נתוני רקע

1. התובעים, בעל ואשה, נקשרו בהסכם מיום 4.1.06 עם הנתבעת, חברה העוסקת בקבלנות בניין. בגדרו של ההסכם התחייבה הנתבעת להקים עבור התובעים בית ברחוב משה דיין 7, בקרית טבעון. צד ג' היא חברה לעבודות בניין. בפועל צד ג' הייתה זו שבנתה את הבית, בעקבות הסכם-על שלה עם הנתבעת.
2. בעקבות חתימת ההסכם התגלעו סכסוכים חריפים בין התובעים לבין הנתבעת. אלו הולידו את תביעת התובעים נגד הנתבעת, אשר התגוננה בפניה. הנתבעת, כשלעצמה, הגישה תביעה-שכנגד נגד התובעים. התובעים התגוננו בפניה.
3. ככל שעסקינן בתביעה העיקרית הרי אחד מראשיה נסב לעניין ליקויי בנייה נטענים שדבקו בפועלה של הנתבעת. התביעה העיקרית נסמכה, לעניין זה, על חוות דעת מקצועית מטעם התובעים. כנגדה הגישו הנתבעת וצד ג' חוות דעת נוגדת. משכך, מיניתי את אינג' רונן שטרנברג (להלן – "שטרנברג") כמומחה מטעם בית המשפט. שטרנברג הגיש את חוות דעתו המפורטת והמנומקת (במ/1), ולבקשת ב"כ התובעים אף נחקר עליה. ניסיוני להניע את ב"כ הצדדים לסיים הסכסוך, אם על דרך הפשרה ואם ללא צורך בשמיעת ראיות נוספות, לא עלה יפה. הונחו בפניי, איפוא, תצהירי עדויות ראשיות מטעם בעלי הדין ואלו נחקרו עליהם, מהחל עד כלה. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע 2 (להלן, גם "רונן"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של בעל השליטה בה ומנהלה, מר יואב זיו (להלן – "זיו"). מטעם צד ג' הוגש תצהירו של אחד ממנהליה, מר אליאס נאסר (להלן – "נאסר"). לאחר שכל אלו הונחו בפניי הגישו ב"כ הצדדים סיכומי טענותיהם.
4. אדרש, ולו בקליפת אגוז, להצגת עיקרי המחלוקת בין בעלי הדין. ביסודו של דבר בעלי הדין מתמקדים באירועים שקדמו למועד מסירת הבית (להלן, גם "הדירה") לתובעים ולמחלוקות החריפות שהתגלעו עקב כך.

התובעים טוענים כי הגם שמחיר הבית ננקב בשקלים, בסכום של 1,464,640 ₪ כולל מע"מ, הרי לאמיתו של דבר העסקה בוצעה על בסיס דולרי מכוחה הוסכם כי הדירה נמכרת בסכום של 320,000 דולר. בתחילת חודש מאי 2007 מסרה הנתבעת לתובעים שבכוונתה למסור להם את הבית. משום כך ביקשו התובעים להתוודע לסכום היתרה המדויק של חובם לנתבעת, לרבות קיזוזים ותוספות למיניהם. על כך הם נענו כי יתרת חובם עומדת על סך של 156,362 ₪. ואולם המידע האמור לא היה שלם. שהרי נטען במכתב הנתבעת להם שסכום זה כפוף לתוספות וקיזוזים שיש לערוך עם צד ג', היא החברה הבונה (להלן, גם "החברה הבונה"), והוא אף אינו כולל תשלומים בגין פיגורים. הסבר זה לא הניח את דעתם של התובעים. שהרי לא ניתן היה להבין ממנו מהו הסכום הסופי לתשלום, והכיצד הוא מחושב, ובעיקר לנוכח העובדה שכל תשלומיהם עד אותה עת נעשו במועדם, ואף הוקדמו מעת לעת.

1. בעקבות זאת הייתה חליפת מכתבים ענפה בין התובעים לנתבעת, שלא הובילה לדבר. מכל מקום ביום 20.5.07, כך המשך גרסתם של התובעים, הם הגיעו למשרד הנתבעת למפגש עם זיו על מנת לקבל ממנו חשבון סופי ולשלמו. זיו לא מסר להם חשבון סופי כאמור. משום כך החליטו התובעים, לנוכח האילוץ שנכפה עליהם ואף לאור לשון האיומים שנקט בה זיו, לשלם לנתבעת סכום של 151,339 ₪. בכך נכנעו התובעים לעמדת הנתבעת על פיה יתרת חובם עולה לסך של 156,362 ₪, הגם שבהתאם לתחשיבם יתרה זו עולה לסך של 132,322 ₪. לסכום זה הוסיפו התובעים סך של 450 ₪ עבור החיבור למונה החשמל. מן הסכום האמור קיזזו התובעים סך של 5,473 ₪. סכום זה הוא היתרה של תוספות וזיכויים, בהתאם לתחשיבם של התובעים. בעקבות זאת שילמו התובעים את היתרה על סך 151,339 ₪ הנ"ל.
2. וחרף כל אלו, כך המשך טענת התובעים, הם לא קיבלו חזקה בדירה עד ליום 28.6.07. כך, משום שהתובעים נדרשו להפקיד בידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת שורה של ערבויות שמסרה הנתבעת להם, להבטחת התשלומים אותם הם שילמו מעת לעת. התובעים נדרשו להפקיד הערבויות האמורות בידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת, על מנת שלאחר שיעשו כן תימסר להם החזקה. מנגד סברו התובעים שהפקדת הערבויות הבנקאיות אמורה להיעשות במעמד המסירה, ובה בעת. התנהלה, איפוא, חליפת מכתבים בין ב"כ הצדדים. בסופה של דרך הסכימו ב"כ הצדדים על נוהל מכוחו רונן היה במעמד מסירת הבית לאחר בדיקת הליקויים בבנייה, בעוד אשתו, התובעת 1, המתינה לאישורו במשרד ב"כ הנתבעת. ומשעה שרונן אישר לה נעשתה, בה בעת, מסירת חזקה של הבית ומסירת הערבויות לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת.

הנה כי כן, זו עילת התביעה הראשונה של התובעים. לשיטתם הם נאלצו לשלם לתובעת תשלום-יתר בסכום של 24,040 ₪. הם דורשים את השבתו.

1. לאחר שקיבלו התובעים את החזקה בבית הם מצאו בו ליקויי בנייה. אלו נימנו בחוות דעתו של המומחה מטעמם, מר יהונתן גושן (להלן – "גושן"). מטעם הנתבעת וצד ג' הוגשה חוות דעתו הנוגדת של מר נחום פרמינגר (להלן – "פרמינגר"). כאמור, בעקבות כל אלו מונה שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט. התובעים אינם משלימים עם חוות דעתו של שטרנברג. הם עותרים לחייב בעלות ליקויי הבנייה בסכום של 80,295 ₪.
2. ועל כל אלו עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזק לא ממוני המשקף את עוגמת הנפש ואובדן ההנאה שנגרמו להם עקב התנהלותה של הנתבעת. אלו הוסבו להם בעקבות הפרת ההסכם עם הנתבעת, מידת החרדה אליה נקלעו עקב חוסר הביטחון והוודאות שאפפו את מסירת הדירה, בשל הצורך לדאוג לתיקון ליקויי הבנייה בעצמם, וכל כיוצא באלה.

