בפני בית הדין בקשה בהליך של סכסוך קיבוצי אשר יורה למשיבה שלא לפגוע בהיקף משרתם, תנאי שכרם ועבודתם של המבקשים 2 ו-3, אשר לטענתם נפגע היקף עבודתם מחמת היותם שותפים בהתארגנות במסגרת הסתדרות העובדים הלאומית.

המשיבה טענה כי היקף עבודתם לא נפגע וכי השיבוץ של המבקשים 2 ו-3 נעשה על פי צורכי המערכת, וביחס לשאר המדריכים העוסקים באותו תחום של הידרותרפיה. עוד טענה כי אין לכך קשר להיות המבקש 2 חבר בוועד הקמה וכי לא מדובר בסכסוך קיבוצי אלא בסכסוך היחיד.

הליך זה החל בבקשה לסעדים זמניים, שהוגש ע"י המבקשים, בו ניתנה החלטה ביום 5.11.12.

בנוסף הוגשה בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, אשר נמשכה על ידי המבקשים בתאריך 4.11.12.

העובדות

1. בתאריך 13/2/12 הודיעה הסתדרות העובדים הלאומית על היותה ארגון יציג למר שמוליק סורק מנהל מעון הנכים (נספח ב' לבקשה). בתאריך 27.3.12, כתב עו"ד בלום למר סורק כי במהלך פגישה התברר שהמשיב אינו מכיר בהתארגנות העובדים (מש/ 5 סעיף 3 לתגובת המשיב). על כך נענה במכתב ב"כ המשיב מיום 5.4.12. שליש מעובדי המשיב היו חברי הסתדרות העובדים הלאומית, כבר בחודש פברואר 2012 (מש/1 ומש/2 לכתב התשובה).
2. המשיב – מעון הנכים – (להלן: "המעון") לא כפר בהיותה של הסתדרות העובדים הלאומית ארגון יציג, אולם דרש ראייה.
3. בתאריך 13/2/12 נשלחה הודעת ההסתדרות הלאומית בדבר מינוי ועד עובדים זמני. בוועד עובדים זה, לא היה המשיב 1 חבר.
4. בתאריך 2/8/12 שלחה ההסתדרות הלאומית מכתב עדכון מבנה וועד עובדים. בוועד עובדים זה, נכלל גם מר יוסף חייט המבקש 2.
5. המבקשת 1, ההסתדרות הלאומית שלחה מס' מכתבים למעון, (22/2/12, 27/3/12).
6. בתאריך 5/4/12 נכתב מכתב עו"ד מאיר אבירם לעו"ד אלי בלום היועמ"ש של ההסתדרות הלאומית בו הוא ציין כי לא הוצגה למעון ראייה להיות הארגון יציג, עוד טען במכתבו כי מנהל מעון הנכים נפגש עם נציג ההסתדרות הלאומית וציין בפניו העדר ראיה כזו. כן הבהיר, כי וועד העובדים אינו ועד נבחר על ידי העובדים.
7. בתאריך 11/7/12 הוגשה הודעה על שביתה או השבתה, (נספח ז' לבקשה).
8. הצדדים זומנו לישיבת תיווך בפני עו"ד מרב הלוי, הממונה האזורית על יחסי עבודה ירושלים והדרום, ליום 7/8/12 ופגישה זו אכן התקיימה. פרו' הדיון נכתב ונחתם על ידי הצדדים (נספח ט' לבקשה).
9. בתאריך 2/8/12 נשלח מההסתדרות הלאומית מכתב למעון, על פגיעה חמורה בתנאי עבודה ושכר - הידרותרפיסטים. בשם העובדים נרשמו יוסי חייט, מרינה חייט ואסתר אברהם.
10. בין הצדדים הוחלפו מכתבים שצורפו כנספחים לבקשה ולתגובה.
11. המבקשים יוסי ומרינה חייט הצטרפו להסתדרות העובדים הלאומית בחודש יוני 2012.

המחלוקת

1. האם בפנינו סכסוך קיבוצי או שמא סכסוך הפרט.

2. האם פגע המשיב במבקשים 2 ו-3, בין בצמצום היקף העסקתם ובין בהתנכלות.

3. ככל שכן האם היה זה בגין היות מר חייט חבר ועד.

4. האם יש ליתן את הצווים המבוקשים בבקשה.

הכרעת הדין

1. בתאריך 5.11.12 ניתנה החלטת בית הדין בה נדחתה הבקשה לסעדים זמניים. בהחלטה זו נקבע כי מדובר בהליך אינדיבידואלי ולא בהליך קיבוצי.
2. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי, ובתאריך 26.2.13 הוחלט בבית הדין הארצי, בהסכמת הצדדים, כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי, יסומן כתיק בסכסוך קיבוצי ובו יכללו סעדים עיקריים. במסגרת זו שמרו הצדדים על הטענות, לרבות כי ההליך אינו מתאים לסכסוך קיבוצי.
3. בקשה מתוקנת הוגשה ע"י המבקשים כבקשת צד בסכסוך קיבוצי. בבקשה העיקרית התבקשו הסעדים אשר התבקשו כבר בהליך הזמני, דהיינו: למנוע פגיעה בהיקף משרתם, בתנאי שכרם ובעבודתם, וכן למנוע פעולות שיש בהן התנכלות, ולהשיב למבקשים את היקף הטיפולים שהיו עובר לחודש 08/12, כמו כן ביקשו פיצוי בגין הפגיעה בהיקף עבודתם מ-08/12 ועד השבת היקף העבודה לקדמותו, פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, פיצוי בגין פגיעה בתנאי עבודת המבקשת 3 במהלך ההיריון וחיוב המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
4. תשובה מתוקנת הוגשה ביום 2.7.13.
5. נקבע כי כל המסמכים, הראיות והפרוטוקולים יהוו חלק בלתי נפרד מההליך העיקרי וכל צד שומר על כל טענותיו (סעיף 2 להחלטה מיום 10.11.13).

האם מדובר בסכסוך קיבוצי?

