1. לפני בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מתאריך 27.10.2015 (להלן: "ההחלטה"). הבקשה הוגשה על ידי פרופ' ישראל מייזנר ומכון "מור" – המכון למידע רפואי בע"מ (להלן: "המבקשים" או "הנתבעים") כנגד טורי ווליד (להלן: "המשיב" או "התובע").

העובדות הצריכות לעניין

1. הקטין, יליד 09.10.96, אובחן עם לידתו כלוקה בתסמונת Bardet Biedl, ומשכך הוא סובל מפיגור שכלי והתפתחותי, מעיוורון לילה וממום בלב.

הורי הקטין, שהינם בני דודים מדרגה שנייה, טוענים בכתב התביעה, כי במסגרת מעקב ההריון והייעוץ הגנטי שניתנו לתובעת במהלך הריונה, הוחמצו סימני התסמונת ובכך נמנע מההורים לשקול את הפסקת ההריון על מנת שלא להביא לעולם ילד נכה ופגוע. לצורך אימות טענותיהם, צרפו את חוות דעתו של רופא הילדים והגנטיקאי – דר' רמדאן עאמר ואת חוות דעתו של הגניקולוג – דר' לויתן זהר.

במקורה, הוגשה התובענה בתאריך 24.09.12 על ידי הורי הקטין, ואילו בהתאם להסדר הדיוני שהגיעו אליו הצדדים, הוגש כתב תביעה מתוקן בתאריך 14.05.15 על ידי הקטין בלבד.

1. בתאריך 26.10.15 הגיש התובע בקשה להגשת חוות דעת משלימה מאת מומחה בתחום האולטרסאונד, פרופ' ישראל טלר, וזאת במענה לחוות דעתו של פרופ' יגל, אשר הוגשה מטעם הנתבעים.

בהחלטתי מתאריך 27.10.15, התרתי את הגשת חוות דעתו של פרופ' טלר, בשאלות הנוגעות לסוגיית האולטרה סאונד בלבד, ובו ביום הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטה – היא הבקשה אשר לפני.

טענות הצדדים

1. המבקשים טוענים, כי החלטת בית המשפט ניתנה למחרת הגשת הבקשה על ידי התובע, ובטרם ניתנה להם ההזדמנות להשיב לבקשה.

לטענת המבקשים, נכון הוא, כי בסעיף 9 לבקשה מטעם התובע, צוין, כי הנתבעים התנגדו להגשת בקשה מוסכמת להגשת חוות דעתו של פרופ' טלר, אולם, טוענים המבקשים, אין בכך כדי לייתר הגשת תגובה מנומקת מטעמם.

עוד, טוענים המבקשים, כי בית המשפט ביסס החלטתו על "..העובדה, שחוות דעתו של פרופ' יגל הוגשה בתאריך 12/10/15", אולם בפועל הוגשה חוות הדעת בתאריך 16.07.15.

יתרה מכך, טוענים המבקשים, כי כל השאלות הנוגעות לסוגיית האולטרה – סאונד נדונו בהרחבה בחוות דעתו של המומחה מטעם התביעה - ד"ר לויתן, אשר צורפה לכתב התביעה.

1. המבקשים מתנגדים להגשת חוות הדעת גם לגופה.

ראשית, טוענים המבקשים, כי זהות המומחה מטעמם אינה בגדר עובדה חדשה שהתגלתה לפתע ואין היא מהווה שינוי נסיבות כלשהו, המצדיק קבלת בקשה מעין זו.

באשר לטענות התביעה בנוגע למועד הגשת חוות הדעת מטעם ההגנה, טוענים המבקשים, כי המדובר בניסיון לערפל את עניינה האמיתי של הבקשה, שהרי יש לזכור כי בתאריך 28.08.2014 קצב בית המשפט העליון לתובע פרק זמן בן 60 ימים להגשת כתב תביעה מתוקן, אשר הוגש בפועל רק בתאריך 13.05.2015, דהיינו באיחור של למעלה מחצי שנה.

זאת ועוד, טוענים המבקשים, כי גם אם חפץ המבקש להגיש את חוות הדעת, היה עליו לעשות כן בדרך של הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה.

