1. התובע שירת במשרד החוץ כארבעים שנים, משנת 1975 ועד לפרישתו בחודש ספטמבר 2013.

שתי שאלות מתעוררות בהליך זה: הראשונה, האם התובע הופלה מחמת גיל ומשום כך מועמדותו לתפקידים שונים נדחתה. השניה, האם נפל בהחלטות ועדות המינויים במשרד החוץ פגם המביא לבטלותן, בהעדר תנאי סף רלוונטיים וקריטריונים קבועים לבחירת מועמדים לתפקידים השונים וכן בשל ליקויים ברישום פרוטוקולים של הדיון שוועדות המינויים מקיימות.

2. על רקע זה הוגשה תובענה זו, לפיצויים מכח חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988, פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ופיצויים בגין הפסד השתכרות, על פי הפער בין שכרו של התובע בתפקידו בישראל לעומת השכר המשולם לדיפלומטים המוצבים בחו"ל.

3. תחילתו של ההליך בבקשה לסעדים זמניים במסגרתה התובע עתר לביטול החלטות ועדת המינויים שהתקיימו במשרד החוץ, בנוגע לאיוש ארבע משרות דיפלומטיות בחו"ל: שגריר ישראל בפראג, שגריר ישראל בקנברה, שגריר ישראל בסינגפור וקונסול כללי בהונג קונג. במסגרת זו, התובע גם עתר לקבלת הפרוטוקולים של ועדות המינויים.

ביום 2.1.13 נדחתה הבקשה לסעדים זמניים.

4. להלן הרקע העובדתי הרלוונטי, כפי שאף הובא בהרחבה במסגרת ההחלטה בסעד הזמני:

א. התובע, יליד 1948, שימש במהלך השנים במגוון תפקידים במשרד החוץ ובנציגויות ישראל ברחבי העולם. התובע שימש בשנים 1993-1997 כשגריר בפולין, ובשנים 2002-2005 מונה כשגריר בבנגקוק. במועדים הרלוונטיים היה התובע בדרגת "ציר".

ב. התובע סיים את תפקידו האחרון בחו"ל בשנת 2005.

ג. במהלך השנים 2005-2006, התובע שהה בחל"ת.

ד. בין השנים 2006-2008 התובע שהה במשרד ללא הצבת קבע תקנית או זמנית. לאחר מכן שימש כקצין קישור לקהילות היהודיות במרכז אירופה ואירו – אסיה, בהצבה זמנית בחטיבת תפוצות (בשנת 2008) ומנהל מחלקת מרכז אירופה (בשנים 2009-2011).

ה. על רקע שינויים במרחב הגאו – פוליטי באירופה (התרחבות האיחוד האירופאי וכלילת מדינות רבות נוספות כחברות בו) ובמסגרת רפורמה פנים משרדית, בשנת 2011 פורקה מחלקת מרכז אירופה באגף אירו - אסיה, והטיפול ברוב המדינות שבאחריות המחלקה הועברו לאגף אירופה. כך רוכזו כל המדינות באירופה החברות באיחוד האירופאי תחת קורת גג אחת, באגף אירופה. מדינות הבלקן נותרו באחריות אגף אירו – אסיה. המבקש מונה למנהל מחלקת הבלקנים (אזור במרחב הארופאי שלא הועבר לאגף אירופה). מדובר בתפקיד בהיקף מצומצם יחסית למטלות במחלקת מרכז אירופה.

ו. התובע הגיש מועמדות לתפקידים בחו"ל מספר רב של פעמים, אך לא נבחר.

ז. משנת 2011 פנה התובע לגורמים שונים במשרד וקבל על כך שהוא אינו מוצב לשירות בחו"ל, בשים לב לכישוריו ונתוניו האישיים ולאור העובדה כי הוא מתקרב למועד פרישתו מהמשרד (מועד הגיעו לגיל הפרישה החוקי הוא בשנת 2015). התובע אף קיים "משמרות מחאה" ונעמד סמוך לפתח משרדו של מנכ"ל המשרד, כשהוא נושא שלטי "מחאה" בדבר מדיניות כח האדם במשרד.

ח. ביום 30.9.13, יצא התובע לגמלאות, בפרישה מוקדמת.

ט. על פי הסכמים והסדרים בנוגע לשירות החוץ, נקבע כי מינוי עובדים לתפקידים בשירות החוץ ובשירות החוץ המנהלי יהיה בסמכות ועדות המינויים הפנימיות של משרד החוץ (להלן – הוועדות או ועדות המינויים), כמפורט בתקנון שירות החוץ (להלן – התקנון).

על פי התקנון, מינוי עובדים בשירות החוץ נעשה על ידי שלוש ועדות:

ועדת המינויים למינוי ראשי נציגויות בחוץ לארץ;

ועדת מינויים עליונה, הדנה במינוי למשרות סמנכ"לים וראשי אגפים בארץ וקציני מינהלה אזוריים בחוץ לארץ;

ועדת מינויים שנייה שדנה ביתר המשרות.

י. בוועדת המינויים למינוי ראשי נציגויות בחוץ לארץ חברים שמונה: שר החוץ, מנכ"ל המשרד, המשנה למנכ"ל, ראש אגף משאבי אנוש והדרכה, נציג ציבור (ברוטציה), הממונה על מעמד האישה, נציג ועד העובדים, סמנכ"ל מדיני (ברוטציה). ועדת המינויים השניה זהה בהרכבה, למעט שר החוץ שאינו חבר בה, כלומר היא כוללת שבעה חברים.

יא. סולם הדרגים במשרד החוץ הוא כדלקמן: מזכיר שני, מזכיר ראשון, יועץ, ציר – יועץ, ציר, שגריר, כאשר לכל דרג יש שלב א' ושלב ב'.

5. טענות הצדדים פורטו בהרחבה במסגרת ההחלטה בסעדים הזמניים, ולהלן הן יובאו בתמצית.

6. טענות התובע:

א. לטענת התובע, הוא היה עובד מסור שמילא תפקידיו נאמנה לאורך השנים. חרף זאת, עם שובו מחו"ל, החל משנת 2006 ועד לפרישתו, התובע לא ביצע תפקיד אף בחו"ל. בכך נמנעה ממנו האפשרות לממש את יכולותיו ולמעשה נחסם בפניו אופק הקידום במשרד.

ב. התובע הופלה מחמת גילו, והדבר נלמד מהעובדה שוועדות המינויים העדיפו מועמדים צעירים על פניו.

ג. ועדות המינויים, כמו גם הממונים עליו, התעלמו מפניותיו בכל הנוגע לשיבוצו לתפקיד בחו"ל.

ד. הפרוטוקולים של ועדת המינויים פגומים, מאחר שהם מהווים סיכום דיון שבו הועדה מנמקת מדוע נבחר המועמד הזוכה, אך אין בהם התייחסות לדחיית המועמדות של המועמדים האחרים. בהקשר זה נטען עוד כי הפרוטוקולים אינם משקפים את הליך הבחירה והם אינם כוללים הנמקה ראויה.

7. טענות המדינה:

א. לטענת המדינה, התובע לא הופלה מחמת גילו. התובע אכן היה עובד שתפקד באופן משביע רצון, אולם הוועדה בחרה בעובדים מתאימים ממנו לתפקידים אליהם הגיש מועמדות. למרבית המשרות אליהן התמודד התובע, נבחרו עובדים ותיקים ובכירים ממנו.

ב. החלטות ועדת המינויים נומקו כדבעי. החובה לנמק את החלטת הועדה אין משמעה שעליה לנמק החלטתה לגבי כל מועמד ומועמד. בשים לב למספר המועמדים לכל תפקיד, מדובר בנטל בלתי סביר על חברי הוועדה.

ג. פניותיו של התובע זכו למענה ענייני ונתוניו האישיים נשקלו על ידי ועדות המינויים.

8. בשתי ישיבות הוכחות נשמעה עדות התובע וכן העידו מטעמו העדים הבאים: מר פנחס אביבי, משנה למנכ"ל משרד החוץ וראש המערך המולטילטרלי, מר יעקב דביר - גמלאי משרד החוץ, שעבד עם תובע במהלך תקופת כהונתו כשגריר בתאילנד, מר הנריק לוינסקי - נשיא לשכת המסחר הדו-לאומית ישראל פולין ומר יאיר פרומר - יו"ר ועד העובדים במשרד החוץ, המשמש כסגן מנהל מחלקה באגף למחקר מדיני.

מטעם המדינה העיד מר אמיר איילון, סמנכ"ל משאבי אנוש והדרכה במשרד החוץ.

