1. בהליך שלפנינו אוחדו תביעותיהם של עשרים עובדים לשעבר בבית הדיור המוגן "תל-אביב הקטנה" (להלן: "תל אביב הקטנה" או "בית האבות") אשר היה בבעלותה של קופת חולים מאוחדת (להלן: "הנתבעת" או קופת החולים") בזמנים הרלבנטיים לתובענות.

התובעים עתרו בתביעותיהם לתשלום שכר עבודה: תשלום שעות נוספות, תוספת עבור משמרת ערב, עבודת לילה ותוספת עבור עבודה בשבתות וחגים. שלושה מהתובעים תבעו זכויות נוספות. תביעתם של 18 מהתובעים הוגשה באוקטובר 2012 ושניים נוספים הגישו תביעתם באוקטובר 2013.

2. התובעים הועסקו בבית האבות בתפקידים שונים במשך תקופות העסקה שונות עד ליום 8.8.2011, אז פוטרו כולם ובית האבות נמכר לקופת חולים אחרת. לטענת התובעים הנתבעת הפרה באופן בוטה חוקי מגן, נהגה בחוסר תום לב ועשתה עושר שלא במשפט כאשר במהלך כל תקופת העסקתם לא שילמה להם את השכר המגיע להם על שעות עבודתם.

הנתבעת טענה ראשית להתיישנות. טענה מקדמית נוספת שהועלתה היא כי התביעות שהגישו התובעים אינן מכומתות כנדרש וחושבו "בדרך של אמדן", לפיכך מנוגדת לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

לגופו של ענין טענה הנתבעת כי התביעות אינן מבוססות על הוראות חוק, הוראות הסכמיות או נוהג. הנתבעת שילמה כל שהיה עליה לשלם על פי הסכמי העבודה ועל פי הדין.

ההליכים בתיק

3. ביום 1.9.13 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה חולקו התובעים לקבוצות באופן הבא:

א. חמש מהתובעות הועסקו כאחיות, התובעת חרות שושני אחות ראשית (להלן: "גב' שושני" או "התובעת שושני"); ב. שמונה תובעים הועסקו כמטפלים סיעודיים; ג. שלושה עובדי משק; ד. פיזיותרפיסט ו- ה. אם בית – התובעת מרים פשינסקי (להלן: "גב' פשינסקי" או "התובעת פשינסקי"). באותה הודעה עדכן ב"כ התובעים כי שני עובדים נוספים שהועסקו כמטפלים סיעודיים מגישים אף הם תביעתם – והם התובעים שהגישו תביעתם באוקטובר 2013. בכך הגיע מנין התובעים בהליך לעשרים.

4. ביום 18.5.14 התקיים דיון לפני מותב זה. בדיון הוסכם כי ענין התיק אינו מחלוקת עובדתית כי אם מחלוקת משפטית/חישובית. הוסכם כי תישמענה חקירות רק בעניינן של התובעות שושני ופשינסקי.

כלל התיקים של עובדי המחלקה הסיעודית יאוחדו במספר תיק סע"ש 19920-10-12 וגובשו לגביהם מוסכמות ופלוגתאות. הוסכם שסוגיות בעניין התובעת שושני יידונו בנפרד.

כלל התיקים של עובדי המנהל והמשק אוחדו בתיק סע"ש 19920-10-12 והוגשו לגביהם מוסכמות ופלוגתאות. הוסכם שסוגיות הקשורות לתובעת פשינסקי יידונו בנפרד. עניינו של הפיזיותרפיסט, התובע איזי פוזננסקי (להלן: "התובע פוזננסקי") לא אוחד והוגשה לגביו רשימה נפרדת של מוסכמות ופלוגתאות בתיק ס"ע 20011-10-12.

5. ראיות שנשמעו

ביום 10.6.14 נשמעו הוכחות הצדדים. בהתאם להסכמה הדיונית שבין ב"כ הצדדים נשמעו חקירותיהן של גב' שושני וגב' פשינסקי מטעם התובעים.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של גב' שרה רווח, חשבת שכר בתל אביב הקטנה בזמנים הרלבנטיים לתובענה (להלן: "גב' רווח") ושל מר יוסף סגל שניהל את בית האבות עד סוף אוגוסט 2008 (להלן: "מר סגל"). שני עדי הנתבעת נחקרו על תצהיריהם.

6. החלטות בענין טענת התיישנות

ביום 25.4.13 התקיימו שני דיונים מוקדמים לפני כב' השופטת שרון אלקיים. בדיון הראשון מביניהם בתיק סע"ש 20111-10-12 ניתנה ההחלטה הבאה:

מאחר שעילות התביעה מתגבשות מדי חודש בחודשו ובהתאם לחוק ההתיישנות עילות התביעה מתיישנות בחלוף 7 שנים ממועד היווצרותן, דין התביעות לגמול עבודה בשעות נוספות והפרשות לקרן מבטחים אשר עילתן נולדה עובד לחודש אוק' 2005 (7 שנים טרם הגשת התביעה) נדחות מפאת התיישנות.

בהמשך היום התקיים דיון בסע"ש 19842-10-12 שבפתחו ציינו הצדדים כי הם חוזרים על הטענות שפורטו בפרוטוקול בסע"ש 20111-10-12. בדיון זה ניתנה ההחלטה הבאה:

מאחר שעילות התביעה מתגבשות מדי חודש בחודשו ובהתאם לחוק ההתיישנות עילות התביעה מתיישנות בחלוף 7 שנים ממועד היווצרותן, דין התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות/עבודת ערב ולילה/שבתות וחגים אשר עילתן נולדה עובר לחודש אוק' 2005 (7 שנים טרם הגשת התביעה) נדחית מפאת התיישנות.

ביום 15.7.13 התקיימו שני דיונים מוקדמים נוספים לפני כב' השופטת אלקיים. בדיון הראשון שנערך בתיק סע"ש 19870-10-12 ציין ב"כ התובעים כי בכוונתו להגיש תביעה של שני עובדים נוספים וב"כ הנתבעת השיב כי הוא עומד על טענת ההתיישנות.

בדיון שהתקיים באותו יום בסע"ש 20034-10-12 צוין בפתחו שהתקיים דיון במכלול התיקים בסע"ש 19870-10-12.

בדיון מיום 18.5.14 טען ב"כ התובעים כי השופטת אלקיים שמעה את קדמי המשפט בשני מועדים ופסקה שמה שחורג מ-7 שנים התיישן רק באחד מקדמי המשפט, ולא בשני. אשר ליתר התובעים שעניינם נדון בקדם המשפט השני טען ב"כ התובעים שאין התיישנות אלא מיום שנודע לתובעים על עילת התביעה. על כן, נתייחס בהמשך לטענת ההתיישנות של הנתבעת, בנוגע לתיקים שלגביהם לא ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת אלקיים.

7. טענת ההתיישנות

א. טענות הצדדים

התובעים טענו בסיכומיהם להתיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") לגבי כלל התובעים. זאת משום שהם סמכו על הנתבעת שתשלם להם את שכרם כדין ועילות התביעה נודעו להם רק לאחר שפוטרו ונועצו בעורך דין. לשיטתם כך היה, בוודאי משעה שעולה מתלושי השכר וגיליונות ההכנה "תחכום והסוואת תשלומים". לטעמם של התובעים מחמת ההסכמה הדיונית אין הם מעלים את הטענה ביחס לכלל התובעים אף כי היא נכונה, לדעתם, לכולם.

כאמור, בדיונים מיום 25.4.13 קבעה כב' השופטת אלקיים כי התביעות לשעות נוספות והפרשות לקרן מבטחים שנוצרו עובר לאוקטובר 2005 נדחות עקב התיישנות ולגבי יתר התובעים נטען כי חלה התיישנות שלא מדעת.

לשיטת הנתבעת העובדה שבעניינם של חלק מהתובעים לא התקיים דיון מקדמי ולא נקבעה התיישנות היא טכנית גרידא. מעבר לכך, תובעים אלה נתלים בטענות עובדתיות ומשפטיות שגויות ומטעות. ראשית הצביעה הנתבעת על שכתבי הטענות של התובעים כולם זהים לחלוטין והנתונים השונים היחידים הם התשלומים. כך גם סיכומי התובעים. בשל זהות העילות והדמיון בתקופות אף הוסכם כי התביעות יאוחדו לתיק אחד, נוסחו מוסכמות ופלוגתאות והוסכם כי לא תבוצענה חקירות למעט התובעות שושני ופשינסקי.

עוד טענה הנתבעת כי התובעים מדברים בשני קולות: מחד טוענים בתצהירים שפנו ונענו, ושלא תבעו את זכויותיהם עקב חששם למקום עבודתם. מאידך טוענים בסיכומיהם כי לא ידעו על זכויותיהם אלא לאחר שפוטרו ונועצו בעורך דין (כגון סתירה בין תצהירה של תובעת פשינסקי, עדותה והנאמר בסיכומים).

הנתבעת הוסיפה כי לענין סעיף 8 לחוק ההתיישנות נטל ההוכחה להתרחשות הגילוי המאוחר על הטוען לו ושעליו להעלות בכתב הטענות את העובדות המבססות טענה זו. את זאת לא עשו התובעים ולפיכך לא הרימו את נטל הראיה. מדובר בהרחבת חזית אסורה שכן עד הסיכומים לא היה זכר לטענה בדבר קיומו של גילוי מאוחר לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

ב. דיון והכרעה

אם מחשבים התיישנות "רגילה" של 7 שנים על פי חוק ההתיישנות, במועד שבו הוגשו התביעות התיישנו כלל העילות שקדמו לאוקטובר 2005 או אוקטובר 2006.

הנטל להוכחת הגילוי המאוחר רובץ על הטוען לו (ע"א 97/77 זונבנד נ' קלוגמן, פ"ד לא(3) 466, 471). על המבקש להסתמך על כלל הגילוי המאוחר, לטעון בכתב טענותיו את העובדות המבססות את הטענה (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחרים שבירו בע"מ, פ"ד נד (4) 464, 474, תא (מחוזי ת"א) 1070/04 מרסדס ספנו ואח' נ' משרד הבריאות ואח' (14.12.2010- להלן "פסק דין ספנו").

בפסק דין ספנו נאמרו הדברים הבאים, היפים גם לענייננו:

הגדרתה וגיבושה של "עילת התביעה" נגזרים ממטרות דיני ההתיישנות ומהאיזון ביניהם (רע"א 6658/00 אבו רוקן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נה(4) 66, 71; וכן פרשת תלמוד תורה בע"מ 451).

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי "עילת התביעה" הינה מכלול העובדות המזכות את התובע בקבלת הסעד הנתבע. קרי: עילת התביעה כוללת כל עובדה חיונית, שבלעדיה לא ניתן להגיש את התובענה, ולא ניתן לזכות בה (ראו ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז, פ"מ כא (1)182, 102; מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לח(3) 673,684; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז (5) 166, 175).

(ההדגשה אינה במקור).

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

עילת התביעה במקרה שלפנינו היא שעות העבודה של התובעים, המזכות אותם בשכר או בתוספת שכר. אין חולק שהעובדים יודעים כמה שעות הם עבדו. הזכאות לתשלום על פי חוק היא מסקנה משפטית. אותה מסקנה והסעד המבוקש – אינם חלק מ"עילת התביעה" כלשון סעיף 8, על פי פרשנותה בפסיקה שהוזכרה לעיל.

לפיכך לא מתקיימים התנאים להפסקת תקופת ההתיישנות, בהתאם לסעיף 8 לחוק התיישנות.

נוכח האמור ובהעדר סיבה והצדקה להתייחסות שונה בין התובעים לענין ההתיישנות – אנו דוחים את כל התביעות שנולדו עובר ל-1 אוקטובר 2005 (לכלל התובעים למעט מס' 20-19) ו- 1 לאוקטובר 2006 (ביחס לתובעים 20-19) בשל התיישנותן.

8. מהלך הדיון

מאחר שהוסכם כי המחלוקות שבתיק משפטיות/חישוביות (למעט התובעות שושני ופשינסקי), ומאחר ש-20 התביעות שלפנינו זהות, יהיה מהלך פסק דין באופן הבא: כל רכיב תביעה יידון ויוכרע בפרק נפרד בהתאם לקבוצת התובעים.

לאחר שייקבעו "קווים מנחים" לענין רכיבי התביעה, נעמוד על המחלוקות הייחודיות לחלק מן התובעים.

9. מוסכמות ופלוגתאות לגבי התובעים

בטרם ניכנס לעבי הקורה, נפרט להלן את רשימת המוסכמות והפלוגתאות עליהן הסכימו הצדדים ואלה ישמשו מצע לדיון ברכיבי התביעה.

א. קבוצת האחיות והמטפלים הסיעודיים

מוסכמות

א. תקופות העבודה של התובעות אינן במחלוקת.

ב. התובעות עבדו במספר שעות כפי שעולה מרישומי הנוכחות שהוגשו לתיק בית הדין.

ג. השכר שולם לתובעות בהתאם לתלושי השכר וריכוז משכורות (טופס 101). התעריף לשעה, למעט התובעת אסתי חרות שושני, ששולם הוא בהתאם לנקוב בתלוש השכר.

ד. התובעות חתומות על הסכמי העבודה שצורפו.

ה. משמרת ערב (משעה 15:00 עד שעה 23:00) משולמת בתוספת של 25%.