ועוד עתרו התובעים להוצאות שונות נוספות. סך כל תביעתם העיקרית עולה לכדי 159,763₪.

1. הנתבעת כופרת בתביעת התובעים וכאמור הגישה נגדם תביעה-שכנגד. לשיטת הנתבעת המשא ומתן שהתנהל עם התובעים, עובר לחתימת ההסכם, היה מסועף ומייגע עקב קפדנותו היתרה של רונן. עקב כך שקלה הנתבעת תחילה שלא להתקשר עם התובעים בהסכם כל עיקר, אך עקב תחינתו של רונן נעתרה להתקשר בהסכם מכר זה. חרף זאת, לכל אורך הליכי הבנייה פעל רונן בטרדנות וטרחנות רבה כאשר הוא פוקד את אתר הבנייה כמעט באורח יום-יומי, מציק לעובדים באתר, מתערב בדרך בניית הבית וגורם לנתבעת להשקעת עלויות של קשב והתייחסות לטרדנותו, באורח בלתי סביר.

וכך, זה הרקע לאירועים שהתרחשו, לגרסת הנתבעת, עובר למסירת הבית.

1. שלא כתובעים כופרת הנתבעת בכך שעסקינן בעסקה על בסיס דולרי, אלא היא על בסיס שקלי. אכן התשלומים הוצמדו לשער הדולר ובלבד שהם לא יפחתו משער בסיס של 4.50 ₪ לדולר. ואולם, לכל אורך הדרך, שילמו התובעים רק את תשלומי הקרן השקליים, מבלי שהם משלמים בגין תשלומים פלוניים הפרשי הצמדה לשער הדולר, ככל שהוא עלה על הבסיס בגובה של 4.50 ₪ לדולר.
2. ביום 1.5.07 הוזמנו התובעים לקבל את החזקה בדירה. נאמר להם כי בידי הנתבעת טופס 4 שהונפק על ידי הרשות המקומית ביום 29.4.07. נמסר כי עליהם לסור למשרד "על מנת לשלם את יתרת התשלומים בגין הדירה", "להפקיד בידיו של עו"ד מרץ את הערבויות הבנקאיות שנמסרו לכם" וכן "להמציא לנו את אישור הקבלן גזאל נאסר בע"מ כי סיימתם את החשבון עימו בגין כל השינויים והתוספות שהתבקשו על ידכם".

מאותה עת ואילך, כך המשך גרסתה של הנתבעת, עשו התובעים כל אשר לאל ידם על מנת להתחמק מלקבל את החזקה בדירה. כך, לשיטתה, משום שהתובעים התעכבו עם מהלך מכירת דירתם בחיפה. כך, משום שמועד המסירה בחודש מאי לא היה נוח להם שהרי הוא היה לפני סוף שנת הלימודים בסוף חודש יוני והדבר היה מקשה על שינוע ילדיהם למערכות החינוך השונות. כך, משום שלנוכח ירידת שער הדולר מצאו התובעים את עצמם במצב שלא משתלם להם לעת ההיא למכור את דירתם. כך, לנוכח הפער בין העסקה עם הנתבעת על פיה הבטיחה עצמה הנתבעת, כאמור, בשער דולר מינימאלי של 4.50 ₪, מול שער הדולר שירד, לעניין שוק מכירת דירות יד שנייה. וכך, משום שהתובעים התרשלו בגיוס משכנתא לשם מימון התשלום האחרון ורצונו של רונן לא להחזיק בעת ובעונה אחת בשתי דירות, על עלויות-הכפל הנובעות כתוצאה מכך.

1. לנוכח נתונים אלו, כך נטען, חיפשו התובעים כל סיבה ותירוץ על מנת לדחות את קבלת החזקה בדירה. התובעים לא פעלו לרכישת מונה מים על שמם ברשות המקומית. חרף זאת הנתבעת הייתה זו שהשאירה את חיבור המים הזמני של האתר על מנת לאפשר להם להיכנס לדירה בכל זאת. בהמשך הדרך החליטו התובעים לשכור את שירותיו של מהנדס מומחה על מנת לקבוע שהיא אינה ראויה למגורים. ואכן נקבע שיש בדירה חוסרים של מטבח, כיורים, ברזים ומשטח שיש. ואולם התובעים התעלמו מכך שהם שביקשו לוותר על פריטים אלו בדירה ולקבל במקומם זיכויים כספיים, עקב אילוצים כלכליים שלהם. בהמשך הדרך, על מנת להמשיך בעיכוב, ניסו התובעים לאחוז בערבויות ככלי מיקוח לצורך קבלת תוספות ושינויים בדירה. עניין זה של הערבויות גרר את בעלי הדין להתדיינות מייגעת אודות עיצובו של "טקס", חריג ומוזר, על פיו, כמבואר, מעמד מסירת החזקה בבית בקרית טבעון, נעשה באורח סימולטני עם השבת הערבויות הבנקאיות במשרד ב"כ הנתבעת, בקרית ביאליק.

ועל כל אלו התחכמו התובעים בציינם שלא ידועה להם יתרת החוב המגיעה, הגם שקיבלו לעיונם את כרטיס הלקוח שלהם אצל הנתבעת, והגם שחזקה עליהם, לאור האמור בהסכם, שהם יכולים היו לעשות את החשבון בעצמם.

1. כתוצאה מכל אלו טוענת הנתבעת כי התובעים פיגרו בביצוע תשלומיהם. בעקבות זאת, ובהתאם לתנאי ההסכם, היא עותרת לחייבם בפיצוי מוסכם בגין הפיגורים האמורים בסכום של 112,725 ₪. בגין העיכוב בתשלום האחרון היא עותרת לחייבם בפיצוי מוסכם בסך של 4,725 ₪. בגין העיכוב בהשבת הערבויות הבנקאיות היא עותרת לחייבם בפיצוי מוסכם בסך של 16,065 ₪. מכלול התנהלותם של התובעים הוא בבחינת הפרה יסודית. הפיצוי המוסכם בגין הפרה יסודית עולה לסך של 146,464 ₪. בגין עלות אחזקת הדירה לתקופת ביניים עקב התנהלות התובעים הם נדרשים לשלם סכום של 3,400 ₪. בגין פיצוי עבור גזלת זמן ומשאבי התובעת נדרש פיצוי בסכום של 30,000 ₪ ובגין תשלום עבור עבודות נוספות, תוספות ושינויים הם נדרשים לשלם סכום של 33,566 ₪.

