1. המבקשים נקטו כנגד המשיב 2 (להלן: "החייב") בהליך זה, במסגרתו ביקשו מבית המשפט ליתן כנגד החייב צו כינוס נכסים, ולאחר מכן להכריז עליו כפושט רגל לאחר חיוב כספי של החייב כלפי המבקשים על פי פסק דין של בית המשפט.

2. לאחר הליכים שונים שהתנהלו, ניתנה ביום 17.7.13 החלטה המורה על מתן צו כינוס נכסי החייב. כמו כן, הוחלט כי על החייב לשלם למבקשת סכום של 7,000 ₪ וסך של 115,000 ₪ למבקש. באותו יום הגיש החייב בקשה דחופה לעיכוב הליכים והציע כי ישלם את הסך של 122,000 ₪ עד ליום 31.8.13. המבקשים הגיבו וטענו, כי אין בסכום של 122,000 ₪ כדי לכסות את מלוא החוב הנובע מפסק הדין. עוד ביקשו המבקשים שעד למתן ההחלטה בדבר גובה החוב, יעביר החייב את הסכום בסך 122,000 ₪ שאינו שנוי במחלוקת.

3. בין לבין, הוריתי לכנ"ר להתייחס למחלוקת שבין הצדדים, ואולם הכנ"ר בחר שלא להגיב.

4. חרף העובדה כי הסכום של 122,000 ₪ אינו שנוי במחלוקת, הסתבר כי החייב לא העביר סכום זה למבקשים, ועל כן פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה לבטל את עיכוב ההליכים שניתן על ידי בית המשפט, ולהוציא צו כינוס על נכסי החייב. בהמשך התברר כי החייב הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום, שדחתה תביעה שהגיש כנגד המבקש. החלטה זו ניתנה ביום 14.11.13. לפיכך טענו המבקשים, כי יש לדחות את טענות החייב שהעלה כלפי המבקש בדבר גובה החוב.

5. המבקשים טוענים, כי בחודש אוקטובר 2013 נערכה פגישה עם בא כוח החייב. באותו מועד עמד הסכום אותו חב החייב למבקשים על סך של 311,427 ₪. לפיכך, זכאי לטענת המבקשים כל אחד מהם לסכום של 155,000 ₪ מהחייב. לטענת המבקשים, מאחר שהחייב אינו פורע סכום זה יש ליתן צו כינוס נכסים כנגדו, ולמנות את בא כוח המבקשים, עו"ד תומר רבינוביץ', כמנהל מיוחד.

6. ביום 18.11.13 ניתנה הרשות לחייב להגיב לטענות אלה.

7. החייב טען, כי יש לדחות את בקשת המבקשים הואיל ולטענתו החוב עומד על סכום של 122,000 ש"ח בלבד, החייב מוכן לשלם סכום זה ואין מקום כלל להוציא צו כינוס נכסים. החייב טוען עוד, כי הוא מוכן לשלם את הסכום האמור בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.7.13.

8. ייאמר מייד, כי החייב ביקש דחייה לשלם סכום זה עד ליום 31.8.13, אולם החייב לא עשה כך.

9. בהמשך תגובתו טוען החייב כי במידה שצו כינוס הנכסים או ההחלטה מיום 17.7.13 לא תבוטל, לא יוכל לשלם את הסכום של 122,000 ₪, אולם החייב אינו מפרט טענה זו ולא מביא תימוכין כלשהם לאמירה זו. החייב חוזר ומבקש כי צו כינוס הנכסים יותלה או יבוטל כדי לאפשר לו לשלם את הסכום של 122,000 ₪ האמור. החייב טוען, כי הבקשה הנוכחית שהוגשה על ידי המבקשים הוגשה בחוסר תום לב ונועדה לפגוע בו.

10. המבקשים הגיבו בכתב על טענות החייב, חזרו והדגישו כי עד היום לא שילם החייב דבר חרף טענותיו כי הוא מבקש לשלם סך של 122,000 ₪ בלבד. לטענת המבקשים, במסגרת ההתראה לפשיטת הרגל שהגישו כנגד החייב פירטו את סכום החוב בהתאם לפסק הדין, תוך שהם מנכים סכומים שונים שהחייב שילם עבור אמם. לתגובתם צירפו המבקשים טבלה (נספח א), בה פירטו במדויק את החוב המגיע לכדי סך של 311,427 ₪ שהוא סכום פסק הדין בצירוף שכר הטרחה, סכום ההוצאות ובניכוי ההוצאות שהוצאו על ידי החייב. לטבלה זו צירפו המבקשים דוחות שערוך הסכומים על פי תוכנה שלפיה נעשו החישובים.