ו. משמרת לילה (משעה 23:00) משולמת בתוספת של 50%. לטענת ב"כ התובעים משעה 23:00 עד סיום העבודה. לטענת ב"כ הנתבעת משעה 23:00 עד שעה 07:00 למחרת.

ז. עבודה במהלך יום שבת משולמת בתוספת 75% (מוסכמה זו תוקנה בהסכמת הצדדים).

ח. עבודה בחג משולמת בתוספת 100%. לטענת ב"כ הנתבעת: החגים שמזכים בתוספת הם יום כיפור, פסח וראש השנה. יתר החגים שולמו לפי הדין. לטענת ב"כ התובעות: כל החגים מזכים בתוספת 100%.

ט. עבודה בערב שבת ובערב חג משולמת בתוספת 100%.

י. הגדרה של מנוחה שבועית היא בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951.

פלוגתאות

זכאותם של התובעים להפרשי שכר בגין שעות נוספות, שעות עבודה במנוחה שבועית ובחגים.

ב. קבוצת עובדי המשק

מוסכמות

א. התובעים היו עובדי משק ומנהלה בתל אביב הקטנה בזמנים הרלבנטיים לתובענות.

ב. תקופות העבודה של התובעים אינן במחלוקת.

ג. התובעים עבדו בשעות כפי שעולה מרישומי הנוכחות שהוגשו לבית הדין וצורפו לתצהירי התובעים והנתבעת.

ד. השכר שולם לתובעים בהתאם לתלושי השכר וריכוז משכורות (טופס 101). התעריף לשעה ששולם הוא בהתאם לנקוב בתלוש השכר.

ה. התובעים חתומים על הסכמי עבודה שצורפו לתצהירי התובעים והנתבעת.

ו. עבודה במהלך יום שבת משולמת בתעריף 150%.

ז. עבודה בחג משולמת בתוספת 100%. לטענת ב"כ הנתבעת – החגים שמזכים בתוספת הם יום כיפור, פסח וראש השנה. יתר החגים שולמו על פי הדין. לטענת ב"כ התובעים – כל החגים מזכים בתוספת 100%.

פלוגתאות

זכאותם של התובעים להפרשי שכר בגין שעות נוספות, שעות עבודה במנוחה שבועית ובחגים.

ג. התובע פוזננסקי

מוסכמות

א. התובע הועסק כפיזיותרפיסט בתל אביב הקטנה בזמנים הרלבנטיים לתובענה.

ב. תקופת העבודה של התובע אינה במחלוקת.

ג. התובע עבד בשעות כפי שעולה מרישומי הנוכחות שהוגשו לבית הדין וצורפו לתצהירי התובע והנתבעת.

ד. השכר שולם לתובע בהתאם לתלושי השכר וריכוז משכורות (טופס 101). התעריף לשעה שולם בהתאם לנקוב בתלוש השכר.

ה. התובע חתום על הסכם עבודה שצורף לתצהירי התובע והנתבעת.

פלוגתאות

א. זכאותו של התובע לתשלום בגין שעות נוספות.

ב. זכאותו של התובע לתשלום בגין הפרשות לקרן מבטחים.

10. רכיבי תביעה הנוגעים לכלל התובעים

10.1 תעריף משמרת ערב שבת

לטענת התובעים תחילת ערב שבת היא מכניסת השבת ואולי אף לפני כן. לטענת הנתבעת משמרת שבת מתחילה מהשעה 23:00 ביום שישי ועד לשעה 07:00 בבוקר ביום שבת למחרת.

על פי הנקבע בע"ע 402/07 ניצנים - יאיר חודאדי ואח' (19.1.2010, להלן: "ענין ניצנים"), שם הפנו לע"פ 1002/02 מדינת ישראל נ' עיוב יעקוביאן, פד"ע לח 363, המונח "שבת" צריך שיתפרש כמשמעותו במסורת היהודית, דהיינו מכניסת השבת בעת שקיעת החמה בערבו של יום שישי ועד צאתה בצאת הכוכבים בערבו של יום שבת.

אולם אין ענייננו בשאלה ממתי יש לחשב את כניסת השבת, כי אם ממתי יש לחייב את הנתבעת בתוספת 100% למשמרת בערב שבת עליה הסכימה לגבי חלק מהעובדים. זאת מאחר שתוספת זו עולה על הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") לפיו שעות העבודה במנוחה השבועית ישולמו בערך של לא פחות מ-150% מהשכר הרגיל.

אין חולק שהחל מכניסת השבת יהיו זכאים כלל העובדים לתוספת של 50% על פי חוק. אך עובדי המחלקה הסיעודית יהיו זכאים לתעריף המוגדל ל"ערב שבת" רק החל מהשעה 23:00

כפי שהסכימה הנתבעת. אין כל מקור חוקי לחייב את הנתבעת בסכום אחר מזה שהסכימה לשלם לעובדי המחלקה הסיעודית.

על כן חישוב תעריף ערב שבת על פי חוק, קרי, תוספת של 100% יחושב החל מכניסת השבת, בהתאם למסורת היהודית וכפי שנקבע בפסיקה. התוספת המוגדלת עבור "ערב שבת" תינתן לעובדי המחלקה הסיעודית בלבד החל מהשעה 23:00 ביום שישי עד ליום שבת בשעה 7:00 בבוקר שאז יחל תעריף שבת, קרי, תוספת 75% עבור עובדי הסיעודית. זאת אלא אם מדובר במשמרת המתחילה בערב שבת וגולשת לשעות נוספות שחישובן יבוצע בהתאם לפרק שכותרתו "חישוב שעות נוספות".

לגבי יתר העובדים (כל העובדים שאינם עובדי המחלקה הסיעודית) - ככל שאלה עבדו בערב שבת יהיו זכאים לתוספת בסך 50% שתחושב החל מכניסת השבת וכך עד צאתה. זאת מאחר שתשלום זה עונה לדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה.

כל האמור לעיל כפוף לסעיפים בענין חישוב השעות הנוספות.

10.2 שכר עבודה במנוחה השבועית

לטענת ב"כ התובעים מאחר שלעיתים החלו התובעים את משמרתם בשבת בשעה 07:00 או 15:00 ולא קדמה לכך הפסקה בת 36 שעות, בהתאם לסעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, הרי העבודה במוצ"ש היא המשך של העבודה ביום שבת ולכן מזכה בתעריף שבת.

התובעים נסמכים על שנקבע בענין ניצנים. בפסק דין זה חזר בית הדין על ההלכה שלפיה אם לא קדמה לעבודה במוצאי שבת הפסקה רצופה בת שלושים ושש שעות – תחשב העבודה במוצאי שבת כעבודה במנוחה שבועית. זאת בתנאי שהתובעים ישכילו להציג תמונה מפורטת ומדויקת לגבי שעות העבודה בכל מועד רלבנטי. קביעה זו, המנוגדת להגדרת השבת בהתאם למסורת היהודית כפי שצוין לעיל, תכליתה סוציאלית (ענין ניצנים).

לגרסת התובעים, בדיקת גליונות ההכנה לשכר מעלה כי הנתבעת חישבה את העבודה בשבת עד השעה 19:00 ולאחר מכן בתעריף רגיל.

אכן צודקים התובעים בכך שמנוחה שבועית בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה חייבת להיות בת 36 שעות לפחות ועבודה במהלכה מזכה בתוספת של 50% לכל הפחות.

מאחר שבענייננו הוצגו רישומי השעות בדפי ההכנה לשכר הרי שאין מניעה מלפסוק לתובעים הזכאים לכך גמול עבור עבודה במנוחה השבועית בהתאם.

לפיכך אנו קובעים כי עובדים אשר עבדו במוצאי שבת מבלי שקיבלו הפסקה של 36 שעות לפחות קודם לכן – זכאים לתעריף עבודה במנוחה שבועית החל מכניסת השבת בשיעור 150% - לפחות.

יודגש כי אם שעות אלה שולמו כ"משמרת ערב" בתוספת 25% - יחושב ההפרש.

10.3 שכר עבור עבודה בחגים

לשיטת התובעים מאחר שהנתבעת שילמה להם תעריף של 200% עבור ראש השנה, יום כיפור ופסח – הרי היא מחויבת בתעריף זה גם ביחס ליתר החגים. לגרסתם הנתבעת הפחיתה מתשלום זה, "זגזגה" בין תעריפים כרצונה, "רוממה" חגים אחדים ו"השפילה" חגים אחרים.

הנתבעת מנגד מדגישה כי לא היתה מחויבת בתשלום 200% גם עבור החגים עבורם כן שילמה 200% – לא מכוח הדין ולא מכוח הסכם. בחירתה להוסיף על 150% המחויב על פי דין היא בחירה שאינה מחייבת. הנתבעת מפנה לסעיף 17 לחוק שעות עבודה ומנוחה בצירוף סעיף 18א לפקודת סדרי שלטון ומשפט תש"ח-1948 (להלן: "הפקודה") שלפיהם:

17(א) הועסק עובד בשעות המנוחה השבועית או בחלק מהן:

(1) ישלם לו המעסיק בעד שעות אלה שכר עבודה לא פחות מ-½1 משכרו הרגיל. היה שכרו של העובד, כולו או חלקו, לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעסיק בעד כל יחידה שנעשתה בשעות המנוחה השבועית שכר עבודה לא פחות מ-½1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות;

בהתאם לסעיף 18א לפקודה המופיע תחת הכותרת "ימי מנוחה":

(א) שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.

לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות.

(ב) הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו –

(1) לגבי יהודי - על מועדי ישראל;

(2) לגבי מי שאינו יהודי – על מועדי ישראל או על חגי עדתו, הכל לפי המקובל עליו.

נציין כי לא נטען שהנתבעת לא שילמה 150% כנדרש על פי חוק או שיש מי מהתובעים שהנתבעת לא שילמה להם 200% עבור ראש השנה, יום כיפור ופסח. כל שנתבע הוא תשלום של 200% עבור כל המועדים המנויים בסעיף 18א(א) לפקודה.

אולם, חובת הנתבעת לפי סעיף זה, היא לשלם במועדים המנויים בו לפחות 150% מהשכר הרגיל. זוהי חובתה על פי חוק. למרות זאת היא שילמה מיוזמתה עבור עבודה בראש השנה, כיפור ופסח תעריף של 200% לשעה במקום 150%.

מכאן שמדובר בהטבה שהנתבעת ודאי לא היתה מחויבת בה, לא ככלל ובוודאי לא ביחס לכל ימות החג. כך היה נהוג והתובעים לא הוכיחו אחרת.

לכן, אנו קובעים כי הצדק עם הנתבעת וכי יש לדחות רכיב תביעה זה ביחס לכלל התובעים.

10.4 שכר עבור עבודה בלילה

לשיטת התובעים הזכאות לתעריף מיוחד עבור משמרת לילה נוגעת לכלל עובדי הנתבעת.

לגרסת הנתבעת משמרת לילה היתה נהוגה רק בקרב עובדי המחלקה הסיעודית. נדיר היה שיתר העובדים עבדו בין השעות 23:00 עד 7:00, אם בכלל. הדבר עלה ברשימת המוסכמות כמו גם בראיות שהוגשו המעידות על הבחנה ברורה בין עובדי המשק לעובדים הסיעודיים.

יוער כי ב"כ התובעים לא חקר את גב' רווח בנקודה זו, כך שהאמור בתצהירה לא נסתר.

הנתבעת מציינת שהחוק אינו קובע תעריף מיוחד למשמרות לילה והחלטת הנתבעת לשלם לעובדי המחלקה הסיעודית תוספת של 50% מהווה הטבה בלבד.

בענין זה נאמר בדב"ע מח/13-2 עזרא לוי - שירותי תעופה בע"מ (פד"ע כ 103):

המחוקק עצמו מצא לתחום שעות שונות, וקבע תנאים שונים ל"לילה", הכל לפי מטרתו של החוק שבו עסקינן; ב) בחוק שעות עבודה ומנוחה, בסעיף ההגדרות, נאמר מפורשות כי ההגדרות (והגדרת "לילה" בכלל זה) מתייחסות ל"חוק זה"; ג) חוק שעות עבודה ומנוחה אינו קובע כל תמורה מיוחדת עבור עבודה בלילה, כל אשר קובע אותו חוק לענייננו הוא שבעבודת לילה "לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

ההדגשה אינה במקור.

אין כל מקור נורמטיבי לפיו משמרת לילה מזכה בתעריף מיוחד ולא הוכח קיומו של הסכם או נוהג בענין זה ביחס לכלל עובדי הנתבעת, למעט עובדי המחלקה הסיעודית (אחיות ומטפלים).

לפיכך אנו בדעה שהצדק עם הנתבעת ויש לדחות טענה זו לזכאות לתעריף לילה למי שאינם עובדי המחלקה הסיעודית.