1. המשיב דוחה את טענות המבקשים מכל וכל. לדבריו, בקשתו אינה נובעת מזהות המומחה מטעם המבקשים, כי אם בשל העובדה כי ד"ר לויתן, המומחה מטעמו, הינו מומחה לרפואת נשים, אשר אינו בעל תת התמחות באולטרסאונד מיילדותי. חוות דעתו, נכתבה במבט של ניהול מעקב ההריון וכוללת התייחסות לממצאים שנצפו בבדיקות האולטרסאונד שבוצעו. חוות דעתו של פרופ' יגל מטעם הנתבעים, נכנסת לעומק סוגיית ממצאי האולטרסאונד אשר שנצפו, ואלו שלא נצפו במהלך ההריון. נוכח האמור, טוען המשיב, כי ראוי שהמענה לטענות אלה יינתן על ידי מי שזהו תחום מומחיותו.
2. המבקשים בתשובתם לתגובת המשיב, חזרו על טענותיהם וציינו, כי עיון בחוות הדעת של ד"ר לויתן מלמד כי הוא דן לעומק בסוגיית ממצאי האולטרה סאונד, ולא רק איזכר אותם, כפי שטוען עתה ב"כ התובע, כמו כן, באשר לעובדה כי לד"ר לויתן אין תת התמחות באולטרסאונד מיילדותי, אין המדובר בעובדה חדשה, והתובע ידע זאת עת החליט להסתייע בשירותיו כדי לתמוך את תביעתו כנגד מבצעי בדיקות האולטרה סאונד.

בנוסף, ציינו המבקשים בתשובתם, כי לשם ייעול הדיון ומבלי לפגוע בזכויות הנתבעים, הם אינם מתנגדים להצעת התובע, כאמור בסעיף 6 לתגובתו, כי תוגש מטעמו חוות דעת משלימה מאת ד"ר לויתן.

דיון והכרעה

1. ראש וראשונה יובהר, כי סעד של עיון חוזר בהחלטה אינו מוכר בתקנות סדר הדין האזרחי. עם זאת, בתי המשפט נוהגים לעיתים לדון בבקשות לעיון חוזר, כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת, למשל, כאשר שונו הנסיבות, והנסיבות החדשות מצדיקות שינוי ההחלטה, גם אם שינוי הנסיבות אינו אלא שינוי המסד העובדתי שהביא לתוצאת ההחלטה שמבוקש לעיין בה שנית. יפים לכך דברי בית המשפט העליון ברע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (פורסם בנבו, 14.07.2011), בהבהירו:

"לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד."

עם זאת, כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שנתנה את ההחלטה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 ; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) 774; רע"א 4472/10 Proneuron Biotechnologies ,Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסם בנבו, 06.10.2010)).

שינוי החלטת ביניים יכול שייעשה לאורן של נסיבות חדשות, ובמקרים נדירים גם מקום בו נפלה בהחלטה טעות (ראו: ע"א 9396/00 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרגים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537, 540 ; ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 ; עמ"ם 4794/05 נריה אופן נ' שר הביטחון (פורסם בנבו, 12.06.2005)). יש לציין, כי במקרים מהסוג האחרון, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר בסמכותו לשנות מהחלטתו, ולא לאפשר שימוש לרעה בהליכי המשפט העומדים לרשותו של בעל דין, המבקש את השינוי (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, נא(3) 789).

יש לזכור, כי שינוי החלטות ביניים אינו עניין של מה בכך. לעולם נדרשת זהירות בהפיכתן של החלטות ביניים ונדרש טעם מיוחד לשינוין, שכן אילו ניתן היה להביא לשינוי החלטות ביניים מטעם של מה בכך, היה מתבזבז זמן שיפוטי יקר סביב הליכי ביניים מבלי שההכרעה המשפטית הייתה מגיעה לסיומה (המ (ת"א) 8654/97 Budejovicky Budvar, Nardoni Podnik נ' Anheuser Busch Incorporated , תשסג (2) 1).

1. אלא מאי? במקרים מסויימים אין מנוס משינויה של החלטת ביניים, וכזה הוא המקרה שלפני, שכן אין ספק, כי אילו מלכתחילה היו מובאות בפני בית המשפט העובדות לאשורן, במסגרת הבקשה שהוגשה, לפיהן בחוות דעתו של דר' לויתן כבר ניתנה התייחסות לשאלת האולטרה סאונד, לא היה בית המשפט נעתר לבקשה ללא קבלת תגובת הנתבעים.

המצג שהוצג בבקשה היה, כי בחוותה דעת שהוגשו מטעם התובע אין התייחסות לשאלת ממצאי האולטרהסאונד, ואף כי תמהתי הכיצד הוגשה התובענה ללא חוות דעת המתייחסת לשאלת האולטרהסאונד, חרף מרכזיותה של שאלה זאת, לא מצאתי לבוא חשבון עם התובע, והתרתי לו את הגשת חוות הדעת האמורה.