דיון והכרעה

9. כאמור, לתובע שתי טענות מרכזיות: האחת, כי הוא הופלה מחמת גילו, והשנייה - כי אופן ניהול הדיון בוועדות המינויים הוא פגום מיסודו ועל כן דינו להתבטל.

10. לאחר ששמעתי את כלל עדי התובע ואת עדותו של מר איילון (להלן – איילון), אני סבורה כי לא הוכחה הפלייה מטעמי גיל ביחס לתובע במסגרת החלטות ועדת המינויים.

11. אין חולק כי עקרון השוויון הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית וכי חוק שוויון ההזדמנויות העבודה, תשמ"ח - 1998 (להלן – חוק השוויון) הוא ציר מרכזי המהווה ביטוי חקיקתי לעקרון זה.

בבג"ץ 1268/09 זוזל נ' נציב שירות בתי הסוהר, 27.8.12, שנזכר בסיכומי התובע נפסקו הדברים הבאים שהם בבחינת נקודת המוצא לבחינת טענות התובע בנושא –

"חוק מרכזי שנועד להטמעת עקרון השוויון בתחום דיני העבודה הוא חוק שוויון ההזדמנויות אותו הגדיר בית משפט זה כ'בריח התיכון בחקיקה בנושא השוויון בתחום יחסי העבודה בישראל' (בג"ץ 6051/95 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(3) 289, 306 (1997) (להלן: בג"ץ רקנט)). חוק שוויון ההזדמנויות חל על המדינה כמעביד (סעיף 17 לחוק)...

אחד האיסורים המנויים בחוק שוויון ההזדמנויות הוא על הפליה מחמת גיל. איסור זה התווסף לחוק בשנת 1995 במסגרת תיקון מספר 3 שהרחיב את האיסור על הפליה הקבוע בחוק וצירף בו עילות נוספות. הפליה מחמת גיל מופנית במרבית המקרים כלפי אלה הנמנים עם האוכלוסיה הבוגרת וניתן לאתרה הן כחסם לקבלה לעבודה, לקביעת תנאי העבודה ולקידום בעבודה, הן כמאיץ לפיטורי העובד או להוצאתו לגמלאות (ראו: שרון רבין-מרגליות "הבחנה, אפליה וגיל: משחק של יחסי כוחות בשוק העבודה" משפטים לב 131, 161-165 (2001) (להלן: רבין-מרגליות, הבחנה, אפליה וגיל); בתיה בן-הדור, עליזה אבן-חיריק, אפרת אפלבוים, הדס דרייהר, דפנה שרון, ינון כהן, גיא מונדלק "בדיקת אפליה בשכירה לעבודה על ידי מבחני היענות" עבודה, חברה ומשפט יא 381, 395 (2005); רות בן ישראל, שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה, 1082-1089 (כרך ג', תשנ"ח) (להלן: בן-ישראל); רות בן-ישראל, גדעון בן-ישראל מי מפחד מהגיל השלישי 56-60 (תשס"ד))."

בסעיף 9 לחוק השוויון נקבעו ההוראות הבאות בנושא נטל ההוכחה בתביעות שעילתן אפליה:

"(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;"

את טענות התובע ואת הראיות שהוצגו בהליך יש לבחון לאור הוראה זו.

12. כאמור, התובע טוען כי הופלה מחמת גילו וכי עקב כך נמנע מינויו לתפקידים שונים בחו"ל. לטענתו, הוא שמש כדיפלומט מוצלח וכעובד בעל ניסיון ניהולי מוכח ולמעשה אין בפי המדינה הסבר מספק לכך שלא נבחר ולו למשרה אחת בחו"ל משנת 2006 ועד לסיום עבודתו. על פי עדותו (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 30-32):

"התחושה של הפליה על רקע גיל אצלי נוצרה כיוון שבאופן עקבי מאז 2009 המשרד פוסח עליי ורוב המנויים שהתקבלו הם עם הרבה פחות וותק וניסיון ממני."

עוד טוען התובע כי העובדה שמשנת 2006 לא יצא ולו פעם אחת לשליחות בחו"ל היא חריגה ועומדת בניגוד לנוהג "רוטציה נורמטיבית", לפיו ישנם "חילופי משמרות" של עובדים המושמים לעבודה בחו"ל, במיוחד כשנהוג כי עובד הנמצא לפני פרישה, יוצא לשליחות אחרונה בחו"ל (סעיף 69 לתצהיר התובע).

13. בהערכת כלל העדויות שנשמעו, אני סבורה כי טענת ההפלייה מטעמי גיל לא הוכחה.

בפירוט המסקנה שהוצגה לעיל, אתחיל בבחינת העדויות שנשמעו מטעם התובע.

14. מר אביבי, שהיה ממונה על התובע, העיד שהתובע היה עובד ראוי, מילא את תפקידו כמנהל מחלקת מרכז אירופה בצורה מיטבית והביא להעמקת הקשרים בין מדינת ישראל לבין המדינות במרחב האירופי שהיו בטיפולו (סעיפים 5-6 לתצהיר אביבי). מר אביבי הבהיר כי התובע "נפל בין הכסאות", שכן עקב השינוי הארגוני במשרד, תחומי אחריותו צומצמו במידה ניכרת ולמעשה תפקידו רוקן מתוכן. משכך לדעתו, מן הראוי היה כי יימצא לו תפקיד חלופי מתאים (סעיף 7 לתצהיר אביבי). עמדתו זו של אביבי הובעה במכתב ששלח לתובע ביום 14.12.11 במסגרתו הודה לתובע על שירותו ופועלו וכן ציין שהוא סבור כי "צריך להימצא לכך פתרון מתאים. במידת יכולתי אנסה לסייע בכך" (נספח ו' לתצהיר התובע).

אביבי ציין בתצהירו כי "עד למועד הגשת תצהירי זה, טרם מונה גרשון זוהר לתפקיד מתאים למעמדו ולוותקו במשרד החוץ, וזאת על אף כי הוא מועמד ראוי ומכובד למגוון רחב של תפקידים בכירים במשרד ועל אף הזמן שחלף מאז הוצב לתפקיד המתאים לכישוריו ולנסיונו" (סעיף 8 לתצהיר אביבי).

עם זאת, במסגרת חקירתו הנגדית, הבהיר אביבי כי הוא עצמו ישב בוועדות מינויים, בהם נדונה אף מועמדותו של התובע, ובאותם מקרים מר אביבי לא סבר כי התובע הוא המועמד המתאים ביותר למשרה (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 32 עד עמוד 31, שורה 2):

"ש. האם אתה זוכר דיון בעניינו של גרשון זוהר באחת מהוועדות האלה?

ת. בגדול כן אבל אני לא זוכר שחשבתי שבאותו רגע ולתפקיד הנוכחי הוא בעליל המתאים מכולם. זה לא אומר שהוא לא טוב."

עדות זו מתיישבת עם עמדת המדינה, לפיה בתפקידים בהם התובע הציג את מועמדותו, היו מועמדים טובים מהתובע וזו הסיבה לכך שלא נבחר לאותם תפקידים.

15. בדומה, גם מר פרומר, יו"ר ועד העובדים, הסכים שבוועדות שבהן הוא היה חבר ושבהן הוצגה מועמדותו של התובע, לא סבר שהתובע הוא המועמד המתאים ביותר (עמוד 28 לפרוטוקול, שורות 4-6; עמוד 27, שורות 25-26).

16. מר הנריק לוינסקי, שעמד בקשרים מקצועיים עם התובע מכח תפקידו כנשיא לשכת המסחר הדו-לאומית ישראל – פולין, העיד בדבר אופיו הנוח של התובע, מקצועיותו ותרומתו לחיזוק הקשר בין מדינת ישראל לפולין (סעיפים 5-7 לתצהיר לוינסקי), אולם הבהיר כי אינו מכיר את יתר המתמודדים שהתמודדו בוועדות המינויים אליהם ניגש התובע (עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 7-8). גם אם התובע היה עובד מוערך וביצע מלאכתו נאמנה, אין בכך לחייב המדינה לשבצו למשרות אליהן ניגש, שכן יש לבחון את נתוניו של התובע ביחס ליתר המועמדים שהתמודדו יחד עמו על אותן משרות וכן את מידת התאמתו למשרות אלה, באופן יחסי למידת התאמתם של שאר המתמודדים.