11. רכיבי התביעה הנוגעים לקבוצת עובדי המחלקה הסיעודית

11.1 התביעה לשעות עודפות כשעות נוספות

א. טענות הצדדים

לגרסת התובעים הנתבעת סיווגה בכל תלושי השכר ובכל גליונות השכר את שעות העבודה שעבדו בין סוף יום העבודה על פי תקן המשרה, לבין השעה השמינית של אותו היום כ"שעה עודפת" במקום כ"שעה נוספת" ושולמה בתעריף של 100%. לשיטת התובעים זהו "טריק חישובי" שקיפח את העובדות ששימשו אחיות, אשר משרתן המלאה הוגדרה כ-156 שעות ולא 186 שעות וכן את התובע פוזננסקי, הפיזיותרפיסט, לגביו נטען שהחל מהשעה הרביעית לעבודתו מתחילה זכאותו לשעות נוספות. לתמיכה בדברים הפנו התובעים לע"ע 361/08 מדינת ישראל - דן בהט (18.4.2010 להלן: "ענין בהט") לפיו, לדעתם, שעות עודפות הן השעות שבין סיום יום העבודה המקוצר עד להשלמת תקן המשרה ואילו השעות הנוספות הן השעות שמעבר לתקן המשרה.

מנגד השיבה הנתבעת כי טענות אלה חסרות בסיס וציינה שהתובעים מצטטים חלקי פסקאות מפסקי הדין באופן החוטא למציאות ואף מטעה.

ב. דיון והכרעה

חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "שעות נוספות" כך:

"שעות נוספות" פירושו - שעות העבודה העודפות -

(א) על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2, או על יום עבודה שייקבע על פי סעיף 4, או

(ב) על התחום שנקבע לשבוע עבודה בסעיף 3, או על שבוע עבודה שייקבע על פי סעיף 4;

...

2. (א) יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.

(ב) בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

3. שבוע עבודה לא יעלה על ארבעים וחמש שעות עבודה.

כלומר, הגדרת שעות הנוספות בחוק ברורה - שעות נוספות בימי חול הן אלה העודפות על 8 שעות עבודה או על 45 שעות עבודה בשבוע (החוק נוקב ב- 45 שעות בשבוע אך למעשה ההגבלה מעל 43 שעות עבודה בשבוע) או על משרה המוגדרת בהתאם לסעיף 4 לחוק.

אנו מסכימים עם אמירת הנתבעת לפיה ההפניה לענין בהט בטעות יסודה. בענין בהט דובר על זכות ליום עבודה מקוצר שניתנה לאמהות העובדות בשירות המדינה. כאשר בחרו האמהות שלא לנצל זכות זו ונשארו לעבוד עד השלמת מלוא שעות משרתן, הן קיבלו תשלום נוסף בשיעור של 100%. מדובר בהטבה שניתנה לאמהות שעובדות בשירות המדינה וזכאיות ליום עבודה מקוצר. אין בכך דבר לתביעה שלפנינו.

צודקת הנתבעת בטענה כי פסיקת בית הדין הארצי תומכת בעמדתה. כך למשל נפסק בדב"ע מא/154-3 יצחק סימון ואח' - רשות שרות התעופה פד"ע יג 265:

המונח "שעות נוספות" מוגדר בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, בתור "שעות העבודה העודפות על התחום שנקבע ליום עבודה בסעיף 2 או ליום עבודה שייקבע על-פי סעיף 4...", ובסעיף 2 נאמר: "יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה". מכאן, שלעניין החוק "תחום" שעות עבודה ליום הוא שמונה, כך שרק "השעות העודפות" על שמונה הן "שעות נוספות"; הוא הדין עת "התחום" נקבע בתקנות מכוח סעיף 4 לחוק, בין שאותו תחום הוא "פחות מן הקבוע בסעיף 2", היינו פחות משמונה שעות, ובין אם התחום הוא "יתר על הקבוע". שעות שבתחום יום עבודה שנקבע בסעיף 2 לחוק, אינן "שעות נוספות" לעניין החוק. יכול ולעניין היחסים החוזיים - בין קיבוציים ובין אינדיבידואליים - יהיה במסגרת של שמונה שעות ליום וארבעים ושבע שעות לשבוע, דין שונה לשעות העודפות על מספר מוסכם, אך אלה תהיינה "שעות עודפות" על השעות החוזיות, אך לא "שעות נוספות".

ההדגשה אינה במקור.

בית הדין הארצי חזר על הדברים גם מאוחר יותר בע"ע 1051/04 שולמית רומנו - מועצת פועלי רמת גן ואח', (23.02.2006) שם נפסק:

...סבורים אנו כי המערערת זכאית לתשלום בגין שעות עודפות עבור כל עבודה מעבר ל-¼7 שעות הקבועות בחוזר ועד ל - 8 שעות שהן מסגרת יום העבודה הקבועה בסעיף 2(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה. כל עבודה מעבר ל - 8 שעות מזכה בגמול שעות נוספות (להבדל בין גמול שעות נוספות לתשלום בגין שעות עודפות ראו: דב"ע מא/154-3 יצחק סימון נ' רשות שדות התעופה פד"ע יג 265).

(ההדגשה אינה במקור. ראו גם דב"ע לד 3-24, מרכז החינוך העצמאי - יחיאל יצהרי, פד"ע ה, עמ' 289).

בהתאם להוראות הדין אין התובעים זכאים לתשלום בגין שעות נוספות עבור השעות החורגות מ"שעות התקן" שנקבעו להם - הזכאות לשכר היא בהתאם לתעריף הרגיל וכך שולם. התובעים זכאים לתשלום עבור שעות נוספות אם עבדו מעבר ל-8 שעות עבודה ביום (או 7 שעות ביום שלפני המנוחה השבועית או לפני חג) או מעבר ל"שבוע עבודה" כהגדרות בחוק שעות עבודה ומנוחה. משמרת לילה תידון בנפרד.

11.2 תביעת האחיות לשעות העבודה בימי ו'

יתכן שלנוכח הכרעתנו בנוגע לחישוב שעות "עודפות" כ"נוספות" מתייתר הצורך בהכרעה לענין משך יום עבודת האחיות בימי ו' אך למען הסר ספק נבהיר דעתנו גם בנקודה זו.

א. טענות הצדדים

לטענת האחיות בהיעדר כל מסמך שקובע מה היו שעות עבודתן ביום ו' ובערבי חג יש לקבוע, על פי אנלוגיה לסעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה לפיו יום העבודה קצר בשעה, כי הוא עומד על 5 שעות. התובעות מוסיפות כי יום העבודה של יתר התובעות והתובעים בנתבעת עמד על 5 שעות בימי ו' וערבי חג. מאחר שהנתבעת שילמה להן לפי שעות העבודה בתעריף שעות רגילות בימי ו' הרי שהיה זה שלא כדין.

הנתבעת מנגד מדגישה כי הצהירה לפחות שלוש פעמים בתצהיר גב' רווח כי שעות העבודה של האחיות היו 156 שעות בחודש, 6 שעות בימים א'-ו' והזכירה שהתובעים לא חקרו את גב' רווח בנקודה זו.

הנתבעת הוסיפה שתצהירי האחיות סותרים האחד את השני שכן בחלקם הוצהר כי יום העבודה בימי ו' נמשך 5 שעות ובחלקם הוצהר כי יום העבודה היה בן 6 שעות (למשל בתצהיריהן של התובעות מנצ'ליס וקוסטובסקי). כמו כן בסעיף 7.2 לסיכומי התובעים נאמר שיום העבודה של התובעים בימי ו' היה בן 5 שעות למעט אחיות. זאת למרות שכולן מצהירות כי חודש העבודה הוא בן 156 שעות ובחלוקה ל-4.333 התוצאה היא 36, כלומר, 6 שעות עבודה ביום.

מכאן שאין זהו מצב שבו לא היתה קביעה או הסכמה לגבי משך יום עבודה בימי ו'.

ב. דיון והכרעה

סעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, אליו מפנה ב"כ התובעים, קובע כך:

בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

אין לנו ספק כי את הטענה המתבססת על "אנלוגיה" (בלשון ב"כ התובעים), יש לדחות. הוראות סעיף 2(ב) ברורות והן מגבילות את יום העבודה לפני המנוחה השבועית לשבע שעות. אין בכך דבר לטענת התובעים, נהפוך הוא: היעדר ההתייחסות להיקפי משרה משתנים למול הקביעה הספציפית של שבע שעות מביא דווקא למסקנה ההפוכה משל זו של ב"כ התובעים. בתוך כך התובעים לא הוכיחו כי יום עבודה של האחיות בנתבעת בימי ו' עמד על 5 שעות.

מנגד הצהירה גב' רווח, כמו גם חלק מהאחיות (כדוגמת התובעת מנצ'ליס), כי יום העבודה שלהן בימי ו' עמד על 6 שעות. נכונה גם הטענה כי בחלוקת סך 156 השעות החודשיות מגיעים ל-6 שעות ביום. בכל מקרה, גם אם מדובר בשעה "עודפת" על שעות התקן, לא מגיע לעובדים מעבר לתשלום של שעה רגילה - לא בגין שעות נוספות, כפי שפורט בסעיף הקודם.

אשר על כן אנו קובעים כי יום העבודה של האחיות בימי ו' עמד על 6 שעות, וטענת התובעים בנקודה זו נדחית.

11.3 הגדרת משמרת לילה המזכה בתעריף מיוחד

א. טענות הצדדים

לטענת התובעים מאחר ש"עבודת לילה" מוגדרת בחוק שעות עבודה ומנוחה כ"עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00" הרי שאם עבד מי מהעובדים שעתיים בשעות המוגדרות כך, יש לשלם על המשמרת כולה תעריף של 150%.

הנתבעת הכחישה כל הסכם או נוהג לפיו אם עבדו התובעים מעבר לשעה 01:00 שולמו כל השעות של אותו יום בתעריף לילה. לפיכך אין לומר כי מחובתה של הנתבעת לשלם לתובעים משמרת שלמה בתעריף לילה אם חלקה נפל בגדר שעות "עבודת לילה". הנתבעת מוסיפה גם כי ברכיב זה של התביעה, כמו גם ברכיבים אחרים נתבעו השעות בכפל מאלה שבוצעו בפועל.

ב. דיון והכרעה

כאמור, אין חובה על פי דין לשלם תעריף מיוחד בגין שעות עבודה בלילה. האמירה לפיה די בכך ששתי שעות בלבד ביום עבודה מבוצעות בין 22:00 ל-6:00 כדי להקים זכאות בעבור כל השעות שבהן עבדו ברציפות לשעתיים האמורות נכונה רק ביחס לחוק שעות עבודה ומנוחה. כלומר, אין בכך כדי להקנות זכות לעובדי הנתבעת לתשלום בתעריף משמרת לילה משעה שהתשלום המוגדל ניתן מכוחו של הסכם העבודה ומוגדר לשעות מסוימות.

נזכיר כי התשלום המיוחד שולם בענייננו, על פי המוסכמות, לעובדי המחלקה הסיעודית. הסכמה זו היא מפורשת וספציפית (ראו מוסכמה ו' למוסכמות לענין העובדים הסיעודיים) ולפיה: "משמרת לילה (משעה 23:00) משולמת בתוספת של 50%". כלומר, הנתבעת הסכימה לשלם תעריף מיוחד עבור עבודה בלילה למרות שהחוק אינו מחייב אותה, החל מהשעה 23:00 בלבד ולא קודם לכך.

כבר נפסק כי:

... כל הנוגע לשכר עבודה המשתלם בעד עבודה בלילה או בעד עבודה במשמרות נשאר בתחום הראוי לו - בתחום המשא ומתן הקיבוצי או החוזה האינדיבידואלי, הכל לפי העניין. באותה המידה שאין החוק מתערב בגובה השכר אשר משתלם בעד שעות במסגרת יום עבודה מירבי כקבוע בחוק, בין שהעבודה היא בשעות הבוקר, בין שהיא בשעות אחר-הצהריים ובין שהיא בערב או בלילה.

(דב"ע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ - למפל, פד"ע י 421)

לכן אם עבד מי מהעובדים הסיעודיים למשל מהשעה 16:00 עד השעה 24:00 אין משמעות הדבר כי יהיה זכאי לתשלום בתעריף לילה שקבעה הנתבעת עבור כל שעות עבודתו.

לא כך הוא בנוגע לשעות סיום משמרת הלילה בתעריף המיוחד.

בענין סיום המשמרת קיימת מחלוקת ולטעמנו – לא בכדי. לטעמנו תעריף משמרת הלילה חל עד לסוף המשמרת כפי שהוגדרה על ידי הנתבעת: 7:00 בבוקר. זאת בכפוף לתשלום שעות נוספות. אם החל העובד את משמרתו ביממה X וסיים אותה לאחר השעה 7:00 בבוקר ביממה שלמחרת – כל עוד מדובר בשעות נוספות, קרי, מעל 7 שעות – יהיה זכאי לשעות אלה בהתאם לקביעה בדבר שעות נוספות (להלן) שאז יחושב התעריף לפי השעה שקדמה לשעה האחרונה באותה משמרת. כל מסקנה אחרת לא תתיישב לטעמנו עם ההיגיון הבריא ועם פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי בע"ע 233/06 א.נ. נתניה בע"מ - לב טרנרידר (16.12.2007, להלן: "ענין לב טרנרידר") לפיה יחושב תשלום "שעה נוספת" בהתאם לתעריף השעה שקדמה לה כולל תוספות כגון "תוספת משמרות".