1. הסעדים שנדרשו מתייחסים כולם חד משמעית למבקשים 2 ו-3, בין אם מדובר בהשבה להיקף עבודה ושמירה על זכויות קוגנטיות ובין אם מדובר בפיצוי כספי על התנהלות ספציפית המתייחסת אליהם ולגובה שכרם. טענות אלה הינן בעלות אופי אישי ואין בהן להצביע על התנכלות קולקטיבית. בין היתר, מאחר שלא התנכלו לגב' אסתר, שאף היא הייתה בהתארגנות הנטענת, אף כי עזבה אותה וכן מהטעם שהפסקות ניתנו לכולם על פי לוחות הזמנים שנרשמו בנוהל שהתייחס לכל ההידרותרפיסטים. (מש/9).
2. טען המשיב כי בין המבקשת 1 למשיב אין הסכם קיבוצי ואין מחלוקת לגביו או לגבי קיומו או תחולתו או הפרתו של הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי. על כן לא הייתה הפרה של הוראות סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים) ולא הייתה פגיעה במבקשים 2 ו-3 על רקע ההתארגנות או החברות בארגון עובדים. המעון הכיר בכך שהסתדרות העובדים הלאומית היא הארגון היציג של עובדי המעון על פי חוק הסכמים קיבוציים, נוכח העובדה שהסתדרות העובדים הלאומית הציגה רשימה עם שמות העובדים אשר על פי מספרם הפכה אותה לארגון יציג. בנסיבות אלה בהן התקיים מו"מ עם הסתדרות העובדים הלאומית, שהוכרה ע"י המשיב כארגון יציג, לא ניתן לראות את הסכסוך כקיבוצי, שכן כלפי ההסתדרות מילא המשיב את כל חובותיו.
3. נוכח האמור טען המשיב כי יש למחוק את הבקשה על הסף בהיעדר מחלוקת בסכסוך קיבוצי.
4. השאלה אם יש התנכלות כתוצאה מהתארגנות, באופן מהותי, שייכת למישור הקיבוצי, ולשאלת ההתארגנות שאף היא במישור הקיבוצי.
5. המכתב הראשון של ההסתדרות הלאומית נשלח למר סורק ב 13.2.12. (מש /1). כבר ב- 13.2.12 צורף מש/2 ובו מינוי ועד העובדים הזמני. כלפי עובדים אלה לא הוכח כי המשיבה פעלה שלא כדין או שפגעה בזכויותיהם מפברואר או ממועד אחר כלשהו. גרסת המשיבה כי מר סורק הכיר בהיות ההסתדרות הלאומית הארגון העובדים היציג, אוששה במש/5 במכתב עו"ד אלי בלום מיום 27.3.12. וכן במכתב עו"ד אבירם מש/7. כמו כן, מוכחשת במש/7 הטענה בדבר השעיית עובדים. דהיינו, הייתה התכתבות במישור הקיבוצי כבר מפברואר אשר לא נגעה למבקשים 2 ו-3 בהליך זה.
6. מר אודי מנור, עד מטעם ההסתדרות, בעדותו (ראה החלטה מיום 10.11.13 עמ' 17 שו' 8) מאשר שההתארגנות החלה כבר בפברואר (עמ' 5 שו' 26-27), וכי היא התנהלה על ידי קבוצה של עובדים ועובדות מארגון האחיות. באשר להצטרפות ביוני הוא מציין כי מעטים הצטרפו עמו "מעטים, עשרה. בשלב הראשון הצטרפו כארבעים עובדים. אותו שליש. בעיקר אחיות ומטפלים, הידרותרפיסטים, לי הייתה פגישה עם אחת מהן, הם פחדו, בלי המעורבות של המשיבה. אחרי שההתארגנות הבשילה העובדים הרגישו הרבה יותר חופשיים ונינוחים להצטרף להתארגנות...". (עמ' 6 שו' 1-4).מעדותו עולה כי ביוני כבר הבשילה ההתארגנות. לכן, להצטרפות מר חייט לא הייתה שום משמעות מבחינת ההתארגנות. יתר על כן, באותה עת ביוני הצטרפו עשרה עמו. לא אונה להם כל רע, למרות הצטרפותם. דהיינו ההצטרפות ביוני כשלעצמה לא הייתה סיבה להתנכלות . ואכן מר אודי מנור נשאל "ש. המבקש יוסי נפגע רק בגלל שהם הצטרפו אליכם. ת. אני לא יודע למה הם נפגעו. ביום שהם חתמו על הטפסים היקף המשרה שלהם ירד פלאים. אולי נוח ליפול עליהם ולא על אחרים, רק שניהם חתמו ורק שניהם נפגעו". (עמ' 6 שו' 10-12). גרסתו זו לפיה רק שניהם חתמו ורק שניהם נפגעו סותרת את עדותו לפיה עשרה חתמו, וחתימתם הייתה לאחר שההתארגנות כבר הבשילה והוכרה על ידי המעביד. עוד מאשר מר מנור, את גרסת המשיבה כי הפגישה אצל מרב לוי נגמרה ברוח טובה הגם שעלה נושא אפלייתם לטובה של המבקשים 2-3 (עמ' 6 שו' 16-19).
7. לא למותר לציין כי אי התייצבותו של מר מנור לדיון בהליך העיקרי אף שהוא נציג המבקשת 1 יש בו כדי להקים את ההנחה כי מי שיכול היה להופיע ולא התייצב חזקה שעדותו לא הייתה תומכת במבקשים 2-3 ואכן תצהירו הוצא מההליך בהחלטה (עמ' 17 סעיף 1, עמ' 28 שו' 13-14, דברי בא כח המבקשים שו' 16-18).
8. מכל האמור לעיל עולה כי ההסתדרות אינה צד אמיתי לגמרי בהליך העיקרי אף כי ההסתדרות עמדה על דעתה לקשר בין ההתארגנות להתנכלות.
9. על פי מש/12 ניתנה הודעה על שביתה או השבתה ביום 11.7.12 בה נקבעו עניינים שבסכסוך כריתת הסכם קיבוצי, קביעת תנאי עבודה, קביעת זכויות וחובות ויחסי עובד מעביד. בנספח שצורף במש/12 יש התייחסות בין היתר לשעות נוספות בגין מוצ"ש, השעיה, מענק יובל, תחולת הסכמים קיבוציים, משמרת שבת ושעות רגילות של שבת ומשמרות כפולות. אין התייחסות למבקשים 2 ו-3 ספציפית.
10. בתאריך 2.8.12 נשלח מש/14 ובו עדכון מבנה ועד העובדים, מר יוסי חייט נרשם כחבר ועד. ביום 2.8.12 נכתב מכתב נוסף מש/15 המתייחס לפגיעה חמורה בתנאי עבודה ושכר של הידרותרפיסטים ובהם יוסי חייט, מרינה חייט ואסתר אברהם. במסמך זה נרשם כי בשבועות האחרונים חווים העובדים הנ"ל התנכלות קשה ופגיעה חמורה בתנאי עבודתם. לטענת ההסתדרות הלאומית זו החלה רק לאחר הצטרפותם להתארגנות. לכאורה מכתב זה אשר בא בהינף אחד ובאותו תאריך של עדכון מבנה ועד העובדים סותר את הטענה כי מר סורק ידע כבר ביוני על היותו של מר חיט חבר ועד. מכתב כזה לא יצא לפני אוגוסט.
11. במענה למכתב מיום 6.8.12 מש/16 עונה מר סורק כי אין בסיס לטענת ההתנכלות כי העובדים מועסקים בחוזים אישיים ולא נתבקשו לחתום על הסכם אחר. בהשתלשלות העניינים וההתכתבויות עולה בין היתר בסעיף 7 למש/19 שכותב בא כח המשיבה לבא כח המבקשת 1: "... בישיבה שהתקיימה אצל הממונה האזורית על יחסי העבודה נוכחה הנהלת המעון לראות כי עיקר מעיינו של חבר הועד יוסי חייט, הידרותרפיסט שהשתתף בישיבה, לדאוג לאינטרס שלו ושל אשתו (הידרותרפיסטית גם כן), ולשמר מצב של חלוקת עבודה ברמה בלתי שוויונית לו ולאשתו לעומת עובדים אחרים, כמו כן יש רצון להפר ולהתחמק מחובה נדרשת כי לאחר עבודה של שש שעות תהיה הפסקה משמעותית... " ברור אפוא כי עניינם הפרטי של מר וגב' חייט נכרך בדרך כזו או אחרת בעניין ההתארגנות הקיבוצית והדרישות שנדרשו מהמעסיק בין אם כראוי ובין אם לאו.
12. על כן, למרות שהסעדים שהתבקשו, כולם במישור האינדיבידואלי באופן מובהק, השאלה העקרונית שברקע, האם הסעדים האלה מתבקשים כתוצאה מפגיעה במבקשים 2 ו-3 על רקע ההתארגנות היא שאלה במישור הקיבוצי.
13. כך או כך, הסעד של מחיקה על הסף הוא סעד קיצוני, אשר על פי הפסיקה אין לנקוט בו.
14. נוכח האמור, ההליך לא יימחק על הסף אלא יידון לגופו כסכסוך קיבוצי נוכח הטענה להתנכלות למבקשים 2 ו-3 עקב התארגנות חדשה.

מסגרת ההעסקה

1. המשיב הוא מעון נכים שיקומי המנוהל ע"י עמותת אילן ומתוקצב ברובו ע"י משרד הרווחה והשירותים החברתיים במעגל תקציבי עצמאי המחויב לעמוד באיזון כספי.
2. במעון 72 דיירים בוגרים, נכים קשים הזקוקים לעזרה סיעודית וסיעודית מורכבת וסובלים ממחלות קשות הגורמות למגבלה כזו או אחרת ביכולות. חלקם פגועי ראש ורובם ככולם מתנייעים בכיסאות גלגלים. דיירים אלה מקבלים טיפול ועזרה בכל צורכיהם הבסיסיים: האכלה, רחצה, שירותים וכדומה. לרבות מרפאה, אחיות וצוות רפואי. במסגרת זו קיימת במעון בריכה טיפולית בה מקבלים טיפול דיירי המעון וכן נזקקים מחוץ למעון. לצורך כך מועסק צוות של הידרותרפיסטים המונה 11-14 מטפלים.
3. המבקשים הינם חלק מצוות ההידרותרפיסטים, המטפלים בדיירים ובנצרכי חוץ בבריכה. חלוקת הזמן בבריכה נעשית על פי תכניות עבודה המחלקות את השיבוץ בין ההידרותרפיסטים השונים. המבקש 2 עובד כהידרותרפיסט מ-1.11.09 והמבקשת 3 מ-7.11.10. שניהם מועסקים בחוזה עבודה אישי.
4. חוזה זה מבוסס על כמות הטיפולים שמבצע העובד. המשיב לא התחייב בחוזה להיקף מפורש או משתמע של מספר טיפולים כלפי המבקשים 2 ו-3.
5. חוזה עבודה צורף כמש/20. בחוזה זה של מר יוסי חייט שנעשה ביום 1.11.09 נקבע כי "2.2 שעות העבודה וימי הנוכחות בעבודה יהיו כמתחייב מתפקיד העובד במעון ועל פי הנדרש מתפקידו.

