1. לפניי בקשה לפי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג- 2003 (להלן: "תקנות העיון") לעיין בתיקי הפירוק והסדר הנושים של החברות המשיבות (להלן בהתאמה: "תיקי הפירוק" ו"המשיבות").
2. המבקשים נמנים על קבוצת נתבעים בתביעה שהגישו מפרקי המשיבות (להלן: "המפרקים") נגדם ונגד נתבעים נוספים במסגרת ת.א. 63695-01-17 לתשלום סך של 35,900,000 ₪. לטענת המבקשים, העיון דרוש להם כי ככל הנראה יש בתיקי הפירוק מידע שיכול לשפוך אור על סוגיות רלוונטיות בעניינם של המבקשים. המבקשים מוחים על סרבנותם של המפרקים וטוענים כי הכלל הוא שיש להתיר עיון, וזאת כנגזרת של עקרון פומביות הדיון, והמפרקים לא הוכיחו קיומו של חריג לכלל זה. המבקשים טוענים כי הם אינם מסוגלים למקד את בקשתם משום שקודם שיעיינו בתיקים, אין הם יכולים לדעת אילו הן הבקשות הרלונטיות לעניינם. עוד טוענים המבקשים כי ככל שיש בקשות חסויות או בקשות הכוללות מידע סודי, המפרקים הם שצריכים לנקוב בשמן ואף להשחיר פרטים חסויים.
3. המפרקים מתנגדים לבקשה. לטענתם, מדובר בבקשה גורפת וסתמית לעיון בתיקים הכוללים כ- 90 בקשות וכ- 90 החלטות. הבקשות הללו עוסקות בעניינים שונים ומגוונים, אשר רלוונטיים לצדדים שלישיים רבים שעלולים להפגע אם תינתן למבקשים רשות גורפת לעיון, כגון, בקשות של עובדי המשיבות לתשלום שכרם, מסמכים הנוגעים להתמחרות שנוהלה בקשר למכירת הפעילות של אחת מהמשיבות, הסכם מכר וכו'. המפרקים טוענים כי המבקשים לא יצאו ידי חובת ההנמקה מדוע באמת ובתמים דרוש להם העיון בתיקים, וכי שומה היה עליהם לבקש עיון בבקשה פרטנית כזו או אחרת, אך לא עיון גורף כפי שנעשה כאן. לענין זה הם מפנים להלכת רע"א 4523/18 שמואל דונרשטיין נ' עוה"ד עופר שפירא ורז מנגל, מנהלי עיזבון יורם יוסיפוף ז"ל (בפש"ר) (פורסם בנבו, 05.08.2018) (להלן: "דונרשטיין").
4. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את העיון כמבוקש.
5. הכלל הוא ש"נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט." (בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 08.10.2009) (בפסקה 24) (להלן: "האגודה לזכויות האזרח"). ודוק, נקודת מוצא זו חלה גם ביחס למי שאין לו כל מעמד בתיק, כמו המבקשים כאן, משום שאין כל רבותא בזכות העיון המובנת מאליה של מי שהוא כבר ממילא בעל דין בתיק.
6. זכותו של אדם לעיין בתיק בית המשפט גם אם איננו נמנה על בעלי הדין, נגזרת מעקרון פומביות הדיון. אופן מימושה של זכות זו נקבע בתקנות העיון. בהקשר זה נפסק כי:

"תקנות אלה קובעות כנקודת מוצא כי כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין (ראו: תקנה 4 (א) לתקנות העיון בתיקי בית המשפט). עם זאת, הזכות לעיון אינה זכות מוחלטת, ויש לאזנה עם זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה, ובהקשר זה נקבע בתקנה 4 (ד) כי: "בבואו לשקול בקשת עיון, יתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות השקעת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.""

(ע"א 3976/04 אילן בורנשטיין נ' קבוצת כרמלטון בע"מ (פורסם בנבו, 25.10.2004)).

ראה גם ע"א 8060/18 ש. בירן ושות' נ' דורון סטריקובסקי יעקב אמסטר בתוקף תפקיד (פורסם בנבו, 08.09.2019):

"ככלל, ובהיעדר איסור שבדין, נקודת המוצא היא כי יש להיעתר לבקשה לעיון בתיק בית המשפט וזאת בשים לב למעמדו הרם של עיקרון פומביות הדיון. משום כך, על המתנגד לבקשת העיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו ולשם כך עליו להעלות טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון וכן לספק הסבר קונקרטי ומפורט באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפת מסמכים ספציפיים ... ודוק, זכות עיון בתיק בית משפט מוקנית אף למי שהוא אינו בעל דין בהליך או "צד מעונין" ... אלא אם כן הצדדים להליך מצביעים כאמור על אינטרס לגיטימי וכבר משקל שיימנע את העיון."