נוסיף שאם מי מהעובדים הסיעודיים עבד במשמרת לילה שבין שישי לשבת, לא יהיה זכאי לכפל תוספת של 200% עבור משמרת בשבת ועוד 50% תוספת עבור משמרת לילה, אלא לתעריף 200% בלבד. זאת מאחר שהתוספת לה התחייבה הנתבעת לגבי עובדי המחלקה הסיעודית מגלמת למעשה גם את התוספת שמחייב חוק שעות עבודה ומנוחה 50% וכן תוספת עבור משמרת לילה שהתחייבה הנתבעת לשלם מכוח הסכם ההעסקה.

אולם אם חרגה משמרת הלילה משבע שעות עבודה תחושב השעה הנוספת בהתאם לבסיס של 200% אם מדובר בלילה שבין שישי לשבת.

לפיכך אנו קובעים כי:

1. רק עובדי המחלקה הסיעודית זכאים לתוספת 50% עבור משמרת לילה.
2. גדר משמרת הלילה המזכה בתעריף המיוחד יהיה החל מהשעה 23:00 ועד סיום אותה משמרת בשעה 7:00, זאת בכפוף לחישוב שעות נוספות כפי שיפורט בסעיף הבא.
3. משמרת לילה שבין יום שישי לשבת תזכה את העובד בתעריף של 200%, אם מדובר בשעות נוספות, על אותו שכר תתווסף תוספת על פי חוק שעות עבודה ומנוחה.
4. אין בעבודה שנופלת בחלקה בגדר השעות המוגדרות כ"עבודת לילה" בחוק שעות עבודה ומנוחה כדי להקנות זכות לתעריף המיוחד למשמרת לילה עבור כל המשמרת בשלמותה.

11.4 חישוב שעות נוספות

נקדים ונאמר כי הכרעה בנקודה זו נדרשה בסוגיה שהועלתה ביחס לעובדי המחלקה הסיעודית, אולם יש בה גם כדי להשליך על כלל התובעים.

במוסכמה ו' בענין האחיות והמטפלים הסיעודיים נקבע כך:

"משמרת לילה (משעה 23:00) משולמת בתוספת של 50%. לטענת ב"כ התובעים משעה 23:00 עד סיום העבודה. לטענת ב"כ הנתבעת משעה 23:00 עד שעה 07:00 למחרת."

נשאלת השאלה מה דינו של תעריף שעת עבודה נוספת כאשר תחילת המשמרת בלילה אך היא נמשכת עד היום שלמחרת והשאלה הרחבה יותר: מה דין שעת עבודה נוספת כאשר היא נעשית במשמרת כלשהי המזכה בתעריף שעה של למעלה מ-100% לשעה?

בבית הדין הארצי נפסקו הדברים הבאים:

בהתאם לפסיקת בית דין זה ופסיקת בית המשפט העליון, השכר הרגיל לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות, והוא יכלול גם תוספות שהשתלמו בשעות אלו, כמו "תוספת משמרות" ו"תוספת כוננות". (דב"ע לט/24-3 בתי הזיקוק לנפט בע"מ – זאב למפל, פד"ע י 421; בג"צ 613/79 בתי הזיקוק לנפט בע"מ – בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד לד(2) 317; דב"ע מו/11-4מדינת ישראל – ההסתדרות, פד"ע יח 128; ע"ע 1089/02 יוסף ברנע – בזק בע"מ, ניתן ביום 13.10.04).

ההדגשה אינה במקור.

ראו ענין לב טרנרידר וההפניות שם.

מכאן שכאשר מדובר בשעת עבודה נוספת במשמרת לילה (המזכה את האחיות והמטפלים הסיעודיים ב-150%) אשר בוצעה בתוך היום שלמחרת – התעריף לשעה יהיה 150% ועוד 25% או 50% בהתאם לשעה הנוספת. כפי שצוין לעיל, גדר משמרת הלילה הוא בין השעות 23:00 לשעה 7:00 בבוקר שלמחרת. ואולם, אם עובד החל משמרתו בשעה 23:00 הרי שבתום 7 שעות עבודה, קרי, החל מהשעה 6:00 בבוקר, יהיה זכאי לתעריף לילה ועליו תוספת שעות נוספות של 25% ו-50% בהתאם.

ויובהר – המדובר באחיות ומטפלים סיעודיים לגביהם הוסכם כי הם זכאים לתעריף לילה מיוחד. יתר התובעים, ככל שיש כאלה, שהוכח שעבדו בלילה אינם זכאים לתעריף זה, אלא לתעריף 100% בתוספת שעות נוספות על פי דין.

יפים הדברים גם ביחס למשמרת ערב של האחיות והמטפלים הסיעודיים. על פי מוסכמה ה', תעריף משמרת ערב מזכה בתוספת של 25%. לפיכך שעות נוספות ישולמו בתוספת של 25% ו-50% בהתאם. אם גלשה משמרת בוקר של מי מהעובדים הסיעודיים לשעות המוגדרות כמשמרת ערב – תשולם השעה לפי תעריף ערב בתוספת 25% או 50% בהתאם. אם גלשה המשמרת לשעות המוגדרות כמשמרת לילה (החל מהשעה 23:00 לפי המוסכמות) יהא ערך השעה כשעת לילה (150% עבור האחיות והמטפלים הסיעודיים) ועוד 25% ו-50% בהתאם. כלומר השעות הנוספות ישולמו על בסיס השעה שקדמה להן ועם תוספת על פי חוק.

אשר לעבודה שנעשתה במוצאי שבת המזכה בתעריף שבת כפי שקבענו לעיל הרי שאם הועסק מי מהתובעים במוצאי שבת, יהיה זכאי לתעריף 150% – עובדי המחלקה הסיעודית ויתר העובדים – כאחד. בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה.

אם מדובר בשעה נוספת, זכאי העובד לתוספת על פי חוק (25% או 50%) על התעריף של עבודה בשבת או בערב שבת או חג.

ככל שגלשו שעות העבודה הנוספות במוצאי שבת גם ללילה תהיה זכאות לתעריף לילה (ולא לתעריף שבת במקרה של עובדי המחלקה הסיעודית) ועליו תוספת של 25% או 50% בהתאם.

קביעה זו רלבנטית לכלל העובדים.

12. רכיבי תביעה הנוגעים לעובדים שאינם עובדי המחלקה הסיעודית (קבוצת עובדי משק והתובע פוזננסקי)

12.1 שכר עבור משמרת ערב / ההטבה הנטענת לכל עובד בששת החודשים הראשונים.

א. טענות הצדדים

כאמור, הוסכם כי עבודה במשמרת ערב מזכה בתוספת 25% רק לגבי אחיות ומטפלים סיעודיים. לגבי עובדי המשק לא נקבעה מוסכמה זהה ולגרסת הנתבעת נדיר שעובדים אלה נדרשו לעבוד מעבר לשעה 15:00. ככל שעל פי דפי ההכנה עובדי משק אכן עבדו בשעות הערב הרי שעות אלה אינן מזכות אותם בתעריף שניתן לעובדים הסיעודיים.

לגרסת התובעים הנתבעת נהגה לשלם תוספת עבור עבודה במשמרת ערב "כשרצתה בכך חשבת השכר שלה, הגב' רווח ולהימנע מתשלום כשלא רצתה בכך באופן חד צדדי."

בסעיף 12.2 ובסעיף 13.4 לסיכומיהם טענו התובעים שכל עובד שהחל לעבוד בתל אביב הקטנה קיבל בששת החודשים הראשונים תעריף של 125% לכל שעה במשמרת הערב וכן 150% במשמרת לילה. לאחר 6 חודשים פסקה הנתבעת מלשלם את התוספת.

על כך השיבה הנתבעת כי רכיב התביעה זה מנוגד לרשימת המוסכמות וכן מהווה הרחבת חזית אסורה. כמו כן ממילא רק עובדי המחלקה הסיעודית זכו להטבה של תוספת בשיעור 25% למשמרת הערב ו-50% למשמרת הלילה, קרי תעריף של 125% ו-150% בהתאמה וודאי לא תוספת בשיעור 125% או 150%.

ב. הכרעה

לאחר ששקלנו את הטענות נחה דעתנו שהצדק עם הנתבעת. ראשית, מדובר בהרחבת חזית. לגופו של ענין, לא מן הנמנע שאכן חל בלבול בקרב התובעים בכל הנוגע לביטוי עבור התוספת שניתנה למשמרות. לא הובהר כדבעי כי אכן ניתנה "הטבה" כפי שגורסים התובעים, בייחוד לנוכח הסברי הנתבעת לפיהם בהחלט יתכן שחל בלבול בהבנת התלוש. מעבר לכך – לא הוכחה כל זכות להטבה, וודאי לא ביחס לכל עובדי הנתבעת – לא בהסכמי העבודה ולא במוסכמות שהגישו הצדדים. מכאן שלא ברורה האחיזה הנורמטיבית של רכיב תביעה זה.

צודקת הנתבעת בדבריה לפיהם אין כל קביעה בחוק לענין תעריף מיוחד לעבודה בין השעות 15:00-23:00 והתובעים לא הוכיחו כי היתה חובת תשלום מכוח מקור אחר (הסכם או נוהג) ואף נמנעו מלחקור את גב' רווח בנושא.

לפיכך דין התביעה ל"הטבה" בששת החודשים הראשונים כאמור – להידחות. מכאן ומכל האמור עד כה נובע שיש לדחות את תביעת התובעים 16-20 שאינם עובדי המחלקה הסיעודית לתוספת של 25% למשמרת הערב.

13. תביעתה של גב' שושני (ס"ע 19862-10-12)

13.1. התביעה להפרשי פיצויי פיטורים

א. טענות הצדדים

לגרסת גב' שושני היא הועסקה בנתבעת מיום 1.7.2000 עד 8.8.2011. הסכם ההעסקה לפיו מועסקת במשרה מלאה מיום 1.9.2001. לשיטתה הנתבעת קיפחה אותה בכך שחישבה את תקופת עבודתה הראשונה בה הועסקה ב-50% משרה בחלק יחסי בהתאם.

לגרסת הנתבעת שושני הועסקה בתקופה שבין 1.7.2000 עד 31.8.2001 ב-50% משרה כאחות מוסמכת, ורק מיום 1.9.2001 הועסקה בנתבעת במשרה מלאה כאחות ראשית. הנתבעת הציגה הסכם העסקה עם גב' שושני, שאינו חתום על ידי הצדדים, לפיו הועסקה ב-50% משרה. עוד הוצג הסכם העסקה חתום לפיו גב' שושני מועסקת במשרה מלאה מיום 1.9.2001 (נספח ד' לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת הציגה מסמך הנושא כותרת "אישור" החתום על ידי גב' רווח מיום 22.8.2001 לפיו גב' שושני מועסקת בנתבעת כאחות במחלקה הסיעודית בהיקף של 50% משרה (נספח א' לתצהיר הנתבעת). כמו כן הוצג מזכר פנימי המיועד לסגל מתאריך 4.7.2000 לפיו היא החלה העסקתה החל מיום 4.7.00 ותעבוד שתי משמרות בשבוע וכן שסוכם על 34 ₪ לשעה (נספח ב' לתצהיר הנתבעת).

מכאן שלשיטת הנתבעת ברור שבהתאם לסעיף 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: "התקנות") ההתחשבות בתקופת עבודתה הראשונה של גב' שושני בה הועסקה במשרה חלקית – נעשתה כחוק.

ב. דיון והכרעה

על גב' שושני מונח הנטל להוכיח כי הועסקה בתקופת ההעסקה. נזכיר כי מדובר בשנים 2000-2001 וטרם חקיקת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. גב' שושני הציגה הסכם העסקה רק מיום 1.9.2001 בעוד שלגבי התקופה שבמחלוקת לא הציגה דבר, ולמעשה אף לא טענה מפורשות שבתקופה זו הועסקה במשרה מלאה.

מנגד, הגם שהנתבעת לא הציגה הסכם העסקה חתום, הציגה ראיות שגם לוּ היה הנטל רובץ לפתחה, די בהן כדי להחזיר את הנטל לגב' שושני – שלא עמדה בו.

לפיכך, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה בתקופה שמיולי 2000 עד ספטמבר 2001 הועסקה התובעת שושני במשרה חלקית.

תקנה 7 לתקנות קובעת:

עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו.

מכאן שחישוב תקופת העבודה במשרה חלקית הנו כדין ובהתאם יש לדחות את הטענת התובעת לענין חישוב תקופת העבודה במלואה כעבודה במשרה מלאה.

13.2. שכרה הקובע של גב' שושני לפיצויי הפיטורים

א. טענות הצדדים

לגרסת גב' שושני יש לכלול בחישוב שכרה הקובע לחישוב פיצויי פיטורים את תוספת הכוננות והתוספת הגלובאלית עבור השעות הנוספות. לשיטתה המסמך המפרט את חישוב פיצויי הפיטורים מהווה ראיה להסכמת הנתבעת בדבר שכרה ואין לקבל את הטענה בדבר טעות בחישוב. כלומר, גם אם אין לחייב את הנתבעת לכלול את התוספות מכוחו של הדין הרי שיש לעשות כן נוכח הסכמת הנתבעת. העובדה שהנתבעת טענה שטעתה בחישוב הפיצויים אינה מקימה לה הגנה נוכח הסכמתה ונוכח העובדה כי גב' רווח העידה שסברה שכך נכון לחשב.

