לעשן סמים.

גם אם יקבל בית המשפט את טענת התביעה במלואה, הרי הטענה היא לנסיעה לצורך שימוש עצמי עתידי בסם, ולא אחזקתו שלא לצריכה עצמית. יתר על כן, התביעה עצמה נוקטת בלשון שאינה ודאית – "נראה כי הנאשם ידע...". נשאלת השאלה, לו יקבל בית המשפט את ההנחה שהועלתה על ידי התביעה בסיכומים, האם די בכך לצורך הרשעתו של נאשם 2.

התביעה לא טענה, כי יש להפעיל כלפי הנאשם 2 את חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית. אף על פי כן, ראה בית המשפט לבחון השאלה האם קמה חזקה זו, אך לא מצא כי יש בראיות שהוצגו על מנת לבססהּ.

חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית קובעת, כי רואים את פלוני כמחזיק בחפץ, גם כאשר הוא מצוי בידיו או באחזקתו של אחר, וזאת כאשר השניים משתייכים לאותה חבורה, החפץ מצוי במקום שהינו בשליטת אותו פלוני, והמצאות אותו חפץ בידי האחר היא בידיעתו ובהסכמתו של אותו פלוני. ראה ע.פ. 611/80 מטוסיאן ואח' נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, פ"ד ל"ה (4), ע' 85; ע.פ. 250/84 הוכשטט נ' מדינת ישראל, פ"ד מ' (1), ע' 813.

הרשעה על פי חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית תבוא מקום שהראיות מקימות מסקנה חד משמעית, שהנאשם ידע והסכים לאחזקת הסם בידי הנוסע. מסקנה זו צריכה להיות אחת ויחידה. אין לומר, כי במקרה דנן, זוהי המסקנה היחידה המתבקשת. ראה ע.פ. 3514/91 אבו רקייק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ו (5), ע' 126:

עלינו לבחון לכן, אם העובדות שהוכחו נותנות מקום למסקנה חד משמעית שהמערער ידע והסכים לאחזקת הסם בידי הנוסע. כדי להגיע למסקנה כזו צריכות הראיות להיות שלובות ואחוזות זו בזו באופן שהן מובילות למסקנה הגיונית אחת ויחידה והיא שהנאשם ביצע את מעשה העבירה ...

אם העובדות שהוכחו מתיישבות באופן הגיוני גם עם הסבר אחר או עם כוונה אחרת, או גם אם נותר ספק בדבר אפשרותם של אותו הסבר או אותה כוונה, כי אז אין להסיק מהן על אשמתו של הנאשם ...

באותו פסק דין, בתיק הורה בית המשפט העליון, ברוב דעות, על זיכויו של נאשם במקרה דומה למקרה שלפנינו. המדובר היה בנהג רכב, שאחיו יצא מן הרכב ונתפס מחזיק בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל בן כ- 100 גר'. אותו נאשם שנתפס עם הסם היה תחת מעקב. בית המשפט העליון קבע, כי כמות הסם שנתפסה מתישבת יותר עם כך שהנוסע החזיק אותה בכליו, ואינה מחיבת, כי נהג הרכב הבחין בה. גם התנהגות מחשידה של נהג הרכב (מה שלא נטען ולא הוכח במקרה דנן) ואף שקרי הנהג, אשר ניסה להרחיק עצמו מהנוסע והכחיש נוכחות ברכבו, למרות שנצפה יוצא מן הרכב - לא הועילו לתביעה. נקבע, כי הנסיבות מעלות חשד רציני כלפי המערער שם, כי היה מודע והסכים לאחזקת הסם ברכבו, אך אין די בכך לצורך הרשעה על בסיס חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית.

יתר על כן, הפסיקה אינה מאפשרת הרשעת נאשם על בסיס חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית בלבד, בלא דבר מה נוסף הקושר את הנאשם לסמים שנתפסו. ראה לענין זה ע.פ. 706/79 ג'אבלי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ד (3), ע' 169:

אפילו נסכים שברוב המקרים מספיקה עצם המצאותו של הסם בדירתו או בכיסו שלא אדם כדי ליצור הנחה שבהגיון שהוא ידע על מציאותם שם, הרי ברור שההנחה, גם אם היא סבירה, אינה בלעדית והדבר אינו תמיד כך. לפיכך עלינו לדרוש דבר מה נוסף שעל התביעה להוכיחו על מנת להפוך את ההלכה ההגיונית הנ"ל לראיה מספיקה כדי הרשעה בפלילים.