17. מר דביר, שהועסק במשרד 25 שנה בתפקידים שונים, ביניהם קצין הבטחון בשגרירות תאילנד (ופרש מהצבא לאחר 25 שנות שירות, בדרגת אל"מ), העיד שהתובע היה מועמד ראוי, מנהל מוצלח ואדם נוח (סעיפים 6-12 לתצהיר דביר). יחד עם זאת, איני סבורה שיש ליתן משקל רב לעדותו, מאחר שגרסתו לפיה ועדות המינויים שוקלות שיקולים שאינם רלוונטיים, כגון קשרים אישיים "(חברים של...)" וכן העדפת עובדים צעירים, מהווה סברא והערכה אישית שלו בלבד, כפי שאף ציין במפורש בתצהירו (סעיף 14 לתצהיר). כך גם הערכתו לגבי מועמדותו של התובע בשנים האחרונות לעבודתו ("זה לא סביר" – עמוד 29, שורה 11).

18. התובע עצמו הבהיר במסגרת עדותו בבקשה לסעד זמני כי אין לו טענות אישיות כנגד המועמדים שמונו לתפקידים השונים, אלא שלגרסתו הוא עצמו סבור כי גם הוא היה מתאים לתפקידים אלה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 25-31):

"ש. האם האנשים שנבחרו לאותם משרות יש להם את הכישורים ואת ההתמחות בשביל למלא את אותן משרות?

ת. אני אתמקד ואני אחזור על כך, אני מתמקד באיזה כישורים יש לי כדי לתרום. אני לא יודע ואני לא וועדת מינויים שאמורה להעריך את הכישורים של המועמדים של האחרים. אני מסתכל על השאלה אם יש לי את ההתאמה לתפקידים האלה ומבחינתי יש לי. אני לא וועדת המינויים שאמורה לשקול זה כנגד זה.

ש. מה בעצם אנחנו עושים פה?

ת. אני לא אומר שהמועמדים שנבחרו הם מתאימים, אלא שלי יש כישורים לעמוד בתפקיד הזה".

19. גם כאשר פונים לבחינת החלטות ועדת המינויים, לא עולה מהן כי הוועדות נהגו באופן שיש בו להפלות מועמדים מטעמי גיל, בכלל זה גם לא את התובע.

20. במסגרת ההליך הזמני התובע ביקש לתקוף ארבע החלטות של ועדת המינויים והן אלה שעמדו במוקד ההחלטה מיום 2.1.13. בהליך העיקרי, התובע הוסיף וטען כי טענות נכונות ביחס לעוד 24 משרות אליהן הגיש מועמדותו, החל משנת 2008 ואילך (סעיף 16 לתצהיר התובע; ר' גם בסעיף 39 לסיכומי המדינה):

2008 - שגריר ישראל בוורשה, שגריר ישראל בזאגרב, שגריר ישראל בווינה;

2009 - סגן שגריר בנציגות ישראל בוושינגטון, שגריר ישראל בברטיסלבה, שגריר ישראל בדבלין, שגריר ישראל באתונה, שגריר בריגה, שגריר באתונה;

2011 - שגריר ישראל בהאג, שגריר ישראל בבודפשט, שגריר ליד מוסדות האו"ם בז'נבה, שגריר ישראל בוותיקן, שגריר ישראל בשטוקהולם, קונסול כללי בשיקאגו, קונסול כללי בטורונטו, קונסול כללי בפילדלפיה, שגריר ישראל בריגה, קצין קישור לצה"ל (אג"ת);

2012 – משרות בארץ: סגן ראש אגף אירופה, סגן ראש אגף אסיה, מנהל מחלקת צפון אירופה.

משרות בחו"ל: שגריר ישראל בברן, קונסול כללי בשיקגו, שגריר בקנברה, שגריר בפראג, שגריר ישראל בסינגפור וקונסול כללי בהונג קונג.

21. מפרוטוקול ועדות המינויים ומתצהירו של איילון (סעיפים 36-95 לתצהיר, נספחים ב'- יח'), עולה שהמועמדים שנבחרו למשרות המפורטות לעיל לא היו בהכרח עובדים צעירים.

כך, למשל, למשרת השגריר בוורשה נבחר מועמד המועסק במשרד משנת 1977 ומדובר בעובד מצטיין הדובר אף הוא את השפה הפולנית (עמוד 33 לנספח ג' לתצהיר איילון). ראוי לציין כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי גם מועמדותו של התובע עלתה לדיון ואף נשקלה בכובד ראש.

למשרת שגריר בז'נבה נבחר מועמד המועסק במשרד משנת 1972 והוא בדרגת שגריר שהיא דרגה הגבוהה מזו של התובע.

למשרת שגריר בוותיקן נבחר מועמד המועסק במשרד משנת 1973, והוא בדרגת שגריר. לא למותר לציין כי למשרה זו ניגשו 25 מועמדים, מתוכם 7 בדרג שגריר.

למשרת שגריר ישראל בהאג נבחר מועמד המועסק במשרד משנת 1975 והוא בדרג שגריר. גם למשרה זו ניגשו מועמדים רבים (20), ארבעה מתוכם בדרג שגריר (נספח ז' לתצהיר איילון).

למשרת שגריר ישראל בווינה נבחר מועמד המועסק במשרד משנת 1978 והוא בדרגת שגריר (למשרה ניגשו 11 מועמדים, ונבחר המועמד הבכיר ביותר - נספח ג' לתצהיר איילון).

למשרת שגריר ישראל בברן נבחר מועמד המועסק במשרד משנת 1977, דובר צרפתית שהיא שפה רלוונטית, בדרג שגריר (נספח י' לתצהיר איילון).

22. מהפרוטוקולים עולה כי שיקול הוותק נשקל לעיתים לחיוב במסגרת שיקולי הוועדה. כך, לתפקיד סגן ראש אגף (רח"ט) אירופה – נבחר עובד שהועסק במשרד משנת 1978 והוועדה התייחסה בחיוב לעובדה שהוא "עובד בכיר וותיק" (נספח י"ג לתצהיר איילון). הערה דומה נרשמה ביחס למועמד שנבחר לשמש כשגריר בהאג - "הוא אחד מהמועמדים הוותיקים והבכירים למשרה, בעל הותק הגדול ביותר..." (נספח ז' לתצהיר איילון) ולגבי המועמד שנבחר לתפקיד השגריר בג'נבה ("...מבכירי המועמדים בדרג שגריר והוותיק מבין המתמודדים" (נספח ח' לתצהיר איילון).

למשרת השגריר באתונה נבחר עובד שהועסק במשרד משנת 1984, היה בדרג שגריר והוא העובד הבכיר ביותר שניגש למכרז ועמד בפני פרישה, עניין שנלקח גם הוא בחשבון במסגרת שיקולי הועדה (נספח ה' לתצהיר איילון).

23. במקרים מסויימים נושא הוותק נשקל, אך לא היווה נתון מכריע, שעה שהיו נתונים אחרים שלדעת הוועדה הצביעו על מועמד מתאים יותר. כך למשל, למשרת שגריר ישראל בשטוקהולם נבחר מועמד שמועסק במשרד משנת 1987, מולו התמודדה מועמדת ששירתה משנת 1975 - וותקה הרב נלקח בחשבון (עמוד 14 לפרוטוקול הועדה). יחד עם זאת, הסיבה להעדפת המועד בעל הוותק הנמוך יותר היתה עניינית - העובדה כי מילא תפקידים רבים בחו"ל, רובם באזורים קשי שירות, העובדה כי שימש במספר תפקידי מטה בארץ, ביניהם ראש המטה של שר החוץ, בעל ניסיון בארגון אירועים, בניהול, ובתחום ההסברה, הנדרשים לנוכח מורכבות ניהול השגרירות במקום (נספח ח' לתצהיר איילון).

24. בחינת ההחלטות לגבי מועמדים בעלי ותק קצר משל התובע, מעלה כי ניתנו לגביהם נימוקים ענייניים. ראוי לציין כי חלק מהמועמדים שנבחרו לתפקידי שגריר או קונסול מועסקים במשרד משנות השמונים של המאה הקודמת, כך שגם אם מדובר בעובדים צעירים מהתובע, אין מדובר בעובדים צעירים.

כך לדוגמה, הנתבעת מס' 6, גב' יעל רובינשטין, שנבחרה לתפקיד נציגה באג"ת צה"ל. אף שמדובר בעובדת בעלת ותק נמוך משזה של התובע, מדובר בעובדת בדרג שגריר. בהקשר למשרה הספציפית צויין בין יתר נימוקי הוועדה כי "היותה חניכה במב"ל שם נחשפה לגורמים רבים ממערכת הבטחון היכולים לסייע לה בתפקיד הנוכחי". ראוי לציין כי למשרה זו ניגשו 9 מועמדים וגב' רובינשטיין היתה המועמדת הבכירה ביותר (נספח י' לתצהיר איילון).