הנה כי כן סכום התביעה-שכנגד עולה לכדי 346,945 ₪.

1. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. לא אדרש, במובחן, בשלב ראשון לתביעה העיקרית ולתביעה-שכנגד, אלא להכרעה בעיקר המחלוקת לעניין האירועים שאפפו את מסירת החזקה בבית. שהרי הכרעה זו תשליך לגבי סוגיות שונות, הן לעניין התביעה העיקרית והן לעניין התביעה-שכנגד. לאור הכרעתי זו אדרש במידת הצורך לבחינה פרטנית של ראשי הנזק, בתביעה העיקרית ובתביעה-שכנגד. טרם שאצלול לפרטי המחלוקת ראוי לפרוס הכרעת-על שתנחה את דרכי.
2. בעלי הדין, כאמור, מלאים טענות כרימון האחד כנגד משנהו. התובעים טוענים שלאורך כל הדרך, ושלא בתום לב, נהגה כלפיהם הנתבעת שלא כהוגן. הנתבעת מטיחה בתובעים האשמות קשות לעניין התנהלותם הנפסדת והתחמקותם המתוכננת מלדחות את מועד קבלת החזקה בבית. שיטתי שונה. הגם שכמבואר להלן אכריע כאשר אכריע במחלוקות שבפניי, ביסודו של דבר הנני סבור שכל אחד מבעלי הדין, לעניינו ובתורו, פעל בוודאי באורח סביר ולגיטימי הניתן להבנה, גם אם לא יזכה לאישור שיפוטי שלי, כפי שיסתבר.

לעניין סכומו הנכון של התשלום האחרון

1. בנספח להסכם המכר (נספח א/2 לתצהיר זיו) הותנה כי "מחיר הדירה סך של 1,464,000 שקלים" (סעיף 6). בהמשך הותנה לוח תשלומים, המונה שמונה תשלומים (סעיף 7). כל התשלומים נימנו בשקלים. ככל שעסקינן בתשלום הראשון בסך 70,000 ₪ הותנה כי הוא "ישולם במעמד חתימת ההסכם" (סעיף 7(א)). ככל שעסקינן בתשלום האחרון, הותנה כי הוא "ישולם לא יאוחר מיום מסירת החזקה בדירה".

בסעיף 9 לנספח הותנה כי "מחיר הדירה יהא צמוד לשער הדולר היציג של ארה"ב הידוע בשעת כל תשלום ותשלום ושלא יפחת מ-4.5 ₪ אשר הינו שער הבסיס והמינימום".

1. חרף כל אלו סבורים התובעים כי יש להתייחס להסכם כמבוסס על בסיס דולרי. בעקבות זאת ערך רונן את תחשיבו (נספח ב/2 לתצהירו). במסמך זה המיר רונן כל תשלום ותשלום ששילם בשקלים לערכו הדולרי. וכך, לדוגמה, לנוכח העובדה שהתשלום הראשון בסך 70,000 ₪ נעשה כאשר שער הדולר אותה עת הוא 4.577 ₪, הרי הסיק רונן כי הערך הדולרי של התשלום האמור עולה לכדי 15,294 דולר. משום כך, ועל אותה דרך, ביקש רונן לחלץ את היתרה הדולרית שהתובעים נותרו חייבים לנתבעת, ועל יסוד זאת הוא הגיע למסקנה הגוזרת את יתרת החוב לשיטתו.
2. עמדתם זו של התובעים נדחית על ידי תוך שאני מאמץ את עמדת הנתבעת. אכן, תוכנו של ההסכם מדבר בעד עצמו. הוא נוקב, כמעט לכל אורך הדרך, בבסיס שקלי. כך נקבע סכום התמורה, כך נימנים כל התשלומים. שער הדולר שימש אך כבסיס להצמדת התשלומים, ככל שבמועד תשלום פלוני שער הדולר יעלה על סך 4.50 ₪. ככל שכך יהא, תהא זכאית הנתבעת להפרש המתחייב. ככל ששער הדולר יפחת מסך של 4.50 ₪, תהא זכאית הנתבעת, חרף זאת, לבסיס מינימאלי מובטח, בבחינת "רצפה", בסך של 4.50 ₪.
3. משום כך, דרך עיקרון, מקובל עליי תחשיבה של הנתבעת שבחנה, לעת כל תשלום ותשלום, האם שער הדולר עלה, ובכמה עלה, על שער הבסיס. כתוצאה מכך נקבעה יתרת החוב, והנני מאמץ אותה.
4. אכן, התובעים סבורים כי גרסתה של הנתבעת אינה יכולה להתיישב עם התנהלותה לכל אורך הדרך, ובעיקר במעמד חתימת ההסכם. שהרי, לשיטה זו, כבר בעת חתימת ההסכם הייתה זכאית הנתבעת לא לתשלום סך של 70,000 ₪, אלא לתשלום סך של 71,197 ₪. על אותה דרך, למשל, בתשלום השני הייתה זכאית הנתבעת לתשלום סך של 437,357 ₪ ולא לסך של 430,000 ₪, וכן הלאה. הכיצד, איפוא, כך שיטתם, שתקה הנתבעת, למצער במעמד חתימת ההסכם, ולא העמידה את התובעים על טעותם על פיה עליהם לשלם לה, כאמור, סך של 71,197 ₪?

התנהלות זו של הנתבעת, כך בדעתי לקבוע, תשליך בין השאר שעה שאבוא לשקול את זכאותה לפיצוי מוסכם בגין איחור בביצוע התשלומים. ואולם היא אינה מכרסמת, כהוא-זה, בפרשנותו הראויה, אף הברורה, של ההסכם שבפניי. כאמור, תוכנו של ההסכם דובר בעד עצמו בסוגיה האמורה, ובלשון ברורה וחד-משמעית. ההסכם היה פועל יוצא של משא ומתן מורכב ועיקש מצדו של רונן, שהוליד שינויים לרוב. אין זאת אלא שבעלי הדין ביקשו לקבוע שער דולר בסיסי, על בסיס "עגול". הדבר אף שירת, כמסתבר, את האינטרסים של התובעים. שהרי, לשיטה אחרת, ולנוכח העובדה שבמועד חתימת ההסכם שער הדולר עמד על בסיס גבוה במעט מסך 4.50 ₪ (סך 4.577 ₪), לכאורה זה היה אמור להיות שער הבסיס המינימאלי. לא כך הסכימו בעלי הדין, וכשיטת הנתבעת המקובלת עליי.