קביעה זו חזרה והופיעה בפסקי דין מאוחרים, וראה לענין זה ע.פ. 446/86 יצחקי נ' מדינת ישראל;

ת.פ. (נצרת) 68/94 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד תשנ"ו (1), ע' 143.

לסיכום נושא חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית, לצורך הרשעה על פי החזקה, על בית המשפט להשתכנע בקיומם של מספר תנאים מצטברים:

א. הסם הוחזק, באופן פיסי, במקום שהוא בשליטת הנאשם (כגון רכב או מבנה);

ב. הסם הוחזק על ידי מי אחר שהיה בחבורה אחת עם הנאשם;

ג. הראיות מקימות מסקנה ויחידה, והיא כי לנאשם היתה ידיעה על אחזקת הסם וכן הסכים לאחזקתו;

ד. התביעה הוכיחה דבר מה נוסף הקושר את הנאשם לסם.

הנטל להוכחת התנאים המצטברים הנ"ל, לרבות ידיעה והסכמה מצד הנאשם לאחזקת הסם, רובץ על כתפי התביעה. אם עמדה בנטל זה, עובר על שכמו של הנאשם הנטל להפריך החזקה.

מן הכלל אל הפרט: אין די בעצם המצאות הסמים ברכבו של נאשם 2, כדי לבסס הרשעתו על פי חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית, אלא יש צורך להוכיח ידיעתו בדבר אחזקת הסמים וכן הסכמתו לכך. אין מחלוקת, כי הסמים הוחזקו בשקית קטנה ולא נטען כי המדובר היה בדבר מה בולט, שנאשם 1 לא יכול היה להסליק בבגדיו, וכי צפוי היה, בכל מקרה, שנאשם 2 יבחין בו.

אין ראיה כלשהי, אף לא עדות, כי נאשם 2 נגע בסם או ראה את הסם.

הוסף לאמור, התביעה הצהירה, במהלך שמיעת ההוכחות, כי לא היה מידע מוקדם הנוגע לנאשם 2 בהקשר לפעילות שבוצעה בתיק זה.

במקרה דנן, לא עלה בידי התביעה להוכיח ידיעה והסכמה מצד נאשם 2 לאחזקת הסם. יתכן כי בחקירה מאומצת ויסודית יותר, ניתן היה לאתר ראיה או דבר מה נוסף הקושר את נאשם 2 לאחזקת הסם. כך למשל, הוצא, לבקשת היחידה החוקרת, צו מחקרי תקשורת, באפשרותו ניתן היה לבדוק מיקומם של שני הנאשמים עובר למעצר וכן האם נתקימה תקשורת מוקדמת ביניהם. ברם, הצו לא יושם, ולא שמעתי הסבר מניח את הדעת לכך. ט.א. על שקית הסם לא נבדקו. אף לא בוצעה פעילות מבוקרת כלשהי בין הנאשמים. למעשה, לא הוצגה כל ראיה הסותרת את גרסתו של נאשם 2. בנסיבות אלה, על בית המשפט להניח, לטובת הנאשם 2, כי לא היה קשר מוקדם בין השניים וכי אין ראיות לסתור טענתו, כי הסיע את נאשם 1 באקראי למקום בו נתפס.

נסיבות ההיכרות בין השניים, לרבות העובדה כי שניהם נהגו להשתמש בסם יחדיו, אכן מקימות חשד, ואפילו חשד כבד, כי נאשם 2 היה מודע להמצאות הסם ברכבו. ברם, חשד זה אינו תחליף לראיות. משלא נטענה כלל, בסיכומי התביעה, קיומה של החזקה בדבר האחזקה הקונסטרוקטיבית, ובכל מקרה לא עלה בידי התביעה להציג הראיות הנדרשות לצורך ביסוסה; משנאשם 2 מכחיש, החל מרגע מעצרו, הקשר לסם ומשייך אותו לנאשם 2; משלא הוצגה כל ראיה הקושרת אותו אל הסם – ראיתי לזכותו מהעבירות שבכתב האישום.

בשולי הגליון – לא יצא בית המשפט פטור בלא להתייחס למספר נקודות שעלו בנוגע להליכי החקירה הפרונטלית של הנאשמים בתיק זה.