25. משהוזכרה הנתבעת מס' 6, גב' רובינשטיין, ראוי לציין במאמר מוסגר כי היא נבחרה פה אחד לתפקיד השגרירה בסינגפור ביום 17.10.12, משרה עליה התמודדו 24 עובדים. ביחס למשרה זו ציינה הוועדה כי הנציגות מטפלת גם במדינות שכנות, כי הפן הכלכלי מהווה את מרכז פעילותה של הנציגות במקום ונדרש שגריר דינמי, בעל יכולת ליצור קשרים ורב גוני ביכולותיו. גב' רובינשטיין נבחרה בין השאר נוכח נתוניה, בשים לב לכך ששימשה כשגרירה במרחב הרלוונטי ונסיונה בתחום הכלכלי.

עוד ראוי לציין כי ביחס למשרה זו, הוועדה ציינה במפורש כי "ישנם מועמדים רבים למשרה, 24 במספר, מתוכם מועמדים רבים טובים ומוכשרים".

26. בדומה למשרות שנסקרו לעיל, גם למשרת קונסול כללי בשיקאגו נבחר מועמד המשרת במשרד משנת 1981 - בעל ניסיון מדיני רב בחו"ל, כאשר צויין שהקונסוליה מהווה מרכז פליטי ובין דתי ולמועמד זה היה ניסיון בתחום לאור העובדה ששימש כראש חטיבת תפוצות ודתות.

להלן דוגמאות נוספות:

א. למשרת סגן שגריר בוושינגטון נבחר מועמד בדרג ציר-יועץ, במשרד משנת 1987, כאשר לאחר התלבטות הוא נבחר פה אחד לאור ניסיון ניהולי נרחב בתחומים הרלוונטיים לדרישות התפקיד וכנדרש ממלא המקום של הציר בוושינגטון (נספח ד' לתצהיר איילון).

ב. למשרת סגן ראש אגף (רח"ט) אסיה נבחר מועמד בדרג ציר יועץ, המועסק במשרד משנת 1991, דובר סינית, בעל כישורים מיוחדים ועובד נמרץ.

ג. למשרת קונסול כללי בשיקאגו, מבין 13 מועמדים נבחר מועמד בדרג ציר, המועסק במשרד משנת 1988, בעל היכרות עם תחום הקהילות היהודיות (נתון שהיה רלוונטי לתפקיד).

ד. למשרת קונסול כללי בפילדלפיה נבחר מועמד בדרג יועץ, המועסק במשרד משנת 1995, ואשר שירת בעבר במרחב האמריקאי ובעל היכרות עם איזור זה נוכח העובדה שימש כמנהל מחלקת צפון אמריקה.

ה. מי שמונה למשרת שגריר בבודפשט, מבין 20 מועמדים, הוא מועמד בדרג ציר המועסק במשרד משנת 1983, עובד חרוץ, דינמי ומילא תפקידים רבים.

ו. ביחס למשרת קונסול כללי בהונג קונג הוועדה ציינה שלתפקיד ניגשו מועמדים ראויים, חלקם עובדים ותיקים ששירתו כראשי נציגויות, אך אינם בעלי שליטה בשפה הסינית או ניסיון סיני וכלכלי, ואילו קבוצה אחרת של מועמדים צעירים יותר אך בעלי ניסיון אסיאתי וסיני, כלכלי ובקיאות עמוקה בשפה ובתרבות. לאחר פירוט דרישות התפקיד וצרכי שירות החוץ בעת הזו ובנסיבות הנוכחיות, הוועדה החליטה לבחור למשרה את נתבע מס' 7, מר קרני שגיא, ששולט בשפה הסינית, בעל ניסיון במרחב הסיני והכרות של השפה והתרבות.

ז. למשרת השגריר בדבלין נבחר מועמד בדרג ציר, במשרד משנת 1984, אשר נבחר בשים לב לניסיונו הרחב בתפקידים שונים בחו"ל, מצטיין נש"מ וכן קיבל פרס מיוחד בחו"ל מטעם הוותיקן. באותו מקרה "הועדה ציינה את איכות המועמדים שניגשו לתפקיד" וכן לקחה בחשבון הערה משמעתית שהיתה בתיקו האישי של המועמד שנבחר.

ח. למשרת מנהל מחלקת צפון אירופה נבחר הנתבע מס' 3, מר אמיר מימון, שהוא בדרג ציר - יועץ ובמשרד משנת 1989. ביחס לבחירתו הוועדה ציינה כי מר מימון שירת במרחב הרלוונטי וביצע מספר תפקידים בחו"ל ואת התפקיד שקדם למינוי זה ביצע "באופן מוצלח מאוד, מסייע בכל משימה".

ט. למשרת שגריר בקנברה התמודדו 14 מועמדים. המועמד שנבחר הוא הנתבע מס' 4, מר שמואל בן שמואל, בדרג ציר ובמשרד משנת 1981. הוועדה ציינה כי מר בן שמואל ביצע מספר תפקידים בחו"ל וכיהן כרח"ט תפוצות ודתות – נתון שמהווה יתרון נוכח הפעילות מול הקהילה היהודית במקום.

י. למשרת השגריר בפראג נבחר הנתבע מס' 5, מר גרי קורן, בדרג ציר, במשרד משנת 1986. מר קורן נבחר כעובד מצטיין בעת שירותו כמנהל מחלקת אירו-אסיה, בעל ניסיון מדיני מגוון בחו"ל, עסק בהצטיינות בנושא הרוסי, עובד מצטיין ומוערך, בעל ניסיון במרחב המרחב המזרח אירופי ונעים הליכות.

26. הנה כי כן, במקרים בהם נבחרו מועמדים צעירים מהתובע, מדובר בבחירה מנומקת שיש לה קשר לתנאי התפקיד הספציפי וכן לנתוניו האישיים של המועמד. אחזור ואציין כי אין מדובר בעובדים חסרי ותק בשירות החוץ או בעלי ותק קצר, ורוב המועמדים שנבחרו עובדים במשרד החל משנות השמונים של המאה הקודמת.

27. לאמור לעיל יש להוסיף את ההתייחסות בסעיף 22 להחלטה בסעדים הזמניים, הכולל התייחסות למועמדים לתפקידי שגריר ישראל בפראג, שגריר ישראל בקנברה, שגריר ישראל בסינגפור וקונסול כללי בהונג קונג.

28. בעניין השיקולים שעל ועדת המינויים לשקול, מקובלת עליי עדותו של איילון (בעמוד 40 לפרוטוקול, שורות 7-18), לפיה הוועדה אינה פועלת באופן טכני, אלא שוקלת את המועמדים בהתאם לנתוניהם ובהתאם לדרישות התפקיד:

"אם אנחנו רוצים לאסוף סירובים כמו שאתה מסביר, יותר קל למחשב את התהליך, בצורה ממוחשבת, נחליט שאחרי 10 סירובים האיש מקבל באופן אוטומטי כזה או אחר עדיפות למינוי. כך לא נוהגת וועדת מינוי והסירובים יכולים להיות גם בגלל חוסר התאמה או קריאת מציאות של נניח אדם זוטר שמגיש לתפקיד מאוד מאוד בכיר. גם במקרה של התובע ... אני אחדד את דבריי. אני לא אוסף סירובים, אני מסתכל על כל מינוי ועל כל בקשה כייחודית, זה תפקידי. אני יכול להסתכל בגלל נסיבות כאלה ואחרות על תהליכים קצת יותר מורכבים. הנסיבות האישיות של מרשך לא שונות מנסיבות כאלה ואחרות של עובדים רבים וטובים אחרים במשרד. זה לא חלק מקריטריון או התאמה לתפקיד. יש תהליכים שאתה מסתכל נניח על תפקיד של שגריר לסאן חוזה ומועמדים אליו 3 אנשים, ובהם מועמד ותיק מעל גיל 60 שזו השליחות האחרונה שלו, לעומת 2 אחרים שהם יותר צעירים, והוועדה מחליטה שהמנוסה יותר בגלל שירות הקודם באותה יבשת הוא האדם המתאים, אז במקרה יצא שגם הגיל וגם השליחות האחרונה השתלבו יחד. אז המינוי הוא יותר ראוי ממינוים אחרים? לא".

29. לגישתו של התובע (סעיף 86 לסיכומיו), היה על הוועדה לשקול את העובדה כי הוא מתקרב לגיל הפרישה. כאמור, על פי עדותו של איילון, שיקול זה הינו רק אחד השיקולים שהוועדה שקלה, כאשר היה מועמד מתאים או כאשר התלבטה בין מספר מועמדים מתאימים. בנוסף, הגיל כשלעצמו אינו מהווה שיקול בהתאמה לתפקיד ("אני חוזר, אמרתי שבכל מצב קריטריון הגיל לא מהווה שיקול בהתאמה לתפקיד. אם הוא מתאים הוא מקבל את המשרה." עמוד 41 לפרוטוקול, שורות 29-30).

