זוהי החלטה בבקשת הנאשם 2 לפיצוי בשל מעצר והוצאות הגנה, שהוגשה בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

נאשם 2 יכונה בבקשה זו "הנאשם".

תמצית העובדות הצריכות לענין

• הנאשם, יליד 1968, נשוי ואב לשבעה;
• בתאריך 06.09.2012 הועמד הנאשם לדין ויוחסו לו עבירות של אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בניגוד לסעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973; הסתיעות ברכב לביצוע פשע, בניגוד לסעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961;
• עובדות כתב האישום, כי הנאשם נתפס ברכבו, כשלצדו אדם אחר, אשר החזיק באמתחתו סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל 44.62 גר'. אותו אחר גם הואשם בנסיון להשמדת ראיה, בניגוד לסעיף 242 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, וזאת משיוחס לו נסיון להשמיד הסם עת נעצר כלי הרכב בו נסעו הנאשמים;
• הנאשם נעצר עד תֹּם ההליכים ושהה במעצר 338 יום, כאשר מעצרו אף הוארך, לתקופה קצובה, על ידי בית המשפט העליון;
• הנאשם יוצג על ידי עורכת דין מטעם הסניגוריה הציבורית;
• הנאשם זוכה בדין, מחמת הספק, מחמת העובדה, כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מודעות של הנאשם לאחזקת הסם ברכב, או לבסס חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית;
• זיכויו של הנאשם הוגדר, בהכרעת הדין, כזיכוי מחמת הספק.

טענות הצדדים

ההגנה עותרת לפיצוי בשל מעצר והוצאות הגנה. לטענת ההגנה, גרם המעצר נזק אדיר לנאשם, לרבות העובדה, כי לא שהה לצד בנו ביום חתונתו, וכי נמנע ממנו לטפל באחד מילדיו שהוא נכה. עוד נטען, כי הנאשם שילם, בתחילה, סך בן 8,700 ₪ לעורכת דין שיצגה אותו בשלב המעצר, אם כי, על פי הטענה, אין ברשותו קבלות בגין תשלום זה. עוד נטען, כי מחדלי התביעה - אי הוצאת תעודת חסיון במועד ואי המצאת חומר חקירה במועד - הביאו להתארכות הדיון. נטען, כי גורמי החקירה הפרו זכויותיו של הנאשם בעת החקירה. בסיום נטען, כי שמו הטוב של הנאשם נפגע, וכי אשתו, הסובלת ממחלה נפשית, נותרה לגדל את הילדים לבדה. לבקשה צורפו אישורים רפואיים על נכות ממנה סובל אחד מילדיו של הנאשם; על היות אשת המבקש סובלת מ"פיברומיאלגיה", כלומר מחלת כאב; על הלוואה בסך 15,000 ₪ שניטלה מן הבנק. כאמור, לא צורפו קבלות או חשבוניות כלשהן בגין תשלום לעו"ד.

בתגובת התביעה, הודגש כי הנאשם זוכה מחמת הספק. בית המשפט, כב' שופט המעצרים, הורה על מעצרו של הנאשם עד תֹּם ההליכים המשפטיים, לא הוגש על כך ערר, ומכאן שהיתה תשתית ראיתית מספקת להעמדתו של הנאשם לדין. הנאשם התנהג באופן המעורר חשד, מסר גרסאות סותרות, והוא שתרם למצב אליו נקלע.

דיון והכרעה

פיצוי בגין מעצר או העמדה לדין אינו זכות אוטומטית של נאשם אשר זוכה בדין. לבית המשפט הפררוגטיבה להחליט בדבר המקרים המתאימים לישומה.

שתיים הן העילות לתביעת פיצוי זה, כפי המפורט בסעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. האחת – אם ראה בית המשפט "שלא היה יסוד לאשמה". השניה – אם ראה בית המשפט "נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

אשר לעילה הראשונה – השאלה היא, האם הראיות שהיו מונחות לפני התביעה, די היה בהן ליצור אצל תביעה הפועלת בזהירות סבירה, צפיה להרשעה. ראה ע.פ. 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 73.

לעניננו, בית המשפט בחן הראיות הלכאוריות, במסגרת הליך המעצר, ומצא לקבוע כי מקימות הן ראיות לכאורה למודעותו של נאשם לאחזקת הסם המסוכן, וזאת מכח הגיון החיים וחזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית. הוסף לאמור, אף בית המשפט בתיק העיקרי, במותב זה, מצא לזכות הנאשם מחמת הספק בלבד, ולא נקבע, כי לא היה יסוד לאשמה. על כן, אין מקום לפיצוי בעילה זו.

אשר לעילה הנוספת – זוהי עילה המבוססת על שיקולי צדק רחבים. בהתאם לאמור בפסק הדין הנזכר לעיל, מתבססת עילה זו על מגוון של שיקולים, בין היתר, טיב הזיכוי, התנהלות התביעה, נסיבותיו האישיות של הנאשם ונזקים מיוחדים שנגרמו לו.

במקרה דנן, מצא בית המשפט לציין, בהכרעת הדין, בנוגע לנאשם, כדלקמן:

נסיבות ההיכרות בין השניים, לרבות העובדה כי שניהם נהגו להשתמש בסם יחדיו, אכן מקימות חשד, ואפילו חשד כבד, כי נאשם 2 היה מודע להמצאות הסם ברכבו...

