בקשת הנתבעות למחיקת פרק ה' מתצהיר עדות ראשית של מר יואב רובינשטיין וכן הוצאת חוות דעת המומחה השמאי ד"ר ברזילי, שהוגשו מטעם התובעת במסגרת ראיותיה.

רקע הבקשה הינו תביעה שהגישה המשיבה (התובעת) כנגד המבקשות (הנתבעות), שעניינה פיצויה בגין עיכוב ברישום הבית המשותף והיחידות שרכשה מהמבקשות על שמה, במסגרת הסכמי מכר שנכרתו בין הצדדים בשנת 1992. יצויין כי במקורה נתבעו סעדים נוספים שעניינם מתן צו לרישום הנכס כבית משותף ורישום היחידות שנרכשו על ידי המשיבה על שמה, וכן מתן צו כנגד המשיבות לתיקון תקנון הבית המשותף, ואולם סעדים אלה נמחקו לבקשתה של התובעת בהליך קודם נפרד.

עניינו של פרק ה' לתצהיר מר רובינשטיין (ס' 84-91) הינו טענות הקשורות בסעיפי התקנון. עניינה של חוות הדעת הינה שומת ירידת ערך הזכויות שרכשה המשיבה בעקבות העיכוב ברישום.

תמצית נימוקי הנתבעות היא, כי הראיות המבוקשות למחיקה מהוות הרחבת חזית בנושאים שנמחקו מכתב התביעה ובכל מקרה, מנועה התובעת מלתקוף במסגרת התביעה דנן את התקנון שנרשם.

באשר לפרק ה' – תיקון התקנון, טוענות הנתבעות, כי משנמחק סעד תיקון התקנון, ותביעה בעניין זה אינה קיימת עוד, אין מקום לחלק זה בתצהיר ודינו להמחק.

באשר לחוות הדעת – אין מחלוקת כי ירידת ערך היא נזק ממוני. משתבעה התובעת נזק בלתי ממוני בלבד ולא הזכירה כל נזק ממוני בכלל, או טענה בדבר ירידת ערך הממכר בפרט, אין מקום לשנות את הסעד הנתבע בכתב התביעה בשלב הבאת הראיות באמצעות הגשת חוות דעת שמאית.

התובעת עותרת לדחיית הבקשה. תמצית טענותיה היא, כי עניינו של פרק ה' לתצהיר מר רובינשטיין עוסק בנושאים שהועלו בכתבי הטענות של שני הצדדים שלא נמחקו ושעל בסיסם נקבע גדר המחלוקת בהליך. באשר לחוות הדעת, טוענת התובעת כי פרק ד' בחוות הדעת מפרט את הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאי רישום הנכסים שרכשה על שמה ואת הקשר של ירידת הערך שנגרמה לנכסיה, לאותם נזקים. התובעת מדגישה כי אינה תובעת מהמשיבות פיצוי בגין ירידת הערך ואינה מבקשת לשנות את הסעד הנתבע, אלא תכלית חוות הדעת הנוגעת לשאלת ירידת הערך היא להראות ולהסביר את הפגיעה הנוספת שנגרמה לתובעת בשל העיכוב ברישום, להפיק הנאה ותועלת מהנכסים שרכשה ולפגיעות הלא ממוניות הנתבעות במסגרת תביעתה.

כן טוענת התובעת כי הנתבעות הגישו בקשתן כמעט חודשיים לאחר המצאת התצהיר וחוות הדעת, וזאת על מנת להביא בלית ברירה לדחיה לא מוצדקת של דיון ההוכחות הקבוע.

אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, לא מצאתי לנכון להיעתר למבוקש.

אין מחלוקת כי האמור בכתבי הטענות מהווה את מסגרת המחלוקת בין הצדדים. האמור בפרק ה' לתצהיר מר רובינשטיין מתייחס לכאורה לעובדות המפורטות בסעיף 17 לכתב התביעה ולסעיפים 1, 11, 15 ו-16 לכתב ההגנה, שעניינן מחלוקת בין הצדדים לסיבה שהביאה לעיכוב ברישום. הדגשת התובעת והבהרתה כי אינה טוענת לסעד שנמחק, אלא מתייחסת אך לעובדות המופיעות בכתב התביעה מקובלת עלי, ולא מצאתי איפוא להורות על מחיקת החלק האמור בתצהיר. מכל מקום מובהר כי אתעלם מכל הרחבת חזית ככל שקיימת כזו.

כך גם באשר לחוות דעתו של השמאי ברזילי, והבהרתה והדגשתה של התובעת, לפיה נועדה זו לפרט את היסוד לתביעתה בדבר הגורם לנזקים הבלתי ממוניים מקובלת עלי, ולא מצאתי להורות על הוצאתה של חוות הדעת. גם בעניין זה, ככל שקיימת הרחבת חזית – לא תובא זו ביסוד נימוקי פסק הדין.

הבקשה נדחית איפוא.

במצב הדברים שנוצר, בו נמנעו הנתבעות מהגשת ראיותיהן, אין מנוס מלבטל את מועד ההוכחות הקבוע ליום 19.11.14.

הנתבעות יגישו איפוא תצהיריהן וראיותיהן עד יום 27.11.14. במועד הקבוע ליום 2.12.14 ישמעו עדויות התובעת ובו יקבע אף מועד נוסף לשמיעת ראיות הנתבעות.

הנתבעות תשלמנה הוצאות התובעת בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה, 30 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.