2.3 שעות העבודה ומס' הטפולים שהעובד יבצע יהיו על פי הנחיות ואישורו של הממונה עליו". יתר על כן, במבוא בהגדרות החוזה מוגדר ב"עובד שעתי" – "עובד המועסק לפי שעות ו/או טיפולי הידרותרפיה שהוא מבצע והמקבל את שכרו בהתאם לשעות עבודתו ו/או הטפולים שביצע בפועל. העובד אינו מתחייב (אלא אם כן נכתב במפורש בהסכם זה), לעבוד מינימום שעות עבודה שבועיות ו/או חודשיות, ואין התחייבות של המעון להעסיקו במינימום שעות עבודה שבועיות ו/או חודשיות". בחובות העובד בחוזה זה, נאמר "3.2 לעבוד בהיקף שעות העבודה ולבצע טפולים כמתחייב מתפקידו על פי הנחיות ואישור הממונה עליו". בסעיף 3.5 נאמר כי "עובד המועסק על ידי המעון במשרה חלקית יהיה רשאי להשלים עבודתו במשרה עד למשרה מלאה שלא במסגרת המעון, ובתנאי שהעובד יודיע בכתב למעון על מקום העבודה, שעות העבודה והיקף המשרה האחרת". (דגש שלי ש.ש.).

1. מחוזה עבודה זה עולה בפירוש כי אין התחייבות של המעון למינימום העסקה וכי כתוצאה ניתנת לעובד היכולת להשלים עבודתו במסגרת חיצונית ובלבד שאין בה ניגוד עניינים.
2. בפסק דין ע"ע ארצי 30274/96 שאול צדקה נ' מדינת ישראל גלי צה"ל נקבע כי יש חשיבות לאופן רציפות וסדירות הקשר שבין עובד למעביד ויש בהם להעיד על מערכת מקצועית קבועה שאינה חד פעמית ובצידה התפתחה תלות כלכלית וציפייה הדדית . דברים אלה נרשמו בהתייחס לשאלה האם היו יחסי עובד ומעביד. שאלה אשר בפנינו אינה עומדת להתייחסות. ההיפך. בפנינו חוזה עבודה מפורט ממנו עולה חד משמעית כי אין התחייבות לא של העובד ולא של המעביד להיקף העסקה מסוים וניתנת חרות לעובד להשלים את עבודתו במקום אחר.
3. עוד נקבע כי לעובד אין זכות קנויה להיקף משרה מקום בו לא נקבע במפורש וכי יש פררוגטיבה ניהולית ובלבד שלא תהיה נגועה בשיקולים זרים או בחוסר תום לב ותהא סבירה ומדתית (ראו תע"א 3066/05 ד"ר פטר דריקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).
4. מתכונת העבודה עוד בטרם התמנה מר חייט לחבר ועד לא הייתה מתכונת קבועה גם אם היו יותר שעות כגרסתו. על פי עדותו "מאז ומתמיד במערכת היו עליות וירידות במס' המטופלים, יש זמנים שיש יותר או פחות, חגים, לפני חגים, אך תמיד קבלנו יותר כי לא קבלנו יותר כי היפלו אותנו לטובה, אלא כי אחרים עבדו במקומות אחרים ולא יכלו לענות על הדרישה. אני גם עובד במקומות אחרים. כיום אני עובד בבית הלוחם, אני עובד גם בבריכה ברמות. פעם בשבוע, אשתי עובדת באלווין... ". (עמ' 26 שו' 15-19).
5. דהיינו אין חולק כי המבקשים 2 ו-3 לא הוכיחו מתכונת עבודה מסודרת קבועה ובלתי משתנה, ההיפך, המתכונת השתנתה תמיד, לא הייתה מתכונת קבועה, גם לגרסת המבקש 2 וגם לגרסת המבקשת 3. גב' חייט מעידה "... אם את מחשיבה אותי עם אנשים שיצאו לחופש, עבדתי יותר. אך משרתי הייתה קבועה, זה לא שהם עשו לי טובה, סידור עבודה משתנה. הם תולים סידור עבודה יום לפני וגם שבוע מראש, יש לנו בחודש זה קרו הרבה דברים במעון, הטיפוליים, הביטולים, הכל היה משתנה...". (עמ' 22 שו' 20-27). (דגש שלי ש.ש.). עדותה זו תומכת לחלוטין בגרסת המשיבה גם לעניין נסיבות חודש אוג', ספציפית, וגם לשינויים בסידור העבודה באופן כללי. ראה גם התייחסותה לחודש ספט' בו יש פחות עבודה בשל החגים (עמ' 22 שו' 8-9). המבקשת 2 גם אישרה כי בהשוואה לעובדים אחרים עבדה בחודש אוג' יותר אך בהשוואה לעצמה - לא. "ת. לא. אמרתי שרובם יוצאים לחופש, ואני בהשוואה להם עבדתי יותר. אך בהשוואה אלי – לא". (עמ' 22 שו' 6).
6. משכך, מדובר בהיקף עבודה משתנה עוד בטרם נבחר מר חייט לחבר ועד. מר חייט אינו מבקש שוויון בינו לבין יתר ההידרותרפיסטים, אלא מבקש את אותה מתכונת העסקה שהייתה לו, לגרסתו, קודם.
7. מנגד טוענת המשיבה, כי נוכח התביעה התברר שלמר חייט ולאשתו היו יותר שיעורים עם המטופלים מאשר לשאר העובדים וכי דווקא מחובת השוויון ודווקא נוכח ההתארגנות הקיבוצית היה מקום לשקול מחדש את אופן חלוקת הטיפולים והמטופלים בין ההידרותרפיסטים. זאת בנוסף לדרישת משרד הבריאות כי ההידרותרפיסטים יהיו בעלי תעודה של פיזיותרפיסטים אשר לשם כן נשכרו שירותיהם של עובדים חדשים. בעניין זה נחקר מר סורק שמואל והוא מציין כי היו סיבות שונות מדוע המבקשים 2-3 עשו יותר טיפולים (עמ' 7 שו' 16) אולם סיבות אלה אינן מפורטות. לעומת זאת מדגיש מר סורק את גילוי העדפה הניכרת מבחינת ימים וטיפולים. מר סורק לא הטיל ספק ברישומים של המבקשים אולם התייחס לכך שמס' הטיפולים באופן כללי ירד ושהייתה חלוקה יותר צודקת, כן תלה את השינויים גם בנוהל של ההפסקה שהוכתב על ידי משרד הבריאות ושמר יוסי חייט אישר בעדותו כי אכן כך הוא (עמ' 8 שו' 10-22). באשר לעובדים החדשים שהתקבלו- מר סורק אינו מכחיש זאת (עמ' 9 שו' 11-12). לדבריו "ת. אני מכשיר אותם, אחד סטודנט לפיזיותרפיה, אני רוצה שהוא ימשיך לעבוד אצלי, השני הוא השנייה יכול להיות שנעדרו יותר מדי בחופשה ובקשנו מישהו שיגבה אותנו. מי שמשלם את המחיר זה לא רק יוסי... אני מכשיר עובדים, אני יושב עם קופ"ח כללית וגם עם אחרים, לא כל מי שמגיע אלי נמצא מתאים, אחרי כמה זמן אנו משחררים או בגללנו או בגלל שזה לא מתאים להם. כל ה-12 הידרותרפיסטים משלמים את המחיר, לא רק המבקשים...". (עמ' 9 שו' 15 ואילך). (דגש שלי ש.ש.). מעדותו עולה כי הדרישה לפיזיותרפיסט של קופ"ח הביאה להעסקה וכן החסר בעובדים בחופשה, עוד עולה כי ככל שלא הייתה הצדקה לקבלת עובדים חדשים מכל מקום הפגיעה לא הייתה רק במבקשים 2 ו-3 אלא בכלל ההידרותרפיסטים באופן שווה. לא למותר לציין כי גם מר חייט התחיל את עבודתו כסטודנט. (עמ' 7 שו' 7). "יוסי הגיע כסטודנט, קיבל עזרה, עד שהפך להיות הידרו', ככל שהתקדם בזמן קיבל יותר טפולים...". דרך זו של קבלת סטודנטים היא ככל הנראה אחת הדרכים המקובלות במשיבה, וגם המבקש 2 עבר מסלול זה על כן גם בעניין זה אין התנכלות או אפליה בקבלת סטודנט שיעשה הכשרה במשיבה, במקביל או בנוסף לעבודת המבקשים 2-3.
8. בעניין זה נפסק בדנג"ץ 4191/97 רקנט אפרים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פדי נד (5) 330) כי "המושג שוויון בהקשר זה פירושו אפוא שוויון רלבנטי (relevant equality) והוא דורש לעניין המטרה הנידונה, טפול שווה ׁequality of treatment)) באלה אשר המצב האמור מאפיין אותם. כנגד זה, תהא זו אבחנה מותרת אם השוני בטפול בבני אדם שונים ניזון מאותם נתונים, בשים לב למטרת הטפול, במצב של אי שוויון (relevant inequality) כשם שתהא זו אפליה, עם הוא ניזון מהיותם נתונים במצב של אי שוויון שאיננו רלבנטי למטרת הטפול". (ראה גם ד"נ 10/69 ברונובסקי נ' הרבנים הראשיים לישראל פדי כה (1) עמ' 5).
9. כפי שנראה מטה המבקשים 2 ו-3 הופלו לטובה במתן כמות טפולים גדולה משל הידרותרפיסטים אחרים בלא שהייתה לכך הצדקה עניינית ולמעשה נהנו ממצב של אי שוויון לטובתם. המבקש 2 מודה שבעניין הורדת ימי מחלה וימי חופשה הורידו "לעובדי הבריכה לכל עובדי הבריכה" (עמ' 4 שו' 18), ובהמשך אומר כי יש שנפגעו גם בלי שהצטרפו להסתדרות. (עמ' 4 שו' 21-22). בהקשר זה מציין המבקש 2 כי היה במו"מ עם מנהל הבריכה עוד לפני ההצטרפות להסתדרות, כמה חודשים לפני כן, ואפילו שנה (עמ' 26 שו' 9-12, שו' 20-21). כלומר גם לגרסתו ההתנכלות נבעה מהתנהגות קודמת ומו"מ קודם עוד לפני הצטרפותו להסתדרות, בניגוד לטענה המרכזית בדבר קשר בין ההצטרפות להסתדרות וההתנכלות. הלכה למעשה, לא הוכחה התנכלות לא לפני ולא אחרי ההצטרפות.
10. בהעדר הוראה בחוזה המחייבת מינימום העסקה לא ניתן לראות כמניע פסול או לא סביר אם המעסיק חפץ לחלק את העבודה בין ההידרותרפיסטים באופן שווה גם אם המשמעות היא שלמר וגב' חייט יהיו פחות טפולים ביחס לטפולים שהיו להם קודם. מכל מקום לא יהיה בכך משום הפרת חוזה העסקה או סטייה ממנו לאור לשון החוזה.
11. זאת ועוד, הסעיף המאפשר למר חייט בחוזה להשלים הכנסתו במקום אחר שאינו בניגוד אינטרסים מצביע חד משמעית על הכוונה האמיתית של המעסיק לאפשר לו להשלים הכנסתו מקום בו לא יהיה בידי המעון ליתן לו את מלוא השעות או חלקן לפי הצרכים של המעסיק. עובדתית הוכח כי המבקש 2 עובד ביותר ממקום אחד וגם המבקשת 3 כך בעדותו המפורשת. (עמ' 26 שו' 15-19) וגם לגרסתו העבודות הנוספות הן באופן קבוע נוכח "העליות והירידות" במס' מטופלים במשיבה.
12. נקבע בע"ע (ארצי) 1828-10-11 ורד זפרן גני נ' האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל כי בעניין איזון האינטרסים ומימוש הזכות לחופש העיסוק במסגרת משפט העבודה וביחסי העבודה יש לקחת בחשבון זכויות אחרות רבות כמו הזכות לקניין והחובה לכבד התקשרות חוזית בין הצדדים לאור עקרון חופש החוזים "על רקע מסכת איזונים זו קמה זכותו של העובד לחופש העיסוק וההתקשרות ולכושר העבודה והיצירה הנגזרים מהאוטונומיה האישית שלו ומכבוד האדם שלו כאדם וכעובד. מנגד יעמדו חופש העיסוק של המעסיק והפררוגטיבה הניהולית שלו וזכותו לקניין" (ראה ע"ע 90/08 טלי איסקוב נ' מדינת ישראל ואח', ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ נ' מדינת ישראל (נבו)).
13. המסקנה אפוא היא כי חוזה העבודה של המבקשים 2 ו-3 איפשר ניוד ושינוי מס' הטיפולים ההידרותרפיים בהתאם להנחיות ודרישות המעסיק וצרכיו, ושינוי כזה, כל עוד היה ביחס סביר לעובדים אחרים, עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ועם הוראות החוזה הספציפי של המבקשים 2 ו-3.
14. נבדוק עובדתית את שאירע בפועל כשפסיקה זו נר לרגלנו.