בראות עיני, העובדה שהתובע הגיש פעמים מועמדות לתפקידים שונים בחו"ל ונדחה, אין פירושה כי על המשרד מוטלת חובה לאשר את מינויו לתפקיד כלשהו בחו"ל, אפילו מדובר בעובד לפני פרישה. זאת בשונה מהאופן בו נהגה, כאשר בהתלבטות בין שני מועמדים מתאימים לתפקיד, בחרה במי שעומד בפני פרישה.

30. התובע הוסיף וטען כי מקובל להוציא עובד לשליחות בחו"ל בתפקידו האחרון לפני פרישתו, אך גם טענה זו הוכחשה על ידי איילון (עמוד 38 לפרוטוקול שורות 4-8, עמוד 41 לפרוטוקול שורות 25-32):

" ...לא קיים נוהג כזה. אם נוצרת אפשרות להתאמת מועמד שהוא בשליחות אחרונה וקיים פער מול מועמדים אחרים שניתן להטות אותו לטובתו, זו לא עילה לנוהג. הקריטריון של וותק, במידה והוותק מאפשר מרווח עד לפרישה לצורך שליחות אחרונה, הוא לא קריטריון להתאמת המועמד למשרה, אבל במקרה שנניח שני מועמדים קרובים, זה יכול להטות את הכף לטובת המועמד הוותיק, אבל כמובן שהוא צריך להתאים לתפקיד. אני חוזר, אמרתי שבכל מצב קריטריון הגיל לא מהווה שיקול בהתאמה לתפקיד. אם הוא מתאים הוא מקבל את המשרה. אני הדגמתי את זה בשגרירות לסאן חוזה, אבל אני מציין שהמועמדות היתה לסאן חוזה ולא לוושינגטון." (ההדגשה הוספה- ד.ו.; עמוד 41 לפרוטוקול שורות 23-32).

31. מקובלת עלי טענת איילון לפיה ותק הוא נתון אחד שנלקח בחשבון במסגרת החלטות הוועדה, אך אין פירוש הדבר כי מדובר בנתון מכריע, שכן בכל מקרה יש לבחון את מידת התאמת העובד לתפקיד הספציפי. דברים אלה מוצאים ביטוי בהחלטות ועדת המינויים. כך, למשל, למשרת שגריר אתונה נבחר מועמד שהיה העובד הבכיר ביותר שניגש למכרז וכן עמד בפני פרישה.

32. לא כך היה בעניינו של התובע. על פי עדותו של מר פרומר, נציג ועד העובדים שהעיד מטעם התובע, "לפחות במקרה אחד שאני זוכר משני המקרים האלה נאמרו דברים בוועדה על גרשון שהבהירו שאינו מתאים לתפקיד" (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 23-24). עוד העיד שהוא עצמו (פרומר) ביקש להעלות את מועמדותו של התובע לדיון, לאחר ששמו לא עלה וכיוון שהתובע פנה אליו בטרוניה על כך שאינו נבחר (ר' כלל העדות באותו עמוד וכן בעמוד 65 לפרוטוקול, החל משורה 2).

33. לסיכום, מהראיות עולה כי החל משנת 2008 הגיש התובע מועמדות לתפקידים שונים בחו"ל. חלק מהמועמדים שנבחרו לתפקידים אלה היו בעלי ותק דומה לזה של התובע וברמת בכירות גבוהה יותר (בדרג שגריר). עובדים אחרים בעלי ותק קצר משל התובע היו בעלי מאפיינים יחודיים (למשל, ידיעת שפה זרה - סינית), ניסיון (ביצוע תפקידים רבים במרחב הרלוונטי), עובד מצטיין או כישורים ספציפיים שהתאימו למשרות אליהן הגישו מועמדות. התובע עצמו ער לכך והדברים עולים מעדותו (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 10-11):

"הוועדה לפעמים עושה מינויים של אנשים שיש להם קורלציה לתפקיד, לפעמים בוחרת מי שיש לו יותר ניסיון או פחות."

34. התובע תפקד באופן משביע רצון, ציוניו היו סבירים/ ממוצעים (14.5 מתוך 18) ואיילון העיד כי עובדים המקבלים ציונים כגון אלה יוצאים לשירות בחו"ל (עמוד 44 לפרוטוקול שורות 27-29). עם זאת, התובע לא הוכיח כי היה המועמד המתאים ביותר לתפקידים אליהם הגיש מועמדות. בנסיבות אלה אני סבורה שהתובע לא הוכיח כי נתקיימו בו התנאים או הכישורים הדרושים לצורך קידום בעבודה, כנדרש בסעיף 9(א) לחוק השוויון, התובע לא העביר את נטל ההוכחה לשכמי המדינה ולא הראה כי נתוניו הצדיקו את קבלת מועמדותו למשרות המפורטות לעיל. נהפוך הוא, הוכח כי השיקולים ששקלו ועדות המינויים היו רלוונטיים לדרישות התפקיד, וכי הן ביכרו מועמדים מתאימים יותר מהתובע לתפקידים שנזכרו לעיל, ללא כל קשר לגילו של מי מהמועמדים.

35. לזאת יש להוסיף כי הוצע לתובע להגיש מועמדות לתפקידים באסמרה ובקמרון, אולם התובע סירב בטענה שמדובר באיזורים קשי שירות, ולטענתו, מדובר במשרות המיועדות לבוגרי קורס צוערים שהם עובדים זוטרים בתחילת דרכם.

איילון אישר כי המשרות שהוצעו לתובע היו באיזורים קשי שירות, אולם הבהיר כי התגמול הכספי המשולם בגין שירות באיזור זה הוא גבוה, עניין שיכול להועיל לתובע, בשים לב לכך שמדובר היה בתפקידו האחרון במשרד (סעיף 18 לתצהיר איילון; ר' גם עדותו בעמוד 44 לפרוטוקול שורה 12; עמוד 50, שורות 1-4).

רצונו של התובע לשרת במדינות בהן תנאי השירות נוחים הוא טבעי ומובן. עם זאת, אין לתובע זכות קנויה לשרת בארצות "נוחות" בלבד. התובע, שלטענתו היה מעוניין לממש את יכולותיו וכישוריו בתפקיד מעבר לים, יכול היה לעשות כן או לכל הפחות להגדיל את סיכוייו להתמנות למשרה בחו"ל, אם היה מרחיב את מגוון התפקידים אליהם התמודד והיה מציג את מועמדותו גם למשרות שאינן מבוקשות, אשר הסיכוי להיבחר אליהן גדול יותר (כאשר מטבע הדברים, מספר המועמדים בהן נמוך יותר).

הא ראיה כי לתפקיד השגריר באסמרה (אריתריאה) נבחר עובד בדרגתו של התובע, בעל ותק דומה לזה של התובע, המועסק במשרד משנת 1978 ואשר ניגש לוועדת המינויים כמועמד יחיד.

36. עוד הוצע לתובע להגיש מועמדות לתפקיד סגן קונסול בארצות הברית, כ"מספר 2" בקונסוליה. התובע סירב אף להצעה זו, בטענה כי מדובר במשרה שולית המיועדת אף היא לדיפלומטים בתחילת דרכם (סעיפים 43-45 לתצהיר התובע).

איילון הכחיש את טענת התובע בעניין וטען כי את התפקיד ממלאים עובדים בעלי ותק רב (בניו יורק - משלחת לאו"ם - עובד בעל ותק של 25 שנה, ניו יורק - עובד בעל ותק של 20 שנה, מיאמי - עובד בעל ותק של 28 שנים; סעיף 19 לתצהיר איילון). איילון לא נחקר בעניין ומשכך יש לקבוע כי גרסתו לא נסתרה.

37. איילון הבהיר כי התובע ניגש למשרות בעיקר צפון אמריקה או באירופה. משרות אלה הן משרות מבוקשות ומטבע הדברים, מתמודדים עליהן מועמדים רבים. עוד העיד, ועדות זו לא נסתרה, כי המועמדים שנבחרו למשרות אלה מתאימים יותר לתפקיד לעומת התובע (סעיף 20 לתצהיר איילון). טענה זו מתיישבת עם הפרוטוקולים שצורפו לתצהירו של איילון. לדוגמה, לתפקיד שגריר בודפשט, האג, אתונה וזאגרב ניגשו 20 מועמדים. לתפקיד שגריר ברטיסלאבה וותיקן - 25 מועמדים, שגריר ברן - 24 מועמדים, שגריר שטוקהולם - 19 מועמדים, קונסול כללי בטורונטו - 16 מועמדים, שגריר דבלין - 14 מועמדים, סגן ראש אגף אסיה - 13 מועמדים, סגן ראש אגף אירופה - 15 מועמדים.