עתה, משהסתבר, כי ב"כ התובע לא דייק בנימוקיו, וכי התייחסות לשאלה האמורה קיימת, גם קיימת, בחוות דעתו של דר' לויתן, אשר בתמיכה לכתב התביעה, אין מנוס מהקביעה, כי לא היה מקום להתיר הגשת חוות דעת נוספת בשאלה אשר נדונה כבר בחוות דעתו של דר' לויתן, ואשר על כן הנני מבטלת את החלטתי מתאריך 27.10.15.

1. למען שלמות התמונה אוסיף ואבהיר. כידוע, התרת הגשת חוות דעת נוספות תותר רק כחריג, והכלל הוא, שעל בעל דין להגיש את חוות הדעת מטעמו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, ואם חפץ הוא לחרוג מהכללים ולהגיש חוות דעת נוספות, או משלימות, חובה עליו להגיש בקשה לבית המשפט, והכל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו ע"א 4200/92 נינט ארשם מעלוף נ' וידאד איסקנדר מעלוף, פ"ד מז(3), 780, עמ' 786-787), או אז ישקול בית המשפט את בקשתו, בהתאם לתנאים שנקבעו בפסיקה, בהתייחס להגשת חוות דעת נוספות, כאשר לגבי דא נפסק, כי במקרים מסוימים יתיר בית משפט הגשת חוות דעת נוספות, אפילו בשלב מאוחר של הדיון, ואולם זאת, כאמור, רק במקרים חריגים, כאשר מתקיימים התנאים המצדיקים זאת, ויפים לכך דברי בית המשפט ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' חברת נפט בע"מ, תק-על 2002 (2), 1142, 1143 (2000), שם נאמר כי:

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב "חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (742 ,738 (3); ע"א 507/64 ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (339 ,337 (4). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (665 ,661 (1)".

מהאמור עולה כי, במסגרת שיקוליו, בית המשפט ייתן דעתו לאופי הראיה הנוספת, לשלב אליו הגיע המשפט וכן לסוגיה לפיה, האם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר (רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' חברת נפט בע"מ, תק-על 2002 (2), 1142, 1143).

1. במקרה אשר לפני, הוגשה הבקשה ללא צירוף חוות הדעת אותה מבוקש להגיש, וללא צירוף תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשה, וזאת בניגוד לנדרש באופן ברור בהוראת תקנה 241 לתקנות.

ולעניין זה יפים דבריו של כב' השופט עציוני בע"א 759/76 צביה, רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן, פ"ד לא(2), 169, בעמ' 180-179:

"נכון הוא אמנם שאין בית משפט זה נוטה לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי בלבד, ולעיתים קרובות יתייחס לכן בליברליות לקיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אולם אין בכך כדי להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה – מקיימן, אינו רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן". (וכן ראו: ע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר ואח', פ"ד כו (1) 320, 325; ע"א 430/74 פרידה בסמן ואח' נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים/הנדסה בע"מ, פ"ד כט (1) 228, 234).

בענייננו, אין כל ספק, כי באם סבר המשיב, כי אין די בחוות הדעת שהוגשה, וכי נדרשת הגשת חוות דעת נוספת, היה עליו להגיש בקשה, בצירוף תצהיר, לצורך הבהרת חשיבות הגשת חוות הדעת הנוספת שמבוקש להגישה, וזאת במועד שהיה עליו להגישה, בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון, וכן היה עליו לצרף את עותק חוות הדעת שמבוקש להגישה.

המשיב לא עשה לא זאת, אף זאת, ואשר על כן, אין מנוס מדחיית בקשתו לצירוף חוות דעתו של פרופ' י. טלר.

עם זאת, באם סבור התובע, כי אין די בחוות דעתו של דר' לויתן, כפי שהוגשה, הוא רשאי להמציא חוות דעת משלימה מטעמו של דר' לויתן, בשאלת האולטרהסאונד בלבד, וזאת בתוך 10 ימים מתאריך היום, בשים לב לעובדה כי תיק זה קבוע לשמיעת ראיות בעוד כשלושה חודשים.

באם תומצא חוות הדעת המשלימה, במועד, בהתאם להחלטתי, רשאים הנתבעים וצדדי ג' להגיש חוות דעת משלימה נגדית בתוך 30 ימים שלאחר מכן.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.