1. הכרעתי זו גוזרת דחיית עתירת התובעים להשבת תשלום-יתר נטען ששילמו לנתבעת. לא הייתה, כמבואר, כל דרישה לתשלום-יתר. מנגד, וכמסתבר, על אותה דרך דייקו התובעים ביתר פרטי התחשיב שלהם, בנספח ב/2 הנ"ל, ככל שעסקינן בחיובים ובזיכויים. רונן חישב כי עליו לשלם חיובים בסכום של 5,948 ₪ והוא זכאי לזיכויים בסכום של 11,421 ₪, המזכים אותו בהפרש לזכותו על סך 5,473 ₪. וכך נגזר התשלום שהוא שילם, אכן תחת מחאה, לנתבעת. עובדה ניצחת היא כי בגדר ראשי התביעה-שכנגד לא טוענת הנתבעת, כהוא-זה, לעניין יתרת חוב המגיעה לה, והכופרת בנאותות החישוב של התובעים, בסוגיה האמורה.

ומשכך אדרש לבחינת התנהלותם של בעלי הדין באשר לאירועים שאפפו את מועד מסירת החזקה בבית. כאמור אלו מתחילים בפנייתה של הנתבעת לתובעים ביום 1.5.07, לעניין הדרישה מן התובעים באשר לסוגיות שונות. אדרש לכך להלן.

לעניין טופס 4

1. בנספח השינויים להסכם, קרי שינויים שנעשו בעיקר לדרישתו של רונן, נקבע כי אחד התנאים למסירת החזקה הוא "לאחר שיינתן טופס 4, כשהיא פנויה וראויה לשימוש". פרשנות נאותה לתנאי זה היא שטופס 4 הוא בבחינת ראיה ברורה ומדידה, ככל שעסקינן בבחינת היותה של הדירה "פנויה וראויה לשימוש".

מכאן ברי לי שתנאי בלעדיו אין הוא, שעל הנתבעת לתת לתובעים ("שיינתן"), את טופס 4 האמור. מחליפת המכתבים שבפניי נהיר לי שהדבר לא נעשה. אכן הנתבעת טרחה למסור לתובעים שנמסר לה טופס 4, היא אף טרחה לרשום שטופס זה מעיד על כך שהדירה פנויה וראויה לשימוש, ואולם טופס 4 זה, פיזית, לא נמסר לידי התובעים.

1. לימים, וכפי שנחזה מטופס 4 זה, נרשם בו מפורשות כי "טופס זה לחיבור ותשתיות בלבד – לא לאכלוס" (נספח ג' לתצהיר זיו). עיון בתבנית טופס 4 אשר בתקנות התכנון והבנייה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), התשמ"א – 1981, מעלה כי לא מצוינת בו ההערה האמורה. ואולם הוועדה המקומית יצאה מגדרה בטופס 4 זה ולא זו בלבד שרשמה את ההערה האמורה, אלא היא הוסיפה ורשמה כי "טופס זה הינו ליחידה 7/ב בלבד". אין זאת אלא שהדברים מדברים בעד עצמם ולשיטתו של מנפיק האישור, הוא סבר כי מצב הבית, הגם שהוא מתאים לחיבור תשתיות בלבד, אינו הולם את אכלוסו.
2. ודוקו: אין בכל אלו כדי לקבוע שחרף טופס 4 זה אכן יכול שהבית היה ראוי לאכלוס. ואף במהופך: יכול שגם אם טופס 4 היה ניתן ללא ההערה האמורה, יכול שהייתי קובע, מהותית, כי חרף האמור בו הבית לא היה ראוי לאכלוס. ואולם, חוזית, לעניין המעמד הפורמלי של מסירת החזקה בבית מן הנתבעת לתובעים, היה טופס 4 בבחינת "כרטיס כניסה". כך, על מנת למנוע כל ויכוחים והתדיינויות לעניין שלב מהותי זה, של מסירת חזקה וקבלת התשלומים האחרונים המתחייבים כתוצאה מכך. אכן, בהמשך הדרך, יוכלו בעלי החוזה להתדיין כאשר ירצו. ואולם הם נימנו וגמרו, מהו "כרטיס הכניסה" לעת אותו שלב. משמע, די בנתון האמור על מנת לקבוע שהנתבעת לא הייתה רשאית למסור לתובעים אודות מועד מסירת החזקה, כל עוד לא היה בידה טופס 4, שאיננו מסויג, ושעיניהם של התובעים שזפו אותו, לשם בדיקה ובחינה. וכמסתבר, טופס 4 זה ראו התובעים לראשונה, כאשר הוא צורף כנספח לתביעה-שכנגד.
3. עניין חשיבותו של טופס 4, בהקשר לפרשה שבפניי, נלמד אף מסעיף 26 לנספח א' לתצהירו של נאסר, והוא ההסכם בין הנתבעת לצד ג'. עולה הימנו כי שם התחייבה צד ג' למסור לנתבעת "כל טופסי 4 ותעודת גמר בלתי מסויגים". והנה, טופס 4 שבפניי, כמבואר, מסויג.

לעניין הודעה מוקדמת

1. בהסכם המכר הותנה כי "הקונים מתחייבים לקבל את החזקה בדירה במועד הקבוע בהסכם זה או אף במועד קודם למועד שנקבע בהסכם זה ובתנאי כי ניתנה להם הודעה מוקדמת של 14 יום" (סעיף 4(ד)). במכתב מיום 1.5.07 לא טרחה הנתבעת להבהיר דרישה זו. ואכן במכתבו של רונן מיום 7.5.05 (נספח טז/2 לתצהירו) הוא רשם ש"לא טרחת להודיע שהדירה לא תימסר במועד המסירה המתוכנן לפי החוזה (הוא 30.4.07 – ש.ל.). לא זו בלבד, אלא שעל פי החוזה עליך להודיעני לפחות 14 יום לפני מועד המסירה". במכתב זה, לא למותר לציין, אף דרש רונן כי יישלח לו "גם העתק מטופס 4, יתרה לתשלום סופי עם פירוט החישוב על פי התשלומים ששולמו עד כה, פירוט חיובים לתוספות/שינויים וזיכויים". עניין זה מביא אותנו לנושא ההתדיינות באשר לעניינו של התשלום הסופי.

לעניין התשלום הסופי

1. בחינת הסכם המכר מעלה כי מועד מסירת החזקה חייב להיעשות "כנגד החזרת כל הביטחונות ו/או הערבויות שניתנו לקונים על ידי היזם" (סעיף 4(א)). ועוד נרשם כי "במעמד מסירת החזקה בדירה ייערך דו"ח מסירה שבו יירשמו הליקויים והפגמים וכל אי התאמה אם קיימים כאלו". ככל שעסקינן בתשלום האחרון נמצאה הוראה אך בנספח התשלומים. נרשם שם, כאמור, שיש לשלם את התשלום האחרון בסך 143,640 ₪, ובנתון להצמדתו במידת הצורך מעל לשער הקבוע של 4.50 ₪, "לא יאוחר מיום מסירת החזקה בדירה".

