האישום

1. הנאשם הועמד לדין בגין נהיגה בשכרות ביום 6/7/12 שעה 01:39 לערך, במנהרת רבין, לאחר שבבדיקת ינשוף נמצא ריכוז של 365 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.
2. הנאשם כפר ב"כמות שנמדדה במיומנות המפעיל ובהפעלה". (פרוטוקול ישיבה מיום 5/11/12). משלא כפר בתקינות המכשיר, אין מקום לטענה שהועלתה לראשונה בסיכומי הסנגור לפיה לא הוצג לביהמ"ש תעודת עובד ציבור המעידה על ביצוע בדיקות תקופתיות, שכן שאלה זו לא הייתה במחלוקת. אם רצה הסנגור לעיין בתעודה זו, יכול היה לעשות כן חודשים קודם לכן.

דיון בראיות והכרעה

1. מטעם המאשימה העידו המתנדב אורי יניב שראה הנאשם נוהג וביצע בדיקת מאפיינים ומילא מסמכים נוספים, רס"ל איילה ציוני שביצעה לחשוד תחקור (ת/4 עמ' 4), רס"ל נטלי בצרי – מפעילת הינשוף שבדקה הנאשם וערכה המסמכים הנלווים (ת/8-ת/14), לרבות פלט הינשוף בו נרשם ריכוז של 365 מ"ג, ואילו מטעם ההגנה העידו הנאשם וחברו בני מאיר שנסעו יחדיו ממסיבה במצפה יריחו למועדון באזור תלפיות ("וולנברג") וביציאתם משם, במנהרת רבין נעצרו ע"י המתנדב.

לענין בדיקת המאפיינים

1. צודק הסנגור בטענתו כי תוצאות בדיקת המאפיינים אינן מספיקות להרשעת הנאשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול. הממצאים אינם חד משמעיים מעבר לפגמים שאולי נפלו במילוי הטפסים ובהדרכה כיצד לבצע הבדיקה ועל אף התנהגותו הפרועה משהו של הנאשם שמתאימה למי ששתה אלכוהול ודעתו קלה עליו. (ראה ת/2 וכן עדותו של חברו - פרוטוקול עמ' 11 ש' 6 – "התחילו צחוקים ודברים קצת מעבר לזה")
2. במצב דברים זה, הרשעתו של הנאשם תלויה בקביעה כי תוצאות פלט הינשוף קבילות ותקינות.

האם הנאשם עישן בסמוך לבדיקה?

1. על פי ת/8 – מצהירה מפעילת הינשוף כי וידאה בין היתר שהנאשם לא עישן לפחות 5 ד' לפני הבדיקה (סעיף 4) ולא נכח איש במקום הבדיקה (סעיף 5). שעת הבדיקה לפי פלט הינשוף היא 02:56, שעת העברתו של הנאשם לידי מפעילת הינשוף, כעולה מסעיף 9 לת/4 שמילא השוטר אורי יניב היא 02:54, משמע שתי דקות לאחר שהועבר אליה נבדק, ולכן נשאלת השאלה האם בזמן שהנאשם היה במשמורתו של השוטר אורי יניב הוא עישן ומתי. המתנדב שעושה זאת במשך 12 שנים העיד "בטוח שלא, לא בזמן שהיינו צריכים לעשות את הבדיקה. אני יודע כי 90% מהזמן שמרתי עלו ו-10% שמר עליו יעקב ואני בטוח בכך" (פרוטוקול עמ' 4 ש' 14). (הסנגור ויתר על זימונו של יעקב כעד הגנה).
2. בסעיף 6 לת/4 ממלא המתנדב יניב את הטופס וחותם על כך ש"מרגע עצירת הרכב ובמשך כל הזמן שהנבדק היה במשמורתי, הנבדק לא אכל לא שתה לא עישן לא הקיא". מילוי סעיף זה נעשה בשעה 02:10. זאת אומרת שהנאשם היה במשמורתו של השוטר יניב לפחות למשך 44 דקות.
3. חברו של הנאשם, בני מאיר, מעיד כי הנאשם ביקש ממנו "כמה שכטות וזה היה בערך 20 דקות אחרי שהגענו לתלפיות והבדיקה עצמה היתה לא פחות מחצי שעה אחרי שהגענו." (עמ' 11 ש' 23-24). הנאשם מתואם להפליא עם חברו ומעיד: "והמתנתי לבדיקה בסביבות 40 דקות. עישנתי מהסיגריה של החבר לקראת סוף ההמתנה כי לא ידענו מתי יגיע התור שלנו, בערך חצי שעה אחרי שהגענו לתלפיות עישנתי" (עמ' 9 ש' 10-13). מהזמנים עליהם העידו השניים יוצא שהנאשם עישן בין 20 ד' ל-15 דקות לפני הבדיקה – אין בכך כדי לפגום במהימנות הבדיקה, וזאת בלי שום קשר לכך שאיני מאמינה לנאשם ולחברו ולכל סיפור העישון, שכל מטרתו היתה לנסות לפגום במהימנות הבדיקה בדיעבד.