ובהמשך:

... מצאתי לזכות את נאשם 2 מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מחמת הספק.

אכן, התביעה לא הניחה מלוא התשתית הנדרשת להפעלת חזקת האחזקה הקונסטרוקטיבית ואף לא טענה להחלתה על המקרה דנן. ברם, מבחינת המהות, לא היו הראיות שנשמעו רחוקות מלבסס החזקה, אלא שלא עלה בידי התביעה לבסס החזקה במידה הנדרשת במשפט פלילי.

יחד עם זאת, הנסיבות, כפי שפורטו לעיל, לרבות ההיכרות הקודמת בין שני הנאשמים שנסובה סביב היותם משתמשים יחד בסמים, שהותם יחדיו ברכב בו הוחזק הסם – מקימות חשד כבד בנוגע למועדות הנאשם לאחזקת הסם על ידי הנאשם האחר, ויתכן גם, כי בהליך בו נוהג נטל ראיה אחר מהנדרש במשפט פלילי, היה הנאשם מחויב בדין.

אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם – בהיותו מי שאינו עובד ואינו מפרנס את משפחתו, נוהג להשתמש בסמים מסוכנים המכונים "סמים קשים", ומשבחר הוא לשהות יחדיו עם אחר בידוע לו שאותו אחר נוהג אף הוא להחזיק סמים ולהשתמש בהם, לא מצאתי כי נפגע שמו הטוב או נפגעו אינטרסים אחרים של הנאשם מעבר למידה.

אשר לטענות בדבר הנזקים שנגרמו לנאשם: בפן הכלכלי, מתפרנס הנאשם מקצבאות ומסיוע בני המשפחה, כך שלא נראה כי המעצר גרם לפגיעה כלשהי ביכולת ההשתכרות של המשפחה. הנאשם יוצג, בהליך העיקרי, על ידי הסניגוריה הציבורית. אמנם נטען, כי בהליכי המעצר יוצג על ידי סניגור פרטי, אך לא הוצגו חשבוניות כלשהן, וההגנה אף טענה בבקשתה, כי אין בנמצא חשבוניות לעת הזו.

אשר לטענה בדבר הפגיעה באפשרות הנאשם לסייע לבני המשפחה – לא מצאתי, כי הוצגו ראיות התומכות בטענה זו. בית המשפט לא שוכנע, כי הנאשם, שהיה משתמש קבוע בסמים, היה מסייע לבני המשפחה.

סביר להניח כי לכל נאשם ולסובבים אותו נגרמים נזקים כתוצאה מניהול הליך פלילי ובוודאי ממעצר. ברם, בנסיבות המתוארות, נראה כי הנאשם הביא על עצמו את מרבית הנזקים שנגרמו לו, לכל הפחות, עקב בחירותיו לצרוך סמים, להתרועע עם מי שצורך סמים ואף להסיעו ברכבו.

אחרון, בנוגע לטענות על ליקויים בהתנהלות גורמי החקירה והתביעה. אכן, קבע בית המשפט, בשולי הכרעת הדין וכאמרת אגב, כי הופרו זכויותיו של הנאשם בחקירתו, לרבות זכות ההיוועצות, הקראת האמרות, תיעוד החקירה. עוד התברר, במהלך המשפט, כי חומר חקירה – תיעוד חזותי של גבית האמרות השונות והעימות בין הנאשמים – לא הועבר לידי ההגנה, והתביעה אף ציינה, כי אינו קיים. התיעוד האמור הועבר בשלבים מתקדמים של המשפט.

עם זאת, בית המשפט קבע בהכרעת הדין, כי הפגמים בחקירה לא היו בעלי משמעות אופרטיבית בהליך דנן, שכן ממילא לא הודה הנאשם בעבירות. אשר לאי העברת החומר על ידי התביעה – שוכנע בית המשפט, כי המדובר בטעות בתֹּם לב, שנבעה מגורמים חיצוניים, ואשר תוקנה במהלך המשפט, לרבות מתן אפשרות לחקירה חוזרת של עדים בעקבות החומר הנוסף שנמסר, כך שלא נגרם עיוות דין. ממילא, משזכה הנאשם ליצוג מטעם הסניגוריה הציבורית, לא נגרם לו נזק כספי כתוצאה מתוספת העבודה של ההגנה בגין מחדלים אלה.

לסיכום, לאחר שעינתי בטענות הצדדים ובאסמכתאות שצורפו; בשיקול הכללי, כאשר המדובר ברמת ראיות גבוהה יחסית כנגד הנאשם לביצוע עבירה חמורה של אחזקת סם מסוכן המכונה "סם קשה" שלא לצריכה עצמית בכמות שאינה נמוכה, גם אם אינה מספקת לצורך הרשעה. לנוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם, בהעדר הוכחת הוצאות כלשהן או נזקים ממוניים מיוחדים מעבר לנזק הכללי שגורם ניהול הליך פלילי או מעצר, ולנוכח הקביעות בהכרעת הדין – אין בית המשפט רואה מקום לחייב המדינה בפיצוי בשל מעצר והוצאות הגנה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.