לענין תיעוד החקירה

תופעה שנתגלתה במהלך שמיעת ההוכחות בתיק זה הינה, כי פרטים רבים שנמסרו במהלך האמרות והעימותים לא נרשמו. יתר על כן, שמות חלק מהחוקרים שהשתתפו בגבית האמרות וכן בעימות לא תועדו. חלק מהאמרות אף נגבו, במלואן או בחלקן, בשפה הערבית, הדבר לא תועד והן נרשמו בשפה העברית. בכל האמרות לא היה תיעוד של אירועים מיוחדים, כגון שיחה טלפונית של אחד הנאשמים עם קצין מודיעין במהלך גבית האמרה, טענות נאשם 1 כי נתון תחת השפעת סם, וכן בקשת נאשם 1 לכוס תה עם שש-שבע כפיות סוכר בשל מצבו כאמור. החוקרים מסרו, בתגובה לטענות ההגנה, כי אינם מחויבים לתעד את כל מה שנמסר, ואף לא את שמות כל הנוכחים בעת גבית האמרה, היות שממילא קיים תיעוד חזותי ממנו ניתן ללמוד על מלוא הדברים שנאמרו. ברם, בידוע, שבהליכים שונים, ביחוד הליכים מקדמיים כגון הארכות מעצר, ניזונים בית המשפט והצדדים מהראיות הכתובות, כאשר הראיות האלקטרוניות טרם מועתקות ונמסרות לצדדים. במקרים אחרים, אובד התיעוד החזותי או שמסיבה כלשהי אינו פועל (כפי שגם במקרה זה לא הועבר להגנה אלא בחלוף חודשים ארוכים לאחר הגשת כתב האישום). בנסיבות אלה, ברי כי יש להטמיע ביחידה המתוארת החובה לתעד, ככל הניתן, כל מה שנמסר על ידי נחקרים, ודאי וודאי לתעד שמות הנוכחים והמשתתפים בהליכים השונים, השפה בה נגבתה האמרה ואירועים מיוחדים לרבות אופן גביתה. תיעוד זה יכול שירשם בתוך האמרה ויכול אף, כנהוג, בזכ"ד המתאר את השתלשלות החקירה. בכל מקרה, מן הראוי שהדברים יתועדו.

לענין קריאה או הקראה של אמרות הנאשמים טרם חתימה

מהראיות שהוצגו עלה, כי במהלך גבית האמרות, רובן ככולן, לא ניתנה לנאשמים האפשרות לקרוא האמרה ואף לא הוקראה לפניהם טרם חתימתם עליה. כך גם בנוגע לעימות. זאת, על אף כיתוב מפורש בתחתית האמרות והעימות, ציטוט: "זו הודעתי שהוקראה בפני ואושרה בחתימתי".

לשאלות שהופנו מצד ההגנה ענו החוקרים, כי הכיתוב הנ"ל מופיע באופן מובנה בפורמט האמרה, בלא קשר למצב הדברים בפועל, וכי ממילא מקריאים השאלות והתשובות שרושמים במהלך השוטף של גבית האמרה. צפיה בתיעוד החזותי אינה תומכת, בכל המקרים, בטענה זו, ויתר על כן, אין בכך כדי להחליף קריאה מרוכזת של האמרה עם תֹּם גביתה ובטרם החתימה עליה, כנדרש בדין, כאשר הנאשם יכול לשמוע מכלול הדברים שמסר ואף להוסיף דברים שמידה שמוצא לנכון. ובכל מקרה, אין לקבל מצב בו מופיעים פרטים שאינם מדויקים בתחתית האמרה, וככל שלא בוצעה הקראה של האמרה לחשוד, על החוקר לתקן את הסיפא לאמרה בהתאם למה שאירע בפועל. יש להטמיע אצל היחידה החוקרת חובה זו.

לענין הפרת זכות ההיוועצות

ההגנה העלתה מספר טענות בנוגע להפרת זכות ההיוועצות של הנאשמים במהלך החקירה דנן. לטענות אלה אין משמעות אופרטיבית בנוגע להכרעה, היות שמי מהנאשמים לא הודה בעבירות בחקירתו, ועל כן אין בהן כדי להביא לפסילת הודיה כלשהי שנמסרה על ידי מי מהנאשמים. יחד עם זאת, רואה בית המשפט להתיחס לטענות.