הנתבעת השיבה כי חישוב פיצויי הפיטורים של התובעת שושני נעשה ביתר. התעריף לשעה לו זכאית שושני הוא זה הנקוב בתלוש השכר שלה ולראיה כל יתר התובעים מודים שהתעריף לשעת עבודתם הוא זה הנקוב בתלושי השכר.

לגרסת הנתבעת כל תחשיביה של גב' שושני נעשו לפיכך ביתר ובכפל ויש לפסול אותם, ואף ביקשה לקזז את הסכומים ששילמה לה ביתר עקב הטעות. ב"כ התובעים הסכים בדיון כי בחישוב התעריף הנתבע נלקחו שלל תוספות (ראו ע' 21 ש' 1-12 לפרוטוקול הדיון).

הנתבעת מוסיפה שהתובעים מנסים להיתלות בעובדה שחלה טעות בחישוב פיצויי הפיטורים, הגם שהטעות נעשתה רק ביחס לחישוב פיצויי הפיטורים ולא ביחס לחישוב התעריף השעתי. בכל מקרה, לעובדת לא קמה זכות משפטית לתשלום יתר המנציחה טעות שהמעסיקה ביצעה.

ב. דיון והכרעה

ככלל, ההלכה היא:

פיצויי פיטורים מכח החוק משולמים רק על חלק מרכיבי שכר העבודה וזאת מכח חוק פיצויי פיטורים ותקנה 1 (א) לתקנות פיצויי פיטורים. תקנה 1 קובעת כי הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה הם שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר ותוספת המשפחה. רכיבים אחרים של השכר, אף אם הם משתלמים בקביעות, לא יבואו במניין לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

ראו ע"ע 440/05 ד"ר לודמילה לייבזון - מדינת ישראל משרד הבריאות, (22.2.2007).

לענין "תוספת כוננות" והיותה "תוספת" או "שכר רגיל" נשמעו דעות שונות בפסיקה ורק לאחרונה פסק בית הדין הארצי שלא ניתן לראות ב"תוספת כוננות" חלק מה"שכר" המשולם בעד שעות העבודה הרגילות (עס"ק 26965-12-12 מדינת ישראל - ההסתדרות הכללית החדשה ואח', 25.2.2015). בדעת הרוב מפי כב' השופטת רוזנפלד נפסק:

משהתשלום הינו עבור אי נוחות מסוימת הכרוכה בזמינות להתייצב בעבודה לאחר שעות העבודה, הרי שמדובר בתוספת, ולא התקבלה בפסיקה הדעה, אותה מבקשת ההסתדרות לבסס בטיעונה, כי כאשר תפקידו של העובד מחייב את ביצוע המטלה הנוספת בקביעות, אין לראות את התשלום בגינה כ"תוספת", כי אם כשכר רגיל.

...

אשר לטענה בדבר תשלום התוספת כחלק אינטגרלי בשכר, נוכח התפקיד המחייב הימצאות בכוננות "על פני כל שעות היממה" דינה של טענה זו להידחות, משאין היא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.

הגם שפסק דין זה עסק בתוספת כוננות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה יפים והגיוניים הדברים גם לענייננו. מכאן שאין בעובדה ששושני קיבלה בקביעות את תוספת הכוננות כדי לבסס טענה שיש לכלול את תוספת הכוננות בשכר הרגיל ולהכלילו בחישוב פיצויי הפיטורים.

לענין תוספת השעות הנוספות הגלובאלית – כבר נפסק כי כאשר התשלום בגין "שעות נוספות גלובליות" בא כתחליף עבור שעות נוספות מדווחות והעובד ביצע שעות נוספות בפועל, יש לראות תשלום זה כ"תוספת" שאינה נכללת בשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי הפיטורים וזכויות סוציאליות (ראו דב"ע נו/3-224 ינקו רושו - כרמל מערכות מיכלים בע"מ, 12.12.96; ע"ע 1072/02 שלמה בן יונה - האוניברסיטה העברית בירושלים, 8/8/05; ע"ע 478-09 יצחק חסידים - עיריית ירושלים ואח', 13.1.11).

בענייננו לא זו בלבד שאין מחלוקת ששושני נדרשה וביצעה שעות נוספות אלא שאף נטען כי התוספת לא הלמה את הצורך האמיתי של המערכת. מכאן שרכיב זה ודאי מותנה היה בביצוע שעות נוספות בפועל ולפיכך מהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הקובע.

נוכח האמור הרי שדין התביעה להפרשי פיצויי פיטורים להידחות.

אשר לדרישת הנתבעת לקזז את הסכומים שקיבלה שושני ביתר –

ראשית, הנתבעת לא העלתה טענת קיזוז מכומתת בנקודה זו. שנית, אין כל מניעה שמעסיק ישלם פיצויי פיטורים בסכום גבוה יותר מזה שנקבע בתקנות פיצויי פיטורים, כולל חישוב הכולל רכיבים שאינם חלק מן השכר הקובע. אין בתשלום היתר שנעשה כדי להצדיק בקשה להחזר או טענת קיזוז, עת התובעת מגישה תביעה לאחר סיום יחסי עובד-מעביד. על המעסיק להוכיח שחל פגם בהסכמה (כגון טעות או הטעיה). גב' רווח העידה כי היא ערכה את החישוב למיטב הבנתה וכפי שמצאה לנכון. לשם כך אף נעזרה בחברת חשבים. גב' רווח אף ציינה כי היא מאמינה שהייעוץ היה נכון (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 2-11). על כן, לא מדובר בטעות ובוודאי לא בהטעיה. לפיכך דין טענת הקיזוז להידחות.

13.3. תביעת גב' שושני לשעות נוספות

א. טענות הצדדים

לגרסת גב' שושני היא עבדה שעות נוספות רבות להצלת חיי המטופלים בבית האבות והיא זו שנשאה באחריות המקצועית לשלומם של המטופלים. השעות הנוספות שביצעה היו נחוצות ביותר.

הנתבעת טענה כי גב' שושני ביצעה שעות נוספות רבות ללא צורך ולכן זומנה ביום 5.7.2004 לשיחת הבהרה עם מר סגל. הנתבעת אף הציגה מזכר עליו חתום מר סגל שלפיו סוכם שגב' שושני תקבל תוספת קבועה עבור 40 שעות גלובאליות ושהיא לא תתוגמל מעבר לכך.

גב' שושני הכחישה את גרסת הנתבעת לפיה נקראה לשיחה על ידי מר סגל ביום 5.7.2004 והכחישה שסוכם איתה כי לא יחושבו לה שעות עבודה נוספות מעבר לתוספת גלובלית שקיבלה בקביעות עבור 40 שעות נוספות בחודש בתעריף 125% ושראתה או חתמה על המזכר שלכאורה נכתב בסיום השיחה (יצוין כי גב' רווח העידה בחקירתה כי "אמרה למנהל שיינתנו בתעריף 150%", ראו פרוטוקול 10.6.14 עמ' 34 ש' 1-4, אך בתלושי השכר נכתב 125%).

לדברי שושני המזכר אינו מופנה אליה ואינו מציין שהסכימה לתוכנו, עד פתיחת ההליך לא ראתה אותו מעולם. גב' שושני מוסיפה כי בניגוד לטענת גב' רווח בחקירתה כי היא "קיבלה עותק וחתמה" הרי ברור שחתימתה לא מופיעה על המזכר. לשיטתה מאחר שהמסמך צורף לתצהירה של גב' רווח ולא לתצהירו של מר סגל אין הוא מהווה ראיה לתוכנו.

לגרסת הנתבעת שושני ידעה גם ידעה שהנתבעת לא מאשרת לה לעבוד שעות נוספות מעבר לתוספת הגלובאלית שקיבלה. הדבר הובהר מספר פעמים ובוודאי בשיחה בה נכחו מר סגל וגב' רווח, שבסיומה סוכם על מתן תוספת שעות גלובאלית כך ששעות שתבוצענה מעבר לאותו סיכום לא תתוגמלנה. כן הטילה הנתבעת ספק בנחיצותן של השעות הנוספות שביצעה שושני ואף טענה שאת חלקן ביצעה שושני על רקע סיבות אישיות מבלי שבפועל עבדה בהן.

ב. הראיות שעמדו לפנינו בשאלה זו

הנתבעת הציגה מזכר הנושא תאריך 5.7.04 המיועד להנהלת חשבונות מאת מר סגל. חתימתה של גב' שושני לא מופיעה. וכך נאמר במזכר:

החל מ-1/7/2004 תקבל הנ"ל בגין 40 שעות עודפות גלובאליות.

לפיכך לא יחושבו לה שעות שתעבוד מעל המשרה הרגילה.

בחקירתה העידה גב' שושני כי לא ראתה את המזכר מעולם (ראו עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 9-11). לענין האחריות שהיתה מוטלת על כתפיה העידה (עמ' 17 ש' 9-20):

אם התעוררה בעיה היו מתקשרים אלי, מתייעצים ואם היה צורך הייתי מגיעה למוסד לא משנה באיזו שעה, בנוסף הייתי גם מתקשרת לברר מה קורה. הצוות שהיה לי היה צוות מקצועי ברמה הכי נמוכה שיכולה להיות. במחלקה סיעודית שהיו בה 40 מיטות, חולים סיעודיים בנוסף היו מטופלים שהיו מגיעים להחלמה מקופת חולים מאוחדת אשר מטופלים באנטיביוטיות. היו חולים סופניים לא פעם. היה נדרש טיפול של אחות מוסמכת. במחלקה היתה לי אחות מוסמכת בחצי משרה שהגיעה פעמיים בשבוע. והיתה לי אחות במרפאה שהיא היתה קרובה לגיל 70. מבחינה מקצועית לא היתה לה שום רמה אבל היתה לה תעודה של אחות מוסמכת. לאחיות מעשיות אין הרשאה לתת אנטיביוטיקה. פיקוח של רופא גם לא היה לי כמעט. מנהל הרפואי היה יותר טלפוני. אחריות היתה אך ורק עלי. מי שצריך לתת דין וחשבון על חולים זה אני.

בחקירתו של מר סגל העיד הוא כך (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 8-20, עמ' 26 ש' 1-4):

ש. אתה מאשר שהגב' אסתי היתה אחראית לשלומם וחייהם של חוסים במחלקה הסיעודית?

ת. היא עם הצוות שלה ושני רופאים, ד"ר גולדריי המנהל הרפואי ששימש מנהל מחלקה באיכילוב והרופא השני בן מירון.

ש. ד"ר גולדריי תמיד היה בלילות?

ת. אין לי מושג. אני יודע שהוא נקרא מדי פעם ובא. הוא נקרא.

...

לשאלת בית הדין – לא היה רופא קבוע במשך הלילה אני משיב שלא.

ש. היתה אחות אחראית במשמרת לילה?

ת. בוודאי. אחות שעבדה במשך הלילה. כל לילה היתה אחות אחראית ביחד עם...

ש. אחות מוסמכת?

ת. אמרתי אחות, לאו דווקא מוסמכת.

ובהמשך (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 5-20, עמ' 28 ש' 1-6):

ש. מפנה לסעיף 6 לתצהירך – אתה קובע שם שהגב' אסתי מבצעת שעות נוספות שלא לצורך, אם אתה לא מבין ברפואה, איך אתה יודע מה צריך ומה לא?

ת. באותה תקופה אסתי היתה בקושי מבחינה משפטית והיא עמדה להיפרד מבעלה. היא עשתה שעות נוספות מעל לכל צורך ואני אמרתי לה פעם פעמיים שלוש ולידיעתך כל יום הייתי הולך למחלקה הסיעודית ועם אסתי היתה לי שיחה כל יום שעה וחצי כך שאני יודע את כל הבעיות שלה ואני מציין מבחינת שעות נוספות הגעתי למצב...

לשאלתך – היו מספר חודשים שהגעתי למצב ששילמתי לאסתי קרוב לשתי משכורות בחודש.

ש. על אלו חודשים אתה מדבר?

ת. אין לי מושג. באותם החודשים שהיתה במצב של היפרדות מבעלה והיא נשארה בעבודה ואני הסברתי לה שאין צורך, היא לא חייבת.

לשאלת בית הדין – כיצד אתה יודע שאין צורך כאשר אתה אומר שיש מונחים רפואיים שאתה לא מכיר וכולל הצורך של אחות מוסמכת או לא – אתה לא בקיא בזה אני משיב שכל יום הייתי במחלקה הסיעודית, הייתי יושב בחדר של יסמין. האחות היתה בחוץ. לא פעם אמרתי לה שתצא החוצה ותראה מה קורה במחלקות. אני לא התערבתי בנושא הרפואי כהוא זה. אמרתי לה חוזר ואומר שתצא הביתה. היא לא צריכה להיות פה ויש אחות מחלקה היא יכולה להסתדר. הזמנתי אותה לשיחה אמרתי לה שאי אפשר להמשיך בצורה כזו. אני משלם לה קרוב לשתי משכורות כל חודש. אני מוכן לתת לה 40 שעות גלובליות ואין יותר שעות נוספות וזה היה בסיכום בינינו. היא נשארה לאחר מכן או לא זה לא בעיה שלי.

...

בחקירה חוזרת העיד מר סגל (עמ' 30 ש' 7-14):

ש. כשהערת לגב' שושני שתלך הביתה ולא צריך שתהיה מה ראית אותה עושה?

