1. בקשה להתיר הגשת כתב תשובה מתוקן במסגרת ההליכים המתקיימים בתובענה שהגישה המבקשת כנגד המשיבות ביום 6.10.2008 ואשר בה נתבקש, בין היתר פיצוי כספי בגין עיכוב ברישום נכסים שרכשה המבקשת מהמשיבות.

המשיבות הגישו כתב הגנה המתייחס לכל עילות התביעה ובהמשך הגישו בקשה לדחות על הסף את התביעה לפיצוי כספי נוכח התיישנותה. בקשתן התקבלה וניתן פסק דין חלקי.

בעקבות זאת הגישה המבקשת כתב תשובה, שהתייחס אך לעילות התביעה האחרות הנזכרות בתובענה, ובד בבד הגישה ערעור על החלטת הדחייה על הסף.

ביום 19.4.2012 קיבל בית המשפט העליון את הערעור ופסק כי תביעתה הכספית של המבקשת בגין אי רישום הנכסים לא התיישנה וכי יש להחזיר את הדיון לבית משפט זה.

בין לבין, ולבקשת המבקשת, מחק בית משפט זה את התביעה ככל שהיא נוגעת לעילות התביעה האחרות.

נוכח קבלת הערעור על-ידי בית המשפט העליון, חודש הדיון בתביעה לפיצוי כספי והוגשה הבקשה דנן.

1. לטענת המבקשת, כתב התשובה שהגישה התייחס לפלוגתאות שעמדו באותה עת במחלוקת בין בעלי הדין וסוגיית הפיצויים בגין אי רישום אינה נמנית על פלוגתאות אלה. לטענתה, לו הייתה מתייחסת לסוגייה זו בכתב התשובה שהגישה הייתה פועלת בניגוד לדין ובניגוד לפסק דינו החלקי של בית המשפט.

המשיבות מתנגדות להגשת כתב התשובה וטוענות, בין היתר, כי על אף שהמבקשת ידעה כי ישנה אפשרות שערעורה יתקבל והסעד שנמחק מטעמי התיישנות יידון במסגרת הדיון בבית משפט זה, בחרה היא שלא להתייחס אליו בכתב תשובתה. בכל מקרה, לטענתן, המבקשת העלתה בכתב התשובה שהוגש טענות שמתייחסות במהותן גם לסוגיית הפיצוי הכספי בגין העיכוב ברישום הנכסים והבקשה דנן היא בבחינת ניסיון למקצה שיפורים.

1. לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתגובת המשיבות החלטתי כי יש לקבל את הבקשה.

כתב תשובה נועד ליתן אפשרות לתובע להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה ולהעלות לפני בית המשפט עובדות חדשות הנותנות מענה להגנת הנתבע. (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית-תשס"ט), 86-87 וההפניות המופיעות שם).

בענייננו, בצדק טענו המשיבות כי המבקשת העלתה בכתב התשובה המקורי טענות המתייחסות לשאלת האחריות על עיכוב הרישום בנכס, ואשר יש בהן כדי להשפיע על סוגיית הפיצוי הכספי. עם זאת, הועלו טענות אלה ביחס לסוגית אכיפת חוזי המכר ולא ביחס לסוגיית הסעד הכספי, אשר בהקשרו העלו המשיבות גם טענת קיזוז שיש בה כדי לשנות את התוצאה המשפטית העלולה לנבוע מן ההגנה אם תישאר ללא מענה.

מלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ומפרשנותה עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-טענותיו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין – נעתרים לו ברוחב לב. חריגים לכלל זה הם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב, או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש, כדוגמת טענת התיישנות (רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3), 427, 431 (1998); רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ נ' נטפים בע"מ (טרם פורסם ניתן ביום 7.8.2012)).

העובדה שהמבקשת ציינה בפתח כתב תשובתה כי היא אינה מתייחסת לסוגיית הסעד הכספי נוכח פסק דינו החלקי של בית המשפט המסלק על הסף את טענתה, מלמדת כי השמטת התשובה לטענות שהעלתה ההגנה בעניין זה נעשתה בתום לב והחריג אינו מתקיים בענייננו.

כמו כן, על אף שהתיק שלפני מתנהל כבר מספר שנים, הזמן הרב שחלף בין המועד להגשת כתב התשובה לבין המועד להגשת הבקשה לתיקון (בשל נסיבות שאינן תלויות במבקשת), אין בו כשלעצמו כדי למנוע את התיקון אם הבקשה הוגשה בטרם הסתיימו הליכי קדם המשפט (רע"א 2345/98 הנ"ל).

1. לאור האמור ונוכח השלב הדיוני בו מצוי ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי קבלת הבקשה לא תגרום להכבדה ולהארכת ההליך, בעוד שדחייתה עלולה לגרום עיוות דין למבקשת שלא תוכל להביא לבחינה את מכלול טיעוניה במלואן.

הבקשה מתקבלת איפוא. המבקשת תגיש כתב תשובה מתוקן עד ליום 13.3.13.

קובע לקד"מ ליום 8.4.13, בשעה 09:45.

המזכירות מתבקשת להודיע.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.