האם הייתה פגיעה בהיקף העסקתם של המבקשים 2-3 כתוצאה מההתארגנות החדשה?

1. הסתדרות העובדים הלאומית היא ארגון העובדים בו חברים חלק מעובדי המשיב ובהם נמנה המספר הגדול ביותר של עובדי המשיב המאורגנים.
2. המבקש 2 הצטרף כחבר בהסתדרות הלאומית ביום 18.6.12 ומונה לשמש בוועד העובדים במשיב מיום 2.8.12.
3. המבקשת 3, אשת המבקש, הצטרפה כחברה בהסתדרות ביום 18.6.12. בתקופת אוגוסט 2012 הייתה בהיריון מתקדם.
4. לעניין זה נחקרה הגב' מרינה חייט. עדותה לא תמכה בגרסתה כאשר נשאלה לעניין אוג' ענתה "ת. במילים שאתה מתאר אני לא כל כך יודעת על מה אתה מתכוון, בחודש אוג' הצטרפתי לחברות בגלל הרעת תנאים בלבד, ובאוג' הרגשתי שהתנכלו אלי, פגעו בי. מה אני יכולה לומר? ש. הצהרת ואמרת שמה שכתוב בסעיף 8-22 שזה הכל אמת מאיפה את יודעת את האמת. ת. מאיפה אני יודעת? מהעובדה, מהשטח, אני עובדת פשוטה, אני מפרנסת, רק הצטרפתי בגלל הרעת תנאים, בחודש אוג' הרגשתי את הפגיעה. את ההתנכלות אלי ויחד עם זאת הייתי כבר בהיריון ובקשתי שלא יורידו לי את העבודה, כל מה שכתבתי זה אמת". (עמ' 17 סיפא עמ' 18 רישא). (דגש שלי ש.ש.).
5. למעשה, לפי עדותה, הרעת התנאים עוד הייתה קודם, על כן הגרסה שבאוג' החלה ההתנכלות נסתרת בעדותה, כך גם בהמשך עדותה כשהיא מתבקשת להתייחס להצטרפותה ביוני (עמ' 18 שו' 1-15). לגרסתה גם בעלה נכנס לוועד בגלל הרעה, "ברור בהחלט". (עמ' 18 שו' 18). דהיינו, הסיבה והמסובב הם הפוכים מגרסת המבקשים. לא בגלל ההצטרפות לוועד החלה התנכלות אלא מר חייט הצטרף לוועד כתוצאה מהרעה שהייתה לדעתו קודם, עוד לפני שהוא הצטרף, כך לגרסת מרינה.
6. לטענת המבקשים, החל מ-08/12 חלה ירידה בהיקף העסקתם. לגרסתם, מאחר שמנהל המעון מר שמוליק סורק גילה שהמבקשים הפכו להיות חברים בארגון היציג. לטענתם, הרעת התנאים התבטאה בירידה משמעותית בכמות הטיפולים החודשיים, וכתוצאה, ירידה בשכרם ובתנאי עבודתם.
7. המשיבה טענה כי בחודשים אלה הייתה ירידה כללית במספר המטופלים החיצוניים של הבריכה הטיפולית וכי מטבע הדברים בחודשי הקיץ יש ירידה בביקוש. עוד ציינה המשיבה כי ב-2013 חלה ירידה נוספת בהיקף ההזמנות בבריכה וזאת באופן בלתי תלוי במבקשים או בגורם אחר כלשהו.
8. לגרסת המבקשים יש לבדוק את הירידה בהיקף ההעסקה במספר פרמטרים. הראשון ביחס לקבוצת ההשוואה, השני ביחס לחודשי ההשוואה. שאלה נוספת, האם התקבלו עובדים חדשים והאם נשמר השוויון בחלוקת העבודה.
9. המשיב טען כי שוויון אינו הכרחי במסגרת חלוקת העבודה "ת. זה תלוי בזמינות האנשים, מי מבקש חופש, יש לקוחות שמגדירים את מי הם רוצים, יש כאלה שיגידו שאמיר יטפל, יש שמתעקשים רק אותו. הטיפול הוא טיפול אישי. לכן חשוב שאנשים יהיו מרוצים. הם לא פעם מכתיבים מי מטפל בהם. אני לא מתערב בסידור. אני בתור מנהל אמור לדעת מה קורה בבריכה, אני מסביר את השיטה" (עמ' 34 שורה 29 עד 32). זאת ועוד, לטענתו של מר סורק הנוהל מיום 20.6.14 יושם לגבי כלל העובדים באותו אופן ולצורך כך צירף את דוחות העבודה המרוכזים מספטמבר 2012 עד יוני 2013 (מש/26 עד מש/35). בעצם יישום הנוהל כלפי כולם באופן שווה, יש כדי להצביע על התנהלות שוויונית עוד ביוני 2012 ולפני אוגוסט. יש בכך לערער את הטענה בעניין התנכלות אישית, ושינוי תנאי העבודה על רקע ההתארגנות החדשה.
10. ביחס לקבוצת ההשוואה יודגש כי עד ל-08/12 היו המבקשים בעלי מספר הטפולים הגבוה באופן משמעותי, מבין כלל ההידרותרפיסטים. כך עלה מתוכניות העבודה שהוצגו בפנינו. ביחס לחודש יוני ויולי, המבקשים קיבלו טיפולים לא פחות מהאחרים, ואף יותר מהאחרים.
11. ההפסקות נקבעו, כאמור, על פי נוהל שיושם כלפי כולם.
12. לטענת המבקשים, העובדה שגם לאחר הפגיעה בהם עדיין נותר היקף עבודתם גבוה משל אחרים, הגם שלא נותר גבוה כפי שהיה תחילה, יש בה כדי ללמד על פגיעה בהם, שכן אף שנותר גבוה נותר נמוך מהיקף עבודתם הקודמת. עוד טענו כי היקף הטיפולים שלהם ביחס להיקף הטיפולים של עובדי המשיב האחרים, צומצם באופן ניכר (פרו' מ-10.11.13 עמוד 22 שורה 30-31, עמ' 34 שורות 19-20). לגרסתם, בחודש 08/12 ירדה כמות הטיפולים במחצית לעומת החודשים הקודמים.
13. המבקשים צירפו לסיכומים טבלאות אשר בשל חשיבותן יובאו להלן.
14. הטבלה ביחס ליוסי חייט:

1. ביחס למרינה חייט מתייחסת הטבלה הבאה:

1. לטענת המבקשים, הפגיעה בגב' חייט הייתה חמורה עוד יותר נוכח היותה בחודשי הריון מתקדמים, ופגיעה בעבודתה היוותה גם הפרה של חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: חוק עבודת נשים). מרינה נשאלה בעניין הטבלאות ולא ידעה להשיב מדוע לא הוגשה טבלה המתייחסת לשנה לפני כן אף שבית הדין הארצי התייחס לכך. (עמ' 19 שו' 19-32ׂ).
2. לגרסת המבקשים מדובר בפגיעה מוחלטת ולא יחסית מאוגוסט 2012, עת נודע למר סורק על היותה חלק מההתארגנות. לוח זמנים זה לא בא לידי ביטוי בחקירת המבקש 2, (בהליך הזמני), אשר נשאל וציין שהפגיעה היא מהפגישה עם עו"ד הלוי ויומיים קודם (עמוד 3 שורה 1-5). פגישה זו נערכה ב- 7/8. המבקש 2 הצטרף ביוני להסתדרות, וההשבתה הייתה ב- 11/7, וההודעה על חברותו בוועד הייתה ב-3.8. לכאורה, לו רצה המעון לפגוע במבקשים 2 ו-3 היה עושה כן כבר ביוני או ביולי. (ראה גם עדות מר מנור בעניין), כך שהטענה כי ההתנכלות החלה באוגוסט דווקא אינה מתיישבת עם עניין שותפותו של מר חייט בפעילות של ההתארגנות החדשה. שכן, זו החלה עוד ביולי במפגש שהסתיים ברוח טובה (עמוד 6 שורה 16-19).
3. יודגש, כי בפגישה אצל עו"ד הלוי עלתה העדפת היקף עבודתם של המבקשים 2 ו-3: "ש. לגבי הפגישה אצל הלוי, נכון שמירב הלוי זה עלה והיא ענתה בפגישה שהיית בה שבשום פנים לא צריך לתת לא לך ולא לאשתך העדפה על פני עובדים אחרים. ת. זה נכון, אני מסכים". (עמוד 3 שורה 8-10).
4. כך אישר, כי הוא ורעייתו נעדרו ביולי מטעם מחלה וחופשה וגם מטעם זה צומצמה כמות הטיפולים שניתנה על ידם (עמוד 3 שורה 17-20). לכך יש להוסיף את עדותו של מר סורק שנשאל לגבי המשמרות העודפות שביצעו המבקשים לפני ההתארגנות לכך הוא עונה: "ש. תאשר שבזמן שהיית מנהל התובעים עשו יותר משמרות מרוב האנשים. ת. בחלק מהזמן כן. ש. למה נתת לזה יד. ת. האמת פישלתי לא ידעתי. ש. מתי עלית על זה. ת. כשנתתי את ההוראה. ההוראה באה קודם. ההוראה שאפשר לעשות שש שעות רצוף, אחרי זה הפסקה ואחרי זה עוד. קודם הוצאתי את ההוראה ואז כשבדקתי מה קורה התברר שיש שוני בכמות עבודה של כל מיני מטפלים הידרותרפיסטים" (עמוד 33 שורה 10-17).
5. הגם שיש סמיכות זמנים בין הנוהל ביוני לחודש אוגוסט, אין בכך בהכרח או בכלל להצביע על התנכלות. המבקשים הודו שביולי החסירו ועל כן הירידה בהיקף ההעסקה בחודש אוגוסט יכולה להיות גם בשל החופש וגם בשל צמצום ההעסקה נוכח העדיפות הממשית במס' הטיפולים שהייתה להם בטרם הוצאת הנוהל ביוני 2012. כן הודו כי יישום הנוהל היה כלפי כלל ההידרותרפיסטים.
6. טען המשיב כי בחודשים יוני -יולי לא הייתה כל פגיעה במבקשים, כך למשל בדיקה של התאריכים 18.6, 19.6, 22.7, 23.7, ו-24.7, מראה כי יוסי קיבל לא פחות טיפולים מאחרים, לפחות כמו אחרים אם לא יותר, ומרינה קיבלה אף יותר ממטפלים אחרים וב-22.7, אף יותר מאסתר. יודגש כי ביולי לא כל המטפלים טיפלו, בשל החופשה, וכך גם צומצם מספר המטופלים בשל החופשה. הדבר ניכר ביתר שאת בחודש אוגוסט. עוד טען המשיב כי יש קשר בין מטפל למטופל וכי מטופלים קבועים נשארים אצל אותם מטפלים והמשיב משתדל לא לשנות מאחר ואלה העדפות אישיות.
7. בתאריך 20.6.14, פורסם נוהל עבודה רצופה בטיפולים במים מעבר לעבודה של 12 טיפולים ברצף במים (מש/9 שצורף לתשובה). על פי נוהל זה פעלו והמבקשים טוענים כי הופלו על פיו, אולם המשיב טוען כי רק ביום 7.8.12, נודע לו שהמבקשים 2 ו – 3 בקשו להצטרף להסתדרות (מש/10).לטענת המשיב השינוי בנוהל העבודה נעשה מטעמים עניינים ומקצועיים, לאחר שמר סורק בדק ומצא שיש שוני מהותי בכמות העבודה של כל מיני הידרותרפיסטים (עמ' 33 שורה 10 עד 17). עוד ציין מר סורק כי השינוי בנוהל נבע מכך שלאחר 6 שעות יש לעשות הפסקה למנוחה וכי גם הלקוחות התלוננו ובקשו זאת (עמ' 33 שורה 18 עד 21). גרסת המשיב בעניין הנוהל לא נסתר.
8. אולם המבקשים טוענים כי השוואת המשכורות תצביע על ירידה בהיקף העסקה. לנוחות תובא הטבלה כלשונה.