על הרצון של החבר לסייע לנאשם ניתן ללמוד מעדותו לפיה הנאשם שתה כוס אחת. כשעומת מול דברי הנאשם שאמר ששתה שתי כוסות השיב: "אם הנאשם אמר שהוא שתה יותר מכוס אז הוא שתה...אני הכנסתי לו כוס אחת ואם הוא שתה יותר אז הוא לקח מברמן אחר וזה אפשרי וסביר" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 30 ו-32). נזכיר שהשניים השתתפו באירוע בו החבר הביא את בר המשקאות ("בר אקטיבי") והנאשם סייע לו בהובלת הבר למקום האירוע ובחזרה, השתייה לכאורה לא הייתה מוגבלת, לא בכמות ולא בתשלום, אלא אם מי מהם הגביל עצמו במודע. בסיום אותו אירוע מדווחים השניים כי המשיכו למועדון בשם "וולנברג" במרכז העיר וגם שם שתו. "בסה"כ זה יום חמישי ורצינו להינות..." (עמ' 11 שם ש' 2) .

1. גם את התשובה של הנאשם לשוטרים, לפיה שתה שתי כוסות אני מקבלת "בעירבון מוגבל", היא מזכירה לי את הנהגים שנשאלים באיזו מהירות נסעו והם עונים 50 קמ"ש ביודעם שזו המהירות המקסימאלית המותרת בתוך העיר. באותה רוח ניתן להבין את תשובת הנאשם כשנשאל על כמות השתיה והשיב: "שתיתי 2 כוסות אני יודע מה הגבול" רוצה לומר הגבול הוא שתי כוסות ולכן זה מה ששתה.

תשובה זו מסר פעמיים בזמנים שונים ולשוטרים שונים: פעם אחת לשוטר יניב ופעם שניה לשוטרת איילה ציוני שערכה את "תחקור החשוד" (דף 4 בת/4). בניגוד לשוטר יניב, השוטרת איילה ציוני לא נחשדה על ידי הסנגור כמי שאינה מדייקת בדבריה וברישומיה, נהפוך הוא, ניכר שהקפידה לרשום שלא ראתה את הנאשם נוהג ולא השגיחה עליו, אלא כשהובא בפניה בסיום הבדיקות ושוחרר.

הנאשם בעדותו בבית המשפט ביקש להתרחק מ"הגבול" של שתי כוסות ולכן תיאם עם חברו שיעידו כי שתה כוס אחת. אותה כוס מורכבת משתייה באירוע "שם התחלתי טיפה לשתות", בחקירתו הנגדית אמר "בערך כוס או כוס וקצת" (עמ' 8 ש' 31) ולאחר מכן במועדון "וולנברג" שתה "קצת" מהכוס שהחבר קנה. (פרוטוקול עמ' 8 ש' 3-5).

הנאשם העיד כי חברו שתה פחות ממנו ויצא תקין בבדיקה שנערכה לו בסיום האירוע, על מנת לבדוק אם יכול לנהוג ברכב הנאשם (פרוטוקול עמ' 10). החבר טען ששתה "לאורך כל האירוע אך לא בהפרזה כי אני עובד באירוע...אני לא ידוע במדוייק כמה שתיתי אך באירועים כאלו אני שותה כדי להיכנס לאווירה אך לא מפריז, בערך 2 כוסות לאורך כל האירוע.." (עמ' 11 ש' 25-29), בסיום העבודה במועדון "וולנברג" החבר שתה כוס נוספת שממנה שתה הנאשם "קצת", מכאן שהחבר שתה לפחות 3 כוסות והנאשם שתה יותר ממנו!! כך לדברי הנאשם עצמו.