משמע, עד כמה שהדבר נראה חריג ומוזר, לא מצאתי כל הוראה על פיה לא תימסר החזקה בדירה כל עוד לא ישלמו התובעים-הקונים, באותו מעמד, את כל חובותיהם לנתבעת, אף את כל חובותיהם לחברה הבונה. ולא זו בלבד אלא שהתשלום האחרון לא חייב להיות במעמד מסירת החזקה בדירה, כמוהו כדרישות אחרות שנימנו לעיל. שהרי עליו להתבצע, כמבואר, "לא יאוחר מיום מסירת החזקה בדירה", שמא אף לפני יום מסירת החזקה בדירה, כפי שקרה כמסתבר בנדוננו.

1. אכן, מזווית מבטה של הנתבעת לגיטימי היה שדווקא היא תעמוד בתוקף על כך שלא תימסר החזקה בדירה, עד אשר ישלמו התובעים את מלוא חובותיהם, הן לה והן לחברה הבונה, ולו עד השקל האחרון. ואכן, על אותה דרך, מזווית מבטם של התובעים לגיטימי היה הן שלא יידרשו לשלם את מלוא חובותיהם, ולו עד השקל האחרון, על מנת להקל עליהם מבחינה כספית, כשם שלגיטימית הייתה דרישתם, כפי שמסתבר הייתה, על פיה הם דורשים לדעת אל-נכון את גובה חובם, מכל מין וסוג ולו עד השקל האחרון, על מנת "ליישר קו" ולדעת באורח מדויק מה סכום הכסף הסופי והמדויק שעליהם לשלם, שמא לגייס.
2. ומשכך, אני יכול להתייחס באהדה לעמדתה של הנתבעת על פיה היא לא טרחה לצייד את התובעים, חרף דרישותיהם החוזרות ונשנות כעולה מחליפת המכתבים שבפניי, בפירוט מדויק ומדוקדק של מכלול חובותיהם הנטענים של התובעים, לשם בחינתם המדוקדקת על ידם, אם לשם תשלום ואם לשם השגות על נאותות הדרישה. עמדתה של הנתבעת על פיה היא הסתפקה באותה עת בתשלום יתרת התמורה, ולא לערוך אותה עת חשבון מדויק עד השקל האחרון, נחזית למצער לגיטימית. וכך רשם זיו, למשל, במכתבו מיום 20.5.07 כי הגם ש"לאחר התשלום הנוכחי ששולם על ידכם היום נותרת חייבים לנו כספים רבים המסתכמים בעשרות רבות של אלפי שקלים כפי שפורטו במכתבינו הקודמים ובכל השיחות שנערכו עמכם ובין היתר בגין תוספות ושינויים שהוזמנו על ידכם, פיצויים מוסכמים על איחורים בתשלומים ובהפקדת הערבויות ופיצוי בגין הפרה יסודית של ההסכם", הרי החליטה הנתבעת למסור את החזקה בבית על פני "האלטרנטיבה" של "השארתכם ברחוב" (נספח ה/1 לתצהיר רונן).
3. ועל אותה דרך אני יכול להתייחס באהדה לעמדתם של התובעים שדרשו לדעת מצב דברים מדויק לאשורו, ללא "זנבות" לבירור ובדיקה בהמשך הדרך. אכן, והדבר ראוי לשבח, הגם שלא אחת עניינו של החייב הוא לדחות תשלומים ולהקל על מצבו הכספי, חייב ישר-דרך מעוניין, כמוהו כנושה, לדעת אל-נכון את הסכום המדויק של חובו, על מנת לכלכל את צעדיו בהתאם.
4. ומשכך אני שופט את פני הדברים נקל לי לדחות את האשמותיהם ההדדיות של שני בעלי הדין לעניין חוסר תום הלב שלהם.

אכן, לחובת התובעים אני זוקף את העובדה שהם לא טרחו להשיב, וממילא להסתייג ולהכחיש, על מכתבו של זיו מיום 17.5.07, בו תיעד זיו, ובאופן מפורט, את שורת הודאותיו של רונן בפניו על פיה "יש לך בעיה כלכלית שנובעת בעיקר מכך שלא מכרת את דירתך הישנה" (סעיף 7), כי "משיקולים שלך אתה מתכוון להיכנס לדירה רק בחודש יולי" (סעיף 9) וכי ככל שעסקינן בדו"ח הבודק שקיבל רונן "טענת כי 'הרוב שם זה שטויות'" (סעיף 10).

וחרף הנתון האמור שוכנעתי-גם-שוכנעתי, למקרא חליפת המכתבים המסועפת שבפניי, שלכל אורך הדרך הביע רונן את נכונותו, אף הפגין זאת בשורת מעשים, הן לקבל את החזקה בדירה והן לקבל מידע ברור ומדויק לגבי מצבת חובותיו, אם לשם בחינה ואם לשם התארגנות לתשלום.

1. עתה אבקש לעשות אינטגרציה של התובנות האמורות עם המתחייב מדרישות ההסכם.

ככל שעסקינן בדרישה לעניין הדיוק בגובהו של התשלום האחרון מילאה הנתבעת את הוראות ההסכם. שהרי, כך קבעתי, יתרת התשלום שנדרשה מן התובעים, לעניין הפרשי ההצמדה לדולר שהתחייבו עד לאותה עת, הייתה כמסתבר נכונה ונאותה. אך בכך לא סגי, לעניינו של הסכום האחרון הדרוש לתשלום.

שהרי מנגד, ככל שעסקינן בדרישת התובעים בעניין החיובים והזיכויים, חדלה הנתבעת ולא מסרה כל גרסה. כתוצאה מכך היא אילצה את התובעים, הגם שזה אינו תפקידם, לערוך את תחשיביהם-שלהם, וכמסתבר תחשיבים אלו היו נכונים ונאותים.

ככל שעסקינן בדרישתה של הנתבעת על פיה התובעים יוכיחו ששילמו את יתרת חובם, ככל שהוא קיים בכלל, לחברה הבונה, הגם שדרישה זו יכולה להיחשב כהגיונית, הנה אין לה כל זכר, למרבה ההפתעה, בהסכם המכר שבפניי. ממילא הצגת דרישה זו, לכאורה כדרישת-סף שמבלעדי קיומה לא יהיו זכאים התובעים לקבל את החזקה בבית, הייתה חסרת צידוק.

לעניין ערבות בנקאית בגין התשלום האחרון

1. בהתאם להוראות ההסכם, אף בהתאם לכל דין, אמורה הייתה הנתבעת להנפיק לתובעים ערבות בנקאית בגין כל תשלום ותשלום. הוברר לי שבעקבות התשלום האחרון ששולם על ידי התובעים נמסרה ערבות בנקאית לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת. התובעים קובלים על כך, ולכאורה בצדק.
2. כך, הן משום שב"כ הנתבעת לא הוסמך מעולם לשמש נאמנם של התובעים, והן משום שהרציונל בהפקדת ערבות בנקאית זו הוא כדי לשרת את האינטרסים של התובעים-המשלמים, לעת צורך. מנגד, אין בדעתי לייחס חומרה רבה לעניין זה. שהרי אילו דברים היו הולכים למישרין, באופן שהתשלום האחרון היה מתבצע, בדרך המלך, במעמד מסירת החזקה בדירה, הרי לא זו בלבד שהנתבעת לא אמורה הייתה להנפיק ערבות בנקאית, אלא היא זכאית הייתה, כמבואר, לקבל באותו מעמד את הערבויות הבנקאיות שהנפיקה לידי התובעים, על מנת להבטיח שיקבלו את החזקה בדירה. משום כך אניח, לזכות הנתבעת, כי אכן היא סבורה הייתה ש"אורך ימיה" של הערבות הבנקאית בגין התשלום האחרון יהא קצר ביותר, לנוכח מעמד המסירה הצפוי להתקיים במהרה, ומשום כך היא הופקדה בידי ב"כ הנתבעת.