1. אין ספק כי יש ירידה בחודשים המקבילים בין שנת 2012 ל-2013, אבל דווקא באוגוסט יש ירידה של 15% בלבד. יתר על כן, על פי חוזה העסקה לא הייתה התחייבות להיקף משרה ספציפי. טבלה זו של השינוי בשכר מצביעה על תנודתיות לא קבועה בשינוי מחודש לחודש לאו דווקא בהקבלה משנה לשנה. אחוז השינוי משתנה, ובכך יש להצביע על שינוי בהיקף העסקה, שינוי בהיקף הטיפולים וגורמים נוספים שאין להם קשר להתארגנות החדשה. כך למשל יש ירידה של 30% בינואר עוד בטרם הי תה תחילת ההתארגנות על ידי ההסתדרות הלאומית ועוד בטרם ההתכתבויות. במרץ הייתה ירידה של 48%, למרות שהמבקש 2 טרם הצטרף להסתדרות. מכאן ניתן ללמוד שלא מדובר בשינויים של היקף העסקה בגין ההתארגנות החדשה, אלא באופן בלתי תלוי בכך ובתלות של צרכי המעביד, וגורמים אחרים. לא הוכח באמצעות הטבלה, די צרכו אם בכלל, הקשר הסיבתי בין ההתארגנות לפגיעה בהיקף הטפולים של המבקשים 2 ו-3. משכך, יש לדחות את התביעה להפרשי שכר וכן את התביעה בנוגע לדמי הלידה ולהפרשים או להפרה של חוק עבודת נשים.
2. הוכח כי לא מדובר בפגיעה אישית, אלא שחל צמצום כללי בהפעלת הבריכה ההידרותרפית ובהתאמה הצטמצמה גם תעסוקת המשיבים 2 ו-3.
3. המבקשים טענו כי אם נכונה טענת המשיב, אזי לא היה מקום לקבל עובדים חדשים, אלא לחלק את העבודה שבוצעה בין העובדים הקיימים במערכת.
4. לטענת המבקשים, נקלטו במעון באותה תקופה שלושה מטפלים חדשים, הגם שהמבקשים בקשו להגדיל את היקף עבודתם (פרוטוקול עמ' 29 שורות 18 עד 28 ועמ' 34 שורות 8 עד 11). עוד טענו כי לאחר חודש אוגוסט היקף הטיפולים הכללי חזר לקדמותו, בעוד היקף הטיפולים שנתנו למבקשים 2 ו-3 נותר בצמצומו הניכר. בכך לטענתם יש להצביע כי הייתה התנכלות ספציפית כלפי המבקשים 2 ו-3 ללא קשר להיקף עבודה כללי במעון בלא סיבה אמיתית פרט להשתתפותם בהתארגנות.
5. המשיב טען כי חלקו היחסי של המבקש 2 נשמר באופן שוויוני ואילו המבקשת 3 לא הועסקה ברוב התקופה אליה מתייחסים הדוחות המרוכזים שכן ילדה בדצמבר 2012 ובחודש נובמבר נעדרה מחמת מחלה. הלידה בחודש דצמבר מצביעה שביוני 2012, הייתה בראשית ההיריון עליו, לטענת מר סורק, כלל לא ידע.
6. כאמור, חוזה העבודה של המבקש 2 (מש/20) נושא כותרת "חוזה עבודה אישי להידרותרפיסט כעובד שעתי" הגדרתו כעובד - המועסק בטיפולי הידרותרפיה שהוא מבצע ומקבל את שכרו בהתאם לטיפולים שביצע בפועל וכלשון החוזה "העובד איננו מתחייב (אלא אם נכתב במפורש בהסכם זה), לעבוד מינימום שעות עבודה שבועיות ו/או חודשיות, ואין התחייבות של המעון להעסיקו במינימום שעות עבודה, שבועיות ו/או חודשיות". החוזה עצמו אינו מחייב את המבקש 2 או המעון להותיר היקף עבודה מינימאלי או קבוע. משמעות הדבר שמבחינה חוזית אין הפרת חוזה לצמצום מסגרת עבודת המבקש 2. חוזה זה נערך בשנת 2009 הרבה לפני ההתארגנות מ- 2012 ולכן, לא ניתן לזקוף התנכלות לנוסחו.
7. בסעיף 2.2 לאותו חוזה נאמר: "שעות עבודה בימי הנוכחות בעבודה יהיו כמתחייב בתפקיד העובד במעון ועל פי הנדרש מתפקידו. 2.3 שעות עבודה מספר הטיפולים שעובד יבצע יהיו על פי הנחיות באישורו של הממונה עליו". ובדומה בסעיף 3.2 לעניין חובות העובד. הנוהל מיוני 2012 מהווה חלק מההנחיות על פי החוזה האישי ואין לראות בכך הפרת חוזה או אפליה.
8. בחוזה זה יש הוראות לגבי ביטול טיפולים בהתראה של יותר או פחות מ- 24 שעות. על כן, אופי ההעסקה ומהותה הם ברי תלות בטיפולים המשתנים מעת לעת, מתבטלים מעתה להכא, על פי הנסיבות וכך עולה באופן מפורש בחוזה האישי. דווקא נוסח החוזה האישי מ- 2009 מצביע על כך, כי זהו אופן העבודה בבריכת ההידרותרפיה ואין בכך פגיעה אישית כלפי מישהו כזה או אחר.
9. עוד ציין המשיב, כי על פי חוק הביטוח הלאומי ירידה בהיקף הטיפולים של מבקשת 3 אין בו כדי לפגוע בדמי הלידה על פי סעיף 2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (אימהות) תשי"ד - 1954 לו הייתה מממשת זכות זו טען המשיב, לא הייתה זכאית לפיצוי כלשהו וייתכן ועדיין יכולה לממשה.
10. המשיב עמד על כך כי בחודש אוגוסט חלה ירידה משמעותית בכמות העבודה בשל חופשות הקיץ וחגי ישראל. לטענתו, ביולי 2012 בוצעו 1,075 טיפולים ובאוגוסט ירד המספר לכ- 610 טיפולים. לצורך כך הביא טבלה המתארת את הירידה. בשל חשיבותה תובא להלן:

1. טבלה זו היא סיכום של מש/26-מש/36 דוחות השיבוץ. מטבלה זו עולה, כי חרף הירידה הדרסטית במס' הטיפולים, המבקש 2 קיבל מספר מטופלים גדול. אין לנו מידע לגבי חלוקת המטופלים אצל מטפלים אחרים. אך בהתייחס לכך שהיו בכל חודש מספר העובדים המצוינים בטור השמאלי מתברר, כי קיבל יותר מ-1/12 מהמטופלים דהיינו יותר מ- 8%. משכך, מתוך הטבלה ניתן ללמוד שהמבקש 2 לא הופלה לרעה ביחס לכמות המטופלים שקיבלו מטפלים אחרים לו הייתה חלוקה שווה בעניין. כך למשל בנובמבר, בפברואר, במרץ, אפריל ובמאי היחס היה מובהק לטובתו.
2. מעבר לכך גם בדיקת חודש אוגוסט לאחר הצטרפותם להסתדרות מצביעה, כי המבקשים עבדו בהיקף מלא יותר מאחרים, ובכמות טיפולים גדולה יותר מאחרים והיו להם לא פחות מטופלים ואף יותר ממטפלים אחרים. בחודש זה ניכרת ירידה במספר המטופלים באופן הכללי בתוכנית העבודה. משכך, הגם שיש ירידה בהיקף העסקתם של המבקשים אבסולוטית אין בדרך שיבוצם אפליה, או חוסר סבירות או שיקולים זרים נוכח מיעוט המטופלים בחודש זה. עוד יודגש, כי הטיפולים בחודש אוגוסט היו פחותים מטיפולי חודש יולי אך לא במידה ניכרת (מש/21 ו-מש/22). על כן בחודש אוגוסט הצמצום לא היה ניכר ובכל מקרה היו להם יותר טיפולים ממטפלים אחרים. בכך יש לסתור את גרסת המבקשים 2 ו-3, כי הבאת מטפלים חדשים נועדה לפגוע בזכויותיהם.
3. המשיב טוען, כי היקף המשרה או ההכנסה של המבקשת 3 לא נפגעו וכי פעל במסגרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים, זאת מאחר ושכרה של המבקשת 3 הוא פועל יוצא של תפוקת עבודתה ופגיעה בתפוקת עבודתה לא נגרמה מסיבות התלויות במשיב, כך ביולי, למשל, נעדרה מסיבות מחלה. עוד ציין, כי הכנסותיה בחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2012 היו כסדרן.

בחודש נובמבר 2012 נעדרה המבקשת 3 עקב מחלה ובחודש דצמבר 2012 ילדה בשעה טובה ונעדרה עד מאי 2013. אין מחלוקת שביולי 2013 היה שכרה תקין. ביחס לאוגוסט ספטמבר ואוקטובר מדובר בחודשי חופשת הקיץ וחגי ישראל ועל כן, אין להשוותם ליולי 2012. המבקשת 3 ביצעה ביולי 102 טיפולים ומתוך סך הטיפולים ביולי 2012 בסך 9.4%. בחודש אוגוסט 2012 טופלו 610 טיפולים בלבד (מש/22). גם בחודש אוגוסט טיפלה המבקשת 3 ב-11.64% מכלל המטופלים שהוא יותר מהחלק היחסי של עובדים אחרים לו חולקו הטיפולים בשוויון מוחלט. בחודש ספטמבר 2012 מספר הטיפולים הכולל הגיע ל- 698 טיפולים מהם 7.16% טיפלה המבקשת. ובאוקטובר 2012 טיפלה בשיעור 8.6% מהמטופלים. סך הכל בממוצע בשלושת החודשים האחרונים עבדה על 9.13% מהמטופלים ביחס ל- 9.4% ביולי. הבדל זה אינו מהווה ירידה דרסטית או אחוז ניכר אלא ירידה מינורית שאינה מצביעה על אפליה או התנכלות.

אף למבקשת 3 יש חוזה עבודה אישי בו אין התחייבות למתן מספר מטופלים מסוים כזה או אחר. על כך נשאלה המבקשת 3 כלהלן: "ש. יש לך חוזה עבודה. ת. כן. ש. התחייבו לך לכמות מסוימת של טיפולים. ת. אין התחייבות. יש ימים קבועים ויש שעות קבועות. ש. את מטפלת גם בדתיים וגם חילונים. ת. בכולם. ש. גם בגברים דתיים. ת. כן, אם הם מרוצים. גבר דתי צריך להסכים שאני אגע בו. ש. יש גברים דתיים שלא מסכימים. ת. לכן יש שעות לגברים בנפרד ונשים בנפרד וזה קבוע". (דגש שלי ש.ש.).