1. מסקנתי היא מכל האמור לעיל, שהנאשם לא העיד אמת בסוגיית כמות שתיית האלכוהול, ולכן אני מפקפקת גם בדברים אחרים שהעיד לגביהם, כמו העישון. דוגמא נוספת לעדותו הכבושה של הנאשם ניתן לראות במשפט הבא שאמר: "נשפתי פעמיים לינשוף ולא זוכר אם החליפו פיה כל פעם, יותר נכון לומר שלא ראיתי". איני יודעת אם התכוון לומר שלא ראה שהחליפו פיה – משמע לא החליפו, או סתם ניסה לעורר ספק אם החליפו מבלי שישקר באופן מפורש בעניין זה. מכל מקום, מפעילת הינשוף הצהירה בביטחון כי החליפה פיה בין נשיפה לנשיפה (ראה פרוטוקול עמ' 7 ש' 19 ובת/8 ס' 6), ולא מצאתי שהתעורר ספק סביר שמא הצהרתה אינה הצהרת אמת.

האם ניתן הסבר לבדיקת הינשוף ומשמעות הסירוב להיבדק?

1. הטענה שהעלה הסנגור בסיכומיו לפיה פלטי הינשוף אינם קבילים על פי הלכת בן חיים (רע"פ 10141/09), אינה נכונה משפטית. גם בהנחה, ואיני קובעת כי כך היה, שהנאשם לא קיבל הסבר לעניין ההשלכות המשפטיות לסירוב להיבדק במכשיר הינשוף, המחדל אינו רלוונטי לגבי מי שממילא הסכים להיבדק. אי מתן הסבר רלוונטי למי שסירב להיבדק ולא היה מודע להשלכות המשפטיות של סירובו, ולו היה יודע שהוא ייחשב לשיכור רק בשל סירובו, היה מסכים להיבדק ולכן נפגעו זכויותיו באופן מהותי. בהלכת בן חיים דובר על חיפוש שלא היה לו מקור חוקי, בעניינו הדרישה להיבדק בינשוף מעוגנת בחוק. בהלכת בן חיים, באמרת אגב נאמר ע"י כב' השופטת ד. בייניש שמקום שלחיפוש אין מקור חוקי, רק "הסכמה מדעת", דהיינו הסכמה שיש בה ידיעה שסירוב לחיפוש הוא זכותו של החשוד ואף על פי כן הסכים, יכולה להכשיר החיפוש והראיות המפלילות שנמצאו במסגרתו.
2. במקרה הנוכחי, השוטרת נטלי בצרי רשמה בת/4 שהקריאה לנאשם את סעיף 8 והנאשם הסכים לבדיקה, הנאשם סירב לחתום אך לא סירב לבדיקה. סירובו לחתום לא הוסבר גם על ידי הנאשם וכאמור אין לכך כל השפעה על קבילות פלטי הינשוף.

לסיכום

1. מכל האמור לעיל אסכם ואומר כי לא התעורר ספק סביר כי בדיקת הינשוף שנערכה לנאשם לא הייתה תקינה, או שהנאשם עישן ואם עישן היה זה בטווח זמן מספיק מהבדיקה, כך שבדיקת הינשוף והפלטים תקינים, ובהיותם ראיה מדעית מכרעת על פי הדין לשכרותו של הנאשם, אני מרשיעה אותו בעבירת הנהיגה בשכרות. עדויות הנאשם וחברו כבושות ולא עשו רושם מהימן, לפיכך גם לא הצליחו לעורר ספק סביר לגבי אשמת הנאשם.
2. לענין השאלה מהו "ספק סביר", יפים דברי ביהמ"ש העליון בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מ"י :

"ספק לבדו אינו מספיק, אלא רק ספק שיש לו אחיזה בחומר הראיות...מבחן הספק הסביר הוא אפוא מבחן השכל הישר וניסיון החיים" (שם, בעמ' 653) ואלו מביאים אותי למסקנה כי המאשימה הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח אשמת הנאשם.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ג , 13 יוני 2013, במעמד המאשימה ובהעדר הנאשם או ב"כ

מזכירות תשלח הכרעת הדין לב"כ הנאשם.

קובעת טיעונים לעונש ליום 24/6/13 שעה 12:45