זכות ההיוועצות הינה בעלת חשיבות של ממש, אולי החשובה ביותר, לצורך שמירה על זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של נחקרים ועצורים. מי שמוזמן, או אף נעצר, לצורך חקירה, נתון במצב שאינו טבעי, ולעתים אף במצב דחק של ממש. הוא מבודד מסביבתו הטבעית. פערי הכוחות בינו לבין גורמי החקירה עצומים, והאיזון היחידי אל מולם, לנוכח חזקת החפות המוקנית לכל נחקר, הוא האפשרות להיוועץ בעורך דין, אשר יעמידו על זכויותיו. אמנם, במקרים מסוימים, בהן נדרש למנוע ההיוועצות על מנת לקדם חקירה שיש בה צורך כדי למנוע פגיעה בבטחון המדינה, בשלומו של אדם או לקדם חקירה בעלת חשיבות מיוחדת, מתיר הדין להשהות מפגש עם עורך דין, אך זאת בהליך מנומק, העומד תחת בקרה שיפוטית. מכל מקום, המקרה נושא הכרעת דין זו אינו מסוג המקרים המצדיקים מניעת מפגש בין נחקר לסניגורו למשך תקופה או בכלל.

התמונה העולה מבחינת התנהלות היחידה החוקרת בתיק זה מטרידה, ומצביעה על העדר הפנמה של משמעות זכות ההיוועצות.

ראשית, חוקרי היחידה ביטאו אבחנה בין גבית אמרה ראשונה, אשר לשיטתם מחיבת מתן זכות היוועצות, לבין גבית אמרות מאוחרות יותר. לא מצאתי בדין אבחנה מעין זו. אכן, קימת חובה על היחידה החוקרת להודיע על מעצרו של אדם לעורך דין במידה שיבקש זאת, וזוהי חובה חד פעמית. אך בנוגע ליעוץ במהלך גבית עדות או הליכי חקירה אחרים, נשמרת זכות ההיוועצות בכל עת, גם אם תתבקש מספר פעמים במהלך אותה חקירה. ולא בכדי פותחת כל אמרה באזכור זכות זו.

שנית, במהלך החקירה בתיק זה, מנעו חוקרי היחידה, למעשה, את זכות ההיוועצות, כעולה מהצפיה בתקליטורים המתעדים זאת – אותם תקליטורים שלא הועברו לידי ההגנה אלא בשלב מאוחר לאחר שהתגלה, במהלך ההוכחות, כי החקירות תועדו.

כך, באמרתו הראשונה של נאשם 1 (ת/12) אין מצוינת כלל תגובתו להקראת זכותו להיוועץ בעורך דין. אלא, שמצפיה בתיעוד החזותי (ת/12א', 06:00 דקות) עולה, כי לאחר הקראת זכויותיו, ביקש הנאשם 1 פעמיים להיוועץ בעורך דין, החוקר ע.ת. 8 מתעלם מהבקשה ומשים עצמו כמי שאינו שומע, ושומע את הנאשם 1 לפתע רק כאשר אומר, לאחר מכן, כי יאמר את דבריו בבית המשפט. למותר לציין, לא היה כל שינוי בטון או בעצמת דבורו של נאשם 1, בין הדברים שאמר בתחילה לבין מה שנאמר בהמשך ותועד על ידי החוקר.

בעימות שנערך בין הנאשמים (ת/3), הן באמרה הכתובה והן לאחר צפיה בתיעוד החזותי (ת/3א'), אין בנמצא אזכור להעמדת הנאשמים על זכותם להיוועץ בעורך דין כלל.

באמרתו השניה של נאשם 1 (ת/16) אין מתועדים כלל דברים הנוגעים לפניה לנאשם בנוגע לזכות ההיוועצות ולתגובתו. מצפיה בתיעוד החזותי (ת/16א') עולה, כי החוקר ע.ת. 10 מעלה את זכות ההיוועצות, אך אינו ממתין כלל לתגובתו של נאשם 1 בנושא וממשיך בחקירה.