לעומת זאת, לתפקידים הנוספים שהוצעו לתובע ניגשו מועמדים בודדים, בדרג ביניים, בעלי וותק של למעלה מ - 10 שנים במשרד (סעיף 17 לתצהיר איילון, נספח י"ח לתצהיר איילון). לתפקיד השגריר בלואנדה ניגש מתמודד יחיד, בדרג יועץ, המשרת במשרד משנת 1998. גם לתפקיד שגריר ישראל באבידג'אן התמודד מועמד יחיד בדרג יועץ, משנת 1993 במשרד. לתפקיד שגריר בטשקנט התמודדו ארבע מועמדים, ביניהם עובד בדרג ציר, המועסק במשרד משנת 1976. לתפקיד קונסול כללי במומבאי ניגש מועמד יחיד בדרגת ציר יועץ, המועסק במשרד משנת 1992. למשרת שגריר ביאונדה כלל לא ניגשו מועמדים.

38. ערה אני לכך שהתובע נקלע שלא בטובתו למצב בו בשל שינויים גיאופוליטיים, שחייבו התאמות במשרד החוץ, התפקיד אותו מילא בארץ צומצם משמעותית מצד אחד ומצד שני – הוא לא נבחר לאף משרה בחו"ל עליה התמודד. עם זאת אין פירוש הדבר כי התובע זכאי לשיבוץ אוטומטי בחו"ל בהתאם להעדפותיו האישיות או רק בשל גילו.

39. התובע טען כי המשרד פעל בניגוד לנוהל "רוטציה נורמטיבית"- שכן על פי רוב נעשה סבב מינויים לחו"ל ובארץ תוך תחלופה סדירה (סעיף 69 לתצהיר התובע). איילון הכחיש את הטענה בדבר נוהג או קיומה של רוטציה והדגיש במקומות שונים בעדותו כי הזכות להגיש מועמדות היא וולונטרית (עמוד 41 לפרוטוקול, שורות 14-17). בשקילת העדויות זו כנגד זו, אין סיבה לקבל דווקא את עדות התובע בדבר נוהל שלא הוכח.

40. לסיכום האמור לעיל, לא מצאתי כי ועדת המינויים פעלה תוך הפליית התובע מטעמי גיל. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי התובע בחר להציג מועמדות רק לתפקידים שהוא ראה את עצמו מתאים להם, אך חברי הוועדה לא סברו כי התובע הוא המועמד המתאים ביותר מקרב כלל המועמדים, לתפקידים להם ניגש ומשום כך מועמדותו לא נשקלה עניינית, וממילא מסיבות אלה, נושא הגיל או הוותק לא נשקל בעניינו.

לפיכך התביעה המבוססת על טענת הפלייה מטעמי גיל נדחית.

מכאן אעבור לבחינת טענות התובע בנושא הפרוטוקולים של ועדת המינויים.

41. לטענת התובע, הדיון בוועדות המינויים הוא פגום: לא נקבעים תנאי סף או קריטריונים רלוונטיים למשרות ופרוטוקול הוועדה אינו משקף את הלך הדברים בדיוניה.

איילון אישר כי למשרות עליהן התובע התמודד אין תנאי סף וכל עובד רשאי להגיש מועמדות לכל תפקיד שיבחר גם אם ותקו, דרגתו או נסיונו המקצועי אינם מתאימים למשרה המוצעת (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 1-7):

"ש. אתה מסכים איתי שלוועדת המינויים ובכלל למשרד החוץ, אין שום תנאי סף להגשת מועמדות לתפקיד מסוים?

ת. לא.

ש. יש תנאי סף?

ת. בוודאי. דרג, תפקיד, ניסיון קודם.

ש. אבל תנאי סף זה אומר שאדם לא יכול להגיש מועמדות. אבל כל אחד יכול.

ת. נכון. גם אדם שלא בדרג יכול להגיש מועמדות."

42. בתקנון שירות החוץ נקבע כך: "עובדים המעוניינים בקבלת הסבר לגבי תנאי הסף ו/או דרישות התפקיד, רשאים לפנות לגורמים המוסמכים לכך: ראש האגף למשאבי אנוש והדרכה" (סעיף 2.25 לתקנון).

המשרד אינו מפרסם תנאי סף למשרות השונות. נושא זה גם עלה באחד המקרים על ידי נציג הציבור בוועדה מיום 23.8.12, והמשנה למנכ"ל השיב לו שגם אם היו תנאי סף למשרה, רוב האנשים שהגישו מועמדות למשרות הנדונות בוועדה הנוכחית היו מגישים מועמדות (ר' נספח י"ג לתצהיר איילון).

43. עם זאת, מעיון בפרוטוקולים של הוועדה ניתן לראות כי במסגרת הנמקותיה ישנה התייחסות מפורטת וברורה למאפייני התפקיד, למאפייני הנציגות וגודלה ולמעשה לדרישות הרלוונטיות למשרה. כך לדוגמה, קשרים עם קהילות יהודיות בחו"ל, ידיעת שפה זרה, היכרות עם המרחב הגאוגרפי הרלוונטי וניסיון קודם של עבודה דיפלומטית באיזור. כמו כן ישנה התייחסות לאופי הקונסוליה ולגודלה.

44. בהקשר זה יש להדגיש כי ועדות המינויים פועלות בדומה לוועדת איתור פנימית אשר המועמדים הניגשים הם מועמדים מהמשרד עצמו, מועמדים שהם דיפלומטים המצויים בתחום ומכירים את המשרות הרלוונטיות. בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של איילון לפיה "...רוב האנשים יודעים את יכולותיהם, מעמדם והמציאות הארגונית, את מורכבות התפקידים שאליהם מגישים..." (עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 17-18).

45. התובע עצמו העיד כי ניגש למשרות אשר רובן קשורות לתפקידים שביצע בעבר ולתחום ההתמחות שלו. לגרסתו נמנע מלהגיש מועמדות במרחב האפריקאי בשל חוסר היכרותו עם מרחב זה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 14-17). גם טענות התובע בכל הנוגע למשרות שהוצעו לו בסמוך לסיום עבודתו - אסמרה, מומבאי, טשקנט, משרה בקונסוליה בארצות הברית, מצביעות על כך כי היה מודע לאופי השירות והתפקיד ולדרישות הנחוצות לביצועו (ר' סעיפים 43-44 לתצהיר התובע, זאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לנכונות טענותיו אשר נדחו לגופן).

46. לזאת יש להוסיף כי כעולה מהפרוטוקולים שהוצגו, לכל תפקיד ישנם מאפיינים ייחודיים שעשויים להשתנות מעת לעת, בהתאמה למציאות המשתנה. לדוגמה, בנוגע למשרת שגריר אסמרה, צויין כי ישנם 50,000 מהגרים מאריתריאה בישראל ומדובר בנתון חדש יחסית. כך גם יכול ויעלו נושאים נקודתיים, כפי שעלו בדיון לגבי משרת השגריר בשטוקהולם, לגביה הוועדה התייחסה לאירועים שהתרחשו בשגרירות עצמה (פינוי השגרירות). בדומה, כאשר אחד מחברי הוועדה העלה את נושא ההעדפה המתקנת לנשים, נקבע כי "בבואה לדון בסוגיית ההעדפה המתקנת והכישורים הדומים בין שני המועמדים סבורה הועדה כי בכל הנוגע לעת הנוכחית ולמקום השירות הספציפי, והאתגרים עימם מתמודדת מדינת ישראל מול שבדיה, ליצחק בחמן הכישורים והיכולות המתאימים ביותר מבין המועמדים לתפקיד...וצרכי המקום בעת הזאת" (ההדגשה הוספה - ד.ו.).

47. ראוי לציין בהקשר זה כי מהפרוטוקולים שהוצגו עולה שחברי הוועדה התייחסו ל"מאפייני משרה ודרישות התפקיד" (סעיפים 3-4 או 4-5 לפרוטוקולים) וכי נושאים אלה מצאו ביטוי מפורש בהנמקות הועדות, ביחס למועמדים שנבחרו.

48. לסיכום האמור לעיל, אינני סבורה כי נפל פגם בכך שלא קיימת הגדרת תפקיד מדוייקת או קריטריונים מפורטים בכל הנוגע לכל אחת מהמשרות השונות העומדות לדיון בפני ועדות המינויים. מכל מקום, גם אם מדובר בפגם, הוא אינו פגם היורד לשורשו של עניין ואין בו להביא לבטלות החלטת הוועדה.