לעניין העיכוב בהשבת הערבויות הבנקאיות

1. סוגיה זו, כאמור, זכתה למידה רבה של תרעומת מצידה של הנתבעת. וכך, התבטאה הנתבעת שהתנהלות התובעים היא בבחינת "התחכמות לא ראויה שטרם נתקלנו בה אצל מאות לקוחות" וכן כי "מעולם לא נערך 'טקס' כזה" (נספח י/1 לתצהיר זיו), דמוי הנוהל עליו התעקשו התובעים.
2. ואולם אין לי ספק, במחלוקת נוקבת זו, כי הדין, בפשטות, עם התובעים. כך, מקרא מפורש, לנוכח הרשום בהסכם המכר, הסטנדרטי, שעוצב על ידי הנתבעת דווקא. והרי סעיף 4(א) הנ"ל קובע, כאמור, כי מסירת הדירה תתבצע "כנגד החזרת כל הביטחונות והערבויות שניתנו לקונים על ידי היזם". משמע, לא תימסר החזקה בדירה, אם הרוכש לא ימסור את הביטחונות והערבויות. שהרי הם ניתנו על מנת להבטיח את מסירת החזקה בדירה ולאחר שהיא נמסרת, אין כל צורך שיימצאו אצל הרוכש. ומנגד, הרוכש לא ימסור את הביטחונות והערבויות, אלא ככל שתימסר החזקה בדירה. שהרי כל עוד לא נמסרת החזקה בדירה, יש-גם-יש צורך בביטחונות ובערבויות האמורות. ואף סעיף 11(ג) להסכם המכר מורה כי "הקונים מתחייבים להשיב לידי היזם ו/או בא כוחו במעמד מסירת החזקה בדירה וכתנאי למסירתה להם את כל הבטוחות אשר קיבלו מאת היזם". משמע, שוב, הותנתה הסימולטניות של מסירת החזקה בדירה ושל החזרת הבטוחות. האחד כנגד השני והשני כנגד האחד.

ב"כ הנתבעת קבל על כך שדרישת התובעים מחייבת אותו, לכאורה, לעזוב את משרדו, דרך שגרה, ולהיות נוכח במעמד מסירת החזקה בבית, באתר הבנייה. והגם שאני מתייחס באהדה מובנת לתרעומת זו, הנה סעיף 11(ג) הנ"ל פותר אף קושיה זו. שהרי את הערבויות יש להשיב לאו דווקא לידי ב"כ הנתבעת, הואיל וניתן להשיבם, כאמור, "לידי היזם ו/או בא כוחו". רשאית הייתה הנתבעת לעמוד על כך שהמעמד הסימולטני האמור יתבצע באתר הבנייה, ולא לידיו של ב"כ הנתבעת אלא לידיה שלה.

אין צריך לומר כי רשאית הייתה הנתבעת, כמובן, לנסות ולהגיע להסכמה חוזית אחרת עם התובעים, ככל שהתובעים היו מסכימים לכך. דומה, בהעלם ראשון, כי תובעים סבירים היו מסרבים לכך. שהרי דרישת ההדדיות גם הולמת את דרישת הדין והיא אף פועל יוצא של האינטרסים הלגיטימיים הצריכים להגנה, הן של הקונים, הם התובעים, והן של המוכרת, היא הנתבעת.

1. עתה, ומשהכרעתי במחלוקות שאפפו את מועד מסירת החזקה בבית, אדרש למתחייב מכך, אם לעניין התביעה העיקרית ואם לעניין התביעה-שכנגד.

לעניין התביעה העיקרית

1. כבר הצבעתי על כך שהתובעים לא שילמו לנתבעת כל תשלום-יתר. ממילא נדחית עתירתם להשיב להם תשלום-יתר נטען זה בסך 24,000 ₪.
2. התובעים עותרים לשלם להם פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש. לנוכח הכרעתי לעניין התנהלותם של שני בעלי הדין, החלטתי לדחות עתירה זו, אם ככל שהיא מכוונת כנגד הנתבעת, אם ככל שהיא מכוונת כנגד התובעים. כאמור, ככל שעסקינן בעיקר המחלוקת לעניין סכומו הנאות של התשלום האחרון, ידם של התובעים על התחתונה. ככל שעסקינן ביתר נשואי המחלוקת, לעניין הנסיבות שאפפו את מסירת החזקה בבית, נמצאה מידה רבה של גוזמה, אף התלהמות, בהטחת ההאשמות ההדדית של בעלי הדין האחד במשנהו.