בנוסף נשאלה "ש. את חושבת שצריך לתת לך אם יש פחות עבודה, לתת לך את אותה כמות טיפולים ולא אכפת מה יהיה עם אחרים. ת. אני לא דואגת לאינטרסים רק שלי, הצטרפתי להסתדרות למען כל הצוות. כשיש פחות עבודה צריך שיהיה שווה בשווה, היו מצבים שהביאו אותי לשלושה טיפולים ולאף אחד מההידרותרפיסטים לא בא לשלושה טיפולים בשום פנים ואופן". (עמ' 20 שו' 26-28). (דגש שלי ש.ש.).

1. מעדותה של המבקשת 3 עולה כי ההתנהלות כלפיה לא הייתה מפלה או התנכלותית באופן כלשהו, כך גם לא הוכח כי הייתה פגיעה ספציפית בזמן ההיריון, סידור העבודה השתנה מעת לעת ועל כך כבר נאמר לעיל כי שינויים אלה הוכחו, משכך לא היה קשר בין השינויים בהיריון ולא קמה זכות לפיצוי בגין שינויים אלה אשר כפי שהראנו לעיל גם לא היו מהותיים בעניינה.
2. תימוכין לפגיעה בהם מצאו המבקשים גם בהתנהלות נוספת אותה ייחסו למשיב ולפיה, המזכירות ערכה סידור עבודה של המבקשים, אך לא העבירה להם את הסידור במועד, כדי להקשות על האפשרות לתכנן את יום העבודה. צוות המעון הוסת כנגדם וגם המטופלים, לא הודע למבקשים על ביטולי טיפולים או שינויים בסידור העבודה, דבר שגרם להגעתם וישיבתם בחוסר מעש. המבקשים לא הוזמנו ליום פעילות בו הוצאו הדיירים לים באבחנה מהעבר בו במקרים כאלה כן הוזמנו. לטענת מר חייט, אויים בישיבה שהתקיימה במשרד התמ"ת על ידי מר סורק כי עבודתו "תאופס".
3. כנגד טענה זו, הגיש המשיב מסמכים (מש/23 עד מש/25) בהם למשל צוות ההידרותרפיה מתלונן על מר יוסי וגב' מרינה חייט אשר למרות היותם חלק אינטגרלי מהצוות התנהגותם הבוטה כלפי חברי הצוות יצרה מצב לא נעים בעליל, וכי קיימות תלונות רבות מצד המטופלים המתלוננים שמקומם אינו בעבודה רגישה וטפול בבעלי נכויות (מש/23 מיום 22.8.12). עוד נטען שם כי מר חייט לעג לחברת צוות עד כי יצאה בבכי וכי מר חייט מדבר עם המטופלים על מר סורק ועל עניינים פנימיים של המעון. כך גם לגבי התנהגותה של גב' חייט. במש/24 מתלונן מנהל הבריכה ביום 30.8.12 על שינוי שחל בחודשים האחרונים בהתנהגותם כלפי המטופלים אשר חלקם בקשו לעבור למטפל אחר. כך לטענתו גם סירבו לקיים את הנוהל בדבר ההפסקות ולקחו סידור עבודה מהלוח ולא הותירו אותו שם ועוד טענות רבות המצביעים על יחסים בלתי תקינים בין יוסי ומרינה לצוות ולמטופלים. גב' חייט אישרה כי לקחה את סידור העבודה מהלוח (עמ' 24 שו' 9-13). על כן עובדתית אוששה גרסת המכתב הנ"ל. המבקש 2 נשאל לעניין סידור העבודה וטען כי קיבל אותו מסדרן העבודה ורק כאשר עומת עם עדות אשתו כי הסידור נתלש מהלוח אישר שפעם או פעמיים תלשו מהלוח. (עמ' 29 שו' 31-32 , עמ' 30 שו' 1-4). עדותו בעניין זה לא עלתה בקנה אחד עם עדות אשתו עד אשר עומת עם גרסתה. על כן, נמצא בסיס עובדתי של ממש למכתב מנהל הבריכה.
4. בתאריך 4.9.12 פנתה חשבת השכר (מש/25) ולפיה מרינה התנהגה התנהגות אלימה עד כדי חשש לביטחונה של חשבת השכר. כך התייחסה גם לעובדה שהם אוכלים במעון למרות שהתחייבו שלא לעשות כן. למרות שאינם משלמים בגין כך. גם מכתב זה לא נסתר.
5. מר סורק נחקר בעניין תלונות אלה בהיותם רק מאוגוסט. הוא מציין כי "בהידרו' נוצרה אוירה קשה סביב המבקשים...הוא יוצר אוירה מתוחה הוא מערב לקוחות מטופלים במריבות פנימיות. אני לא יזמתי את המכתבים של התלונה. ממש לא. אני לא אסכים שתהיה פגיעה במטופלים, הם חייבים לקבל את התנאים הטובים ביותר... אין מצב שבמקום טיפולי יתנהגו כמתואר פה. אני לא יזמתי את זה". (עמ' 11 שו' 1-5). עוד הוא מתייחס לכך שעד אוג' לא היו תלונות על התפקוד שלהם. "בכתב לא היו. אני התחלתי לבקש מהעובדים שימשיכו עם עניין התלונות. אמרתי אם אתה מתלונן שים את הדברים שלך בכתב, כי תלונה בעל פה יכול להיות בגלל ריב רגעי, לא תמיד הם עומדים מאחורי הדברים אחר כך. אמרתי לו לכתוב על התלונות ואז בגלל התהליך מול ההסתדרות לא קיימתי את התהליך המשמעתי. אני ליוסי אמרתי שאקיים. אמרתי לו שאקיים, מבחינת העיתוי לא נכון היה לעשות". (עמ' 11 רישא).
6. לא התעלמנו מכך שהמכתבים כולם מאוחרים לתאריך 22.8 וכי מר סורק מאשר כי אמר לעובדים להעלות את תלונותיהם שבעל פה על הכתב. יחד עם זאת, תוכנם מדבר בעד עצמו, המבקשים 2 ו-3 אישרו חלק מהעובדות בעדותם, ולא ניתן להתעלם מתוכן המכתבים גם אם ניתן משקל מופחת למסמכים אלה.
7. בנוסף, המבקש 2 אישר גם שאשתו הגישה תלונה לתמ"ת. (עמ' 4 שו' 29-32). מרינה העידה כי היא פנתה לתמ"ת כדי להסדיר את ענייניה ואת ענייני דמי הלידה. "לכן הייתי חייבת לחפש דרכים אחרות, כמו משרד התמ"ת. דמי הלידה שלי הורידו לכלום". (עמ' 19 שו' 5-6). בחקירתה הנגדית הסתבר כי אין החלטה בתמ"ת ובינתיים לא הוגשה תביעה נגד המעון. מאחר ומדובר בפנייה מ-2012 ההנחה שלא נמצא בסיס לתלונה אינה משוללת יסוד.
8. נראה כי מר וגב' חייט העלו על שרטון את היחסים בבריכה הן עם הצוות והן עם המטופלים. גם אם הרגשתם היא כי פגעו בהם אין בכך כדי להצדיק התנהלות לא נאותה כלפי הנכים. המסמכים כאמור, לא נסתרו.
9. המבקשים טענו כי ביחס למבקשת 3 המשיב ידע על היותה בהריון (עמ' 33 שורה 24 עד 29) וחרף זאת פגע בהיקף המשרה ובהכנסתה בניגוד לסעיף 9 א' לחוק עבודת נשים הקובע: "(א) לא יפגע מעביד בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת או עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם לפי סעיף 9, בתקופה שבה חלה ההגבלה כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פגיעה כאמור, אם היא לדעתו בקשר לעילה שבשלה חלה אותה ההגבלה. (ב) בסעיף זה - "פגיעה" , בהיקף משרה - למעט שינוי זמני בהיקף משרה לפי בקשה שיזמו העובדת או העובד בשל מצבם הרפואי לפי אישור מאת רופא, "פגיעה" בהכנסה למעט - (פגיעה בהכנסה החלה במקום העבודה מכוח דין או הסכם קיבוצי; ׁׁ(2) פגיעה ברכיב השכר המשולם לעובדת או לעובד בהתאם לתפוקת עבודתם ובלבד שהפגיעה בתפוקתם של העובדת או העובד, לא נגרמה מסיבות התלויות במעביד". מעביד שיפגע בשכרה של עובדת בהריון, ללא היתר ממשרד התמ"ת, צפוי לקנס כספי.
10. הוכח כי היקף המשרה ומס' הטיפולים והמטופלים השתנה באופן קבוע במהלך כל תקופת עבודתה ללא קשר להיותה בהיריון. הוכח גם כי גורמים חיצוניים כגון חופשה וחגים היו הבסיס לשינויים בהיקף הטיפולים ללא קשר להריון של המבקשת 3.
11. המבקשת קיבלה דמי לידה ולטענתה אלמלא התביעה בהיקף העסקתה טרם הלידה, הייתה מקבלת דמי לידה בשיעור גבוה במידה ניכרת. במעשיו לגרסת המשיבה 3, גרם להפחתה ניכרת בדמי הלידה שלה. המשיבה טענה כי חישוב דמי הלידה על פי תקנות הביטוח הלאומי לא היה בו כדי לפגוע בשיעור דמי הלידה. בפועל אין התייחסות של המבקשת 3 לתקנות הביטוח הלאומי ולממוצע העסקתה, כך שלא הוכחה פגיעה גם מבחינה אריתמטית.
12. הטבלאות שהגישו המבקשים מצביעות כי גם בטרם ההתארגנות לא הייתה "משרה קבועה" או שכר קבוע מדי חודש בחודשו וכי אלה השתנו לפי צרכי המעסיק תוך העדפה לטובה של המבקשים 2 ו-3 וחוסר שוויוניות כלפי שאר ההידרותרפיסטים.
13. על כן גם התביעה של המבקשת 3 להפרשים בגין דמי הלידה - נדחית.