באמרתו הראשונה של נאשם 2 (ת/2), מופיעה שאלה כללית לנאשם, האם הבין את זכויותיו ואת החשדות נגדו, ותשובה כללית שלו, כי הבינם. מצפיה בתיעוד החזותי (ת/2א') עולה, כי נוהל דו שיח בין נאשם 2 לבין החוקר, בשפות העברית והערבית, במסגרתו ביקש נאשם 2 הסבר בנוגע לפרטי החשד. דו שיח זה לא תועד באמרה. לא היתה התיחסות מפורשת, במסגרת דו-השיח שנוהל, לשאלת ההיוועצות בעורך דין, ומההקשר בו נמסרה תגובת נאשם 2, כי הבין את זכויותיו, אין ברור האם היתה התיחסותו קשורה גם לזכות ההיוועצות.

באמרתו השניה של נאשם 2 (ת/11), מופיעה הערת החוקר ע.ת. 7 בזו הלשון:

הערת חוקר: ניסינו מספר פעמים להתקשר לעורך-דין שלך בשם חגית ולא היה מענה, השארנו לה הודעה שתחזור במידה שתשמע אותה.

(גליון מס' 1, ש' 4 – 5).

מצפיה בתיעוד החזותי (ת/11א') עולה, כי החוקר ע.ת. 7 לא שהה בחדר ולא היה מעורב בזמן ההודעה לנאשם 2 על זכויותיו. מי שהודיע לנאשם 2 על זכויותיו היה החוקר ע.ת. 10, ששמו אינו מופיע כלל על גבי האמרה (במהלך דיון ההוכחות הוברר, כי חתום על האמרה, אך בהעדר שמו לא יוכל הקורא הסביר ללמוד על נוכחותו). נאשם 2 הסביר לחוקר ע.ת. 10, כי עד כה (כאשר היה עצור ששה ימים) לא עלה בידו להיוועץ בעורך דין, למרות שראה עורך דין (ככל הנראה בדיון הארכת מעצר), אך לא התאפשר לו לשוחח עמו. בתגובה, החוקר ע.ת. 10 מחייג למספר כלשהו, כאשר נאמר על ידו כי זהו מספרה של עורכת דין שפרטיה נמסרו על ידי הנאשם. זאת, תוך שהוא עסוק בשיחה אחרת במכשיר הטלפון הנייד שלו. בחלוף מספר צלילים של צלצול, ובטרם ניתן מענה כלשהו, מנתק ע.ת. 10 את השיחה, ויוצא מחדר החקירות (ראה דקות 02:00 עד 02:42). בהמשך (דקה 05:28) נכנס החוקר ע.ת. 7 במקום ע.ת. 10, וממשיך בחקירה בלא פעולה נוספת כלשהי הקשורה לזכות ההיוועצות.

על פי התיעוד החזותי, לא היו מספר נסיונות להשיג את עורכת הדין, אלא נסיון אחד, ממספר חסום, שאין ניתן לחזור אליו, במשרד היחידה החוקרת, ואף לא הושארה הודעה.

אמנם, במהלך החקירה בבית המשפט, הסבירו החוקרים התנהלות זו בכך שיתכן שהושארה הודעה לעורכת הדין על ידי מי אחר מחוץ לחדר החקירות, או אולי היו עוד נסיונות חיוג שלא צולמו. לנסיונות כאמור אין כל תיעוד.

המתואר לעיל מעלה ספיקות בנוגע לדיוקם של הדברים שנרשמו בפתח האמרה הכתובה ת/11, בנוגע לישום זכות ההיוועצות, כפי שצוטטו לעיל.

התנהלות החוקרים כפי שתוארה לעיל היה בה, לכאורה, כדי לרוקן את אפשרות מימוש זכות ההיוועצות על ידי הנאשמים בתיק זה.

לסיכום

מהנימוקים המפורטים לעיל, מצאתי להרשיע את נאשם 1 בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, קרי:

• אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיף 7 (א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973;
• הסתיעות ברכב לביצוע פשע, בניגוד לסעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש];
• נסיון להשמדת ראיה, בניגוד לסעיף 242 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

כאמור, מהנימוקים שפורטו מצאתי לזכות את נאשם 2 מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת הספק.

נאשם 2 ישוחרר ממעצרו לאלתר, ככל שאינו עצור בגין צו אחר או פקודה אחרת.

מוצגים – תקליטורים – מוחזרים למשמרת התביעה.

זכות ערעור (בנוגע לנאשם 2) בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג - 31 יולי 2013, במעמד הצדדים.