1. המבחן לענין השאלה האם יש להתיר את העיון הוא בן שלושה שלבים: תחילה נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; לאחר מכן נבחנת השאלה האם העיון הוא מוצדק, כאשר נטל הראיה לסתור את צדקת העיון מוטל על המתנגד לעיון; לבסוף יש לבחון האם ניתן להגשים את זכות העיון תוך הקטנת הפגיעה האפשרית במתנגדים לעיון (האגודה לזכויות האזרח, בפסקה 24).
2. במקרה דנן הבקשה מקיימת אחר שלושת מבחני המשנה:

לא קיים איסור בדין על העיון בחומר המצוי בתיקים (ומכל מקום, המפרקים לא הצביעו על בקשה מסויימת לגביה קיים איסור שכזה);

העיון מוצדק משעה שהמבקשים נתבעים על ידי המפרקים והמשיבות לתשלום סכום עתק של 35,900,000 ₪ וזכותם לנסות ולהתגונן באופן מיטבי מפני התביעה האמורה, תוך עיון בכל חומר הנוגע למשיבות ולהליכי הפירוק, אף אם לעת הזו מדובר במה שמכונה "מסע דיג". המבקשים הצביעו איפוא על אינטרס לגיטימי לעיין בתיקים, להבדיל מסקרנות גרידא;

לבסוף, לא תיגרם כל פגיעה למפרקים מחמת העיון. באשר לצדדים שלישיים, המפרקים לא הצביעו על בקשה פרטנית שהעיון בה יפגע בצד שלישי אלא הסתפקו באמירות כלליות, כך שישנו קושי לנקוט באמצעים להקטנת פגיעה, אם אכן היא קיימת. וכפי שנפסק בבג"ץ 8621/12 טיב תשלובת טכסטיל (1969) בע"מ ו - 32 אחרים נ' שר האוצר (פורסם בנבו, 03.01.2013):‏‏ "הנה כי כן, בעוד שהמבקש נימק את בקשתו בהתאם לחובת ההנמקה (המצומצמת), המתנגדים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם להצביע על פגיעה באינטרסים נוגדים הגוברים על אלו של המבקש. לפיכך, בהיעדר פגיעה מוכחת – לא מתעורר כאן צורך לאזן בין הפגיעה הנטענת לבין האינטרסים העומדים בבסיס בקשת העיון, ולפיכך אין הכרח להביא פה בחשבון את זיקתו המדויקת של המבקש לתיק." (בפסקה 9).

1. המפרקים מבקשים להסתמך על הלכת דונרשטיין, שם נפסק כי:

"גם לגופו של עניין לא הייתה הצדקה להעתר לבקשה הגורפת ולפתוח את התיק כולו לעיונו של דונרשטיין. כזכור, עסקינן בתיק רחב היקף ומרובה צדדים, והעיון הגורף בתיק עלול לפגוע בהם ובמאמצי ניהול העיזבון שלא לצורך. במסגרת הבקשה דנן נטען, לראשונה, כי קיימות בקשות ספציפיות שעשויות לשפוך אור על טענותיו של דונרשטיין בקשר לחקירתו. על פני הדברים, טענות אלו – שלא הועלו בבית המשפט המחוזי – הן בגדר הרחבת חזית; אך מכל מקום הן עשויות להצדיק, לכל היותר, להתיר לדונרשטיין לעיין באותן בקשות ספציפיות, אולם אין הן מצדיקות לערוך 'מסע דיג' ברחבי התיק כולו. אילו הייתה הבקשה כמתכונתה מוגשת לפי תקנות העיון, היה על בית המשפט ליתן דעתו "לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון" (תקנה 4(ד) לתקנות העיון). איזון בין המרכיבים הללו היה מטה את הכף לדחיית הבקשה, שכן מדובר בבקשה "גורפת [...] לקבלת גישה מלאה לכל ההליכים המתנהלים בתיק זה", כלשון הנמקתו הממצה של בית המשפט המחוזי."

ברם, אין הנדון דומה לראיה. ראשית, בשונה מענין דונרשטיין, במקרה דנן הוגשה גם הוגשה בקשה כדת וכדין לעיון בתיקי ההכרה בהתאם לתקנות העיון; שנית, המבקשים הם מי שכבר נתבעו בפועל על ידי המפרקים בתביעת ענק, מה שמגביר את האינטרס שלהם לעיין עיון מלא בתיקים, שכן העיון איננו נובע מתוך סקרנות גרידא אלא מתוך תקווה שיימצא בהם מידע אשר יסייע למבקשים להתגונן מפני תביעת המפרקים. קשה לבוא בטענות אל המבקשים על שאינם ממקדים את בקשתם, משום שהם בבחינת מי שמגששים בעלטה ולא ידוע להם מה כוללות הבקשות בתיקי הפירוק ואיזה מהן עשוייה לסייע להם בניהול הגנתם מפני תביעת המפרקים; שלישית, בעניינו של דונרשטיין היה מדובר במי שזומן לחקירה בפני המפרקים, והיה חשש שמא העיון הגורף בתיק עוד בטרם החקירה, עלול לפגוע ביעילותה. חשש כזה איננו קיים בעניננו; לבסוף, מלבד אמירות כלליות, המפרקים לא הצביעו על פגיעה קונקרטית באינטרס שלהם או באינטרס של צד שלישי כלשהו אם יותר העיון, למרות שהם יכולים היו לנקוב במספרי בקשות פרטניות שהעיון בהן עלול לבסס פגיעה כאמור. נזכיר בהקשר זה כי ההליכים בתיק הפירוק התנהלו בדרך כלל בדלתיים פתוחות, מה שמקשה לקבל כיום בדיעבד טענה בדבר שמירה על סודיות.

1. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל, דין הבקשה להתקבל. יחד עם זאת, ככל שיש בקשות קונקרטיות שהמפרקים מבקשים לחסות מחמת החשש מפני פגיעה בצדדים שלישיים, יגישו על כך רשימה מפורטת, תוך 7 ימים, הכוללת את מספרי הבקשות, פרטי בעלי הדין שעלולים להפגע בכל אחת מהן והסיבה הפרטנית שבגינה מבוקש למנוע עיון בבקשה מסוימת.
2. המפרקים ישאו בהוצאות המבקשים בסך 3,000 ₪.
3. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשפ"א, 26 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.