ת. היתה יושבת בחדרה. בזמן האחרון חצי שנה או שנה אחרונה שהכירה את החבר שלה היה נוהג לבוא לבקר אותה ושהה איתה בחדר. הערתי לה שאנשים לא יכולים להיכנס אליה כי לאנשים לא נעים להיכנס כשהוא יושב שם.

ש. נשאלת מה היה קורה כשעובדים היו עושים שעות נוספות וראית אותם והשבת שזו בעיה שלהם. האם דיברת על שתי העדות שהעידו פה היום?

ת. נכון וזה לאחר השיחות שעשיתי איתן.

כך העידה גב' רווח בחקירה בענין זה (עמ' 32 ש' 3-13):

ש. אין לך השכלה רפואית?

ת. לא.

ש. את לא יכולה לשפוט מתי צריך אחות ראשית או לא?

ת. אני יכולה בהיבט המנהלי. לא רפואי. לשאלת בית הדין מי קובע את הצורך בצוות ובהרכבו מבחינת צרכים רפואיים אני משיבה שהאחות הראשית ומנהל הבית. שניהם תמיד ערבו שלא הגיעו להסכמה כיצד לעשות סידור עבודה. יש נהלים של משרד הבריאות אני לא בקיאה בהם.

ש. מפנה שוב לסעיף 9... איך את כותבת שלא היה צורך?

ת. עבדו איתה אחיות נוספות. כשישבנו בשיחה הובהר לה שאין צורך בכפילות.

ש. מדובר בטענה מנהלית?

ת. כן.

יש בעדויות שלעיל כדי לסייע בהבהרת התמונה והשאלות הצריכות הכרעה. האם אכן הובהר לשושני כי עליה לחדול מביצוע השעות הנוספות מעבר לתוספת של 40 השעות הגלובאליות שקיבלה? האם התוספת הגלובאלית לגיטימית והאם ריאלית בהינתן התמונה העובדתית שהוצגה לפנינו? האם הוכח כי השעות הנוספות שביצעה שושני לא היו נחוצות?

ג. הכרעה

חובת תשלום שכר עבור עבודה בשעות נוספות על פי התעריפים שבחוק היא זכות קוגנטית וככזו אין המעסיק יכול להתנות עליה.

אם עבד העובד במשך תקופה ארוכה ולא קיבל גמול שעות נוספות, רשאי הוא לתבען בתום יחסי עובד-מעביד והעובדה שלא תבע אותן במהלך תקופת עבודתו, אין משמעה כי ויתר על זכותו (ראו דב"ע לג/12-3 ציבוטרו - אטלקה פד"ע ד' 173).

מנגד נפסק כי הזכות לקבלת שכר בגין עבודה בשעות נוספות מותנית באישור המעסיק או הסכמתו שהעובד יעבוד מעבר להיקף המשרה שלו. אין במודעות הממונים לביצוע השעות כדי לחייב אותם בתשלום עבורן, אם לא להן ניתן אישור (ע"ע 508/08 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט- ארפי ואח', 30.6.2010).

אשר לתוספת הגלובאלית עבור 40 שעות נוספות שקיבלה שושני – תוספת זו שולמה בנפרד וצוינה בהתאם בתלוש השכר כך שעל פניו היא לגיטימית ואינה מנוגדת לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (ראו לענין זה דב"ע מד/3-43 דוד אלון - בנק ישראל פד"ע טז' 76). עם זאת, במקרים בהם ניתנת תוספת גלובאלית על העובד לקבל בממוצע וכמכלול לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה. כפי שנפסק: "השאלה אם יש בהסדר התמורה הכוללת משום תחליף הולם לגמול שעות נוספות מכוח חוק הינה שאלה עובדתית, התלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל עובד, ובפרט בהתחשב בהיקף השעות הנוספות המבוצע על ידו בממוצע בפועל" (ע"ע 184-09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ 18.12.11).

על כן גם במקרים בהם ניתנת תוספת גלובאלית יש לבדוק האם בנסיבות הענין הדבר לגיטימי או שמא מנוגד לחוק שעות עבודה ומנוחה ובכך פוגע בזכויות העובד.

מאחר שדוחות הנוכחות של שושני הוצגו לפנינו אין חולק לגבי עצם ביצוע השעות הנוספות כי אם על נחיצותן. בתוך כך קיימת מחלוקת בשאלה האם שושני נדרשה על ידי הנתבעת להימנע מביצוע השעות הנוספות.

לאחר ששקלנו את הראיות, כולל עדויות, אנו סבורים שיש לקבל את תביעתה של שושני לשעות נוספות, תוך קיזוז הסכומים שקיבלה כתוספת גלובאלית במהלך השנים, כדלקמן.

אכן, על פי הפסיקה, על המעסיק לאשר את ביצוע השעות הנוספות. בפרט אין על עובד לעבוד שעות נוספות אם הדבר מנוגד לדרישה מפורשת מצד המעסיק. עם זאת, לדעתנו לא הוכחה כדבעי דרישת הנתבעת משושני כי תחדל מביצוע שעות נוספות ובמקביל לא שוכנענו כי השעות שהוכח שביצעה – לא היו נחוצות.

מעדויות הצדדים עולה כי גב' שושני היתה בת הסמכא והכתובת המקצועית בנוגע לטיפול השוטף בחוסים ולפי עדותה, האמינה עלינו, הצוות המקצועי לרבות הפיקוח המקצועי מעליה, לקה בחסר. מר סגל העיד שלא היה רופא במהלך הלילה ואף לא אחות מוסמכת וכן שלא היה בעל השכלה רפואית. מכאן שספק אם בנסיבות, כפי שנפרשו לפנינו, הוא היה בעל כלים לקבוע (ודאי שלא מראש) האם יש צורך בשעות נוספות של שושני.

אין בזאת כדי לומר שעובד יכול להישאר במקום העבודה על דעת עצמו ובבוא היום לדרוש – ולקבל – תשלום עבור שעות נוספות. בוודאי שלא בניגוד להוראה מפורשת של המעסיק. אולם בענייננו לא ברור שהוראה מפורשת אכן ניתנה ושוכנענו כי יש ממש בעדות גב' שושני לפיה האחריות המקצועית לשלום החוסים רבצה, ברובה, על כתפיה.

גם אם במקרים מסוימים נשארה גב' שושני בעבודה יתר על המידה בשל סיבות אישיות כטענת הנתבעת, הרי שהדבר לא הוכח וסביר להניח כי מקרים אלה, אם היו, אינם מורים על הכלל. זאת גם לאור דבריו של סגל לפיהם: "ת"א הקטנה התברכה באחות ראשית מצוינת, הגב' שושני, עם לב רחב, עם ידע ורצון לעזור לכולם." (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 1-2).

אשר על כן, משהוכחו שעות עבודתה המדויקות של שושני ומששוכנענו כי התוספת שקיבלה לא הלמה את היקף השעות הנוספות שביצעה ולא שוכנענו כי אלה לא היו נחוצות – אנו מקבלים רכיב זה של התביעה.

חישוב השעות הנוספות יבוצע בהתאם לקביעות בפסק דין זה, על פי דפי ההכנה לשכר שהציגה הנתבעת כאשר הבסיס הוא תעריף לשעה הנקוב בתלושי השכר של גב' שושני ובהתאם לתקופה הרלבנטית. זאת תוך קיזוז הסכומים שקיבלה כתוספת גלובאלית.

13.4 תביעת שושני להחזרי נסיעות

א. טענות הצדדים

התובעת שושני תבעה 10,711.70 ₪ בגין הפרשי דמי נסיעות. לגרסתה מיום 1.1.2005 עד 30.3.2008 קיבלה 25.8 ₪ ליום ומיום 1.4.2008 עד לסיום עבודתה ביום 11.8.2011 קיבלה 38.70 ₪ ליום. לשיטתה יש לשלם לה לפי הגעה לעבודתה, קרי, בהתחשב בהזעקות למקום העבודה וזאת על פי תחשיב שהציגה המפרט כניסות ויציאות לפי דוחות הנוכחות. על פי תחשיב זה מינואר 2005 עד לפיטוריה הופיעה בעבודתה 2,188 פעמים ובהתאם נתבע ההפרש.

הנתבעת השיבה כי יש לפסול את תחשיביה של גב' שושני שכן תביעתה חושבה לפי דיווח מספר כניסות ויציאות למקום העבודה, והדבר נספר גם כאשר יצאה לפרק קצר בלבד שוודאי לא הספיק לה להגיע לביתה ולשוב לעבודה. הנתבעת הפנתה למספר דוגמאות אשר לשיטתה מוכיחות כי לא ניתן לקבל תחשיב המבוסס על מספר הכניסות והיציאות.

בנוסף הדגישה הנתבעת כי גב' שושני קיבלה דמי נסיעות הרבה מעבר למה שהיתה מחויבת על פי דין. כך בתחילת העסקתה קיבלה התובעת שושני 350 ש"ח לחודש עבור נסיעות, החל משנת 2005 עודכן התשלום ל- 600 ש"ח ובאפריל 2008 לסך 900 ש"ח.

כן ציינה הנתבעת כי לגב' שושני מעולם לא הובטח תשלום לפי הגעה לעבודה. כאשר נשאלה היא בחקירתה אם הובטח לה תשלום פר נסיעה השיבה: "אני לא טענתי זאת", ובהמשך השיבה כי "זה לא נאמר לי" (ראו עמ' 22 לפרוטוקול מיום 10.6.14 ש' 4-10).

ב. הכרעה

בהסכם העבודה עם גב' שושני מ-2001 נקבע כי "נסיעות ישולמו על פי 350 ₪ לחודש" ולא לפי הגעה, כטענתה בתביעה. בהמשך הועלה הסכום כאמור מעלה.

צו ההרחבה להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק פרטי, קובע שכל עובד זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד המקסימום הקבוע בסעיף 2 ב"הוצאות נסיעה לעבודה וממנה בעד כל יום עבודה בפועל". כלומר – אין התייחסות לתשלום פר הגעה. מכאן שאין מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת בתשלום נסיעות לפי הגעה.

על פי צו ההרחבה, סך ההחזר בשנים הרלבנטיות לעבודתה של גב' שושני בנתבעת היה עד מקסימום 24.40 ₪ ליום בשנת 2011. כלומר, בפועל היא קיבלה סכומים שעלו בהרבה על חובת הנתבעת (900 ₪ לחודש החל מאפריל 2008) וגם מסיבה זו יש לדחות את רכיב תביעה זה.

על כך נוסיף כי ממילא לא ניתן לקבל את תחשיב התובעת נוכח הטענות שהעלתה הנתבעת לגבי כשלים שנפלו בחישוב; העדר הוכחה לפיה כל יציאה וחזרה למקום העבודה שדווחה בדוחות הנוכחות נבעו מצרכי העבודה, קרי, הזעקות ולא מסיבות אחרות כגון סיבות אישיות ליציאה מהעבודה וכן אי-לקיחה בחשבון של התקופה שהתיישנה (1.1.2005 עד 1.10.2005).

לפיכך דין תביעתה של התובעת שושני להחזרי נסיעות - להידחות.

14. תביעת גב' פשינסקי, ס"ע 19791-10-12

14.1 תביעתה של גב' פשינסקי לשעות נוספות

א. טענות הצדדים

לגרסת התובעת פשינסקי, הנתבעת היתה זקוקה לעבודתה בשעות הנוספות, ידעה כי הן מבוצעות אך לא שילמה עבורן אלא רק במקרים שסברה שעליה לשלם. במקרים שסירבה להכיר בנחיצות השעות הנוספות ולשלם עבורן - לא נימקה את החלטתה.

לגרסת הנתבעת עקב ריבוי דיווחי שעות נוספות שהיה ספק בנחיצותן, זומנה גב' פשינסקי לבירור בחודש ינואר 2004 בנוכחות גב' רווח ומר סגל. בעקבות הבירור ולאחר שגב' פשינסקי טענה שיש צורך להגדיל את היקף משרתה, סוכם שמשרתה תוגדל ל-100% וכן שלא תשולם כל תוספת עבור שעות שמעבר למשרה המלאה. עוד סוכם כי ככל שיידרשו שעות נוספות יהיה עליה לדווח על נחיצותן ולקבל בגינן אישור מפורש. סיכום זה היה בידיעתה של גב' פשינסקי והיווה תנאי להגדלת היקף משרתה.

כך הוגשו הדיווחים בצירוף הסברים לשעות הנוספות ואלה אושרו או נדחו בהתאם.

הנתבעת הוסיפה שלמרות שהן מר סגל והן גב' רווח פירטו בתצהיריהם את הסיכום בחרו ב"כ התובעים שלא לחקור אותם בענין זה. כך למעט כאשר השיבה גב' רווח שידעה על הסיכום עם גב' פשינסקי מאחר שנכחה איתו בשיחת הבירור וכן כאשר השיבה שאין מכתב שציווה על גב' פשינסקי שלא לעבוד שעות נוספות אלא שאותו סיכום הפך לנוהג.

ב. דיון והכרעה

לא הוצג לפנינו מסמך המעיד שהתובעת פשינסקי נדרשה לחדול מביצוע שעות נוספות וכן שנאמר לה שאם לא כן אלה לא ישולמו לה. אולם, בשונה מהמקרה של גב' שושני הרי שעדותה של גב' פשינסקי מחזקת את גרסת הנתבעת לפיה ידעה שאין עליה לבצע שעות נוספות מבלי לקבל אישור ושעליה להסביר את סיבת ביצוע השעות הנוספות כאשר אלה בוצעו. כך השיבה התובעת פשינסקי בחקירתה:

ש. מפנה לעמוד 179 לנספחים לתצהירך... נספח ד'/11 לתצהיר הנתבעת, דף הכנה לשכר נובמבר 2006, את יכולה להסביר לי מה כתבת פה?