49. טענה נוספת בפי התובע נוגעת למידת הפירוט הנדרשת בפרוטוקול הוועדה. לטענת התובע, לא ניתן להבין את הלך הדיון בוועדה, כיוון שהפרוטוקול כולל הנמקה הנוגעת למועמד הנבחר בלבד. גם מר פרומר, נציג ועד העובדים, העלה טענה דומה בעדותו (עמוד 23 לפרוטוקול שורות 14-24, עמוד 26, שורה 16). גם אם יש ממש בטענתו של מר פרומר, לפיה העובד המתמודד למשרה, מבקש לדעת אם "הדימוי העצמי שיש לי משקף את מה שחושבים עליי חברי הוועדה", אינני סבורה כי נימוק זה מצדיק עריכת דיון מלא בכל המועמדים. זאת במיוחד כאשר קיימות משרות לגביהן יש מספר רב מאד של מתמודדים וכאשר מדובר בהליך פנים משרדי. יוזכר כי הליכי הערכת עובד קבועים בתקשי"ר וכי ועדות מינויים אינן המקום המתאים לכך. בשקילת מכלול הנתונים העולים מהראיות בדבר עבודת ועדת המינויים, לא מצאתי פסול באופן הדיון בוועדה, כפי שתיאר אותו מר פרומר בעדותו, ולפיו רשימת המועמדים מוקראת בקול רם, יו"ר הוועדה מבקש לפי סדר הישיבה לומר מיהם המועמדים המתאים ביותר לדעתו ומבין השמות שעולים מתקיים דיון לגבי מידת התאמתם לתפקיד (עמוד 24 לפרוטוקול, החל משורה 13).

50. לטענת התובע לפיה לעובדים אין אפשרות לטעון במסגרת הוועדה כנגד דברים שמועלים כנגדם, כגון הערה שלילית, יש להשיב כי גם אם אחד מחברי הועדה מציין את התרשמותו השלילית מהמועמד, הרי לשם כך מתכנסת הועדה: על מנת לבחון מיהו המועמד המתאים לתפקיד. אם מי מחברי הועדה סבור כי ישנה בעייתיות במועמדות כזו או אחרת, חובתו להודיע על כך ליתר החברים.

51. בהקשר זה אציין כי במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוא נשאל לגבי מסמך כלשהו שעניינו ביקורת מתקופת עבודתו כשגריר בבנגקוק. לדבריו, מסמך זה לא היה מוכר לו מזמן אמת. מאחר שהמסמך לא הוצג ותוכנו לא הובהר, אינני נדרשת אליו. מכל מקום, מדובר בעניין זניח שכן התובע שירת במשרד החוץ כארבעים שנים, כך שביקורת נקודתית בעניינו היא בטלה בשישים ומעידה על הכלל, לפיו לא היו בעיות ראויות לציון בתפקודו של התובע.

52. בבג"צ 3751/03 אילן נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד נט(3) 817 (2004) נקבעה חובת ניהול פרוטוקול בהליכי מכרז פנימי. ביחס לתוכנו של הפרוטוקול נקבע כי הפרוטוקול צריך לשקף את עיקרי המידע שהובא בפני הוועדה, את ההחלטות שנתקבלו בעקבות אותו מידע ואת עיקרי ההתרחשויות שהיו בוועדה. בלשונו של בית המשפט העליון: "שיקוף של המציאות, מלא או מתומצת, אך אמיתי".

53. לפי עדותו של איילון, הפרוטוקולים נוסחו על פי ייעוץ משפטי וחברי הוועדה הונחו לציין את הנימוקים לבחירה ונושאים נוספים, על פי שיקול דעת הוועדה, כאשר הפרוטוקול נחתם על דעת כל חבריה (עמוד 45, שורות 10-15) –

"ת. אני שוב אומר, אנחנו לא קבענו את הכללים לכתיבת הפרוטוקולים אלא נקבעו עבורנו ע"י המערכת המשפטית. אני לא יודע אם ראית פעם פרוטוקול של וועדת איתור למינוי בכירים בשירות המדינה אבל מדובר במשהו קצר מאוד, פסקה שקובעת את המועמד האחד. אנחנו מתנהלים תחת מתכונת שנבדקה ע"י מבקר המדינה והיא יושמה על פי היועמ"ש לממשלה וככה אנחנו כותבים.

ש. מה הכללים שקיבלתם?

ת. להתמקד בנימוקים על המועמד שמקבל את התפקיד, בנוסף אנחנו מציינים בקצרה מועמד אחד או שניים נוספים על פי שיקול דעת הוועדה, יתר המועמדים לא מופיעים בפרוטוקול, הפרוטוקול בסיום הוועדה מוקרא בקול רם לכל חברי הוועדה, כל חבר וועדה רשאי להוסיף מידע, הסתייגות, ורק לאחר מכן נחתם הדיון."

תיאור זה תואם את תוכנם של הפרוטוקולים, הכוללים הנמקה לבחירה במועמד הסופי, פרטיו של המועמד הזוכה, ניסיונו, הרלוונטיות של ניסיונו והרקע האישי והמקצועי שלו לתפקיד, בשים לב למאפייניו המיוחדים של כל תפקיד ובשים לב לאופי הנציגות וגודלה.

לעיתים ישנה התייחסות בפרוטוקול לדעת מיעוט, כגון דגש על העדפה מתקנת לנשים, וכן ישנה התייחסות ליתר המועמדים (למשל - "הועדה דנה במספר רחב של מועמדים וציינה לשבח את איכותם של רבים מהמועמדים"; נספח י"ב לתצהיר איילון - משרת קונכ"ל בשיקאגו ור' גם דוגמאות נוספות שפורטו בסעיף 26 לעיל).

54. לדעתי, פירוט הנוגע לכל המתמודדים, גם אלה שלא נבחרו לתפקיד, מהווה נטל בלתי סביר על הוועדה, בשים לב לכך שישנן משרות להן ניגשים עשרות מועמדים. מה גם שעסקינן בוועדות פנים משרדיות, אשר חבריהן עובדים "כתף אל כתף" עם המועמדים. פירוט הנוגע למתמודדים שלא זכו במינוי עלול להרתיע את חברי הוועדה מדיון חופשי ואף להפריע לשגרת עבודה סדירה.

55. אשר לפסיקה אליה התובע הפנה, אציין כי למרות שטענות דומות לאלה שהתובע העלה כבר נטענו בעבר, הן לא התקבלו. בעניין זה אפנה לאמור בסעיפים 16-19 בהחלטה בסעדים הזמנים (מיום 2.1.13).

אוסיף כי הנסיבות בעניין רועי גלעד (עב (י"ם) 1332/05 גלעד – מדינת ישראל, 26.7.05) אליו התובע הפנה, שונות וחריגות בהרבה מאלה שבעניינו של התובע. בפסק דין זה מתוארת שורה ארוכה של פגמים שבית הדין מצא בהתנהלותה של הוועדה הספציפית שעמדה לבחינתו (מבחינת הרכב הוועדה, מספר הישיבות, החתימות על הפרוטוקול, העדר הנמקה ועוד). אשר לתוכן הפרוטוקול, באותו מקרה, חברי הוועדה העידו בפני בית הדין וזה התרשם כי הפרוטוקול אינו משקף את ההתנהלות בפני הוועדה. במקרה נוסף עליו הצביע התובע (סע"ש (ת"א) 41459-10-12 ועד הט"מ - רשות שדות התעופה, 18.8.13), כלל חברי הוועדה העידו בבית הדין והפגמים עליהם בית הדין הצביע נבעו, בין השאר, מהפער בין ההסברים בעל פה על דיוני הוועדה ובין הרישום בפרוטוקול.

56. לסיכום האמור לעיל, איני סבורה כי הנוסח התמציתי של דיוני הוועדה, המתרכזת בנימוקים לבחירת המועמד הטוב ביותר בעיניה ואשר כולל תיאור קצר של הדיון שנערך, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין ואשר מצדיק את ביטול החלטות הוועדה. זאת גם אם ברור שפרוטוקול מפורט יותר ואשר היה כולל את כל הדיון מתחילתו ועד סופו, יכול היה לתת תמונה מלאה יותר לגבי דיוני הוועדה. בנסיבות שתוארו לעיל, לרבות העובדה כי מדובר במינויים מתוך המשרד, העובדה כי מדובר בפרוטוקול שאינו משקף את הדיון ביחס לכל אחד מהמועמדים, אינו מהווה לדעתי פגם היורד לשורשם של דברים.