פגיעה בעובד פעיל בהתארגנות

1. אין מחלוקת כי המבקש 2 היה פעיל בהתארגנות. המבקש 2 והמבקשת 3 הם בעל ואישה הנשואים זה לזו. המבקשת 3 לא הייתה פעילה בהתארגנות, אף שהצטרפה להסתדרות העובדים הלאומית, יחד עם בעלה.
2. חוק הסכמים קיבוציים קבע בסעיף 33 לחוק את זכותו של כל עובד לפעול למען התארגנות עובדים בוועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בוועד עובדים ולפעול במסגרתו. סעיף 33 גם קובע כי על המעביד חל איסור לפגוע בעובד כזה אשר חבר ופעיל בוועד העובדים והתארגנות עובדים, איסור לפטרו, להרע את תנאי עבודתו, להימנע מקבלתו לעבודה וכל פגיעה אחרת. סעיף 33 יא' לחוק הסכמים קיבוציים, מקנה לבית הדין סמכות ליתן צו מניעה, צו עשה, או לפסוק פיצויים על נזק לא ממוני בגין התנהלות כזו של המעביד.
3. המבקשים טענו כי באופן ספציפי ביחס אליהם, יש זיקה ברורה בין צמצום מסגרת עבודתם והיחס אליהם באוגוסט לבין היותו של המבקש 2 פעיל בהתארגנות. בחודש אוגוסט 2012, לא אירע שינוי מהותי בהיקפים או בבעיות הכלכליות של המשיב וככל שהיה כזה, אין הסבר לצירוף שלושה עובדים חדשים. לטענת המבקשים הם היו עובדים טובים, שקיבלו המלצות ובנקודת זמן מסוימת בשל ההתארגנות הצרו את צעדיהם. לטענתם המשיב לא הוכיח, או הביא מהתיק האישי כל מסמך המעיד על פגם בעבודתם.
4. לאור כל האמור תבעו את רכיבי הפיצוי בגין הנזק שנגרם להם מהתנהלות המשיב.
5. כפי שפרטנו לעיל בהרחבה, לא הוכח קשר סיבתי בין שותפותו של מר חייט להתארגנות בשלב מאוחר ביוני לבין השינויים בהיקף העסקתו והעסקת אשתו ובשכרם. לא הוכח הנדרש בפסיקה כדי להצביע על כך שמגיע פיצוי כלשהו או שהדבר נעשה כתוצאה מההתארגנות. מנגד, הוכח נוהל חדש העולה בקנה אחד עם תקינות העבודה בבריכה ועם עניינים מקצועיים שהם סבירים ומתקבלים על הדעת ולא מצביעים על שי קול זר, כך גם הוכח כי הייתה ירידה אמיתית בהיקף הפעילות באוג' באופן שאינו מאפשר שמירה על אותו היקף העסקה של החודשים הקודמים למבקשים 2 ו-3 לא ביחס להידרותרפיסטים אחרים ולא באופן אבסולוטי. עוד הוכח כי גם בצמצום, המבקשים 2 ו-3 קיבלו טיפולים יותר מאחרים.
6. משכך, לא הוכחה פגיעה על פי חוק הסכמים קיבוציים ולא קמה עילה לפיצוי בגין חוק זה.

סוף דבר

1. בדיקות הנתונים שהביאו הצדדים, ביחס ללוח הזמנים של ההתארגנות ובהקשר להיקף ההשתכרות, להיקף הטיפולים ולנסיבות של המבקשים 2 ו-3, הביאו אותנו למסקנה כי המבקשים לא הרימו את נטל ההוכחה בדבר פגיעה בשכרם או בהיקף העסקתם או במס' הטיפולים בגין הצטרפותם ופעילותם בהתארגנות החדשה.
2. הוכח כי הצמצום היה צמצום טבעי שהוא פועל יוצא של חופשה וחגים וצמצום כללי אצל המעסיק. העסקת שני עובדים חדשים נעשתה על רקע היותם פיזיותרפיסט וסטודנט מתלמד לפי דרישת משרד הבריאות ובכל מקרה לא היה בה כדי לפגוע באחוז היחסי של המטופלים שבהם טיפלו המבקשים 2 ו-3.
3. על כן גם אם ענינו לשאלה בדבר מהות הסכסוך כסכסוך קיבוצי ולא כסכסוך הפרט, הוכח בסופו של דבר שהסכסוך הקיבוצי היה כסות לתביעה האישית וכי ההתנכלות עקב ההתארגנות לא הוכחה כלל. עד ההסתדרות אף לא התייצב לעדות.
4. במחלוקת האם פגע המשיב במבקשים 2 ו-3, בין בצמצום היקף העסקתם ובין בהתנכלות מצאנו כי לא הייתה פגיעה כתוצאה מהיות מר חייט חבר ועד אלא כתוצאה מצמצום טבעי אשר עולה בקנה אחד עם חוזה העסקה של המבקשים 2 ו-3 עם התנודות בשכרם ובהיקף הטיפולים עוד קודם, וכי הופלו לטובה לפני כן.
5. הסעדים אשר התבקשו בהליך העיקרי היו מניעת פגיעה בהיקף משרתם, בתנאי שכרם ובעבודתם, וכן מניעת פעולות שיש בהן התנכלות. כמו כן בקשו המבקשים 2 ו-3 להשיב להם את היקף הטיפולים שהיו עובר לחודש 08/12.

בנוסף ביקשו פיצוי בגין הפגיעה בהיקף עבודתם מ-08/12 ועד השבת היקף העבודה לקדמותו, פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, פיצוי בגין פגיעה בתנאי עבודת המבקשת 3 במהלך ההיריון וחיוב המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

1. נוכח כל האמור, במענה לשאלה האם יש ליתן את הצווים המבוקשים בבקשה התשובה שלילית. הפסיקה אותה הבאנו לעיל, מצביעה על הזכות שיש למעביד לפעול לפי צרכיו מקום בו העובד יודע שהעסקתו תלוית צרכי המעביד וכאשר הדברים הובהרו מבעוד מועד בחוזה העסקה, בוצעו בתום לב, מתוך שיקולים מקצועיים, ואין בהם בנסיבות אלה לפגוע בחופש העיסוק. על כן, התביעה למנוע את הפגיעה בהיקף משרתם או להשיב להם את היקף הטיפולים עובר לחודש אוג' 2012, אין לה על מה שתסמוך ויש לדחותה וכך גם יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין צמצום נטען זה. כמו כן יש לדחות את הטענה בדבר התנכלות ואת התביעה לפיצוי בגין התנכלות. לא הופרה חובת שימוע ואף לא נפגעו תנאי עבודת המבקשת 3 במהלך ההיריון באופן הנוגד את החוק. ההתנהלות כלפיה הייתה במסגרת ההתנהלות הרגילה של המעסיק כפי שהיה עוד בטרם היותה בהיריון.
2. בהליך זה מדובר באותו איזון אליו התייחסה הפסיקה ואשר לטעמו של בית הדין לא הופר בנסיבות שהובאו בפניו ועל כן אין ליתן צו המורה למעון להעסיק את המבקשים 2 ו-3 בהיקף העסקה מסוים כזה או אחר.
3. לא למותר לציין בשולי הדברים את שהזכרנו בראשיתם כי מדובר במעון אשר תכליתו טפול בנכים וסיוע להם, והשיקול העיקרי והחשוב ביותר הוא רווחתם וטובתם של נכים אלה וההתייחסות הנאותה אליהם היא חובה של כל עובד בכל עת גם אם הוא סבור שאין מתנהגים כלפיו כראוי.
4. התביעה על כל ראשיה – נדחית. מאחר ונקבע לעיל כי מדובר בסכסוך קיבוצי -כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, יז' אלול תשע"ה (01 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.