ת. שימשתי כעובדת מטבח. כתבתי אין עובדת מטבח. זה היה על מנת להסביר למר סגל את השעות שעבדתי.

ש. מפנה לנספח ה/5 לתצהיר שהוא נספח ג/2007 לתצהיר התובעת, כתבת אסיפת דיירים ואגף הכספים, גם את זה כתבת כדי להסביר למר סגל את השעות שעבדת?

ת. זה כתב ידי. בדרך כלל מר סגל ביקש הבהרה. יש פעמים שהוא לא קרא לי כי הוא ידע לבד. אז אין הבהרות בכתב ידי.

ש. מפנה לנספח ו/6 לתצהיר הנתבעת שהוא גם נספח ג/2008 לתצהיר התובעת... גם כאן יש הערות בכתב ידך, את כותבת את ההסברים ליד שעות שמעל 8?

ת. מר סגל היה איש מאוד דייקן. ואם הוא קרא להבהיר לי שעות נוספות הוא לא שילם שעות בלי לקרוא לי במידה ולא ידע על השעות האלה. אם הוא ידע הוא שילם. ברוב המקרים הוא אישר ושילם אני לא קראתי את תצהירי הנתבעת. אני לא יכולה להגיד של מי החתימה שמופיעה על יד השעות כשאני כתבתי הבהרה בכתב ידי. אני לא חתמתי על שעות כשלא היתה לי זכות.

ראו פרוטוקול מיום 10.6.14, עמ' 10 ש' 12-20, עמ' 11 ש' 1-8.

חקירתה של גב' פשינסקי תומכת בגרסת הנתבעת.

דפי ההכנה לשכר מעידים כי התובעת פשינסקי הסבירה מדוע ביצעה שעות נוספות ובהתאם היו מקרים בהם אלה אושרו לה. הדבר נבדק פרטנית וצוין בכתב יד על גבי דפי ההכנה.

לא שוכנענו כי יש לקבל את גרסתה של התובעת פשינסקי לפיה השעות שביצעה היו נחוצות חרף החלטות פרטניות של הנתבעת שבוצעו בזמן אמת.

לפיכך אנו דוחים את תביעתה של גב' פשינסקי לשעות נוספות.

14.2 תביעת גב' פשינסקי לדמי תגמולים – קרן השתלמות

גב' פשינסקי תבעה 3,959 ₪ בגין אי הפקדה לקרן השתלמות מאוקטובר 2005 עד יוני 2006.

הנתבעת כי טענה יש לדחות רכיב תביעה זה על הסף עקב הרחבת חזית אסורה ועקב התיישנות. זאת מאחר שרכיב זה לא הוזכר בכתב התביעה ובתחשיבי התובעת שהוגשו לבית הדין ביום 11.6.2013, אלא הופיע לראשונה בתצהיר העדות הראשית.

משום כך ביקשה הנתבעת למחוק את הסעיפים הללו מתצהירה של גב' פשינסקי, ובתגובה זו הצהירה כי אם יוחלט שזו הרחבת חזית יותר לה לתקן את כתב תביעתה.

בדיון מיום 10.6.2014 טען ב"כ התובעים כי זו אינה הרחבת חזית מאחר שבכתב התביעה נתבע רכיב של "ניכויים שונים" בסך 11,638 ש"ח.

ב"כ הנתבעת השיב בדיון כי לא ניתן לתקן את כתב התביעה שכן במועד הגשת התיקון, ולמעשה כבר במועד הגשת התצהיר - הבקשה התיישנה.

בדיון מיום 10.6.14 החלטנו כי:

לכאורה יש טעם בדברי בא כוח הנתבעת באשר לשוני הקיים בין העילה כפי שפורטה בכתב התביעה לבין סעיפים 13 ו 20 לתצהיר. ב"כ התובעים הבהיר כי אין צורך בתיקון כתב התביעה ובית הדין לא יכול לפסוק מעבר לסעדים שנתבעו.

לכן בהתאם לכך תתייחס הכרעתנו מבלי לראות בכל סעיף שבתצהיר הרחבת חזית.

בענין זה אין למחוק סעיפים אלא להתייחס בסיכומים כולל טענת התיישנות שלכאורה מוצדקת.

ראשית, אין בית הדין יכול להעניק סעד שלא נדרש באופן ספציפי, כולל כימות, בתביעה. לא ניתן לקרוא דרישה כזו לתוך סעיף ה"ניכויים שונים" שבכתב התביעה. בנוסף, התקופה הנתבעת לענין זה היא החל מאוקטובר 2005 עד יוני 2006. תצהירה של התובעת פשינסקי הוגש ביום 1.11.14. במועד העלאת התביעה לדמי תגמולים חלפו למעלה משבע שנים. משכך, הרי גם דין רכיב תביעה זה להידחות.

15. תביעתה של התובעת ננה שוניה, ס"ע 19986-10-12

לגרסת התובעת ננה שוניה (להלן: "גב' שוניה" או "התובעת שוניה") היא עבדה בנתבעת כמטפלת במחלקה הסיעודית מיום 16.9.2007 עד ליום 8.8.2011. בתצהירה ציינה כי בתחילה הועסקה בחברת כ"א בשם "עזרה – אגודה שיתופית לשירותי ניקיון, שמירה ואחזקה בת"א בע"מ" עד שביום 1.11.2009 לקחה על עצמה הנתבעת להעסיקה. הנתבעת התחשבה בוותק עבודתה החל מיום 16.9.2007.

לטענת הנתבעת, שוניה לא היתה עובדת תל אביב הקטנה בתקופה שבין 15.9.2007 אלא של חברת "עזרה", זאת עד לקליטתה כעובדת הנתבעת ביום 1.11.2009. הנתבעת הציגה הסכם העסקה עם גב' שוניה מיום 8.11.09 ואישור העסקתה של שוניה בחברת כוח האדם.

לשיטת הנתבעת בכל הנוגע לתקופה זו יש לדחות תביעתה בשל העדר יריבות. הנתבעת הצביעה על כי התובעת שוניה מבססת את תביעתה הכספית בתקופה שבה הועסקה בחברת כוח האדם מבלי לתמוך את התביעה בתלושי שכר.

הנתבעת הוסיפה כי אין בעובדה שוותק העבודה של התובעת שוניה חושב על ידי הנתבעת החל מ-2007 כדי להעיד שהיתה עובדת הנתבעת.

ב"כ התובעים לא העלה כל טענה לענין העסקה במשותף, או כי הנתבעת היתה המעסיקה האותנטית של התובעת שוניה ולא חברת כוח האדם. כמו כן לא הועלו טענות מכוח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק קבלני כוח אדם") כגון תחולת סעיפים 12 ו-13 לחוק זה בענייננו.

לא מכבר נקבע כי:

כל עוד מנסיבותיו העובדתיות של המקרה עולה כי השימוש בתבנית העסקה זו הוא אותנטי והוא נעשה בגדרי מטרותיו של חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996- ובכלל זה לצורך העסקה לתקופה זמנית, וכל עוד עולה מנסיבותיו העובדתיות של המקרה כי תבנית העסקה לא נועדה לקפח את העובד, הרי שאין עילה שלא ליתן תוקף לאופן ההתקשרות שבין הצדדים...

ע"ע 54123/09/12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע"מ - חברת יורוקום נוקיה בע"מ, אורית בוסי (04.08.2013).

מאחר שבענייננו לא נטען ולא הוכח שהתובעת קופחה בגין העסקתה דרך חברת כוח האדם הרי שאין הצדקה שלא ליתן תוקף להעסקה במתכונת זו.

כאמור, טענה להשוואת תנאים לפי סעיף 13 לחוק קבלני כוח אדם לא הועלתה. לא הוכח שסעיף 13 חל בענייננו ומכל מקום החבות החוקית לביצוע ההשוואה מכוח סעיף 13(א) לחוק קבלני כוח אדם מוטלת על קבלן כוח האדם כמעסיק (ע"ע 14274/10/10 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כוח אדם בע"מ 14.11.2011, להלן: "פסק דין גולדברג השני") אך זו לא צורפה כצד, וממילא לא נטען דבר לענין זה.

עם זאת, סעיף 12א(א) לחוק קבלני כוח אדם קובע כי "לא יועסק עובד של קבלן כוח אדם אצל מעסיק בפועל תקופה העולה על תשעה חודשים רצופים". סעיף זה נכנס לתוקפו רק ביום 1.1.2008.

מאחר שזהו ענין שבדין הרי שגם אם לא נטען לגביו דבר על ידי הצדדים, אין ספק בתחולתו.

בע"ע 131/07 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ (13.05.2009, להלן: "פסק דין גולדברג הראשון") נאמר כי "אין למנות את תקופת העסקתם של עובדי חברות כוח אדם אצל המשתמש, לצורך סעיף 12א לחוק, אלא מיום כניסתו של הסעיף לתוקף, קרי מיום 1.1.2008".

כלומר, ביום 1.1.2008 התובעת שוניה כבר הועסקה 9 חודשים אצל הנתבעת, אולם מאחר שיש למנות את התקופה רק מיום כניסת החוק לתוקף הרי שאנו פוסקים שהחל מיום 1.10.2008 יש לראות בה עובדת הנתבעת לכל דבר, אף אם נקלטה כעובדת הנתבעת רק מיום 1.11.2009.

לפיכך, ככל שיימצא כי התובעת שוניה זכאית לסעדים כספיים בהתאם לפסק דין זה, תהא הנתבעת חייבת בהם החל מיום 1.10.2008.

16. תביעתה של דבורה עטר, ס"ע 20139-10-12

לגרסת התובעת דבורה עטר (להלן: "גב' עטר" או "התובעת עטר"), היא עבדה בנתבעת מדצמבר 2006 עד 8.8.2011.

לגרסת הנתבעת התובעת עטר הועסקה בתקופה שבין 12.12.2006 עד 1.4.2007 ב"חברת א. גולדמן – חברה לשירותי כוח אדם בע"מ". למרות זאת, סיכום תביעתה של גב' עטר כולל גם תקופה זו. הנתבעת הציגה הסכם העסקה עמה מיום 22.4.07 לפיו מועסקת בנתבעת מיום 1.4.07. כמו כן הציגה הנתבעת מזכר עליו חתום מר סגל לפיו גב' עטר תועסק בנתבעת החל מיום 17.12.06 לפיו היא מטפלת מטעם חברת כוח אדם "גולדמן" (נספחים א' ו-ב' בהתאמה לתצהיר הנתבעת).

לכן, לשיטת הנתבעת בתקופה זו לא היתה יריבות בינה לבין התובעת והנתבעת אינה אחראית לתשלומים שלא קיבלה מחברת כוח האדם.

כפי שציינו בעניינה של התובעת שוניה, אין עילה להניח כי העסקתה של התובעת עטר דרך חברת כוח האדם אינה אותנטית ומקפחת. כמו כן לא הועלו טענות לענין סעיף 13 לחוק קבלני כוח אדם.

סעיף 12א(א) לחוק קבלני כוח אדם נכנס לתוקפו ביום 1.1.2008 – לאחר קליטתה של גב' עטר בנתבעת וממילא כל תקופת ההעסקה דרך חברת כוח האדם מנתה רק כארבעה חודשים.

מכאן שככל שיימצא כי התובעת עטר זכאית לסעדים כספיים בהתאם לפסק דין זה, תהא הנתבעת חייבת בהם רק מיום 1.4.2007.

17. תביעתו של התובע פוזננסקי, ס"ע 20111-10-12, לתשלומים לקופת גמל

א. טענות הצדדים

לגרסת התובע פוזננסקי הוא הועסק בנתבעת כפיזיותרפיסט במחלקה הסיעודית מיום 1.6.2000 עד ליום 8.8.2011.

בתקופה הרלבנטית לתביעה (החל מאוקטובר 2005) הועסק בהיקף של בין 15-17 שעות שבועיות בשכר שעתי. הנתבעת התחייבה בהסכם ההעסקה להפריש לו כספים בשיעור 5% משכרו בקרן "מבטחים", אך לא עשתה זאת אלא עד חודש מרץ 2008. לשיטתו של התובע פוזננסקי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 5,171.40 ₪, לא כולל ריבית והצמדה. התובע פוזננסקי תבע גם עבור כל תקופת עבודתו, קרי, החל מיוני 2000 שכן לשיטתו, זו לא התיישנה.

הסכם ההעסקה חתום מיום 1.6.2000 הוצג לפנינו, כאשר בסעיף 6 להסכם שלשונו:

"העובד יצורף לקופת גמל מבטחים (המילה "מבטחים" נכתבה בכתב יד) מיום _________ בניכוי 5% חלק עובד ו-5% חלק מעביד".

נדגיש כי מעל הקו התחתון בסעיף שלעיל לא נכתב דבר.

