<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד אמל סעד

הנאשם - בעצמו

פרוטוקול

עד תביעה מס' 1, סמ"ר אלי עידן, מוזהר לומר את האמת, ומעיד:

אני משרת בתחנת שפרעם.

ב"כ המאשימה מציג דו"ח תנועה לעד. לשאלתו משיב העד:

אני ערכתי את הדו"ח, את נסיבות המקרה ותגובת הנהג אני רשמתי.

הדו"ח הוגש וסומן ת/ 1.

זה דו"ח שנרשם לפני כשנתיים. ייתכן ושכחתי לרשום בנסיבות שהיה מרור. אני לא זוכר אם היה תמרור. אני רשמתי סימון כחול באופן אוטומטי יש תמרור.

בחקירה נגדית לנאשם:

ש. למה לא צילמת?

ת. אנו כשוטרים לא מצלמים עבירות תנועה.

ש. מציג בפניך תמונות של המקום. התמונה חדשה. עד היום המקום בלי שלט.

ת. אני לא יודע מתי צולמה התמונה, התמונה לא מאותו יום.

עד תביעה מס' 2, סמ"ר חמדאן אמל, מוזהר כחוק לומר אמת ומעיד:

אני משרת בתחנת שפרעם.

גם אם אין תמרור במקום, עד היום יש סימון על פני הכביש, חנייה של נכה עם סמל של נכה, כחול, מצויר כיסא גלגלים בלבן. אני זוכר שהיה תמרור. אני אוכף חוק לא עובר על החוק. אני לא מכיר את הנאשם, אין לי כלום איתו. ראיתי עבירה, רשמתי דו"ח על פי מה שראיתי.

אני זוכר שהיה שם שלט. הייתי 4 שנים ביחידת להב ומשם עברתי לשפרעם. מאז, כל תמרור

שאכפנו, היו עוקרים את התמרור, כך שלגבי התמונה, זה לא אומר שלא היה קיים שלט במקום.

בחקירה נגדית לנאשם:

ש. אני אומר לך שזה לא חוקי וגם זה שטח פרטי. במצב הזה כפי שמופיע בתמונה, יש שלט?

ת. אין. יש סימון של חניית נכה, ורואים בבירור כחול עם כיסא גלגלים לבן.

ש. כמה מקומות חנייה יש בתמונה?

ת. שתי מקומות.

ש. איפה יש עמוד?

ת. יש סימון על הכביש.

הנאשם מוזהר לומר את האמת, ומעיד:

אני אומר שמדובר בשטח פרטי שלא שייך לעיריית שפרעם בכלל. היה שם רק עמוד ובלי שלט. אני עמדתי בצד שמאל לא בצד ימין שעמוד לא היה אפילו וגם לא היה סימון. גם השטח עצמו זה לא חוקי בכלל. הייתי בעיריית שפרעם. הוא אמר זה שטח פרטי שלא שייך לשפרעם.

מציג לבימה"ש תמונה. חניתי בכביש שרואים בתמונה.

בחקירה נגדית לב"כ המאשימה:

ש. כשאתה רואה סימון של נכה על הכביש, מה זה אומר לך כנהג?

ת. מה שקובע זה השלט.

ש. אתה לא מתייחס שזה נכה. זה מעניין אותך?

ת. אם אין שלט של נכה זה לא כחוק.

ש. אתה חונה שם תמיד?

ת. בדרך כלל כן.

ש. אין מקום אחר דווקא שם?

ת. יש לך בנק פועלים, יש סופרפארם. איפה שאתה רוצה לחנות תחנה, מה הבעיה?

ש. קיבלת שני דוחות אחד בשעה 01.30 אחר חצות ודו"ח בשעה 09.00.

ת. איך זה 9 בבוקר וזה באותו יום.

אני באתי בבוקר וראיתי שני דוחות על האוטו. זה לא חוקי.

ש. פנית למשטרה לומר שזה לא חוקי? ושאין תמרור?

ת. באותו יום באתי לתחנת שפעם, חיפשתי אותם, לא מצאתי אותם. היה שוטר שם, אמר לי תערער על זה.

ש. למה לא צילמת את האוטו עומד כשבשלט אין תמרור?

ת. זה צולם באותו יום.

ש. למה אין תאריך על התמונה ואיך נדע שזה צולם באותו יום?

ת. דווקא התמונה הזאת זה צלם מקצועי שהבאתי.

ש. מי מציב תמרורים בשפרעם, כל אחד שם איפה שהוא רוצה תמרור?

ת. כנראה כן.

ש. מי זה שפנית אליו בעירייה?

ת. נאזם נקד. הוא אחראי על השלטים.

ש. כתבת מכתב לבטל את הדוחות?

ת. לא. הגשתי בקשה להשפט.

ב"כ המאשימה מסכם:

כנגד הנאשם נרשמו שני דוחות בגין חנייה במקום המיועד לחניית נכה, בניגוד להוראות תמרור 437, המסמן מקום חנייה לנכה. יש להדגיש כי בלילה בשעה 01.35 עובר שוטר ראשון ורושם דו"ח. ציין כי יש שלט ברור המסמן חניית נכה וישנו סימון כחול על הכביש.

השוטר השני עבר בשעה 9.15 בבוקר, הרכב עדיין חונה. ציין לא ציית לתמרור. ציין כי על הרכב אין תג נכה והמקום מסומן בכחול. השוטר אמר ברוב הגינותו כי לא שם לב אם יש תמרור או לא. השוטר חמדאן רשם במפורש שיש תמרור וכי קיים סימון על הכביש.

לא ברור לי מדוע צריך להטיל ספק בנכונות שני שוטרים, לעומת נאשם, שזכותו לטעון לחפותו, מציג תמונה, וטוען שלא היה תמרור ונתפס במילה שהתמרור לא חוקי. בגלל זה הוא חנה שם. הנאשם טען שצלם על ידי צלם מקצועי, וצלם מקצועי, סביר להניח שיביא תמונה כמו שצריך וגם לא דאג להביא את הצלם, שביקש ממנו לצלם את הרכב בעודו עומד במקום באותו יום. כמו כן לא הביא את נציג העירייה שאליו פנה.

התביעה עמדה בנטל השכנוע, שהנאשם עבר מעל לכל ספק סביר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ומבקש להרשיעו בשתי העבירות.

הנאשם:

מבקש לזכות אותי. התמרור במקום הוא בלתי חוקי ולא היה שלט.

יש שם שני מקומות חניה של נכה. חניתי בצד שמאל, שם אין עמוד ואי שלט ואין סימון.

על מה אתה רוצה להרשיע אותי. איך זה חוקי שיש שני מקומות חניה, אחד עם סימון בלבן, והשני בלי סימון?

<#2#>

החלטה

הכרעת הדין תשלח לצדדים עד יום 1.6.14.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד אדר ב תשע"ד, 26/03/2014 במעמד הנוכחים.