11. לאחר שבחנתי את החישובים שצורפו, מצאתי כי יש מקום לקבלם ואלה עונים על הסכומים שנקבעו בפסק הדין בניכוי ההוצאות השונות שהוציא החייב, וכפי שנטענו על ידו בעבר. לאור זאת ניתנה ביום 4.12.13 החלטה כי על החייב לשלם למבקשים סך של 311,500 ₪ ואין מקום לעיכוב הליכים נוסף כלשהו. במסגרת זו קבעתי, כי ניתן בזה צו כינוס נכסים שייכנס לתוקף ביום 12.12.13. כן מונה כמנהל מיוחד עו"ד שחר בן נאים ונקבע כי על החייב לשלם מדי חודש סך של 2,000 ₪ לקופת הכינוס, זאת החל מיום 1.1.14.

12. ביום 23.12.13 הגיש החייב בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 4.12.13, ולחילופין ביקש לבטל החלטה זו או לעכב את ביצועה על למתן החלטה בערעור. החייב טען בתצהיר שצורף לבקשה, כי ההחלטה בדבר גובה החוב נובעת מטעות עקב העובדה שבית המשפט הוטעה על ידי המבקשים שמסרו נתונים שאינם נכונים. החייב טוען כי החישובים שערכו המבקשים אינם נכונים והפנה להחלטת בית המשפט מיום 28.2.13, בה נקבע כי יש לקזז מהסכום שנקבע בפסק הדין החלוט סך של 251,797 ₪ שעה שהמבקשים בתגובתם קיזזו סכום שונה. עוד טען כי יתרת החוב שנקבעה באותה החלטה היא 216,000 ₪ היינו סכום נמוך יותר מזה שלו טוענים המבקשים. החייב טען, כי המבקשים עצמם ערכו חישובים וטענו שיתרת החוב אינה עולה על 212,747 ₪ ולא ברור כיצד תפח החוב ב-108,000 נוספים. לטענת החייב, המבקשים שינו נתונים שהיו בהתראת פשיטת הרגל במסגרת החישובים שערכו, וכך נוצר ההפרש. עוד טען החייב, כי בחישובי המבקשים קיים אי דיוק נוסף, היינו יש לשערך קיזוז בסך 108,000 ₪ על פי מועד מתן פסק הדין – מיום 22.2.13, כך שיש להפחית מסכום החוב כ-111,000 ₪.

13. החייב הוסיף וטען בתצהירו כי למרות שטענתו כי למרות שסכום החוב לשיטתו נמוך מ-122,000 ₪, הוא פנה ביום 22.12.13 למזכירות בית המשפט וביקש להפקיד המחאה בנקאית על סכום של 122,000 ₪, אולם בית המשפט סירבה לקבל סכום זה. לפיכך, מבקש החייב מבית המשפט להורות על הפקדת סכום של 122,000 ₪ באופן מיידי, להורות לצדדים להגיש חישובים לעניין גובה החוב, לקבוע את גובה החוב ולעכב עד אז את מתן צו כינוס הנכסים.

14. לאחר שעיינתי במסמכים השונים שהגישו הצדדים, המחלוקת היחידה שיכולה להיות כיום היא באשר לשערוך הסכומים. לא יכולה להיות מחלוקת באשר לגובה פסק הדין שניתן בזמנו כנגד החייב לטובת המבקשים, וכך גם נראה כי אין מחלוקת ממשית בדבר הסכומים שהוציא החייב בזמנו והמבקשים הכירו בסכומים אלה במסגרת החישובים שערכו.

15. עיון בפסק הדין הקובע את חיובי החייב כלפי המבקשים מעלה, כי מדובר בקרן של 170,000 ₪ שנושאת הצמדה וריבית כדין מיום 18.6.97 וכן שכר טרחה בשיעור 15% בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

16. בדקתי את החישוב שהגישו המבקשים ואכן מדובר כיום בסכום חוב של 590,621 ₪ בצירוף שכר טרחה כולל מע"מ בסכום של 104,505 ₪ ולכך יש להוסיף את הוצאות המשפט כפי שפורטו על ידי המבקשים. המבקשים ניכו במסגרת החישוב שערכו את ההוצאות שהוציא החייב בסכום של 285,220 ₪, גם זאת בהתאם להחלטתי, ולפיכך יתרת החוב היא 419,428 ₪. עוד ניכו המבקשים סכום של 108,000 ₪ בגין תשלום שבוצע בזמנו בסכום זה. סכום זה יש לשערך נכון להיום ולהפחית מיתרת החוב את הסכום המשוערך.

17. לפיכך, יש לקבוע כי יתרת החוב עומדת על 419,428 ₪ כאשר מתוך סכום זה יש להפחית סך של 108,000 ₪ משוערך להיום.

18. היה והחייב ישלם סכום זה למבקשים עד ליום 1.2.14 יעוכבו ההליכים בתיק זה. במידה שלא יעשה כן, ייכנס צו כינוס הנכסים לתוקף בהתאם להחלטה מיום 4.12.13.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ד, 02 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.