לגרסת הנתבעת הסכם ההעסקה עם התובע פוזננסקי הוא הסכם סטנדרטי. סעיף 6 להסכם זה בא להבטיח שאם יבוצעו הפרשות לקופת גמל עבור העובד יהיו אלה לקרן "מבטחים". השארת חלק זה שבהסכם ריק ללא ציון תאריך ההפרשה מלמדת על גמירות דעת הצדדים בכריתת הסכם ההעסקה, קרי, הצדדים הסכימו שמועד תחילת ההפרשות ל"מבטחים" ייעשה בהתאם לשיקול דעתה של הנתבעת. זאת להבדיל מהתובעות 5 ו-13 שהסכמי עבודתן כוללים תאריך תחילת ביצוע ההפרשות לקופת הגמל.

החל משנת 2008, אז נכנס לתוקף צו ההרחבה בענין הביטוח הפנסיוני, החלה הנתבעת להעביר את הפרשות עבור התובע פוזננסקי לקופת הגמל "תמר" בבנק דיסקונט ולא ל"מבטחים", בהתאם לבקשתו. אלמלא כך ביקש התובע עצמו, לא היתה הנתבעת יודעת על פרטי קופת הגמל "תמר" ולא בכדי לא הלין על כך התובע פוזננסקי משך יותר משש שנים. הנתבעת אף מוסיפה כי הפרישה עבורו מעבר לחובתה, שכן חלק המעביד עמד על 6%.

לענין התקופה שקדמה לאוקטובר 2005 הרי שזו נתבעה בניגוד להחלטת כב' השופטת אלקיים לפיה חלה התיישנות על רכיבי התביעה בתקופה זו – ולמרות שאין חולק שהחלטתה כללה גם את התובע פוזננסקי.

ב. הכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים החלטנו שיש לקבל את גרסת הנתבעת בנקודה זו.

על הנתבעת חלה החובה להפריש כספים לקופת גמל עבור עובדיה רק החל מכניסתו לתוקף של צו ההרחבה משנת 2008. ככל שמבקש תובע להוכיח חובת הפרשה הקודמת לתקופה זו הרי שעליו הנטל להוכיח קיומה של החובה מכוח הסכם.

מאחר שהסעיף הרלבנטי בהסכם ההעסקה שהוצג נותר ריק, לא שוכנענו כי הוכחה התחייבות הנתבעת להפריש כספים החל מיום העסקתו של התובע. גם העובדה שהכספים הופקדו בקופת הגמל "תמר" ולא ב"מבטחים" אין בה כדי ללמד על התנהלות שלא כדין מצד הנתבעת. נחה דעתנו כי אלמלא היה זה לבקשת התובע פוזננסקי לא היתה הנתבעת יכולה להחליט על דעת עצמה היכן להפקיד את הכספים.

לפיכך אנו דוחים את תביעתו של התובע פוזננסקי לתשלומים בגין אי הפקדה לקופת גמל.

18. כימות התביעות וגיליונות ריכוז התביעות שהגישו התובעים

מששרטטנו "קווים מנחים" לחישוב השעות הנוספות הצעד הבא, לכאורה, הוא כימות הסעדים הנובעים מפסק הדין. אך לא כך הוא, שעה שניטשת מחלוקת אמיתית בענין "בסיס הנתונים" ששימש את 20 התובעים לצורך כימות התביעות.

הנתבעת העלתה שורה של טענות כנגד גיליונות ריכוז התביעות שהגישו התובעים. מדובר בגיליונות אקסל של טבלאות המפרטות את שעות העבודה, התוספות הנתבעות, סיכום וכימות הרכיבים הנתבעים.

לגרסת ב"כ התובעים הנתבעת עיוותה במזיד את דרך חישוב תגמול כך שבפועל חסכה כ-30% מהוצאות השכר.

התובעים הזמינו את הנתבעת לחלוק על האמור בגיליונות תוך שציינו כי המסקנה היא שאין מחלוקת בנוגע למספר שעות העבודה הכללי של כל התובעים ונכונות המידע לענין תאריכים, ימות השבוע, ימי החג וערביהם.

מנגד טוענת הנתבעת כי הדבר עומד בסתירה למוסכמות שהגישו הצדדים שלפיהן "התובעים עבדו בשעות כפי שעולה מרישומי הנוכחות שהוגשו לבית הדין וצורפו לתצהירי התובעים והנתבעת".

כמו כן, התובעים "הניחו" הסכמות של הנתבעת לגבי טענות שונות בשעה שדווקא מהמוסכמות עולה בבירור כי דברים אינם מוסכמים. כך למשל הוסכם לגבי עובדי המשק כי עבודה במהלך יום שבת משולמת בתעריף של 150% ובכל זאת מציינים התובעים בסעיף 10.4 לסיכומיהם שהתשלום שנקבע עבור עבודה בשבת היה פיצוי בשיעור של 75% על התעריף הרגיל ו"כך נהגה הנתבעת לגבי כל התובעות והתובעים." זאת ועוד, התובעים טענו בסעיף 10.3 לסיכומיהם ש"הנתבעת הודתה" שתעריף שעת עבודה בערב שבת הוא 200% ועולה "מהנוהג שהיא השליטה" ששילמה את כל השעות באותה משמרת באותו תעריף. לכן חישבו התובעים את עבודתם במשמרת ערב או לילה, בערב שבת או ערב חג בתעריף של 200%.

מכאן שהנתבעת חולקת על כל הנתונים שבגיליונות ריכוז התביעות ומצביעה גם על חוסר התאמה בין הנתון המופיע כ"סך השעות" לבין הסך הכולל של השעות שביצעו התובעים בחישוב לפי הפירוט שמופיע. הנתבעת צירפה מספר דוגמאות לביסוס הטענה, אשר מפאת קוצר היריעה לא סברנו שיש לפרט את כולן. לצורך הדוגמה יובא חודש ינואר 2010 אצל התובעת מנצ'ליס. לפי גיליון ריכוז תביעתה המספר המופיע בעמודה כ"סך השעות" הוא 200.2 בעוד שחישוב פשוט של השעות הנוספות הנטענות לפי הפירוט מביא לתוצאה של 238.1 שעות. דוגמאות דומות הובאו גם בענין לתובעת שושני, התובעת סטריז'בסקי, התובעת פולובצקי והתובעת קוסטובסקי.

עוד הצביעה הנתבעת על הבדלים בין גיליונות ריכוז התביעות שהגישו התובעים בצמוד לתצהיר עדותם הראשית לעומת הגיליונות שהוגשו בתחילת ההליך.

לאחר שבחנו את הדברים אנו סבורים שהצדק עם הנתבעת בכל טענותיה אלה כנגד גיליונות הריכוז שהגישו התובעים. לא מדובר רק בטעויות חישוביות אלא בהנחות יסוד שגויות ומטעות, גם ביחס למוסכמות, אשר שימשו כבסיס להכנתו - דבר שהוביל לכימות התביעות ביתר ובכפל. משום כך אין בידינו לקבל את גיליונות הריכוז הללו ואין בהם כדי לתמוך במי מטענות התובעים או להוות בסיס למי מהתביעות.

מאחר שאלה הם פני הדברים אנו קובעים כי לצורך כימות הסעדים – לאחר שיוגשו חישובי ב"כ הצדדים – ימונה חשב שכר מטעם בית הדין, כפי שצוין בהחלטת מותב זה מיום 18.5.14, וזאת בהתאם לקווים המנחים שקבענו עד כה.

19. "קווים מנחים" לחישוב הסעדים בהתאם לפסק הדין

לצורך חישוב הסכומים המגיעים לתובעים לגבי הרכיבים שפורטו בסעיפים 10.1, 10.2., 11.3, 11.4 ו-13.3 לעיל, אנו קובעים הוראות כדלקמן:

1. "בסיס הנתונים" יהא אך ורק דפי ההכנה לשכר שהגישה הנתבעת לגבי כלל התובעים. גליונות ריכוז התביעות שהגישו התובעים לא יובאו בחשבון.
2. התקופה הרלבנטית לכלל התובעים (למעט אלה שיפורטו לעיל) היא החל מאוקטובר 2005 עד אוגוסט 2011.
3. לגבי התובעים 19 ו-20 התקופה הרלבנטית היא אוקטובר 2006 עד אוגוסט 2011.
4. לגבי התובעת שוניה התקופה הרלבנטית חלה ביום 1.10.2008 עד אוגוסט 2011.
5. לגבי התובעת עטר התקופה הרלבנטית חלה מיום 1.4.2007 עד אוגוסט 2011.
6. התביעה לדמי חגים של כלל התובעים נדחית.
7. שעות נוספות תחושבנה רק מעבר לשעה שמינית ביום עבודה. שעות נוספות בתוך משמרת שהחלה כמשמרת לילה כהגדרתה בפסק דין זה יחושבו החל מהשעה השביעית לעבודה.
8. תעריף שעת עבודה בשעות נוספות יחושב בהתאם לשעה שקדמה לשעה הנוספת הראשונה. תעריף השעה שקדמה משמעו התעריף כולל תוספות משמרת.
9. עבודה בשבת המזכה בתעריף 150% תחושב החל מכניסת השבת עד צאת השבת (בכפוף לעבודה במוצאי שבת כמפורט בסעיף יב' שלהלן).
10. עובדי המחלקה הסיעודית זכאים לתעריף 200% עבור עבודה במשמרת ערב שבת החל מהשעה 23:00 עד השעה 7:00 בבוקר. כלל העובדים זכאים לתעריף של 150% עבור עבודה בערב שבת. זאת בכפוף לחישוב שעות נוספות ככל שיידרש.
11. עובדי המחלקה הסיעודית זכאים לתעריף 175% עבור עבודה במהלך יום שבת. כלל העובדים זכאים לתעריף של 150% עבור עבודה במהלך יום שבת.
12. עבודה במוצאי שבת תחושב בתעריף 150% מהשכר הרגיל אם לא זכו העובדים למנוחה בת 36 שעות קודם למשמרת. ככל שעבדו שעות נוספות במוצאי שבת – תהא זכאות לתעריף שבת וכן לתוספת 25% או 50% בהתאם.
13. רק עובדי המחלקה הסיעודית זכאים לתוספת של 25% עבור משמרת ערב, בין השעות 15:00-23:00.

לפיכך נדחות תביעותיהם של עובדי המשק גלינה גרננקו, ס"ע 19920-10-12 וכן ולנטין ניגאי, ס"ע 40675-10-13 לשעות ערב.

1. רק עובדי המחלקה הסיעודית זכאים לתוספת של 50% עבור משמרת לילה, בין השעות 23:00-07:00.

לפיכך נדחית תביעתו של עובד המשק ולנטין ניגאי, ס"ע 40675-10-13 לשעות לילה.

1. עובדי המחלקה סיעודית שעבדו משמרות כפולות זכאים לתעריף מוגדל בהתאם לשעות. אם עבדו משמרת בוקר שגלשה לערב – זכאים לתוספת 25% החל מהשעה 15:00 עבור אותן שעות שבוצעו מ-15:00. אם עבדו משמרת ערב שגלשה ללילה – זכאים לתוספת 50% החל מהשעה 23:00.
2. גדר משמרת הלילה המזכה בתעריף המיוחד יהיה החל מהשעה 23:00 לשעה 7:00 בבוקר שלמחרת.
3. אין בעבודה שנופלת בחלקה בגדר השעות המוגדרות כ"עבודת לילה" בחוק שעות עבודה ומנוחה כדי להקנות זכות לתעריף המיוחד למשמרת לילה עבור כל המשמרת בשלמותה.
4. תביעת קבוצת האחיות וכן תביעת התובע פוזננסקי לשעות עודפות (שעות החורגות מתקן המשרה) כשעות נוספות נדחית.
5. תביעת התובעת שושני לשעות נוספות מתקבלת תוך קיזוז הסכומים שקיבלה עבור "תוספת גלובאלית".
6. תביעת התובעת שושני להפרשי פיצויי פיטורים נדחית.
7. תביעת התובעת פשינסקי להפרשות לקופת גמל נדחית.
8. תביעתה של פשינסקי לשעות נוספות נדחית.
9. תביעת התובע פוזננסקי לדמי גמולים נדחית.

20. סיכום

התביעות מתקבלות רק כמפורט בסעיף 19 לגבי הרכיבים שפורטו בסעיפים 10.1, 10.2., 11.3, 11.4 ו-13.3 לעיל. יתר התביעות על כל רכיביהן – נדחות.

ב"כ התובעים יגיש חישוב בהתאם לפסק דין זה. יודגש כי ב"כ התובעים יתייחס רק לדוחות הנוכחות שהוגשו תוך הפנייה לתאריכים. לא ייעשה שימוש בגיליונות ריכוז התביעות.

החישוב המחודש יוגש בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, ויישלח ישירות לבית הדין ולב"כ הנתבעת.

אם לא תהיה התנגדות מטעם ב"כ הנתבעת תוך 30 ימים מקבלת התחשיב, תשלם הנתבעת לתובעים, תוך 30 ימים מיום קבלת התחשיב את הסכום כאמור, כשהוא משוערך ליום התשלום.

היה ותתעורר מחלוקת לגבי התחשיב, יוכלו הצדדים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מ- 90 יום מקבלת פסק הדין.

במקרה זה ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו.

21. החלטה לעניין הוצאות משפט תינתן לאחר שיוגשו חישובי התביעה.

22. לצדדים זכות ערעור לפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏13 אוגוסט 2015, ‏כ"ח אב תשע"ה, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.