לעניין התביעה-שכנגד

1. הכרעתי עד הנה גוזרת את דחיית עתירת הנתבעת לפיצוי בגין גזלת הזמן ומשאבי הנתבעת, היא התובעת-שכנגד, שהיא מעין "תמונת ראי" לעתירת התובעים לחיוב בגין נזק שאינו ממוני. אכן, לכאורה, הייתה מידה רבה של טרחנות בפועלו של רונן. מנגד, שמא זהו סיכונו המקצועי המובנה של קבלן הבניין. עובדה ניצחת היא שהנתבעת עמדה על אופיו של רונן, ולו לשיטתה, כבר מתחילת הדרך, וסברה וקיבלה. אכן לא מן הנמנע כי בקהל לקוחותיו הפוטנציאליים של כל קבלן וקבלן, יהיו לקוחות שהקבלן "לא ירגיש בקיומם" ויהיו לקוחות שהקבלן "ירגיש-גם-ירגיש בקיומם". וכשם שלא אניח שהנתבעת מבקשת לשלם כספים לראשונים, לא אשלים עם כך שהנתבעת תתבע כספים מהאחרונים... אם אכן החליטה הנתבעת, כשם שהיא מתהדרת במכלול מכתביה, להתייחס לרונן בסבלנות אין קץ, לא מן המידה שלעת פקודה, וכאשר הדברים מגיעים לאולמו של בית המשפט, תשנה לפתע מטעמה.
2. נתון זה מוליך לשיקול-על נוסף, לעניינה של התביעה-שכנגד. תביעה-שכנגד זו, כאמור, גבוהה פי שניים ויותר מזו של התביעה העיקרית. שהרי, לשיטתה של הנתבעת, התובעים אמורים לפצות אותה בסכום של 346,945 ₪. ואם אלו הם פני הדברים, אכן תמיהה היא הכיצד הסכימה הנתבעת גם למסור את החזקה בדירה לידי התובעים וגם, וכנטען ללא הכחשה, לרשום את זכויותיהם של התובעים במרשם המקרקעין, מבלי להתנות זאת בתשלום הסכומים האמורים. ואם בכל אלו לא די, הכיצד לא הזדרזה הנתבעת והגישה תביעתה נגד התובעים אלא "נזכרה" לעשות כן, רק על דרך תביעה-שכנגד ולאחר שהוגשה נגדה התביעה העיקרית. יש רגליים לסברה שתביעה-שכנגד זו, לנוכח מכלול תובנות אלו, היא בבחינת "פעולת תגמול" גרידא, והיא איננה כנה.
3. הנתבעת תובעת פיצוי בגין עלות אחזקת הדירה לכדי כחודשיים לשווא עקב התנהלות התובעים. ואולם משעה שקבעתי שהנתבעת חטאה כלפי התובעים בכך שלא השכילה להציג טופס 4 לא מסויג, לא הקפידה ליתן הודעה מוקדמת בזמן החוזי המוסכם, דרשה לקבל ערבויות בנקאיות טרם מסירת החזקה, הרי בעיקר אין לה להלין אלא על עצמה.
4. וכל אלו, כאמור, בוודאי גוזרים שאין בדעתי לזכות את הנתבעת בפיצוי בגין עיכוב בביצוע התשלום האחרון. העיכוב האמור, כך הראיתי, הוא פועל יוצא ראש לכל של התנהלות הנתבעת. לו הייתי מרחיק לכת, ולנוכח העובדה שהנתבעת חטאה בכך שלא הנפיקה טופס 4 לא מסויג לתובעים בזמן-אמת, ולאמיתו של דבר לא מסרה טופס זה לידי התובעים בשום זמן מן הזמנים, שמא חסד עשו התובעים עמה בכך שחרף כל אלו שילמו את התשלום האחרון, ואכן קיבלו את החזקה.
5. וכך, אף בגין הפיגור בתשלומי התובעים, לכל אורך הדרך. לכאורה, עניין זה אמור היה לעורר ספקות משעה שקבעתי, מהותית, שהדין עם הנתבעת, ככל שעסקינן בפרשנותו הנאותה של ההסכם. ואולם, בצד העובדה שהתובעים, לאורך כל הדרך, שילמו לנתבעת תשלומי קרן בלבד, הנה הייתה זו הנתבעת שלא ראתה למחות על כך בפני התובעים, ולו פעם אחת. והגדילה הנתבעת עשות ולא ראתה למחות על כך בפני התובעים, ולו במעמד חתימת ההסכם כאשר נמסר לה התשלום הראשון, בסכום מופחת.
6. קביעתי זו הולכת ומתעצמת דווקא לנוכח התנהלותו הטרחנית של רונן, וכך הרי שיטתה של הנתבעת לכל אורך הדרך, בכל התקופה הארוכה בה ניבנה הבית, אף שולמו התשלומים ששולמו. והרי התנהלותו הנטענת הטרחנית של רונן בוודאי אמורה הייתה לספק לנתבעת הזדמנויות למכביר לדרוש מן התובעים שעד אשר יש להם טענות ומענות שונות לכל אורך הדרך, ייכבדו הם עצמם וישלמו את הפרשי ההצמדה המתחייבים כתוצאה מן ההסכם.

כל אלו, כמבואר, לא גורעים מצדקתה המהותית של הנתבעת, ככל שעסקינן בפרשנותו של הסכם המכר ומזכאותה לקבל את הפרשי ההצמדה האמורים, כפי שפסקתי עד הנה, ואולם הם שוללים את זכותה של הנתבעת לקבל פיצוי מוסכם, ולו מטעמי השתק ומניעות.

1. וכך, אף ככל שעסקינן בדרישתה של הנתבעת לפיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית. לכל אורך הדרך, כאמור, ממלאת הנתבעת פיה מים כאשר היא מקבלת מן התובעים תשלומי קרן בלבד. אין זאת אלא שהנתבעת מפנימה שהיא תזכה לקבל את הפרשי ההצמדה לעת התשלום האחרון. בחלק מתשלומי הקרן לא זכאית הנתבעת, לכל הדעות, לכל הפרשי הצמדה לנוכח העובדה ששער הדולר פחת משער הבסיס המוסכם. לעת התשלום האחרון מתגלעים בין בעלי הדין הסכסוכים בהם דנתי. כפי שהראיתי, כמדומה, שני בעלי הדין נהגו אם בתום לב ואם בפרשנות שגויה תוך הגנת האינטרסים הלגיטימיים של כל אחד מהם. לשיטה אחרת ולמצער, אף אחד מהם, אף לא הנתבעת, טלית שכולה תכלת.
2. נותר לי להידרש, איפוא, לעתירת הנתבעת לתשלום עבור עבודות נוספות, בגדר התביעה-שכנגד, ולעתירת התובעים לפיצוי בגין ליקויי הבנייה, בגדר התביעה העיקרית. לכך אגיע עתה.

לעניין ליקויי הבנייה

1. כאמור שטרנברג מונה כמומחה מטעם בית המשפט. כעולה מישיבת קדם המשפט מיום 13/05/09 מינוי זה של המומחה נעשה על דעת כל ב"כ הצדדים. נתון זה מעצים את מידת התוקף שיש ליתן לחוות דעתו של שטרנברג. אכן, גם אם שטרנברג היה מתמנה כמומחה מטעם בית המשפט, חרף התנגדות הצדדים, הייתה נודעת לחוות דעתו משמעות מפליגה. כך, קל וחומר, מקום שמינויו של מומחה הוא פועל יוצא של הסכמת הצדדים. ביסודו של דבר, זה הגיון-פועלו וטעם-מינויו של מומחה שהתמנה על ידי בית המשפט. אכן, ובניגוד מוחלט לסברתם של התובעים, הנחת העבודה ונקודת המוצא היא כי ראוי שבית המשפט יאמץ את ממצאי המומחה שמונה על ידו.

49. כאשר דנה ב"כ התובעים בליקויי הבנייה היא מתיימרת לרשום כי "מטעמי ענייניות בוחרים התובעים להתמקד באותם ליקויים אשר המחלוקת עליהם רחבה דיה כדי להצדיק דיון בה" (עמ' 8). ואולם חרף יומרה נטענת זו, בהמשך סיכום הטענות וללא הנד עפעף, דנה ב"כ התובעים, כמעט לכל אורכה ורוחבה של חוות דעתו של שטרנברג. התנהלות זו מקוממת.

