<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת: עו"ד רון קופר

נאשם מס' 3: הובא

הסניגור: עו"ד דבאח חוסיין

פרוטוקול

(נאשם מס' 3)

הסניגור:

כתב האישום הוקרא לנאשם ואמר שהבינו. הנאשם נשאל מה תשובתו לאישום והשיב:-

אני מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום.

הנאשם:

נשאלתי על ידי בית המשפט בשפה הערבית ואני מודה.

ב"כ המאשימה:

לאור דברי הנאשם, אבקש להרשיעו בעבירות המפורטות בכתב האישום.

<#3#>

הכרעת דין

הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום, לכן אני מרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ג, 27/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

אנו מבקשים לציין שמספר ערכים נפגעים מהעבירה זו, שמירה על גבולות המדינה, הקושי שיש לכוחות הבטחון לאבחן בין מי שמפגע לבין מי שנכנס באישור. נגרמים למדינה נזקים כלכליים מבחינת כוח עבודה. מדובר בעבירה קשה לגילוי. העבריינים מתגלים בד"כ באקראי. הפסיקה הן בבית המשפט העליון והן האחרונה לאחר התיקון בחוק בעניין עטאללה וכאשר שאימצו פסק דין זה, מכוונת כי המתחם הראוי לאדם שנכנס למדינה ללא עבירות הוא בן חודש ל – 6 חודשים. אנו מבקשים לאמץ את המתחם הזה.

בעניין נסיבות שאינן קשורות לביצוע עבירה, אשר קובעות את העונש בתוך המתחם, מציג גיליון רישום פלילי אשר מלמד כי לנאשם שתי עבירות בעבירה דומה. לכן אבקש כי עונש בתוך המתחם יהיה גבוה מחודש.

9 נאשמים אחרים באותו תיק נדונו ל – 16 ימים וזאת מקושי ראייתי.

בנוסף, אבקש להפעיל במצטבר עונש מאסר בן חודשיים העומד ותלוי כנגד הנאשם אשר נגזר עליו לפני חצי שנה וכבר חזר לשוב לסורו.

לסיכום, נבקש לקבוע עונש מאסר באמצעות המתחם ולהפעיל את התנאי המצטבר וכמו כן לגזור מאסר על תנאי ארוך ומרתיע.

הרשעות קודמות. מתקבל ומסומן ת/1.

גזר דין קודם, מתקבל ומסומן ת/2.

הסניגור טוען לעונש:

נראה לי כי חרף הקיום הביטחוני וחרף נסיבות בית המשפט העליון לגבי שוהים בלתי חוקיים, נפסק לא פעם לגבי ענישה אינדיבידואלית .האם העבירה נעשית מתוך חרפת רעב או נסיבות אחרות.

במקרה שלנו, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך בזמן שיפוטי יקר. חסך מזמנם של שוטרים ועדים אחרים, על אף שהיה קושי ראייתי בתיק הזה.

הנאשם נטל אחריות מלאה למעשיו ובמקרה שלנו יש לשקול לקולא את נסיבותיו האישיות, הוא קיבל אישור בעבר להיכנס לתחומי המדינה. הוא הגיש בקשה חדשה. הוא מפרנס יחידי למשפחה בת 5 נפשות. אחד מהם מועמד לניתוח לב בעוד כ – 10 ימים. הטרגדיה במשפחתו של הנאשם היא כפולה, הקושי בפרנסה והמצב הכלכלי הקשה שהוביל אותו להיכנס למדינה כדי לקבל שכר שהוא עבד בחודש ינואר עם מעביד בארץ. הכניסה היתה באותו יום ובאותו יום הוא נעצר. הוא הגיע רק למטרת קבלת הכסף עבור העבודה שהוא ביצע.

אציין עוד שיקול לגבי שיקולים לקולא, לא נשקפת כל סכנה בטחונית מהנאשם.

לבית המשפט הסמכות לפי סעיף 5 לחוק העונשין, להאריך את המאסר המותנה. הנטיה לכך גבוהה נוכח המאסר המותנה שהושת עליו.

כל הנאשמים האחרים קיבלו 16 יום מאסר והנאשם כבר נמצא במאסר כמעט חודש.

אשר על כן, אבקש מבית המשפט להורות על הארכת מעצרו המותנה של הנאשם.

<#5#> (

גזר דין

(ביחס לנאשם מס' 3)

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

כפי שנטען בכתב האישום, הנאשם שהינו תושב אזור יהודה והשומרון, אשר כניסתו ושהייתו בשטח מדינת ישראל טעונה היתר ושהייה כדין, נמצא בתאריך 3/9/12 שוהה בכפר בענה בשטח מדינת ישראל ללא היתר כניסה כדין.

על יסוד עובדות אלו, כאמור הוגש כתב אישום ובעובדותיו הודה הנאשם וכן הצדדים טענו לעונש בפניי.

ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את חומרת המעשים, הציג את מתחם הענישה הראוי בנסיבות ועתר כי אשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה, כן מאסר על תנאי. ב"כ המאשימה גם הדגיש בטיעוניו בפניי, כי באשר לנאשם זה קיים עונש מאסר מותנה בר-הפעלה לתקופה של חודשיים שהושת על הנאשם במסגרת תיק 22163-01-12 וזאת בגזר הדין שניתן ביום 17/1/12.

מהצד השני של המתרס, הסניגור המלומד שטח את טיעוניו בהדגישו את נסיבותיו הקשות של הנאשם, את העובדה שהנאשם נאלץ להפר את החוק מפאת המצוקה הכלכלית בה שרוי הוא ובני ביתו. בשל כך, הסניגור בדעה כי נכון בנסיבות להאריך את התנאי ולהסתפק בהשתת עונשים שלא כוללים בחובם מאסר בפועל.

לאחר שנתתי את דעתי מחד לעובדה כי לחובתו של הנאשם שתי עבירות דומות משנת 2002 ו – 2012 ולקולא שקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את העובדה שהוא הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של בית המשפט , גם לאחר שהשתכנעתי כי לא נשקפה מנוכחותו בארץ אף סכנה למאן דהו וכן נתתי את דעתי למתחם הענישה שנקבע בע"פ 41708-07-12, אני משית על הנאשם את העונשים שלהלן:

• אני משית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של חודשיים, החל מיום מעצרו, 5/9/12.
• אני מפעיל בזאת את המאסר המותנה באופן שמחציתו תהא חופפת למאסר שהושת על הנאשם בתיק זה, כך שהנאשם ירצה מאסר מצטבר של 3 חודשים.

החלטתי כי המאסר המותנה שהופעל יהיה חופף בחלקו למאסר שהוטל על הנאשם בתיק זה מבוססת על השיקולים לקולא שהצגתי מקודם ועל נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם.

• אני מטיל על הנאשם מאסר מותנה של 3 חודשים למשך שנתיים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה על חוק הכניסה לישראל ויורשע בגינה.
• זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ג, 27/09/2012 במעמד הנוכחים.