57. התובע הוסיף וטען כי הוועדות התעלמו ממסמכים שהונחו בפניהן, כגון מכתביו של התובע בהם עתר לשיבוץ והציג את עמדתו לגבי התאמתו לתפקיד העומד לדיון. אכן בפרוטוקולים שהוצגו אין אינדיקציה לכך שמכתביו של התובע עמדו בפני הועדה. עם זאת, הנושאים המפורטים במכתבים אלה (כישוריו של התובע, גילו והעובדה שלא יצא לשליחות בחו"ל זמן רב), מהווים חלק מהנתונים אשר הוועדה שוקלת באופן רגיל (כמפורט בסעיף 5 לפרוטוקול הוועדה). כך, למשל, במסגרת הדיון מיום 16.2.09, למשרת מ"מ השגריר בוושינגטון (נספח ד' לתצהיר איילון, בעמוד 10 לפרוטוקול שנכתב בכתב יד) קיימת התייחסות לעובדה שהתובע "מאז שחזר מחו"ל לא מצא את עצמו" ו"העובדה שכבר 4 שנים בלי תפקיד". באותו דיון, הוועדה התייחסה גם למועמד נוסף, "בן 61 נותר אורך השירות שלו?". קרי הוועדה שקלה שיקולים של אופק שירות לעובדיה. מעבר לכך, נציג ועד העובדים, מר פרומר העיד כי הוא עצמו היה מודע לפניותיו של התובע ובשל כך העלה את שמו של התובע כמועמד באחד הדיונים.

58. מכאן אעבור לבחינת טענות התובע בנושא התייחסות נציגי המשרד לפניותיו לשיבוץ בחו"ל.

לטענת התובע, בשנים האחרונות לעבודתו הוא פנה לגורמים שונים במשרד על מנת שימונה לתפקיד התואם את ניסיונו וותקו, אולם זכה להתעלמות (סעיפים 23- 41 לתצהיר התובע).

59. מהראיות עולה כי התובע פנה החל מסוף שנת 2011 לגורמים שונים על מנת שיימצא פתרון למצב אליו נקלע, בו התחום עליו היה מופקד בארץ הצטמצם, הוא לא מונה לתפקידים בחו"ל והוא התקרב לגיל פרישה.

ביום 10.11.11 פנה התובע במכתב למנכ"ל משרד החוץ והודיע לו כי קיבל בתסכול את ההודעה בדבר דחיית מועמדותו לתפקידים ראש הקונסוליה בשיקאגו, טורונטו ופילדלפיה, בשים לב לכישוריו ובשים לב לצמצום סמכויותיו כתוצאה מהרפורמה במשרד (סעיפים 22-24, נספח ג' לתצהיר התובע).

ביום 13.11.11 פנה התובע שנית במכתב, באמצעות בא כוחו, וטען כי ועדת המינויים לא הפעילה שיקול דעת אופטימלי נוכח כישוריו של התובע, וותקו, ניסיונו המקצועי, כישוריו, יכולותיו, וטען כי מן הראוי היה למנותו לאחד מהתפקידים אליהם הגיש מועמדות. התובע טען כי כישוריו עדיפים על פני אלה של המועמדים שנבחרו לאותן משרות. עוד הבהיר התובע כי הוא עובד ותיק העומד בפני פרישה והוא מצפה כי יתאפשר לו להשלים כהונה אחרונה בחו"ל (נספח ד' לתצהיר התובע).

לטענת התובע, משלא נענה, פנה במברקים לראש אגף משאבי אנוש (ביום 15.12.11) ולמנכ"ל המשרד (ביום 2.1.12).

60. רק ביום 2.2.12 השיבה הנהלת המשרד באמצעות עו"ד תמר קפלן, מנהלת המחלקה למשפט דיפלומטי ואזרחי. במכתב זה פורטה התנהלות ועדת המינויים, וכן הובהר בפירוט מדוע מצאה לנכון לבחור את המועמדים הרלוונטיים לתפקידים אלה (נספח ה' לתצהיר התובע).

61. ביום 14.2.12 פנה התובע שוב למנכ"ל המשרד ולראש אגף משאבי אנוש במכתב שעניינו הצבתו למשרה רלוונטית בחו"ל. לשונו של המכתב מעידה על תסכולו הרב של התובע ואת המצוקה אליה נקלע בשל הפער בין רצונו להשתבץ בתפקיד בחו"ל בתפקיד ההולם את כישוריו ובין החלטות ועדת המינויים. במכתב זה פירט התובע את המשרות אליהן ניגש וטען כי התאים לתפקידים אלה. כמו כן פירט התובע את נסיבותיו האישיות, כי הוא עובד ותיק העומד בפני פרישה ומעוניין להעביר את תפקידו האחרון בחו"ל. עוד ציין התובע כי נפגע מהרפורמה במשרד וכי סמכויותיו קוצצו במידה ניכרת (נספח ז' לתצהיר התובע).

ביום 19.2.12, התובע קיים "משמרת מחאה" במשרד: עמד עם שלט בסמוך ללשכת מנכ"ל המשרד.

62. ביום 6.3.12 פנה התובע למנכ"ל משרד החוץ במכתב שכותרתו: משמעות קריטית של מדיניות כ"א לקויה כלפי הח"מ - באופק שרות מצומצם". במכתב זה התובע טען כי הוא סובל מאבטלה מאונס, אופק השירות שלו נחסם וכי הוא צפוי לפרוש בשנת 2015. במכתב הביע התובע את מצוקתו והבהיר כי יקיים משמרת מחאה נוספת (נספח ח' לתצהיר התובע).

ביום 28.3.12 שב התובע ופנה למנכ"ל המשרד ולמנהל מחלקת משאבי אנוש בבקשה לשיבוץ מתאים בחו"ל ופירט את מצבו (נספח ט' לתצהיר התובע).

ביום 1.7.12 פנה התובע לגורמים אלה שוב והבהיר כי משלא נמצא לו פתרון מתאים, בכוונתו לקיים משמרת מחאה רביעית במספר (נספח י' לתצהיר התובע).

ביום 22.9.12 שלח התובע מכתב שמוען לסגן שר החוץ, מנכ"ל המשרד, מנכ"ל, ראש המערך המדיני ולמנהל משאבי אנוש, במסגרתו שב על טענותיו לפיהן מדיניות השיבוץ בעניינו פסולה וכי המשרד מתעלם מפניותיו. כמו כן ביקש כי ישבצוהו לתפקיד בחו"ל המתאים לכישוריו (נספח י"א לתצהיר התובע).

63. איילון העיד כי נפגש מספר פעמים עם התובע, גם כאשר עמד ב"משמרת המחאה" שהקים, וניסה לסייע לו. הוצע לתובע לנסות להרחיב את מעגל המשרות אליהן הוא הגיש מועמדות, שכן התובע הגיש מועמדות למשרות מבוקשות עליהן התמודדו עובדים רבים (סעיפים 20 -16 לתצהיר איילון).

התובע אישר טענה זו ומעדותו עולה כי נועד עם גורם בכיר נוסף במשרד (מנכ"ל המשרד) וכן עם קודמו של מר איילון בתפקיד (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 28-30).

"ש. זה נכון שבאחת הפעמים אמיר איילון ראה אותך וקרא לך לשוחח איתו במשרדו?

ת. לא, אני ביקשתי פגישה איתו, נפגשתי איתו מס' פעמים, כ-6 פעמים בשנה האחרונה עם מנכ"ל משרד החוץ, וגם עם קודמו של מנהל אגף כוח אדם וגם עכשיו עם אמיר איילון."

נוכח עדות זו, ממנה עולה כי בניגוד להצגת הדברים על ידי התובע, גורמים שונים במשרד נפגשו עמו וניסו לעזור לו, איני סבורה שהעובדה שאיילון נכנס לתפקידו רק בקיץ 2012, יש בה כדי לשנות את התמונה.

64. ערה אני לכך שמבחינה סובייקטיבית, התובע נפגע כיוון שפניותיו הושבו ריקם. עם זאת כפי שציינתי לעיל, העובדה שהתובע לא מונה לתפקיד כלשהו בשנים 2011-2013, אין פירושה כי הממונים עליו התעלמו מפניותיו, אלא שנמצאו מועמדים מתאימים ממנו לתפקידים אלו.

65. סוף דבר - התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה כי התובע הוא גמלאי, אך נוכח דחיית התביעה, סכומה (מעל מיליון ₪), מספר העדים והישיבות בעקבות זאת והעובדה כי בקשת התובע לסעדים זמניים נדחתה, התובע ישא בהוצאות המדינה, שהתייצבה בשם כל הנתבעים, בסך 8,500 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, (26 פברואר 2015), בהעדר הצדדים.