50. דנתי בהתנהלות כאמור, לא אחת, בפרשות שנדונו בפניי. וכך, למשל, ב-ת.א. (חי') 22844/02 אלפסי מאיר ונורית נ' אנגל חב' לקבלנות כללית בע"מ (במאגרי "נבו"), כאשר נתקלתי בהתנהלות דומה, רשמתי כי "אין בדעתי לעבור לסדר היום על דרך טיעון זו, שיש בה לטעמי מידה של צדקנות רבה. התגובה השיפוטית תהא שאתייחס להשגות התובעים ואתעלם מהשגות אנגל. כך, זולת אלו שבמיעוטם מעלות סוגיות משפטיות הצריכות לפנים, שראיתי לדחותן לגופן".

51. בחנתי, איפוא, השגותיה של ב"כ התובעים ומצאתי שרובן ככולן דנות בסוגיות הנדסיות-מקצועיות מובהקות. והרי, כמבואר, כל הרבותא במינויו של מומחה מטעם בית המשפט היא לנוכח יתרונו המקצועי המובנה על בית המשפט, בתחומים בהם בדרך הטבע אין לבית המשפט כל יתרון. לא אמנה, כרוכל, כל השגה והשגה. לא מצאתי בכל ההשגות האמורות כל הצדקה, בוודאי לא משפטית, שתצדיק שאמיר את שיקול דעתי הלא מקצועי, בשיקול דעתו המקצועי של מומחה שהתמנה לשם כך.

52. כך, זולת לעניין הסכמתו של שטרנברג כי לעניין העלויות בנושא הגשמות יש להגדיל הסכום לסך של 4,350 ₪, משמע בסכום נוסף של 1,350 ₪. ועוד: אף ככל שעסקינן בדלת הממ"ד, שנטען שהיא איננה נסגרת בהפעלת כוח סביר, ומטעמי ספק, אוסיף על חוות דעתו של שטרנברג בפריט זה סכום נוסף של 1,000 ₪.

53. עתה אדרש לחזית המחלוקת בין הנתבעת לבין צד ג'. סוכם בין השתיים כי ככל שבית המשפט יחייב בעלות לעניין ליקויי הבנייה תישא בהן צד ג'. מובן שהדבר אינו מחייב את התובעים, אלא מחייב אך לעניין החזית בין השתיים בלבד.

54. ואולם מעיון בסיכום טענות ב"כ צד ג' עולה כי תוך הרחבת חזית נפסדת והגנבת ראיות, השמיע ב"כ צד ג' השגות לרוב לעניין צדקתה המהותית של חוות דעתו של שטרנברג. וכך, למשל, הוא החליט שלבית המשפט יש "ידיעה שיפוטית" על פיה יודע בית המשפט מהי עלות שעת עבודתו של פועל..., ונהיר שהדברים חסרי שחר. ועוד השמיע ב"כ צד ג' השגות שהשמיע לעניין ליקויי בנייה שהם פועל יוצא של תכנון לקוי של הנתבעת. אין צריך לומר שכל אלו נפקדו לחלוטין מתצהירו של נאסר, באופן שצד ג', באורח נפסד וקלוקל, ראה להשמיע הטענות האמורות תוך ניצול יתרונו הדיוני להגיש סיכום טענותיו בעקבות סיכום טענות ב"כ הנתבעת. מובן שבדעתי להתעלם לחלוטין מטיעונים אלו. אשקול התנהלות נפסדת זו כאשר אבוא לפסוק הוצאות.

55. כללם של דברים: כמתחייב מחוות דעתו של שטרנברג היו זכאים התובעים לסכום כולל בסך של 18,096 ₪. לנוכח השיקולים שנימנו מעלה בדעתי להעלות הסכום האמור לכדי סך של 20,822 ₪.

לעניין עתירת הנתבעת לתשלום בגין עבודות נוספות, תוספות ושינויים

56. עתירת הנתבעת לתשלום הסכומים האמורים מבוססת על ריכוז עבודות ותוספות נטענות, כפי שהן מפורטות בנספח ט"ז לתצהיר זיו על מכלול נספחיו.

57. בדעתי לדחות עתירה זו של הנתבעת במלואה תוך שאני מאמץ, ביסודו של דבר, את מכלול טיעוני ב"כ התובעים בסיכומי התשובה שלה.

58. אכן, הסכם המכר מתנה כי בכל הנוגע לשינויים ותוספות למיניהם, הדבר יתבצע בהתקשרות ישירה של התובעים עם החברה הבונה. משמע, מלכתחילה, מתעבּרת הנתבעת על ריב לא-לה, כמעשה פטרונות שאין לו כל צידוק. ככל שהתובעים היו חייבים סכומים שהיו חייבים לחברה הבונה, פשיטא הייתי מתוודע לכך לאור טענותיה של החברה הבונה. כך, על אחת כמה וכמה לנוכח העובדה שההליך שבפניי לא מתקיים "מאחורי גבה" של החברה הבונה, אלא כאשר היא ניצבת בפניי כצד ג', בחוג בעלי הדין.

59. ואכן תובנה זו מקבלת חיזוק מחקירתו הנגדית של נאסר. הוא מודה מפורשות כי נספח ט"ז, המתיימר להציג את מכלול העבודות הנוספות שהחברה הבונה ביצעה עבור התובעים, כלל לא ידוע לו ואין לו מושג על אודותיו. בהקשר זה מאלפת העובדה שלנוכח הטענות על אודות טרדנותו המופלגת של רונן, שעה שנבנה הבית, לא זו בלבד שלא הובאו כל ראיות מטעם צד ג', הרי לא היה לכך זכר בתצהירו של נאסר.

60. בדעתי, איפוא, לדחות עתירת הנתבעת בפריט זה.

הוצאות משפט

61. הנה כי כן, ככל שעסקינן בתביעה העיקרית שהוגשה על סכום 159,763 ₪ זוכים התובעים במיעוטה המבוטל. ככל שעסקינן בתביעה-שכנגד שהוגשה בסכום מופלג של 346,945 ₪, היא נדחית מכל וכל. בגדרו של פסק דיני זה הצבעתי, לא אחת, על התנהלותם הנפסדת של כל אחד מבעלי הדין. הפועל היוצא מכל אלו יגזור את פסיקת ההוצאות. בגדרה אמעיט בפסיקת ההוצאות לזכות התובעים, מן המקובל אצלי.

סוף דבר

62. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 20,822 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה למדד יוקר הבנייה מיום 01/01/10 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיה הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.

63. ככל שהנתבעת תשלם את הסכומים האמורים תשיב לה צד ג' את מלוא החיובים האמורים בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום התשלום לתובעים ועד ליום ההשבה בפועל. הסכומים האמורים ישולמו בצרוף אגרת הודעה היחסית לסכומים האמורים וללא צו נוסף להוצאות, לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעת תוך 30 יום מיום התשלום, ועד ליום ההשבה.

64. הנני דוחה התביעה-שכנגד.

65. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ד, 29 יולי 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא